משנה טהרות פרק ד׳ משנה ו׳

כבר ביארנו בפתיחת זה הסדר שרוק הזב מאבות הטומאה ועוד יתבאר בסוף זבים שהוא מטמא במגע ובמשא ובהסט ויתבאר לך בפ' ז' מנדה (דף נד:) שרוק הזב אמנם יטמא כל עוד שהוא לח אמנם אם יתייבש ונתנגב תכלית היובש הנה לא יטמא כמו שהתבאר שם ואם יהיה ברה"י שני רוקין אחד טמא ואחד טהור ונגע באחד מהן ולא ידע באיזה מהן נגע ואמרו פה טמא אינו רוצה בו טמא ודאי אמנם ירצה בו אחד מן הרוקים הנמצאים אשר קדם המאמר בהן שהן טמאים ושורפים עליהן התרומה כאילו יאמר רוק אחד טהור ודאי וא' נמצא ונגע ונשא או הסיט לאחד מהן ברה"י ולא ידע באיזה מהן נגע הנה זה האיש אם נגע אחר זה בתרומה תולין ואין שורפין לפי שהוא תרי ספקי וזהו ביאור אמרם בהלכה הקודמת שספק מגען ברה"י תולין כי אין הבדל בין נפילת הספק בככר של תרומה עצמה אם לא נגע או בנפילת הספק באיש אשר נגע בתרומה באמת אם נגע ברוק טהור או ברוק הנמצא וכן בשאר הספקות ששורפים עליהן התרומה ואמר על מגען ברה"ר (או ברוק הנמצא) תולין עליו את התרומה וסבת זה מה שהתבאר מן התוספתא והוא אמרם כיון שנתלש עליו נעשה רה"י וכוונת זה שהרוק אם יהיה לח יתלה באבר אשר יגע בו וכבר ביארנו שהוא מטמא בכל שהוא ואם הגיע ממנו על גוף זה האיש אי זה שיעור שיהיה הנה הוא ספק ברה"י לפי שגוף האדם אינו רה"ר אמנם אם היה הרוק הנמצא יבש וכן הרוק הטהור ונגע בא' מהן ברה"ר אשר לא נתלה בגופו דבר הנה הוא טהור לגמרי ולא יפסיד התרומה לעולם כמו שקדם בהלכה אשר קודם זאת שספק מגען ברה"ר טהור אמנם אם נשאה ר"ל נשא אחד מהן ולא ידע איזה מהן הנה הוא ג"כ תולין עליו את התרומה אע"פ שהם יבשים לפי שכבר נשא ויצא הספק מרה"ר בהיות זה הרוק נשוא על זה האדם ותכלית מה שאמר שספק טומאה ברה"ר טהור ואם ספק נגע או לא נגע אשר עצם הדברים אשר נפל בהן הספק ברה"ר אמנם המשא הנה לא לעיקר אשר זכרנו והוא אמרם כיון שנתלש נעשה רה"י אמר היה רוק יחידי ר"ל רוק יחידי נמצא ונגע בו או הסיטו ואפי' ברה"ר כי זה האיש שורפין עליו את התרומה כפי מה שהתבאר שעל ודאי מגען שהוא ספק טומאה שורפים ואפי' ברה"ר כפי מה שביארנו בהלכה הקודמת ומבואר הוא שאמרו פה ברוקין היבשים לא ירצה בהן שהן יבשים בתכלית שהן אז לא יטמאו כמו שיתבאר בנדה (שם) ואפי' היה רוק הזב ודאי אמנם ירצה בהן ששבו מן הנגוב בגדר שלא יתלה ביד [אדם] אם לא ימששהו לכוונה אשר ביארנו ולזה אמרה התוספתא נגובים ולא אמר יבשים:

תולין על מגען וכו'. שאינו יודע באיזה מהן נגע או איזה מהן נשא או הסיט. הר"ש:

בזמן שהן לחין. פי' הר"ב אי אפשר שלא ידבק מהן כל שהוא בגוף הנוגע בהן וכו'. ודין רה"י יש לו כו'. כ"כ הרמב"ם בשם התוספתא. וכן הר"ש. ומסיק דאתיא אפילו כרבנן דרבי יהושע פ"ו מ"ב דאע"ג דמטהרי בטומאה ברה"י וטהרה ברה"ר. לא מטהרו אלא בספק נכנס. ואין לתמוה אמאי משום דחשבי' משאו כרה"י. אע"ג דקאי ברה"ר. דדכוותא אשכחן בריש מסכת נדה (דף ג') דמטמאין מעל"ע שבנדה אפילו ברה"ר. ע"כ. ועיין פ"ז מ"ג:

ועל משאן בין לחין בין יבשין. ולא קתני הכא על משאן ועל הסיטן. דדילמא היסט ביבש טהור ברה"ר כמו מגע כיון דלא *(הוי עליה). וה"מ נמתני ועל מגען והסיטן ברה"ר בזמן שהן לחים. הר"ש:

ובין יבשין. כתב הר"ב ולא יבש כל כך שאינו יכול לחזור ולהשרות וכמה שרייתן שנינו ברפ"ז דנדה (משנה ב'):

שני רוקין א' טמא לא מיירי שהוא ודאי מזב וחביריו. דא"כ היכי קאמר הכא דבספיקו תולין ברה"י. הרי הול"ל דשורפין על ספיקן כשאר ספק טומאה ברה"י. אלא ר"ל שהוא סתם רוק. שגזרו בו רבנן שיהוה נדון כרוק טמא:

וא' טהור שהוא ודאי מאדם טהור וה"ה בב' גושי' עפר. או ב' בגדים. וא' מהן הוא מאותן שגזרו עליהן טומאה במשנה ה'. רק תנא נקט רוקין. מדבעי לחלק בין לח ליבש:

תולין על מגען דבנגע או נשא או הסיט א' מהן. ואינו יודע איזה מהן. תולין. והיינו משום דיש ספק ספיקא ספק לא נגע או וכו' כלל את הסתם רוק. וספק שמא גם הוא מאדם טהור הוא. מיהו הך בבא חכמים דמשנה דלעיל היא. ולרבותא נקטה. דלא מיבעי' לעיל דמיירי שהי' רק רוק א' סתם ומסופק אם נגע בו ברה"י, ודאי תולין. אלא אפי' הכא שיש ב' רוקין והיה שם ודאי מגע או וכו' בא' מהן. אפ"ה לחכמים ברה"י תולין. עוד י"ל דלהכי נקט הספק ספיקא באופן שוודאי נגע. משום דבעי לחלק בסיפא בין לח ליבש. ואי בשלא נגע ודאי מה חילוק יש בין לח ליבש:

ועל מגען ברה"ר בזמן שהן לחין דאז מדנדבק קצת מהרוק בגופו. הו"ל על גופו כספק טומאה ברה"י. ואע"ג דעכ"פ גופו בר"ה קאי. וכל שהטומאה ברה"י והטהור בר"ה טהור [כפ"ו מ"ב]. התם בספק נכנס. משא"כ הכא הרי ודאי נגע בא' מהן [עיין פ"ו מ"ג] אלא מדהו"ל ס"ס תולין:

ועל משאן בין לחין ובין יבשין ר"ל ואם נשא א' מהן בר"ה. ג"כ הו"ל על גופו כרה"י. דתולין שם בס"ס. משא"כ בנגע בר"ה ברוק יבש או הסיט בר"ה אפילו רוק לח. הו"ל ספק טומאה בר"ה וטהור. והא דמטמאינן הכא ביבש. היינו רק בשיש ממשות כל כך בהרוק שכשישרנו כ"ד שעות בפושרים. יחזור לכמות שהיה. דאל"כ אפילו אם יהיה הרוק ודאי מזב. יהיה טהור [כנדה פ"ו מ"ד]. והיינו נמי רק סתם רוק [וכלעיל סי' כ"ד]:

ונשאו או או קתני:

והסיטו ואח"כ נגע בטהרות. וכ"ש בנגעו הטהרות בעצמן ברוק זה:

ברשות הרבים אף דהו"ל רק ספק. אע"ג דכבר תנא הכי לעיל [במ"ה]. הדר תו תנא לה הכא משום משא והיסט. דלא תני להו לעיל. ונקט להו הכא לאשמעינן דדוקא בספק נגע או בספק הסיט מחלקינן בין לח ליבש. אבל בוודאי נגע או ודאי הסיט אין חילוק בין רוק לח ליבש. אפי' בר"ה טמא:

ואין צריך לומר ברשות היחיד. נ"א ואין צורך: