משנה טהרות פרק ה׳ משנה ח׳

כבר ביארנו בפתיחה שהעובדי כוכבים כזבים לכל דבריהם ועוד יתבאר ברביעי מנדה (דף לא:) שהעובדת כוכבים בחזקת נדה לעולם וידוע הוא שהאשה השוטה לא תשמור עצמה ולא תדע עתות ווסתה ולא תשתדל בזה כפי מה שיגזרהו התורה ואמרו פה כל הרוקין טמאים לא ירצה בזה [שהן] טמאים בספק ויהיו כמו רוקים הנמצאים כי רוקים הנמצאים לא התאמת אצלנו איש טמא אמנם פה אשר נתאמתנו היות רוק טמא נמצא בזאת המדינה ושבה טומאה קבוע' הנה כל רוק שימצא בזאת המדינה הוא טמא כרוק הזב האמתי וזהו כונת אמרו טמאים:

שוטה אחת בעיר. בקמץ הטי"ת כמו כי רועה היא (בראשית כט). וכתב הרמב"ם וידוע הוא שהאשה השוטה לא תשמור עצמה ולא תדע עתות וסתה. ולא תשתדל בזה כפי מה שיגזרהו התורה. ע"כ. ומ"ש הר"ב דוקא אשה שוטה אבל אדם שוטה כו'. כן לשון הר"ש. ומיהו מסיים ואין האיש רגיל כו'. והכ"מ פי"ח מהא"ה (הלכה י"א). העתיק לשון הר"ש. אבל איש שוטה כו':

כל הרוקין שבעיר טמאין. לא ירצה בזה שהן טמאין בספק ותהיה כמו הרוקים הנמצאים. כי רוקים הנמצאים לא התאמת אצלנו איש טמא. אמנם פה אשר נתאמתנו היות רוק טמא נמצא בזאת המדינה ושבה טומאה קבועה. הנה כל רוק שימלא בזאת המדינה הוא טמא כרוק הזב האמתי וזהו כוונת אמרו טמאים. הרמב"ם:

שוטה אחת דוקא אשה שוטה. דאשה רגילה בנדות. וזו מדהיא שוטה לא תשתמר לסלק רוקה בימי נדתה מר"ה שלא יכשלו בו עושי טהרות:

או כנענית אע"ג דגם זכרים שלהן אפילו ידוע לנו שאינן זבין. טמאים מד"ס כזבין [כנדה לד"א]. אפ"ה נקט נקבה אגב רישא:

או כותית דגם הם דינן ככנענים. דקיי"ל כותים גרי אריות הן [כחולין דג"א]:

כל הרוקים שבעיר טמאין לצדדין קתני. דבשוטה ישראלית בעיר שורפין על ספק רוקה את התרומה [כלעיל פ"ד מ"ה]. אבל כשיש רק חשש ככנענים או כותים. אפי' ודאי זבין אין שורפין עליהן את התרומה [כנדה לא"ב והרמב"ם ספ"ב ממשכבות]:

מי שדרסה אשה על בגדיו או שישבה עמו בספינה ושמא נדה היתה וטמאתו ע"י הספינה [כרפ"ג דזבים]:

כליו טהורין דאז נזהרת בנדתה מלדרוס על בגדיו. ומלכנום עמו בספינה:

ואם לאו ישאלנה ואע"ג שהיא אשת ע"ה. והרי ע"ה אינו נאמן לומר לא נגעתי [כטהרות פ"ז מ"ב]. עכ"פ מדקאמרי' שאינה נדה. הו"ל כגבאים שנאמנים לומר לא נכנסנו [כפ"ז מ"ו]. מיהו בדרסה על בגד יחף, טמאתו עכ"פ במגע, ככל ע"ה. ואפ"ה ישאלנה דאם ודאי נדה היא הרי עשתה להבגד אב. ונטמא גם החבר שלבשו:

והרמב"ם כאן כתב דכשאין שיטה בעיר. אפ"ה כל רוק הנמצא טמא. רק שאין שורפין עליו תרומה. וכתב על זה רבינו מנחם בגליון הרא"ש. דמסתבר כהרמב"ם. ותמהני דא"כ לא אצטריך תנא למנקט הכא כנענית וכותית. דהרי אפילו על ודאי טומאתן אין שורפין. וא"כ מה מהני שהנך מצייין שם. הרי גם באין הנך מצויין שם גזרו על כל רוקין הנמצאין [כפ"ד מ"ה]. וי"ל דהתם בספק מגע ברה"ר טהור [ע"ש]. והכא ביש כותית ודאי גם ברה"ר תולין:

מיהו מדקאמר ישאלנה. ולא מסיים שנאמנת לטהר אותו. או הול"ל שכשלא ישאלנה הרי הוא טמא. משמע טפי דבאשת חבר מיירי. ורק לכתחלה קאמר שישאלנה. אבל באי אפשר לשאלה. אפילו ברה"י טהור. דמהיכא תיתא נחזיק טומאה. ותו דמי גרע דריסתה על בגדיו מרוק. דאמרן לעיל דדוקא במצויי' שם שוטה שאינה נזהרת לשוף רוקה ברגלה, מטמאינן. הא פקחת נזהרת שלא יכשלו בו בני אדם. אף שאינה יודעת אם יזדמן לשם אוכל טהרות חוששת לספק. וה"נ הכא בדרסה על בגדיו:

כל הרוקים שבעיר טמאים. בתוספתא קתני דברי ר"מ ר' יהודה אומר אם היתה רגילה ליכנס לתוך מבוי אחד אותו מבוי בחזקת טומאה וכל המבואות בחזקת טהרה ר"ש אומר כל המבואות בחזקת טומאה הן חוץ מן החצר המשתמרת ר' אלעזר ב"ר צדוק אומר אף החצר המשתמרת בחזקת טומאה עד שיאמר ברי לי שלא בא לכאן ופי' הרא"ש ז"ל כל הרוקים שבעיר טמאים נמצא הא דאמרינן לעיל גזרו על ספק רוקים לא בכל מקום אלא כדתנן הכא וכן תנן בר"פ בתרא דשקלים רל הרוקים הנמצאים בירושלים טהורים חוץ משל שוק העליון דברי ר"מ ר' יוסי אומר בשאר כל ימות השנה שבאמצע טמאים שבצדדין טהורים מפני שהן מועטים מסתלקים לצדדין אלמא לא גזרו על הרוקים בכל מקום אלא היכא דשכיחי טמאים והרמב"ם ז"ל פי' דגזרו על הרוקים בכל מקום והיכא דיש שוטה או כנענית או כותית קבועים בעיר טמאים ודאי כרוק הזב האמתי ולא מסתבר ע"כ. וכתב הה"ר מנחם ז"ל דמסתבר פי' הרמב"ם ז"ל דלפי' הר"ש ז"ל היה רבי קובע זאת המשנה אחר משנת ספק רוקים דלעיל ולא קשה מידי משקלים דשאני ירושלים דקדושה מכל ארץ ישראל ונזהרין בה יותר משאר מקומות. ע"כ:

בפי' רעז"ל צריך להגיה כדתנן בפרק שלישי דזבין: