משנה פרה פרק ח׳ משנה י׳

מי קרמיון ופיגה וירמוך שם נהרות בא"י. מי ביצים מימות ההטפחה מאמרו בצותיו וגביו: שניהן כשרים. ונתערבו כמו שהיה מתערב מזה המעיין עם מי מעיין אחר אשר כל אחד מהן מהמימות כשירין ר' יהודה פוסל המעורב מהן יחד לקדש מעט מי חטאת ואין הלכה כר' יהודה:

מפני שהם מי ביצים. פי' הר"ב דאיכא חציצה כו' וכ"כ הר"ש גם רש"י והתוס' דסנהדרין פ"ק ד' ה' אבל התוס' דב"ב פ"ה ד' ע"ד כתבו עוד דלפי שמי ביצים מתערבים בהם. פסולים למי חטאת לפי שאינן רדופין מחמת שנתערבין באגמים. ואין חיותן חיות גמור ע"כ ולישנא דגמ' פ"ח דסנהדרין דייקא הכי דקאמרינן עלה דמתני' לענין מי חטאת מים חיים בעינן ולפירוש האחר הל"ל חיים אל כלי בעינן:

מי קרמיון שם נהרות בא"י:

מפני שהם מי ביצים מי אחו. ופסולייהו מדמעורבין עם עפרורית שחוצץ בין המים לכלי [הרא"ש, וגם בתוספות סנהדרין דה"ב]. א"נ משום דמדהן באחו אינן רדופין בשטיפה ובזרם ולא מקרו מים חיים [תוס' ב"ב עד"ב]:

מי הירדן ומי ירמוך שכמה נחלים פסולין זוחלין לתוכו ומתערבין עמו:

שניהן אבל שניהן וכו':

ר' יהודה פוסל דגזור בכל תערובות אטו א' מהן פסול:

וק' לפי' קמא דלמה העפרורית שבתוך המים חוצץ. מי גרע מדין טבילה. דכל שהוא רפוי אינו חוצץ [כרפ"ו דשבת]. והרי אין לך רפוי יותר ממעט פירורי עפר וקרטין שצפין תוך המים. ואת"ל דוקא בטבילה שאמרה תורה ורחץ בשרו במים. וכשיש חציצה דבוק' לא בא כל בשרו במים. הא כשחציצה רפויה. עיילו מיא תותייהו. ולהכי אינו חוצץ. משא"כ במלוי מי חטאת. התורה אמרה ונתן עליו מים חיים אל כלי. הרי שהקפידה תורה על שעת ביאת המים אל תוך הכלי שבאותה שעה לא תהיה שם חציצה בין המים להכלי. ולפיכך אע"ג שאח"כ עיילו מיא תותייהו דהעפרורית. אפ"ה כיון דבשעת ביאת המים לתוך הכלי. קרטי העפרורית מתוך כבדם מקדימין ושוקעין לשולי הכלי קודם להמים. עכ"פ ק' הרי המקדש בשוקת שטפי או ספוג בתוכו. שהמים שבשוקת כשרים [כפ"י מ"ג]. וק' והאיך אפשר זה. והרי הטפי והספוג חוצצין. לבין המים לשולי הכלי. ואם כי הספוג חלחולי מחלחל. והמים עוברים בו. עכ"פ קודם עברם. דהיינו בשעה שבאים לתוך הכלי. המים נופלין תחלה על הספוג וטפי עצמן. ואח"כ באים תחתיו. והו"ל חציצה בשעת ביאת המים לתוך הכלי. ואת"ל דהתם מיירי שמילא מים בשוקת ריקה ואח"כ הניח שם הספוג והטפי. ליתא דא"כ למה בנתערבו מים שבספוג עם מים שבשוקת, נפסלו. וכדקאמר התם. ואמאי. הרי גם מים שבספוג היו בתחלה בהשוקת ונתקבלו גם הם בכלי. וכי בשביל שבאו ביני ביני תוך הספוג שאינו כלי נפסלו. ואת"ל אע"ג שהמים המובלעים בספוג נתקבלו תחלה בכלי. עכ"פ כיון שבשעת הטלת האפר לתוך המים לא היו המים בהשוקת רק בתוך הספוג שמובלעים בו. ולא נתקדשו עם המים שבשוקת. ולהכי כשדוחק אח"כ הספוג ויתערבו מים כבתוכו עם מים שנתקדשו. הו"ל כמוסיף מים על מים מקודשים, שנפסלו. עכ"פ ק' דהרי הר"ב בפירוש כ' שם דמיירי שהיו הטפי והספוג בהשוקת בשעת מלוי. וק' והרי חצצו. וגם לטעם ב' שכתבו רבותינו. דלהכי מי אחו פסולין מדאינן שוטפין בזרם. ק' דא"כ אמאי באר אחאב כשר. והרי כל מי באר בעמדם יעמודו בלי זרם. ואפ"ה כשר מדיש לו מעיינות בתחתיתו. וא"כ למה נגרע מי אחו שגם הם בלתי ספק יש להן מעיינות. דאל"כ מימיהן מאין באו. וגם בל"ז פסולים. ואת"ל באר אחאב שאני דמדמימיו עמוקים בעצמן הו"ל כיש להם זרם ונקראים שפיר מים חיים. אבל מי אחו שממש קרקעיתו בולט. וה"ה שעל שטחו. יש מהן רק מעט כאן ומעט כאן. ורק מעורין יחד. להכי אף שיש מעיינות בתחתיתו לא מקרו מים חיים. ליתא דא"כ קשה לר' יוסי [מ"ח] דס"ל דמימי ים כזוחלין. ומטעם שכל הנחלים זוחלין אליהן. אף שהן אין זוחלין בגלוי להנחלים מחשבו כמחוברים לנחלים. כר"ש והר"ב. או משום שבכל שעה רוח מצוייה מזרימם אנה ואנה מחשבו כזוחלין. ואפ"ה גם לר' יוסי פסולין למי חטאת ולכל דבר שצריך מים חיים [כתוס' שבת דקט"א]. וק' ואמאי. ומה נשתנו מי הים מבאר אחאב. והרי גם בלי זחילתן עכ"פ עמוק עמוק טפי מבאר אחאב. ויש לו מעיינות תהום רבה בקרקעיתו. ולמה לא יכשרו למים חיים. וי"ל דמעיינות הים שאני ממעייני באר אחאב. דמעיינות הים אין מביעין לו בכל מים רטובים וחדשים כמעיינות הבאר. ואדרבה דרך המעיינות ההם המים הן שבים ללכת להנהרות. להכי לא סגי להו עומק המים לשווינהו מים חיים. עוד י"ל דלא לחנם נקט תנא רק באר אחאב. אלא דאתא לאפוקי הא שאר בארות באמת פסולים ומטעם שאין להם זרם. ובאר אחאב שאני שעשו לו בתחלה סלונות למטה. דאע"ג שאין הזרם נראה. כיון שמזרמין מימיו בתחתיתו סגי. אולם ל"מ היה נ"ל דפסול דמי אחו הוא. מדיש להן ריח מעופש מהעשבים שנרקבים בתוכו. ולהכי לא נקראים מים חיים:

וא"ת א"כ צא והבא לך אף אתה מים חיים לקידוש. דהרי כל הנחלים הולכים אל הים. והים בעצמו הרי פסול הוא. והנהרות מעורבין עמו. דאי"ל דמדלא סגי בלא"ה. התורה התירה תערו' זה. ליתא. דא"כ נילף מינה דכל תערובות מים כשרים עם פסולים דכשר. ואף די"ל אין דנין אפשר משאי אפשר [יבמות דמו"א]. ושאני היכא דגלי קרא [פסחים עה"א]. עכ"פ הרי כבר כתבו תוס' [פסחים דכו"א ד"ה כתיב]. דהיכא דאיכא בהמלמד ב' מיעוטי. לא גמרי מינה אפילו במילתא דמסתבר למגמר חד מחברי'. והיכא דליכא רק חד מיעוטא. גמרי עכ"פ מילתא דמסתבר למיגמר. וא"כ ש"מ דהיכא דליכא שום מיעוטא. גמרינן אפילו מילתא דלא מסתבר [ועיין עוד תוס' חולין קא"ב ד"ה תלמוד. ובר"ן נדרים דפח"א]. וא"כ הכא דליכא מיעוטא גבי מים חיים הפשוטים נגמור מינה דכל מעורבין כשרים. וכ"ש דק' דאי נימא דתערובות מים חיים עם מים פסולים אסור רק מדרבנן. דמדאורייתא חד בתרי בטל. א"כ ק' הרי רט"ו [י"ד רסי' קט"ז] כ' דכל דבר שהתורה התירה בפירוש. אין כח ביד חכמים לאסרו. ואני בעניי מצאתי לו חבר לרבינו בזה. שכך כתבו ג"כ רבתוס' [חולין לו"ב ד"ה מתיב]. והגם שלא זכיתי להבין הך כללא. דהרי שופר ויבום וסדין בציצית ועוד כדומה הרבה מצינן שהתורה התירתן בפירוש. ואפ"ה יש כח ביד חכמים לעקור דבר מן התורה בשב ואל תעשה [כיבמות ד"צ]. וכ"כ בזרוע בשלה שהתירה תורה לבטל איסור לכתחלה ואפ"ה אסרוהו חכמים. ע"כ צריך לחלק. דשאני הנך דהחששא קרובה שיבוא לאיסור דאורייתא עי"ז. מיהו הכא מה חשש קרוב יש כאן שאם נכשיר לו מי הירדן שמעורבין עמו מים פסולין. יקח נמי מים שכולן פסולין. דאם נגזור כן. נגזור בכל הנהרות. ואי"ל דאין הכי נמי ואין כשר למים חיים רק מעין יחידי שאינו הולך אל הים. ותערובתו שתחת הארץ עם הים ע"י המעיינות. לא מחשב תערובות. דאדרבה מתהלוכת מי הים מתחת לארץ להנהרות. זהו חיותן שהצריכה תורה. ליתא דהרי ממשנה י' משמע דרק הנהרות שזכרן התנא פסולים. משא"כ אינך אף שהולכים ומתערבים עם הים כשרים. ואת"ל דהילוך הנהרות אל הים לא מחשב תערובות. כיון דרק הנהרות הולכות אל הים. והים אינו הולך בגלוי אל הנהרות. ולא גריעי הנהרות הכשרים ממערת פמייס שמחובר אל הירדן הפסול. ואפ"ה משום דפמייס הולך וזורם אל הירדן ולא הירדן אליו כשר. וה"נ מה"ט אין כאן חשש תערובות מים פסולין. עכ"פ ק' הרי אין גג על הנהרות. ולפעמים רבו נוטפין על הזוחלין. והיכא מצינן מים חיים ביומי ניסן שיש שם רבוי הפשרת שלגים [כנדרים דמע"ב]. ואף בשאר ימות השנה שלא רבו הנוטפין. עכ"פ לא ימלט שנפלו לשם טפות מועטים מגשמים ושופכין וכדומה. והרי בריש פרק דלקמן חזינן דאפילו טפה א' פסולה פוסלת למי חטאת. וא"כ מים חיים היכי משכח"ל. דאי"ל דהא דפסלינן תערובות טפה א' פסולה. היינו בנתערב בכלי שיש בו מי חטאת מכונסין. אבל בנהרות דרדיפי מיא. להכי בנתערב בהן פ"א טפה או טיפין פסולין. אמרינן הנך פסולין אזלו לעלמא והנך אחרינהו נינהו. דהאחרונים דוחפין הראשונים הפסולין. כדאשכחן כה"ג טובא [במקואות פ"א מ"ה. ופ"ג מ"ב. מכשירין פ"ב מ"ג ועוד בדוכתי טובא]. עכ"פ הרי לא מצינו בשום דוכתא שיהיה אסור לשאוב מי חטאת. או זב מלטבול בזמן גשמים בנהרות. וגם דוחק לומר שבזמן גשמים. היו משתמשין במעיינות שבמערות שאין שום חשש תערובות מי גשמים. ואת"ל דהא דפסלינן אפילו תערובות טפה א' פסולה דהיינו ודאי מדרבנן משום חומר מי חטאת. דהרי מדאורייתא חד בתרי בטל. וכדאמרן. מיהו זהו רק בנתערב בתלוש כשכבר נשאבו המים לקידוש. משא"כ הכא בטפות גשמים שנתערבו בנהרות. במחובר. הו"ל כנתבטלו בזמן היתר קודם שייחד המים לקידוש. ואע"ג דאדרבה במחובר לא שייך ביטול [כרש"י גיטין נד"ב ד"ה דאתו]. נ"ל דזה דוקא בדבר שנח במקומו. ומטעם קבוע. אבל הכא מים מינד ניידי ושפיר שייך בהו ביטול. ולהכי דוקא בשנתערבו פסולין בכשרים שוה בשוה. כמימי ירדן. פסולים. והרי גם לענין המבטל איסור לכתחלה מחלקינן בכה"ג [כרטו"ז א"ח תמ"ז סק"ה] דכל שנתבטל בזמן היתר. תו אין על האיסור שם ביטול כלל. רק הו"ל כאילו אין האיסור עוד בעולם. עכ"פ ק' מ"ש מנדרים דאמרינן [בכורות נה"ב] דהנודר מפרם אסור בכל מימות שבעולם. מדכולן מעורבין עמו ע"י סולמי דצור. והיינו קנוקנות המעיינות שתחת הקרקע. וא"כ ה"נ הכא. כיון דמי הים פסולין. והם שבין ללכת תחת הקרקע לתוך הנהרות. לפסלו הכל. י"ל הכא בפירוש אמר' תורה מים חיים. דהיינו מי הים בעצמן שהוחיו והוכשרו בזחילתן בהמעיינות ההן. שבאו להנהרות בתחתית הארץ מהים לשם. הוא מקום הכשירן וחיותם. משא"כ נדר. שנדר ממים הללו. אף שהלכו אלף פרסאות תחת הקרקע. הרי הם הם ובאיסורייהו קיימו:

מי קרמיון וכו'. ופי' בערוך בערך קרמיון לשון שני קרמיון נהר הוא בדרך דמשק והוא אמנה פיגה הוא פרפר מי בצים מלשון בצותיו. ירמוך נהר הוא בדרך דמשק ע"כ:

אחד כשר ואחד פסול שנתערבו מצד הנהר שהתחיל להתערב עם הפסול משם ולמטה אסור לקדש באותן המים אבל מן הצד האחר ולמעלה קודם מקום שהתחיל להתערב מותר לקדש באותם המים: