משנה טהרות פרק ה׳ משנה ג׳

כבר ביארנו שהשביל לא יהיה טמא אלא בטומאת מת ולזה אמר הזה ושנה וטבל. והשניות ישרפו ביאר שאינן ספק אחר שנכנס בשני השבילין יחד ואחד מהן ודאי טמא:

שני שבילים. ברה"ר. הר"ש:

וטהר. כך העתיק הרמב"ם ברפי"ט מהא"ה. כלומר שטהר בהערב שמש. ולענין תרומה. דטבול יום פוסל התרומה מדאורייתא. כדפירש הר"ב בסוף זבים. ובס"א ל"ג כלל ובמשנה בגמ' הגירסא טהור]:

שני שבילים ר"ה הן:

ואחד טהור ואין ידוע איזה מהן טמא:

ועשה טהרות ר"ל נגע בטהרות:

הזה ביום ג' להילוכו בשביל. או אח"כ:

ושנה ביום ז' להילוכו או אח"כ:

וטבל וטהר בהערב שמש. דבתרומה קמיירי שצריך הע"ש. מדמסיים תלויות. ואע"ג שלא היה צריך להתטהר כלל. דהרי סט"ו בר"ה הוא וטהור. אפ"ה הוא עשה כן מדעת עצמו. אי נמי מיירי שנטמא בינתיים בטומאה וודאית אחר שהלך בא' משבילי' הנ"ל. ולהכי הזה וטבל והתטהר:

הרי אלו טהורות דכיון דהתטהר בינתיים. הו"ל ב' הספיקות כב' ספיקות של ב' בנ"א שהלך כל א' מהן בא' מב' השבילין. וכשנאכלו הראשונים הרי לא בא לשאל רק על ההילוך בהשני. והו"ל סט"ו בר"ה וטהור:

אלו ואלו תלויות דמדשניהן קיימות. אפילו בא לשאל על כל א' בפ"ע. אפ"ה כיון שהב' הספיקות אירעו ע"י אדם א' א"א למטהרינהו לשניהן. דהרי א' מהן ודאי טמא. ושמא יאכל אדם א' את שניהן. או יגעו שניהן בתרומה אחת, ותתטמא ממ"נ. ונמצא שטהרנו את הוודאי טמא. להכי שניהן תלויות:

הראשונות תלויות ורב"א גרס טהורות. דהרי כיון דהשניות נשרפות מכח ממ"נ א"כ אין כאן שום חשש בשנטהר הראשונות. וכן איתא בתוספתא דפרקין. [וזה דלא כשיטתינו לעיל סי' ט"ו]. אולם בתוספות חדשים מקיים גירסת המשנה תלויות. דדוקא כשלא הלך בהב'. הרי הראשונות טהורות מכח סט"ו בר"ה. אבל כשהלך גם בהב'. שאז ע"כ השניות ישרפו מצד ממ"נ. אז אי נטהר הראשונות. יש לחוש שיטעו לומר שנודע לנו שהשני ודאי טמא. א"כ הראשון ודאי טהור. ויעשו להבא טהרות בהראשון לכתחלה וישרפו בהשנייה. להכי אידי ואידי תלויות:

והשניות ישרפו דכיון שלא נטהר בינתיים. הרי טמא ממ"נ בשעה שעסק אח"כ בטהרות:

והא דנקט ונאכלו קודם שטבל. ה"ט דאי בנאכלו אח"כ. היה צריך התנא להאריך ולחלק בין שאכלם אדם אחר או שאכלם המהלך בעצמו. דהרי באכלם המהלך אחר שהתטהר וקודם שהלך בשני היו השניות טמאות ממ"נ. מדאכלו אוכלין טמאין. דנטמא גופו [כמשנה סוף זבים]:

והא דנקט שעשה טהרות לאו דוקא. אלא ה"ה בנגע אדם או כלי אחר שהלך בראשון ונתטהר. וחזר ונגע באדם אחר או בכלי אחרת או עשה טהרות. שניהן טמאין מספק. רק נקט ועשה טהרות. מדבעי לאפלוגי בין נאכלו ראשונות או לא. ותו מדבעי לאשמעינן אלו ואלו תלויות. דאינו רשאי לשרפן. והרי זה לא שייך רק במאכלי תרומה. וגם הא דנקט ואם שניהן קיימות. ג"כ לאו דוקא. דה"ה בנאכלו השניות אחר הילוכו בשני. כל שהיו הראשונות קיימות בשעה שעסק בהשניות, שניהן תלויות. מדעכ"פ נשאר הספק בהראשונות באדם שאכלן. הו"ל כשניהן קיימות. ואת"ל א"כ גם בנאכלו הראשונות קודם ההילוך בהשני. עכ"פ כיון שהאדם האוכל הוא כאן. הו"ל לדון כאלו שניהן קיימות. דהרי אם יגע הוא והשניות בתרומה. תטמא ממנו. י"ל כיון שאכלן קודם שהלך זה בהשני. הרי אכלן בחזקת טהרה ואין טומאה חוזרת וניערה עליו כשתגע בו תרומה ובשניות. משא"כ כשאכלן אחר שהלך בשני. כבר אכלן בחזקת תלויות. וכשתגע בו התרומה ובהשניות תהיה טמאה ודאית. ולא עוד אלא אפילו נשרף אחת מהן. אפ"ה הנשארת תלויה כמו שהיתה. דלא דמי לטבעת ע"ז שנתערבה בק' טבעות. ונפל א' מהתערובות לים. דהנשארות מותרות [כזבחים ע"ד א']. שאני התם דמיירי שנפל לים קודם שנודע התערובות משא"כ הכא. ואפילו לרבינו הש"ך [יו"ד סי' ק"י ס"ק מ"ב] שכתב בפירוש דאפילו נפל לים אחר שנודע התערובות אפ"ה הנשארות מותרות [וזה דלא כרבינו מל"מ רפי"ט מאהט"ו]. אפ"ה יש לחלק. דבשלמא התם בטבעות. אפילו כשהן קיימות. מדאורייתא ברובא בטל [כתוס' זבחים הנ"ל ד"ה ונפנה]. והו"ל כליתא איחור כלל. ולפיכך אי אפשר שיבוא בהתערובות לכלל איסור דאורייתא. ולהכי בנפל א' מהתערובות להים. הרי באיסור דרבנן תולין שהאיסור נפל. אבל הכא בעשה טהרות אע"ג דג"כ רק איסור רבנן רבוע עלה. דהרי מדאורייתא מוקמינן לכל חד אחזקתה. וספק טומאה בר"ה טהור. אפילו בנשאלו שניהן כאחת [כתוס' פסחים ד"י ע"א ד"ה בבאו] אפ"ה כל עוד שהיו שניהן קיימות אכתי לא פקע מינייהו טומאה דאורייתא מכל וכל. דהרי כשיגעו שניהן בתרומה א' תהיה התרומה טמאה מדאורייתא. להכי מחמרינן גבה. ואמרינן דכל שהי' הראשון והשני פעם א' יחד בעולם. בין שאח"כ נאכל או נשרף מהן או לא. ואפילו נאכל או נשרף השני והראשון קיים. הרי הנשאר תלוי. רק הא דקאמר תנא דידן אם קיימות הראשונות. ה"ק אם היו הראשונות קיימות בשעה שעשה הטהרות השניות. בין שנאכל וה או וה או לא נאכלו שניהן. אלו ואלו תלויות. מיהו כל זה בשבילין דהו"ל ספק טומאה בר"ה. אבל באירע כה"ג ברה"י. כגון שרץ וצפרדע שאינן ניכרין הי טמא והי טהור. ונגעו טהרות בא' מהן פשיטא דנשרפת. ולא זו בלבד. אלא אפילו נגעו שוב טהרות בהשני. ושניהן קיימות. אע"ג שא' מהן ודאי טהור. אפילו הכי שניהן נשרפות וכן מוכח מסוגיא דנזיר [דף נ"ז א' ותוס' שם ד"ה באומר]. ועיין ברבינו מל"מ רפי"ט מאהט"ו:

שני שבילים בר"ה. ואיתא בירושלמי ר"פ ידיעות ברייתא קרובה ללשון משנתנו גם שם בבבלי סוף הפרק ברייתא בפלוגתא. וז"ל הברייתא דבירושלמי שני שבילין אחד טהור ואחד טמא הלך באחד מהם ונכנס למקדש בראשון והוזה ושנה וטבל בשני ונכנס חייב ר"ש פוטר בזה ר"ש בן יהודה פוטר בכולן משום ר"ש ע"כ:

הזה ושנה וכו'. בשביל לא שייך רק טומאת מת לזה אמר הזה ושנה וטבל. הרמב"ם ז"ל.

הזה ושנה וטבל טהור והלך וכו'. צריך למחוק מלת טהור. ואית דגרסי וטהר והלך:

הרי אלו טהורות. דכיון דנאכלו הראשונות מוקמי' להו לשניות אחזקתייהו ומטהרינן להו כדין ספק טומאה בר"ה אבל אם הראשונות קיימות אי אפשר לטהר את שתיהן שהרי אחת מהן ודאי טמאה ושמא יאכל אדם אחד את שתיהן או יגעו שתיהן בתרומה ולכך אמרו אלו ואלו תלויות:

הראשונות. אע"ג דשניות עומדות לישרף ולהתבער מן העולם לא מוקמינן לקמייתא אחזקתייהו כיון דהשתא מיהא איתנהו לשניות וכל זמן ששתיהן בעולם אי אפשר לטהר את שום אחת מהן. הרא"ש ז"ל: