משנה טהרות פרק ט׳ משנה ו׳

לגרגרם. לעשות מהן גרעינים הכוונה להתייבש ולהתנגב ואפילו היה גובהם אמה אשר נדע עתה שכבר נתייבשו העליונות הנה התחתונות יבללו לכן מאחר שכוונתו הניגוב אינן מוכשרין ואם שמם בבית להתעפש והוא כוונת אמרו שילקו ואפילו היה כוונתו שיעלם אחר זה לגג או אם שמם בגג ג"כ להתעפש *נהא"י ואפי' חשב אח"כ שימתתו בגג ויתנגבו אחר התעפשם ולא רצה אחר זה שיפתחם בבית ויתנגבו אחר התעפשם הנה הן מוכשרין לטומאה מאחר שכוון לעפשם כי שרייתם במה שיצא מהן מן הלחות זה ממה שיעזור לעפשם ולזה יוכשרו אמנם אם שמם במקום אחד ונתעפשו ואין כוונתו ההתעפשות הנה הן בלתי מוכשרין וזה כפי העיקר אשר הוא אצלנו בהכשר שיצטרך שיהיה לרצונו כמו שיתבאר במקומו:

לגרגרן. פי' הר"ב כדי לסופתם במלח. פי' לטובלם במלח. כך פירש"י בפ"ז דב"מ דף פ"ט. ובערוך לגרגרן פירוש לגלגלן:

נתנן בגג שילקו או שיפתחם. והרב העתיק נתנן בגג שיפתחם וימלחם וכך העתיק הר"ש. וה"ג בס"א. ומ"מ אין להגיה כך בספר לפי שגיר' הרמב"ם אינה כן. אבל גירסתו נראה שהוא נתנן בגג שילקו ושיפתחם. שכ"כ בחבורו פ"א מהט"א או שנתנן בגג שילקו אע"פ שעתיד לפתחן ויפרוס אותן. ובפירושו בנא"י אם שמם בגג ג"כ להתעפש. ואפילו חשב אח"כ שימתחם בגג ויתנגבו אחר התעפשם:

המניח זיתיו בגג לגרגרם כל זית יחידי נקרא גרגר [כלעיל פ"ג מ"ג ומנחות פ"ח מ"ד]. ור"ל הכא שהניח זיתיו בגג כדי שיתיבשו ולא יתדבקו כל א' בחבירו כשיחזיר ויצברם יחד. אלא ישאר כל א' גרגר יחידי לבד:

אפילו הן רום אמה והרי ע"ז יזיעו התחתונות ע"י החימום. מדאין שולט בהן האויר. והרי מדצברן כך. ודאי היה ראוי לומר דניחא ליה בזיעתן:

אינן מוכשרים דמדרוצה ליבשן. ודאי לא ניח"ל בזיעתן. רק שלא היה לו פנאי. או לא היה לו מקום לפזרן כראוי. ויש גורסין הרי הן מוכשרין. ולפי הך גירסא צריך לפרש מלת לגרגרן. ר"ל שאינו רוצה לכבשן כולן יחד בבית הבד. דאז ודאי היו מוכשרים בהזיעה וכריש פרקין. אלא אפילו רוצה לאכלן גרגר גרגר לבד. והעלן להגג שיתמתקו בהחמה. אע"ג שהן ברום אמה. דאז אין התחתונות מתמתקות יפה. דאז י"ל דאפשר שכשירא שלא שלטה בהן החמה. ממלך עלייהו להביאן לבית הבד. ואז ודאי לא ניח"ל בהזיעה היוצא מהן בראש הגג. מדהולך שם לאיבוד. אפ"ה מדלאכלן העלה אותן. ניח"ל בזיעתן. דעי"ז מתרככים וחזו לאכילה טפי, והוכשרו. ולא חיישינן דממלך:

נתנן בבית שילקו שיכמשו קצת ויתרככו. ועי"ז יזיעו:

ועתיד להעלותם לגג ר"ל אע"ג שמתכוון שאחר שיתרככו בהבית יחזור להעלותן שוב להגג שיתיבש. שם עליהן הזיעה:

נתנן בגג שילקו או שיפתחם נ"ל דל"ג שיפתחם או ימלחם. דהרי בהעלן למלחן אינן מוכשרים לב"ה במשנה ה'. אלא ה"ג נתנן בגג שילקו או שיפתחם. ור"ל בין שנתנן בבית שילקו ורוצה אח"כ להעלותן לגג שיתיבשו שם. או שמיד בתחלה העלן לגג שילקו שם ויתיבשו שם אחר שילקו. או שהעלן לגג לפתחן ולחתכן שם לשנים. ויחזרו ויתיבשו אחר שחתכן. והרי בשחתכן לשנים כל גרגר. ע"כ שיצא מהן משקה כשיחתכן. וניחא ליה בהמשקה. דהרי עושה כן בידי'. וכל פסיק רישא כניחא ליה דמי [כמכשירין רפ"ד]. אלא זה רוצה ליבשן אח"כ:

הרי אלו מוכשרין קמ"ל אע"ג דסוף כל סוף הרי הוא רוצה ליבשן אח"כ. וסד"א דהמשקה שיוצא מהן כשיתרככו או כשיחתכן לשנים. הו"ל כלא ניחא לי'. קמ"ל דאפ"ה מתחלה הוה ניח"ל ביה ומכשיר:

נתנן בבית עד שישמר את גגו ר"ל עד שיעשה על הגג סוכה לשומר לישב בתוכה לשמרן:

או עד שיוליכם למקום אחר דרוצה להביאן משם למקום אחר אלא שלא היה לו פנאי. והוכרח להניחן ביני ביני בהבית. ולא ניח"ל בהזיעה היוצא מהן שם. מדהולך לאיבוד. ולא דמי לרישא. דהתם ברצונו הניחן בבית שיזיעו:

המניח זיתים. כך מצאתי מוגה:

בפי' רעז"ל אפילו הן רום אמה אע"ג דכשנתייבשו העליונות. כך נלע"ד שצ"ל:

עוד בפי' רעז"ל ויש מפרשי' לגרגרם וכו'. אמר המלקט הוא פירוש הר"ש והרא"ש ז"ל וגירסתם והפירוש הראשון לגירסא ראשונ' הוא להרמב"ם ז"ל:

אינם מוכשרין. ס"א הרי אלו מוכשרין וכדפי' רעז"ל וכן הגיה הרי"א: