משנה טהרות פרק ד׳ משנה ז׳

ידוע הוא שג' לוגין מים שאובים פוסלים את המקוה ואם נפל הספק אם נפלו המים שאובים לזה המקוה או לא נפל או נפל הספק ג"כ היש בהן השיעור אשר יפסול אם לא הנה המקוה כשר כמו שיתבאר בשני ממסכתא מקוואות והוא מתחיל לבאר כל ספק מאלה י"א ספיקות הנשארות:

אלו ספיקות שטהרו חכמים. עיין מ"ש בזה במ"ב בשם הראב"ד דאפילו יש בהן דעת לישאל ומש"ה קתני אלו שטהרו ולהרמב"ם דסובר דהני נמי דוקא כשאין בהן דעת לישאל. כי קתני אלו לאו למימרא שנשתנו אלו משאר ספיקות. שאע"פ ששאר ספיקות טמאות. אלו טהורות. אלא הספיקות שטהרו חכמים מטעם שאין בו דעת להשאל מני ואזיל. הכ"מ פט"ו מה' אבות הטומאות (הל' ח'):

ספק נזירות ספק בכורות. אינם ענין לטומאה וטהרה ומפני כן השמיטן הרמב"ם ברפי"ד מה' אבות הטומאות. והכניס במקומן ספק עובר ועומד. וספק שתי רשויות [הכ"מ שם הל' א'] ושתיהן במ"ב פ"ו ולענין משנתינו נראה בעיני שאלו השנים עשר בב"ד א' טיהרום. ומש"ה מנאן ביחד שכיוצא בזה כתבו התוס' פ"ק דשבת דף ט"ו אמתני' דלעיל על ששה הספיקות דלא חשיב אלא הנהו דתקינו באושא אבל לא סגי לן לתרוצה דבפלוגתא לא קמיירי. דאכתי תקשה דלא ליתני לא הנהו (משום) דאית בהו פלוגתא ולא הני נמי שאינם ענין לכאן. וניחא נמי לפי זה דלא קא מני ספק זיבה דהוי דומיא דספק נגעים. כדתנן סוף נזיר. וברפ"ב דזבים. וכה"ג בספק בכור איכא כמה ספיקות (בשאר דיני ממונות) דקי"ל בהו המע"ה:

אלו ספיקות שטיהרו חכמים אפילו ברה"י [כרמב"ם פט"ו מאהט"ו ה"ח]. ולהראב"ד אפילו יש בהנוגע דל"ש:

ספק מים שאובים למקוה שמסופק אם נפלו שאובין למקוה החסרה ממ' סאה ונפסל עי"ז. או שיודע שוודאי נפלו לשם. אבל מסופק אם היו ג' לוגין. או שנפלו ג"ל. אבל מסופק אם המקוה מ"ס. וכל דין ספק מים שאובין מפורש במקומו [במקואות פ"ב מ"ג] וכ"כ נזירות ובכורות מפורשים במסכתתן. ורק אינך ספיקות דחשיב תנא הכא. מפרש ואזיל בפרקין. ואת"ל כיון דספק משקין ליטמא טמא. הו"ל להתנא למכללה לעיל בין הנך דמשנה ה'. והול"ל על ז' ספיקות שורפין תרומה. נ"ל דה"ט משום דלא דמי ספק משקין לאינך ספפקות דחשיב התם דכולהו בין ליטמא או לטמא טמא. משא"כ משקין. להכי לא פסיק ליה למכללינהו בהדדי:

ולא זכיתי להבין בזה לשון הרמב"ם. שכתב הטעם מפניי שאין בהן דל"ש. כאילו הוא דבר ידוע שהוא כך. וק' הרי בענין דל"ש בתר נוגע ולא בתר מגיע אזלינן [כסוטה כט"א]. ותו אי באבדל"ש. מה אריא הנהו. אפילו מת ונבלה שהן דאורייתא. אם מסופק אם נגע בהן דבר שאין בו דל"ש, טהור. וצ"ע. והא דלא מני תנא הכא מספר ונימא י"ב ספיקות טיהרו חכמים כמו דנקט מספר במשנה ה' בהטמאים. נ"ל דה"ט משום דאין טהרת כולן שוה. דבספק נזירות ובכורות. י"ל שהדבר נטהר מכל שמץ ספק. והו"ל כאילו לא היה שם ספק כלל. ופטור. ומה"ט באמת הרמב"ם [רפי"ד מאהט"ו] שירד למנין למחשב י"ב ספיקות. הוציא ב' אלו מהכלל. והכניס תחתיהן ב' ספיקות אחרות. ספק עומד ועובר. וספק ב' רשויות. שהתנא לא הזכירם. מדלא חשב רק אותן שבמעמד א' הוטהרו בב"ד במנין שלהן. וכמ"ש רתוי"ט שם וכמ"ש רתוי"ט גם הכא. ונ"ל דמה"ט לא נקט במשנה ה' ספק משקין ליטמא טמא. דנקט לה במ"ז. היינו משום דלא בעי למנקט רק אותן שנגזרו במעמד א':

וא"ת הרי חבית מים שאובין שנפל לים הגדול הטובל שם לא עלתה לו טבילה דחיישינן לספק ג' לוגין שאובין שנשארו במקום א'. וככר תרומה שנפל לשם טמא [כמכות דד"א]. אלמא ספק שאובין טמא. נ"ל דשאני התם דכבר אתחזקו ג"ל שאובין במקום הזה. קודם שנתערבו במי הים. והו"ל כוודאי נפיל דטמא [כמקואות פ"ג מ"ב]:

ובגליון פי' הרא"ש. כתב עוד תי' אחר דמשקין נכלל בכלל רוקין דתנא לעיל. ובמחכ"ר לא קרב זה אל זה. דרוקין היינו לטמא אחרים. משא"כ הכא במשקין היינו שיתטמאו הן עצמן. ותו דהא דאמרינן לעיל דספק רוקין טמא. היינו כשנגעו ודאי וכמפורש לעיל [במשנה ה']. אבל מה דאמרינן הכא דספק משקין ליטמא טמא. היינו אפילו ספק שנגעו. ואדרבה מה"ט י"ל דלא כלל להו תנא בהדי הנך דלעיל. משום דהנך דלעיל, כולהו בוודאי נגעו מיירי.

אלו ספקות וכו'. ספק מים שאובים בפרק שני דמקואות מפ' ספק מים שאובים שטהרו חכמים. ומצאתי מנוקד ספק מים שאובים הסמ"ך בשו"א ושמא הטעם מפני שהן סמוכים ונראה לע"ד דספק שאינו סמוך הסמ"ך בקמ"ץ והסמוך הסמ"ך בפת"ח וכן נקד ג"כ ה"ר יהוסף ז"ל וגם לעיל סי' ה' על ספק בית הפרס. וכתב הר"ן ז"ל בהלכות נדה לרב אלפס ז"ל דבפ' שני דשבועות דף ט"ו דמכאן הוכיחו רוב הפוסקים ז"ל דמים שאובים אין פוסלין את המקוה מן התורה אלא מדרבנן דאי הוי דאורייתא הוי ספקו לחומרא ועוד כתב שם ראיות אחרות ע"ש:

ספק משקין ליטמא טמא. ולטמא אחרים טהור. בסיפא מפרש כיצד ופליג ר' יוסי וסתם מתני' ר"מ כדמשמע בפ"ב דפסחים והתם מפרש טעמא משום דטומאת עצמן דאורייתא לטמא אחרים דרבנן:

ספק ידים. בפ' שני דמסכת ידים פליג ר' יוסי ואמר ליטהר טמא:

ספק ר"ה טהור. היינו ספק טומאה בר"ה דקיימא לן בכולי' תלמודא דטהור. הר"ש ז"ל: