משנה טהרות פרק ו׳ משנה ב׳

הספק הראשון שיהי' מצורע תחת אהל ועבר איש טהור לשם ונסתפק לו אם הגיע תחת אהל אחד עם המצורע ונטמא כפי מה שהתבאר בי"ג מנגעים או לא נהיה עמו באהל אחד והספק השני שיהיה איש טהור תחת אהל ועבר איש מצורע תחת זה אהל ונסתפק לו אם עמד המצורע בעת עברו ונטמא האיש הטהור או לא עמד כפי מה שביארנו שם [צ"ל ובזה] מזה הפרק אמר באחרית ההלכה ספק האהיל ספק לא האהיל והספק הג' שיהיה דבר טמא ברה"י ודבר טהור ברה"ר ונגע באחד מהן או הסיטו או האהיל עליו אם היה אחד מהן ממה שיטמא באהל ולא ידע אם נגע בדבר הטמא או בדבר הטהור והספק הרביעי שהדבר הטמא ברה"ר ודבר הטהור ברה"י ונפל הספק ג"כ באיזה מהן נגע ורבי יהושע ידין בטומאה בכל ספק מהן ואין הלכה כר' יהושע:

הטמא עומד וכו'. פי' הר"ב מצורע עומד כו' כמו ששנינו במ"ז פי"ג דנגעים. וע"ש *(וטמא עובר הספק אם עמד. הרמב"ם). ומ"ש הר"ב פ"א כגון שרץ וכו' כך פירש הר"ש. והקשה מהר"ר וואלף וורמייזא דהא במ"ז פ"ב דעדיות קתני לה משום ר' יהושע דמטהר ע"כ. ולי לא קשיא דהתם לא כתב הר"ב דאדם אוחז והכא מיירי בבני אדם העוברים ויש בהם דעת לישאל. וכבר כתבתי בזה לעיל פ"ד מ"ב. אבל הרמב"ם פסק בעדיות כר' יהושע. ופסק בכאן דלא כר"י. דאיהו מפרש הכא כפירוש קמא שכתב הר"ב כך נ"ל. והא דכתב הר"ב כגון שרץ כו' צ"ל דא"נ מת בפי העורב דתנן נמי התם גבייהו. דאל"ה ספק האהיל לא שייך כלל ולא ה"ל להר"ב לפרש משום דאין חילוק בין יש מקום כו' ומ"ש כדהוכחנו לעיל פ' הזורק מ"ד:

הטומאה ברה"י וטהרה ברה"ר. פי' הר"ב כגון חנות וכו' כדקתני באידך בבא. הר"ש. ויש לדקדק למה לא הזכיר רה"י ורה"ר בטמא עומד וטהור עובר ובטהור עומד וטמא עובר כאשר הזכיר בטומאה וטהרה. ואפשר לומר דרישא ודאי בטומאה מצומצמת לרה"ר או לרה"י. ודיקא נמי מדקתני לה בלשון טמא עומד ועובר. אבל סיפא לאו בטומאה וטהרה מצומצמת לרה"ר. אלא בטומאות שהן לפני ולפנים. *(אלא שאדם עומד בחוץ ויכול לפשוט את ידיו ליגע בטומאה. א"נ שהן לפני ולפנים) והספק שמא נכנס הטהור לפני הטומאה. ואם הטהרה ברה"י והטומאה ברה"ר. שמא נכנסה הטומאה אצל הטהרה *(ובכולם ר"י מטמא וחכמים מטהרים) ורישא להודיעך כחו דר"י דאע"ג דמיטמא ודאי או מטמא ודאי ברה"ר (מודה) [טמא] הואיל וא' מהן ודאי ברה"י כדאמרן. וסיפא להודיעך כחן דרבנן. דאע"ג דאיכא לספוקי דילמא ברה"י ממש אפ"ה מטהרי רבנן *[דקא] סברי הא דאמר ספק טומאה ברה"י טמא. דוקא כי איתנהו לתרווייהו ברה"י בודאי. אלא שהוא ספק נגע ספק לא נגע. אבל כי הוי ספק בואה. טהור [ועיון במ"ד] כ"כ הראב"ד במ"ז פ"ג דעדיות. וזה קרוב לפירוש האחר שכתב הר"ב. אבל לפירוש הראשון שכתב הר"ב מעיקרא לאו קושיא הוא דרהטא דמתניתין דנגעים הוא דנקט:

הטמא עומד נ"ל דמדנקט בהך לישנא. ולא כאינך. דהיינו טומאה מונחת וטהרה עוברת. ש"מ כהרמב"ם והר"ב. דהכא באדם מיירי. ובמצורע עסקינן שעמד תחת האהל. והי' אדם טהור עובר סמוך להאהל. או הטהור וכו':

הטהור עומד והטמא עובר שהיה טהור עומד תחת אהל. והמצורע עובר סמוך להאהל. או טומאה וכו':

הטומאה טומאה דקתני הכא. היינו מת או כזית ממת וכדומה וכן מוכח. מדקתני בתר הכי ספק האהיל. ועל כרחך דמיירי נמי שהטומאה או הטהרה העוברת היא ביד אדם בר דעת. דאל"כ הו"ל ספק טומאה בדבר שאין בדל"ש. דלכ"ע אפילו ברה"י ספיקו טהור. או טהרה וכו':

טהרה הכא נמי מיירי כשא' מהן ביד אדם:

ספק נגע ספק לא נגע אכולהו ד' דנקיט לעיל קאי. דמסופק אם בשעה שעברה הטומאה סמוך להטהרה. נגעו זב"ז:

ספק האהיל ספק לא האהיל ג"כ אכולהו ד' קאי. במצורע עומד באהל וטהור עובר. ומסופק הטהור שמא בעברו סמוך להאהל. הכניס ראשו ורובו תחת האהל שהטמא עומד תחתיו. ונטמא העובר [כפי"ג דנגעים מ"ז]. וכשהטהור עומד בהאהל. מסופק הטמא העובר שמא בעברו הכניס ראשו ורובו תחת האהל. ושהה קצת כך תחת האהל. ונטמא עי"ז הטהור. ובב' ספיקות בתרייתא שהטומאה והטהרה א' ברה"י וא' בר"ה. מיירי שמסופק שמא כשעברה הטהרה על הטומאה או הטומאה על הטהרה. הכניס העובר קצת מגופו תחת האהל. ונטמא עי"ז הטהרה:

ספק הסיט ספק לא הסיט ג"כ אכולהו ד' קאי. שבשעה שעבר זה על זה. מסופק שמא אז הסיט הטהור [דאילו לחוש לאיפכא. אינו חושש. דכל הטומאות המסיטות הטהרה טהור חוץ מבזב. כשבת פג"ב]:

רבי יהושע מטמא דס"ל דכל סט"ו שרה"י ור"ה מעורבין בו שדינן לחומרא. והו"ל כרה"י דספיקא טמא:

וחכמים מטהרין דס"ל דבעינן דומיא דסוטה דשניהן ברה"י. הא כשא' מהן בר"ה הו"ל כסט"ו בר"ה וטהור:

והא דלעיל במצורע לא נקט עומד ברה"י ועובר ברה"ר כי הכא. י"ל דה"ט משום דרה"י כולל במורגל ברוב המקומות. רק מקום המוקף מחיצות (ועיין לעיל סי' א'). והרי בכי הא לא סגי לטומאת ביאה במצורע כל שאין שם אוהל. וגם עומד באהל לא נקט. משום דממילא משתמע. דהרי כל טומאת מצורע שע"י עמידתו הוא רק כשהוא באוהל:

ונ"ל דמה"ט נקט ביאת מצורע בפרטות. אע"ג דנכלל בשם טומאה דנקט בב' בבי בתרייתא. ה"ט דבעי לאשמעינן. דבין ברה"י שהמצורע מטמא. שהוא חלוק מר"ה בב' דברים. מדהוא ג"כ מקורה. ובין ברה"י בשאר טומאות. שאינו חלוק מרה"ר רק בדבר אחד שזה רה"י וזה רה"ר. אפ"ה למר שדינן רה"ר בתר רה"י. ולמר שדינן רה"י בתר רה"ר. א"נ להכי אצטריך למנקט מצורע ושאר טומאות משום דמצורע אינו מטמא רק בביאה. והרי קי"ל ביאת מקצת לא שמה ביאה (כרמב"ם ביאת מקדש פ"ג הי"ח). ולהכי אינו מטמא להטהור שעמו. רק כשיהי' לכל א' ראשו ורובו תחת האהל (כנגעים פי"ג מ"ח). משא"כ מת שמטמא באהל. אפילו לא הכניס רק אצבעו תחת האהל שהמת שם כבר נטמא (כנזיר מ"ג א'). ועוד יש קולא במצורע שאינו מטמא רק בעמד הטמא תחת האהל. לפיכך נקט מצורע עומד וטהור עובר לרבותא דר' יהושע. דאע"ג דאיכא למימר דלולי שהכניס הטהור ראשו ורובו. היה יודע מזה. ותו דאיכא נמי ספק ספיקא. שמא לא הכניס ראשו ורובו. ושמא לא עמד. אפ"ה מטמא ר' יהושע. דמדס"ל דשדינן רה"ר דלהוי כרה"י. והרי כל רה"י אפילו יש אלף ספקות טמא (וכמשנה ד'). ונקט סיפא בשאר טומאות לרבותא דרבנן. דאע"ג דגם בשהכניס רק קצת מגופו נטמא. ואיכא למימר שמא הכניס ולאו אדעתיה. וגם ספק ספיקא ליכא גביה. דהרי אפילו לא שהה הטמא תחת האהל נטמא הטהור. אפ"ה מטהרי רבנן. והרואה יראה כי בדברים הללו אשר הראני ה' בחסדו. השיכותי מעלי כל תלונות האפשריים לפי' רבינו הר"מ. וביחוד מה שהקשה ג"כ הרא"ש לרבינו. דאי ב' בבי דרישא בביאת מצורע מיירי. א"כ מ"ש ספק טומאה זה מכל שאר ספק טומאה. ולכן בחר לו רבינו הרא"ש בפי' הר"ש. דטמא דנקט בב' בבי דרישא. בין ברה"ר בין ברה"י. היינו כגון הא דתנן לעיל (פ"ד מ"ג) שרץ בפה חולדה. ועברה בין הטהורים או טהורים עברו ביניהן. מיהו הכא ע"כ בטומאת מת מיירי. מדמסיק שמא האהיל. ואע"ג דהאי שמא האהיל. ע"כ דלא קאי אטומאה עובר. דהרי בה לא מחלקינן בין יש או אין לטומאה מקום. מדמחשב כמליא טומאה תחתיו. והו"ל כיש לה מקום (כפ"ד סי' י"א). עכ"פ ל"ל לדחוקי לאוקמי למשנתנו בב' מיני טומאה. כיון דבין כך וכך ספק האהיל לא קאי אב' בבי דרישא. אמנם מלבד שלפי פי' זה קשה דהול"ל טומאה עוברת. ולא טמא עובר. כאשר העירותי ע"ז לעיל. קשה נמי. דא"כ ספק נגע והסיט קאי אכולה ד' בבי. וספק האהיל דלא קאי אב' בבי דרישא. תני לה באמצע. וזה אינו סדר משובח. דהו"ל למנקטיה או ברישא או בסיפא. והגאון רב"א זצוק"ל פי' נמי דטמא דב' בבי דרישא לאו דוקא במצורע. אלא בכל הטומאות. וס"ל לר' יהושע דהא דקיי"ל ספק טומאה בר"ה טהור היינו רק כשהטומאה והטהרה עוברין. אבל כשא' מהן עומד. הו"ל גם העובר כאלו הוא ברה"י. וכן הטומאה והטהרה שא' מהן ברה"י. דיינינן להו כאילו שניהן ברה"י. והגם שלפי פי' רבינו זה. דב' בבי דרישא בששניהן ברה"ר מיירי. וכן הז' ספיקות של מגע אהל היסט מצו קאי אכל ב' בבי שהזכיר התנא. עכ"פ קשה למה שני תנא בלישניה. ונקט הטמא עומד. ולא קאמר הטומאה מונחת. ותו דהרי דברי ר' יהושע הם כמילתא בלא טעמא. דלמה כשהטומאה והטהרה א' מהן עומד ברה"ר נימא דדינו כאילו גם הוא ברה"י. והרי לכאורה מסתבר איפכא. דכיון דספק טומאה בר"ה מסוטה גמרינן לה [כסוטה כח"ב]. להכי בעינן כי סוטה שיהיו שניהן עומדין ברה"י. ואפשר יש ליישב דברי רבינו. דר' יהושע ס"ל דדוקא באדם עומד ברה"ר. דין ספק טומאתו כספק טומאה ברה"י. ומה"ט נקט בב' בבי דרישא טמא וטהור. לאשמעינן דבאדם קמיירי. וה"ט משום דאדם העומד בר"ה קנויין לו ד' אמות שלו [כב"מ ד"י ע"א]. ומדקונה לו שם מציאה וגט. לפיכך הו"ל שם כרה"י. משא"כ בעובר. כיון שכל פעם מחליף ד' אמות שלו. לפיכך אין דינן כרה"י. והרי להראב"ד כל המהלך בסימטא או בצדי רה"ר אין נקנין לו ד' אמות וכמ"ש הסמ"ע [ח"מ רס"י רס"ח]. ואעפ"כ זה דוחק. דהרי ברה"ר ממש אין ד' אמות קונות אפילו הוא עומד. ובלא זה קשה לי לדברי הגאון זצוק"ל ממאי דמקשה הש"ס [נזיר נ"ג א']. באומר לב' נזירים ראיתי טומאה שנזרקה ביניכם. שניהן טמאין מספק. ומקשה הש"ס ואמאי והרי ב' נזירים וחד דקאי גבייהו הו"ל תלתא. והו"ל ספק טומאה ברה"ר דטהור. ולפי דברינו מאי קושיא. מאן א"ל להמקשן דמתני' מיירי שהיו כל הג' הולכין. וצ"ע:

ארבעה ספיקות וכו'. כיצד הטמא עומד. והטהור עובר חד. הטהור עומד והטמא עובר תרי. טומאה ברה"י וטהרה בר"ה תלתא. טהרה ברה"י וטומאה בר"ה הא ארבעה. ופירוש ראשון שהביא רעז"ל הוא פירוש הרמב"ם ז"ל וכתב עליו הרא"ש ז"ל ולא ידעתי לפ' טעם המחלוקת לפי פירושו למה לא יהא זה ככל שאר ספק טומאה:

בפי' רעז"ל כדהוכחנו לעיל פ' הזורק טומאה ע"כ. אמר המלקט פי' במה שכתב שם סימן ד' דכל המאהילין חשיבי יש לטומאה מקום ואפילו הנזרקים ע"כ דתוספתא היא וכדמפרש הר"ש ז"ל:

עוד בפי' רעז"ל כגון חנות הפתוחה וכו' אמר המלקט דתנן לה בסמוך. ובפ"ג דעדיות סימן ז' מבוארת מתני' שפיר: