משנה טהרות פרק ח׳ משנה ב׳

כבר בארנו בפתיחת זה הסדר משפטי הכלים אם היו טמאין טומאת מת ולזה אמר שהן ג"כ במדרגת טמא מת ובהיות זה העם הארץ יודע שזה אשר הפקיד אצלו אוכל תרומה הנה הוא כהן ישמרם מטומאת מת והוא נאמן באמרו לא נטמאו במת ואף על פי שהוא עם הארץ כמו שביארנו בעשירי מכלים אמנם נשארה בהן טומאת מדרס לפי שפעמים תשב עליהן אשתו נדה והוא לא ימחה בידה להיותו עם הארץ וכבר ביארנו שרוצצת רצה לומר נלחצת וענין זה ר' יהודה אומר אם היו אלה הבגדים מעוכים קצתם בקצתן בארון עד שילחצם כסוי הארון הנה אז אפשר שתשב עליהן אשתו נדה אמנם אם היתה בלתי מלאים בגדים אבל ישאר בין הכסוי ובין הבגדים ריקות לא תשב עליהם אמנם יטמא טומאת מדף לבד ר"ל שהן ישובו כמו כלים שנישאו ע"ג הזב אשר יטמאו טומאה קלה לטמא אוכלין ומשקין כמו שביארנו בראשון מכלים וכמו שיתבאר בזבים (פ"ב) ושם יתבאר לך שהכלים אשר ישא הזב יקרא מדף ואמר אע"פ שהמפתח ביד הבעלים אשר היה אומר אף על פי שיהיה אפשר להן שיהיו טהורים הודיענו שהן טמאים ובתוספתא נאמנים עמי הארץ על טבילת טמא מת ואין נאמנים על טבילת מדף רצה לומר אם אמרו טהרנו זה אשר היה טמא מדף ואין הלכה כר' יוסי:

רוצצת. פי' הר"ב שהכסוי דוחק כו' מלת ויתרוצצו תרגום ודוחקין. הר"ש רפ"ד דאהלות *[ומ"ש הר"ב דכשאשתו כו' או נשענת. שהוא אחת מחמשה דרכים שהזב מטמא את המשכב כדתנן בספ"ב דזבים]:

טמאין מדף. פירש הר"ב טומאה קלה וכו'. עיין בפי' הר"ב במשנה ו' פ"ד דזבים:

טמאים טמא מת דכל ע"ה מחזקינן לי' מסתמא כטמא בטומאת מת. והרי הוא אהט"ו [כרמב"ם ספי"א ממשכב]. ולפיכך חיישינן שמא נגע בהכלים ונעשו אהט"ו כמותו. והרי כל אהט"ו טמא טו"ז. [ולענין הזאה עיין מ"ש בס"ד פ"א דאהלות סי' ד' ובפרקין סי' ט"ו]. מיהו כ"ש אוכלין שהפקידן אצל ע"ה שהן טמאים [כפ"ז מ"ה]. רק תנא נקט כלים לרבותא דלא מיבעיא אוכלין דהרי יש בהן גם חשש שמא נטמא הע"ה בשרץ דשכיח טפי ממת. וחזר וטימא האוכלין. אלא אפילו בכלים. דאין בהן חשש זה. דהרי כשנטמא הע"ה בשרץ נעשה רק ראשון. ואינו חוזר ומטמא כלי. וגם שיתטמא הכלי בהיסט. נמי ליכא למיחש רק בשיש שם אשה. וליכא גבי כלי למיחש רק שמא נטמא במת דלא שכיחא. אפ"ה קמ"ל דחיישינן כה"ג שחוזר ומטמא להכלים להיות אהט"ו:

וטמאין מדרס ר"ל אם הן ראויין למשכב ומושב. אז מלבד שמטמאים טו"ז. מטמאים ג"כ במשא. כנושא מדרס הזב. דבאשתו עמו מיירי וכדאמרן. ושמא ישבה עליהן אשתו נדה. והרי כל הנושא ונישא ע"ג משכב זה. נטמא אף שלא נגע בו [כפ"ה דזבים מ"ג]. ואילו לא הוה חיישי' להו רק שמא נגעו בטמא מת. הרי כל הנושא או נישא אפילו ע"ג מת עצמו. כשלא נגע בו טהור. כשלא הסיט את המת ולא האהיל עליו. ומשכב ששכב עליו המת. אפילו האהיל על המשכב או הסיטו. או נשאו או נישא עליו טהור. אמנם טעם משנתנו. דכיון דהפקידן ביד הע"ה ובבית הע"ה. הרי הן ככלים של ע"ה. והרי גוף של הע"ה וגם כל כליו כולן בחזקת שנטמאו במת. ואם ראויין למדרס. טמאים גם טומאת מדרס. אם לא שיאמר הע"ה בפירוש ששמרן מטומאת מת. אז נאמן. אבל אינו נאמן ששמרן מטומאת מדרס והיסט. דאין הע"ה בקי בדיניהן [ועיין רמב"ם ספי"א ממשכב]. אבל לעיל [פ"ז מ"ה] שלא מסר הכלי לע"ה לשמרן בבית ע"ה. אין חוששין בהן חשש טומאת מת. רק חשש מגע ע"ה. ואע"ג דאפי' נגע הע"ה באהט"ו אחר. אינו רק ראשון. ואינו מטמא כלי. אמקט"ו רק מאהט"ו. אפ"ה מדאינו נזהר מטומאות עשאוהו כזב [כרמב"ם פי"ג ה"א. ונ"ל דהוכיח הרמב"ם כן מש"ס [נדה דלג"ב] דקאמרי' ותיפוק ליה משום צנורא דע"ה]. ולהכי טמאים רק טומאת ערב:

אם מכירו נפקד למפקיד:

טהורין מטמא מת ואינן טמאים רק טומאת ערב מחשש מגע ע"ה. אבל אינן טמאים טומאת ז' מחשש שנטמא ע"ה במת. דאם נטמא במת היה נזהר מליגע בהכלי שלא תתטמא התרומה שיתן אח"כ להחבר לתוכה. אבל שאר טומאות לא חמירי לי' לע"ה כל כך. והוא מחזיק א"ע בחזקת טהור. ושמא נעשה אב ומטמא להכלי טומאת ערב. היינו דתנן לעיל [פ"ז מ"ה]. במניח ע"ה שומר בתוך ביתו כל האוכלין והמשקין שבבית טמאים לא חלקו שם בין מכיר בו שהוא אוכל תרומה או לא:

אבל טמאין מדרס כשראויין למשכב ומושב. דחיישינן שמא ישבה עליהן אשתו נדה. שבעיניו טהורה היא [ר"מ]:

בזמן שהיא רוצצת שהבגדים שבתיבה הן רבים. עד שנוגעין בתחתית הכסוי. ואם כן יש לחוש שכשישבה אשתו או נשענה על הכסוי. הכבידה על הבגדים שתחת הכסוי ודחקתן:

אם אינה רוצצת טמאין מדף דהיינו טומאה קלה לטמא אוכלין ומשקין. דאע"ג דאין לחוש שמא עשתה אותן מדרס. או שמא נגעה בהן דהרי סגורין הן. עכ"פ חיישינן שמא הסיטה את התיבה עם הבגדים שבתוכה ולאו אדעתה. והרי כל היסט זב וזבה. הו"ל כדבר שנשאו. דאינו רק ראשון לטמא אוכלין ומשקין [כנדה לג"א]. מיהו אפילו אם המפתח ביד ע"ה אפ"ה כיון שסגרן החבר. אין הבגדים שבתוך תיבה טמאים מדרס. מדלא מסר לו רק שמירת המפתח [כפ"ז מ"א ומ"ז]. אבל התיבה עצמה אע"ג דבין כך וכך טהורה ממדרס. דמדמיירי שפתחה למעלה. הרי א"ל עמוד ונמ"ל [ככלים פי"ט מ"ז]. עכ"פ חיישינן שמא הסיטתה. או שמא נגעה או נשענה עליו ולאו אדעתה. דטימאה התיבה עכ"פ במגע. ורק הבגדים שבתוך התיבה לא נטמאו כשנשענה על התיבה. דהבגדים שהן כלים אמקט"ו רק מאהט"ו. ואפ"ה טמאים. דשמא הסיטתן התיבה עם הבגדים ונעשו כולן ראשון. וכדאמרן:

כך מוכח לפענ"ד לכאורה מדברי הרמב"ם והראב"ד [פ"י וי"א וי"ב ממשכב ה"ב] ומדברי הר"י קורקס שהביא רבינו כ"מ [בפי"ב ה"ב שם]. אמנם תמהני מאד. כיון דסתם ע"ה נחשב כטמא מת. כמ"ש הרמב"ם [ספי"א שם] א"כ בהושיב לע"ה שומר בבית חבר. ממ"נ אם נחשדהו שנגע כלי הבית. הרי נעשין אב הטומאה ככל מגע טמא מת. ואם תאמר שלא נגע. אפילו טומאת ערב לא נטמאן. אלא ל"מ נ"ל. דלעיל [פ"ז מ"ה] בהושיבו שומר בתוך בית חבר. סתם תנא וקאמר טמאין. משום דטומאת מת לא פסיקא ליה. דהרי שכשישאלוהו ויאמר נשמרתי מטומאת מת נאמן משא"כ הכא. על כרחך ה"ק אפשר שיטמאו בטומאת מת. דהיינו בשלא יאמר בפירוש שנשמר מטומאת מת. ואפשר שיטמאו כמדרס. דהיינו כשראויין למדרס. אבל אין להקשות הכא. האיך יעשה הע"ה למשכב של חבר מדרס. דהרי אין אדם מטמא מדרס למשכב ומושב שאינן שלו [כרמב"ם פכ"ד ממשכבות ה"ז]. י"ל הרי כבר כתב רבינו משל"מ שם. דזהו רק בגזל משכב מחבירו. אבל הכא מדהפקידו בידו גלי דעתיה שלא יקפיד אם יתמוך או ישען עליו הנפקד כרגע לפעמים והרי מה"ט לא הו"ל בשעשה כן כשולח יד בפקדון דהו"ל גזלן [כב"מ מ"א א'] מדאין דרך בני אדם להקפיד בכך. והו"ל כמפקיד בידו מעות מותרין. ישתמש בהן [כח"מ רצ"ב סק"ז ועי' לעיל פ"ה סי' כ"א]:

ואע"ג דלעיל (פ"ה מ"ח) באשה שדרסה על בגדיו. סגי אפילו כשהיא עצמה מכירתו שאוכל בתרומה. שלא תדרוס על בגדיו. י"ל מדנקט התם ישאלנה ונאמנת. ש"מ דהתם באשת חבר מיירי. א"נ התם נמי מדקתני סתמא. משמע דגם באשת ע"ה מיירי. ואפ"ה כל שאומרת שאינה נדה. הו"ל כאמרו לא נכנסנו. דנאמנין וכמ"ש שם בס"ד. ולא גרעה מאשתו של צדוקי. שהאמינה כה"ג שאינה נדה (כנדה ל"ג ב') מיהו כל זה באין ספק רק על שעה א'. יכול לשאלה על אותה שעה שנכנסה עמו לספינה אם טהורה היא. אבל הכא שהפקיד כליו אצל ע"ה על כמה ימים. אין שייך שישאלנה דשמא כשהיתה נדה נשענה על המשכב. והשתא שכחה. ואי"ל עכ"פ ישאלנה אם נתמכה על המשכב. י"ל כיון שהמשכב הי' מצוי עמה בבית. אמרינן שמא כרגע שכחו הוא והיא שהיא נדה ונשענה עליו במקצת ונעשה מדרס (וע"ש סי' ל"א):

המפקיד כלים אצל ע"ה. וה"ה אם נתן כליו לאומן ע"ה כדאיתא בתוספתא וכן הוא ג"כ שם רפי"ב:

ר' יוסי אומר אם מסר וכו'. ואין הלכה כר' יוסי:

רוצצת. מלשון ויתרוצצו דמתרגמינן ודחקין כן פי' הר"ש בפירושו לתוספתא דברפ"ד דאהלות: