משנה טהרות פרק ה׳ משנה ב׳

אמרו נגיעתו בזה ר"ל באדם זה: ר' יוסי אומר א"א לאדם מללכת ברה"ר ולזה ספק שבילים טהור אמנם המגע אשר אינו הכרחי כל עוד שנסתפק אם נגע בו או לא נגע ספקו טמא ואין הלכה כר"ע ולא כרבי יוסי:

ר"י מטמא בכולן ומטהר בשביל שדרך ב"א להלוך וכו'. והוי כאין לו תקנה. שכ"כ הר"ש דר"י נמי דוקא כשעשה טהרות *[מטהר. כמו לר"ע:

נגעתי ואיני יודע באיזה משניהם נגעתי נקט רישא שהספק הוא בגוף א' אם הוא טמא או טהור. לרבותא דר"ע. דאע"ג דלא אתחזק כאן טומאה וודאית. שהרי לא ידעינן אם יש כאן טומאה כלל. [וגם אי נימא דאשרץ וצפרדע קאי. עכ"פ לא ידעינן איזה מכל הגופים טמא]. ואפ"ה מטמא ר"ע. ונקט סיפא. שמסופק אם נגע באותו שידוע טומאתו. דאע"ג דאתחזק כאן אדם שידוע טומאה וודאית שלו. אפ"ה מטהרי רבנן בר"ה. ונקט הך תרתי רבותא למר ולמר במגע. וה"ה באהל והיסט. א"נ מדאיירי בבבא זו באדם שנגע באדם. להכי מוסיף תנא להזכיר גם ספק זה דאינו יודע אם הוא טמא או טהור. לדיוקא. דהא האדם המגיע. בוודאי יודע אם הוא עצמו טמא. אבל בהנך דמשנה א' שאין בהם רוח חיים ודעת לא שייך הך דיוקא:

ר"ע מטמא וחכמים מטהרים ואע"ג דלעיל [פ"ד מ"ה ומ"ו] מטמאים לכ"ע ודאי מגע. התם ודאי נגע באהט"ו דרבנן. משא"כ הכא שמא טהור לגמרי:

ר' יוסי מטמא בכולן בין שהספק במגע או במשא או באהל. וכ"ש בנגע באדם ואינו יודע אה טמא או טהור היה בכולן טמא מדרבנן:

שדרך בני אדם להלוך וא"א למנוע. וכיון דרק מדרבנן מטמאינן. אין גוזרין על הצבור דבר שאין רוב הצבור יכולין לעמוד בו [כע"ז לו"א]:

ואין דרכם ליגע וה"ה במסופק אם האהיל בלא הילוך. או בהיסט בלא הילוך. דהרי גם בהנך מטמא. רק נקט ליגע לרבותא. דאע"ג שהוא מעשה קל. אפ"ה אמרינן דאפשר ליזהר שלא יגע בשום דבר עד שיבורר לו שהדבר שנוגע טהור ודאי ולפיכך גזרו בה רבנן. וכ"ש שאפשר ליזהר בהיסט ואהל:

ונ"ל דלדבריו שם צריך לחלק. דדוקא בנגע באדם בר דעת. ואין הנוגע יודע אם טמא או טהור הי' פליגי במשנתנו. אבל בדבר שאינו בר דעת. כ"ע מודו דטהור בספק מגע. וכמ"ש לעיל סי' צ'. דו"ק. וכדברי רבינו מ"ל נ"ל דהרי דוקא ביש כאן ודאי טומאה מד"ס מטמאי רבנן בוודאי מגע [כלעיל פ"ד מ"ה ומ"ו]:

וכתב הר"ש דדוקא בעשה כבר טהרות מטהר ר' יוסי בשביל. ואילה"ק להר"ש. א"כ בכולהו הו"ל נמי לר' יוסי לטהר מה"ט. י"ל דלהר"ש ר' יוסי תרתי בעי. שאי אפשר לזהר ושכבר עשה טהרות. אמנם לפי דעת הר"ש דר' יוסי מטהר בשביל רק בעשה טהרות. א"כ הנך דמטמא ר' יוסי נמי אע"ג שעשה טהרות. דכיון דבשביל מודה לר"ע לחלק בין עשה או לא עשה טהרות. צ"ל דבאחריני מחמיר ר' יוסי טפי מר"ע דאף בשעשה טהרות מחמיר גבייהו. אבל לפענ"ד דהקצת דוחק בלשון. דר"ע דנקט לשון מטמא סתמא. יהיה מיקל טפי מר' יוסי דנקט לשון מטהר. וגם מלקמן סי' י"ח לכאורה מוכח דלא כהר"ש. אלא דר' יופי אפילו בנגיעה מטהר בשעשה כבר טהרות. דאל"כ מה קמ"ל מתני' דהתם. והרי היא היא כמשנה ג'. ואטו כי רוכלא לחשב תנא וליזל. אלא ל"מ נ"ל דבשביל מיקל ר' יוסי טפי מר"ע דאפילו בלא עשה טהרות טהור מדאי אפשר בלי הילוך. ובאינך כר"ע ס"ל לחלק בין עשה או לא עשה טהרות:

ורב"א לשיטתיה דלעיל אזיל. דרק בשיש ספק אם נטמאו רבים. מטהר ר"ע בר"ה. א"כ מפרש הכא לר' יוסי. דדוקא בשביל מטהר. שדרך בני אדם להלוך שם. והו"ל כאירע הספק לרבים. שאפשר שגם להם אירע הספק. משא"כ במגע:

אחר שאמר נגעתי בזה. פי' הרמב"ם ז"ל אומרו נגעתי בזה ר"ל באדם זה. ע"כ:

ואיני יודע. מ"מ ואין ידוע בתרי בבי דמתני'. ונקד הרי"א בשביל השי"ן בקמ"ץ: