משנה טהרות פרק ח׳ משנה ג׳

זה אשר נאבד לו דבר ומצאו אמנם הוא ברה"ר ולזה אם עבר עליו הלילה טמא מדרס לפי שידרסיהו אנשים ולא יראוהו וכבר נתבאר בתוספתא שאם אבד לו דבר ומצאו ברשות היחיד אשר ספיקו טמא כמו שקדם ביאורו הנה אלה הכלים טמאים מדרס וטמא מת והיות הכלים הנופלים ברה"ר טהורים מבואר לפי שהוא ספק ולא יסתפק עליך אמרו (בכלים) [בזה] טמא אע"פ שהוא בתוך הבור לפי שהוא מעת שהגיע ברשות עם הארץ שנטמא במת כמו שבארנו ויצטרך הזאת שלישי ושביעי ואז יטהר:

המאבד ביום ומצא ביום טהור. פירש הר"ב דמסתמא אם היה אדם מוצאו ונוגע בו היה מגביהו כדרך מוצא אבדה. וכן לשון הר"ש וכלומר שהיה מגביהה ונוטלה לו:

בלילה כו' טמא. פי' הר"ב מדרס וטמא מת וכו' הכי איתא בתוספתא. ותימא דבתוספתא הביאה הר"ש תני בה טמאים מדרס וטהורין מטמא מת. וכן ראיתי' בפרק תשיעי מהתוספתא. גם הרמב"ם בפירושו כתב ברה"ר טמאין מדרס. וגבי רה"י כתב מדרס וטמא מת. ש"מ דברה"ר טהורין מטמא מת איברא דהראב"ד השיג על לשונו שבחבורו פי"ח מהא"ה [הלכה ז'] שסתם וכתב ברה"ר טמא ומשמע ליה בין למדרס בין לטמא מת אבל הכ"מ דייק מרישא דהך טמא אינו אלא מדרס בלבד. ואני אומר שילמד הסתום שבחיבורו מן המפורש שבפירושו. ומעתה דברי הר"ב אין להם על מה שיסמוכו. ואפילו על ל' הרמב"ם שבחיבורו נמי לא וז"ל הר"ש בפי' התוספתא טמאים מדרס וטהורים מטמא מת דמחמרינן במדרס טפי מבמת. משום דכנענים ונשים שכיחי. מת לא שכיח. ומתני' דקתני טמא היינו מדרס. וכל מידי דלא חזי למדרס כגון סאה ותרקב וכיוצא בו טמא מגע זב ע"כ:

זה הכלל כו'. לא אתי לאתויי מידי אלא סימנא בעלמא כמו שכתבתי בכיוצא בזה משמא דגמ' מ"ב פ"ד דמגילה. ועוד אחרים שכתבתי במ"ג פ"ג דכלים:

השוטח כלים ברה"ר טהורין ברה"י טמאין. פי' הר"ב דאין כאן אלא ספק שמא נגע. דלמדרס אין לחוש שאין דרך העוברים לדרוס על הבגדים השטוחים ליבש אבל אפשר שנגעו בהם. משא"כ באבדה שאין רואים ודורסים עליה. ולכך אין מקום לחלק בזה בין יום ולילה כמו באבידה וכשמשמרן אפילו נגיעה לא נגעי. הכ"מ פי"ח מהא"ה (ה' י'):

ואם היה משמרן טהורין וקמ"ל דלא חיישינן דילמא אתא חד ונגע ולאו אדעתיה:

ונפלו והלך להביאן טמאים. מפני שנעלמו מעיניו. הרמב"ם שם:

נפל דליו כו'. טמא מפני שהונח כו' לשון הרמב"ם ולא יסתפק עליך אמרו (בכלים) טמא אע"פ שהוא בתוך הבור לפי שהוא מעת שהגיע ברשות ע"ה שבטמא מת ע"כ. והטעם שלא חלקו חכמים בכלים שברשות ע"ה. הכ"מ פי"ב מה' משכב (הלכה כ"ב):

המאבד ביום ומצא ביום טהור דאילו נגע אדם בהדבר שנאבד. היה מגביהו והולך לו. מיהו כלי קטן. שאף ביום אפשר שידרוך אדם עליו ולא ירגיש. גם באבד ביום ומצא ביום. טמא עכ"פ ממגע הזב. והכי מפורש בתוספתא:

ביום ומצא ביום שלאחריו טמא דחיישינן שנדה או כנענית דשכיחי בר"ה דרסו עליו בלילה. ולא ראו הדבר. ולפיכך כשהדבר ראוי למשכב ומושב טמא מדרס. וכשאינו ראוי למשכב ומושב. טמא עכ"פ ממגע הזב. אבל לטומאת מת דלא שכיח. לא חיישינן לה בר"ה. מיהו כל זה בר"ה. אבל ברה"י אפילו לא עבר עליה בלילה. טמא גם טומאת מת משום חומר דרה"י. וצריך הזאה ג' וז'. וכל זה באבד. אבל במניח ושכח. הרי זה מלתא דלא שכיחא. שישכח אדם היכן הניח חפצו [כב"מ לה"א]. ולהכי חות דרגא. דבר"ה אפילו עבר עליו הלילה טהור לגמרי. וברה"י דוקא בעבר עליו הלילה טמא מדרס ולא טמא מת. מיהו כל זה בשאבד ברשות שאינו שלו. אבל חבר שאבד דבר בתוך ביתו. אפילו מצאו בלילה שאחר יום שאבד טהור. דביתו בדוק הוא מטומאה [כל זה מתוספתא פ"ט ממכלתין ורמב"ם פי"ח מאהט"ו]:

זה הכלל זה הכלל לאתויי אפילו אבד בלילה ומצאו באותה לילה לאחר שעה. והא דנקט ברישא ביום ומצאו בלילה או איפכא. ולא נקט רבותא טפי. דאפולו אבד בלילה ומצא בלילה טמא. י"ל דאידך רבותא קמ"ל. מדסד"א דכל ששהה שעה א' ביום ולא נטלו אדם מוכחא מילתא שאין רגל אדם מצוי שם. ולהכי גם בלילה לא דרס אדם על האבוד, קמ"ל:

השוטח כלים ברה"ר טהורין דלמדרס כבאבידה אין לחוש דאין דרך בני אדם לדרוס על בגדים שטוחין ומתני' דלא כר"מ לעיל [פ"ה מ"ז]. א"נ אף כר"מ אתיא. והכא דכל הבגד שטוח. ודאי נזהרים מלדרוס. ובפרט אי נימא דמיירי הכא בשטחו לאחר כביסה. משא"כ התם שהניח א"ע לישן בשוק. מקום שרגלי רבים מצויין ש"מ דלא קפיד גם הם אין נזהרין. ואע"ג דעכ"פ יש לחוש הכא למגע נדה או כנעני. הרי סט"ו בר"ה טהור. ולא דמי לקדרות בר"ה [לעיל רפ"ז] דספיקן אף בר"ה טמא. דהתם אין הספק שקול. דהרי בהניחן במקום דחוק מוקמינן לה [כתובות דכ"ד ב']. ודאי נגעו בהן. ומה"ט נמי חיישינן למדרס בר"ה על אבידה בלילה. משום דשכיחי דורסים בר"ה. ותולין במצוי. משא"כ הכא אין דרך בני אדם לדרוס על בגדים שטוחין שם ביום:

וברה"י טמאין מחשש מגע נדה וכנעני:

ואם היה משמרן קמ"ל אף שהיו שם טמאים לא חיישינן שמא נגעו. ולא ראינו אין ראי'. א"נ קמ"ל אף שמשמר שם רק שלא יגנבו. עכ"פ כיון שרואין שם שומר לא מעיזי ליגע בו בכוונה. והרי אין הדרך דחוק:

נפלו והלך להביאן ודוקא בשנעלמו ממנו בשעה שהולך להביאן:

טמא וטמא טומאת ז'. אבל הזאת ג' וז'. תליא בפלוגתא [וכלעיל סי' ג']. דהרי אין לחוש שביני ביני נטמאו ממת עצמו. ואע"ג שלא היה אפשר להע"ה ליגע בו. דהרי נפל לתוך הבור. אפ"ה לא פלוג רבנן בכלים שהונחו אצל ע"ה:

ואין להקשות מלעיל (פ"ה מ"ז) ביישן ברה"ר דכליו טהורין. ולא חיישינן שדרס עליהן זב. והרי התם אפילו ביום הו"ל למיחוש כדחיישינן הכא בלילה. י"ל התם לא דמי רק לסיפא דהכא בשוטח כלים ברה"ר שאין דרך בני אדם לדרוס עליהן:

ואין להקשות מ"ש מרישא באבד ביום ומצא ביום טהור. ואע"ג שנעלמו ממנו בשעה שאבדו. י"ל התם כיון דאבידה הוא. לולי שדרס אדם עליו היה נוטלו והולך משא"כ הכא כיון שאדם רואה שנפלו השטוחין לארץ. ולא אבידה הן לא יגביהם ורק חיישינן דמדמונחין ברה"ר במקום הילוך בני אדם הם משתוקקין למשמש בהן לבדוק טיבן כשאין רואה. ומה"ט לא קשה נמי מישן ברה"ר דבגדיו טהורין (כפ"ה מ"ז). דהתם נמי כיון שאז לבוש בהן. הו"ל ככלים השטוחין ברה"ר. שכל אדם נשמר מלדרוס עליהן. וגם אין דרך למשמש בגדי אדם שהוא לבוש בהן. כדי לבדוק טיבן:

מיהו הר"מ והר"ש והרא"ש והר"ב. כל הנביאים פה אחד כאן דצריך הזאה ג' וז' ש"מ דכולהו ס"ל דלא כרמב"ן פרשת חוקת. וכמ"ש עטרת ראשי אאמ"ו זצוק"ל בשמו דרק הנוגע במת עצמו צריך הזאה ג' וז'. והרי הכא וודאי לא נגעה הכלי ביני ביני במת עצמו ואפ"ה הצריכוהו רבותינו הזאות. ועמ"ש פ"א דאהלות (סי' ד') ראי' ברורה לאאמ"ו והרמב"ן ז"ל:

אמר המחבר קודם שנסגור החשבון עם הע"ה ודיניו. אמרתי אני עם לבי. כי טוב הדבר שנצרף פרטי דיניו האמורין לגבוה סלקו במכילתין שמפוזרין הנה והנה וראו קראתי בשם כנסייה זו בשם בית הכנסת של ע"ה. ואני בבואי לביהכ"נ זו מצאתי שם עשרה במספר דיניו המסתעפים. ואלו הן. א) ע"ה וכליו. הן בחזקת שנטמאו במת. וטמאין מלהשתמש בהן. עד שיזה עליהן ג' וז'. ואם ראוין למשכב ומושב טמאין מדרס. לטמא גם הנושאן אף שלא נגע בהן אבל נאמן הע"ה על עצמו ועל כליו לומר שלא נטמאו במת. ואז הוא וכליו אין צריכין רק טבילה והערב שמש. מדחיישינן שמא נטמאו בשאר אב הטומאה (רמב"ם פי"א ממשכב הי"ב). וגם מעיינותיו של ע"ה טמאין כאילו הוא זב וגם בגדיו ושאר כליו הראוין למדרס. טמאין כשל זב. דשמא ישבה עליהן אשתו נדה. אבל הוא אינו עושה משכב ומושב. וגם אינו מטמא שום דבר בהיסט. מדהו"ל גזירה שאין רוב הציבור יכולין לעמוד בה (כתוס' נדה ל"ג ב'. וחגיגה כ"ב ב'. ורמב"ם פי"ג מאהט"ו). מיהו אם אמרה האשה שאינה טמאה נדה נאמנת (כמ"ש בס"ד לעיל סי' ד'). ב) חבר שעשה לע"ה שומר על כליו. אם לקחן הע"ה לרשותו. או אפי' רק החבר העמידן בבית הע"ה לשמרן. הרי דין הכלים והמשכבות כאילו הן של הע"ה ממש וכלעיל וכן. גבאין ע"ה שנכנסו לבית חבר למשכנו. או גנבים שנכנסו לבית חבר. או בהושיב את ע"ה להיות שומר בבית חבר. או שהניח כלי ואמר לע"ה שמור לי כלי זה במקום זה. הרי כולם ככלי ע"ה ממש. ואם יש לחוש שמא בא לשם אשה או כנעני. הרי המשכבות אהט"ו כמדרס (פ"ז מ"ה ומ"ו ופ"ה מ"ב) ואעפ"כ יש חילוק דכל שהי' ביד הע"ה רק שעה או שתים לשמרו. הרי הע"ה נאמן לומר שלא נטמא הוא או הכלי במת (כרמב"ם ספי"א ממשכב). ואם משכב הוא ואין לחוש רק שמא ישבה עליהן ישראלית נדה אצל הע"ה ישאלנה. ואם תאמר טהורה אני נאמנת (כמ"ש לעיל סי' ד'). מיהו בין כך או כך כולן טמאין עכ"פ טומאת ערב מחשש מגע ע"ה. אבל בהפקידן ביד ע"ה בביתו לימים רבים וכ"ש בכליו של ע"ה עצמו. הרי כולן טמאין טומאת ז'. דאע"ג דאומר הע"ה שלא נטמא השתא במת. חיישינן שמא נטמא פעם א' במת וטימא בנגיעתו הכלי. ומה"ט אם ראויין למדרס לא מהני אמירת האשה בשתאמר שטהורה היא. דאמרינן שישבה עליו כשהיא נדה ושכחה. כך נלפע"ד ל"מ מרבותינו. ג) חבר שמסר מפתח של ביתו ביד הע"ה לשמור הבית. או שמסר לו תיבה סגורה וגם מפתח שלה. הרי הכלים שבבית ושבהתיבה טהורין. דמדלא הושיבו בתוך הבית. וגם לא מסר לו התיבה פתוחה. ש"מ שלא האמינו רק על שמירת המפתח. ולא שיכנס להבית. או שיפתח התיבה [פ"ו מ"א ומ"ז]: ד) המניח ע"ה בתוך ביתו. ולא עשאו שומר עליו. אם מצאו לע"ה כמו שהניחו אין כאן חשש. ורק בהניחו ישן ומצאו ער. טמא עד כדי פישוט ידיו ולא יותר [פ"ז מ"ב]. ה) הניחו בביתו לעשות מלאכה נמשכת. כרכיבת אבן הרחיים. אז אם הפסיק מלאכתו. הו"ל כלא מצאו כמו שהניחו. וכישן ומצאו ער לעיל. וטמא עד כדי פישוט ידיו [פ"ז מ"ד]. וכ"כ בהניחו לעשות מלאכה בבית חבר מלאכה מופסקת. כאומנין שנוטלין ומחזירין כלי מלאכה שלהן זה אחר זה טמא עד כדי פישוט ידיו [פ"ז מ"ג]. ו) הניח חבר כליו. ובא ומצא ע"ה אצלן. אם מקוה שיבוא החבר מהר עליו. הכל טהור. מדנתפס כגנב כשימשמש [פ"יו מ"ט]. וכ"כ כשנכנס הע"ה לבית חבר שלא ברשות. אפילו לטובת חבר הכל טהור [פ"ח מ"ה]. ז) הניח כלי בלי שומר במקום שרגל רבים מצויין. אם הרוב טהורין טהור [כפ"ה מ"ו. דהרי מדישן ברה"ר הרי בגדיו כאין להן שומר]. אבל ברוב טמאין. אז דוקא באינו מסתבר טפי שנגעו. כמאבד ביום ומצא ביום. וכ"כ בשוטח כליו שאינו מסתבר שידרכו על הבגדים [כפ"ח מ"ג]. וכ"כ בהניח ביתו בין פתוח או נעול, ומצאו נעול. טהור [פ"ח מ"ד]. ח) וביש לחוש שנגען הע"ה ולאו אדעתיה. כגון שאבד דבר ברה"ר. והונח שם רק מקצת הלילה. ואח"כ מצאן [כפ"ח מ"ג]. או שהניח כליו במקום הליכת בני רה"ר שלא כדרך אבידה. אבל המקום צר [כפ"ז מ"א]. הרי רוב בני רה"ר טמאין הן. ונטמאו הכלים. וכ"כ בדר עם ע"ה בחצר א'. יש לחוש שנגע הע"ה בכליו של חבר שעומדין שם ולאו אדעתיה [כפ"ח מ"א]. ט) ובלא שטח כליו ברה"ר בכוונה. רק נפלו מעצמן לרה"ר. יש שפיר חשש שדרסו עליהן בני רה"ר הטמאין ולאו אדעתייהו [פ"ח מ"ג]. ודמי לקדר שהניח קדרותיו במקום דחוק לעיל [סי' ח']. ולא דמי למאבד ביום ומצא ביום דטהור. דהתם כיון שראה שהוא אבידה. לולי שדרסו היה מגביהו והולך לו. י) הניח כלי בבית ע"ה ולא עשאו שומר עליו [פ"ח מ"א] או אפילו נפל הכלי מעצמו לבית ע"ה. ואפילו במקום שלא היה יכול ליגע בו [פ"ח מ"ג]. נטמא אפילו חוץ מכדי פישוט היד. דכיון דברשות ע"ה היה. לא פלוג רבנן בתקנתייהו. ובכל הנך אם אמר הע"ה שנשמר מטומאת מת. נאמן. וטמאין רק טומאת ערב. ככל מגע ע"ה. וביש שם אשה או כנעני. והכלים ראויין למדרס. טמאין ג"כ ככל מדרס הזב. ואין הע"ה נאמן. שלא נטמאו במדרס. מדאין בקיאין בטומאת מדרס:

זה הכלל כל שיעבור עליו הלילה או מקצתו טמא. ור"ש פליג בתוספתא ומטהר אפילו עבר עליו לילה. ומודים חכמיה לר"ש במניח ושוכח לר"ה שאע"פ שעבר עליהם לילה אחת אין טמאים מדרש:

בפי' רעז"ל אבל ברה"י דספקו טמא בין ביום בין בלילה טמאים. אמר המלקט אבל מניח ושוכח ועבר עליהן לילה אחת טמאין מדרס וטהורים מטמא מת והכי איתא בתוספתא. וכתב הרמב"ם ז"ל ביד פי"ב דהלכות שאר אבות הטומאות ומפני מה לא החמירו בשוכח ומניח כמאבד מפני שאינו דבר מצוי תמיד לא גזרו עליו ע"כ. והר"ש ז"ל פי' במניח ושוכח לא החמירו בהן כמו באבדה שהן בחזקת המשתמר דלא שכיחי התם כנענים ונשי ע"ה דאיירי בתוך הבית של חבר ע"כ:

שיעבור עליו. הגיה ה"ר יהוסף ז"ל שעבר עליו:

השוטח כלים ברה"י טמאים. בתוספתא פליגי דר"מ מטהר אם הם שטוחין למעלה מעשרה טפחים ורש"א אפילו למעלה ממאה אמות טמאים:

בסוף פי' רעז"ל וצריך הזאה שלישי ושביעי ולא עלתה לו טבילת הבור. הרא"ש ז"ל: