משנה פרה פרק ח׳ משנה ט׳

מוכים. מזיקין וביאר איך יהיו מזיקים אם שיהיו מלוחין או חמים ואע"פ שהן נובעים אינן מים חיים וכן המעיינין אשר יבשו בקצת העתים והן אשר יקראו מכזבים אמר הפסוק (ישעיהו נ״ח:י״א) וכמוצא מים אשר לא יכזבו מימיו ר"ל שלא יפסקו וייבש ואחר אמר שאם לא יבשו אלא אחר זמן ארוך הנה הם כשרים ופולמוסיות המושל וכבר קדם לך בסוטה(דף מט.) בפולמוס של אספסיינוס ירצה שיהי' זה בימי הממשלה הפלונית או בזמן פלוני הרחוק הוא אשר ייבש זה המעיין או בשנים הרעים ואין הלכה כר' יהודה:

המים המוכים. לשון הר"ב המזיקין. ומפירוש הרמב"ם העתיק כן. אבל לשונן בנא"י מוזקין וכן עיקר ויהיה המוכין בדגש הכ"ף: *

[פסולים. פי' הר"ב למי חטאת וכ"כ הר"ש. ומשום דמכילתין במי חטאת. נקט הכי. וה"ה לכל מילי דבעי מים חיים. וכדמוכח מתניתין דסוף פ"ק דמקואות]:

המלוחים והפושרין. כתב הר"ש וצריך לדקדק מנלן משום דמלוחין ופושרין מפסלי. ושמא משום דיש להן שם לווי. כדפרישית במסכת נגעים פי"ד. ע"כ *[ושם במשנה א' כתב כן מהא דבפ"ב דזבחים דף צ"ב תנא דבי שמואל מים שאין להם שם לווי. יצאו מי כיור שיש להם שם לווי]:

אחת בשבוע. כתב הר"ב אבל אחת ביובל וכו'. וכן לשון הר"ש. ולשון תמוה הוא. דשנים רבות איכא בינייהו בשבוע ויובל. ומה תהא עליה. ול' הרמב"ם בפ"ו מה' פרה לשנים רבות יותר משבע *[וגם זה אינו מדוקדק דאכתי מה שבין השבוע לסוף השנים הרבות מה תהא עליהן ועוד דלא הודיענו כמה הן השנים הרבות. ונ"ל לפרש לשונו דה"ק לשני' רבות דהיינו שהן יתר משבע ומלתא בטעמא. ר"ל דלכך יתר משבע מקרי מים חיים לפי שהם שנים רבות]:

המים המוכים נ"ל דרצה לומר שהוכו בהפסד, ואינן ראויין לשתייה:

פסולים לכל הצריך מים חיים. דמדהופסדו אין בהם חיות:

המלוחים והפושרים ונ"ל דנקט מלוחים ופושרין דראויין קצת לשתייה. וכ"ש מרים או רותחין כחמי טברי' וכדומה. דלא חזו כלל לשתייה לצמאו, רק לרפואה:

המים המכזבים שפוסקין ומתיבשין לפרקים. דיש כמה נהרות בעולם שלפרקים נבלעים בארץ איזה חדשים. ומרעין שם בהמות. ואח"כ חוזרים המים ומבצבצים מעצמן מהקרקע וממלאין גומת הנהר על כל גדותיו וכן מצוי בשווייץ:

המכזבים אחד בשבוע ר"ל פעם אחד בז' שנים. וכ"ש בעשויין לפסוק תוך זמן פחות מזה. אבל בעשויין לפסוק רק פ"א בזמן שיותר מז' שנים. מקרי מים חיים:

המכזבים בפולמסיות ר"ל אבל הפוסקים רק כשחיל מלחמה חונים שם. ששותין הרבה הם ובהמתן. וגם מקלקלין הרבה וסוכרין זחילתן. ועי"ז נפסקין מימי המעיינות שם:

ובשני בצרון שכשנעצרו הגשמים ע"י חמימות. מתייבשים גם מעיינות הקטנות [אבל אי"ל דע"י שאין הגשמים יורדין לתוכן מתייבש. ליתא. דא"כ באמת פסול. דמי גשמים אינן מים חיים]. וס"ל דדוקא בשטבע המים בעצמן להתחסר. מקרי מכזבים. ולא בשמתחסרים ע"י כח אחר שחוצה להן כפולמס או בצרון:

ר"י פוסל מיהו דוקא במצוי כך תוך ז' שנים. דהרי לא מסתבר שיחמיר ר' יהודה בהנך טפי ממים הפוסקים ממילא:

וא"ת א"כ למה פליגי לעיל בים הגדול ובשאר ימים תיפוק ליה דפסולים מדכל הימים מלוחים הם. תי' רכ"מ [פ"ו מפרה הי"ב] מדיש מקום בים שהמים מתוקים ודוחק. ועוד תי' דהכא רק במים שאי אפשר להסיר מליחתן משא"כ מימי הים אפשר לתקן מליחתן כידוע להפנים עכ"ל. אולם לחולדה כמוני ידוע שאין מים בעולם שא"א להסיר מליחתן ע"י מעשה אומן. והר"ש כאן תי' דדוקא בנקראים מים מלוחין פסולין מדיש להם שם לווי וכדאמרינן [זבחים כב"ב] מים ולא שיש בהם שם לווי. וק"ל א"כ באר אחאב ומערת פמייס [במי"א]. אמאי כשרין. והרי יש להם שם לווי. ואת"ל דהנך שאני דלא אשתני שמם קודם מתן תורה דהרי אחאב בתר הכי הוה ופמייס נמי הרי הוא דן. וכמ"ש הר"ב. ובשעת מתן תורה לא הי' עוד לדן נחלה וכל כה"ג לא מחשב שם לווי [כסוכה דף יג"א] עכ"פ ק' מירדן וירמוך דפסלינהו תנא משום מי תערובות ול"ל הך טעמא נימא מדיש להמים הללו שם לווי שקודם מתן תורה. ותו ק"ל דאי נימא כהר"ש דבכל דוכתא דאמרה תורה מים. היינו שאין להם שם אחר. רק שם מים סתם. א"כ יהיו כל הטמאין אסורים לטבול בכל הנהרות שבעולם. משום דלכולן יש שם פרטי. וי"ל דשם לווי שפסלתו תורה. היינו בנתלווה להשם שהזכירה תורה עוד שם תואר כגון אזוב. ולא אזוב כוחלי. ולא אזוב מדברי [כסוכה דיג"א] וכ"כ במים. ולא מים מנוחים. ולא פושרין. ובכל הנך השם לווי מודיע שהוא מין אחר מאותו שהזכירה תורה משא"כ ירדן וירמוך קרמיון ופגיון. אע"ג דנלוה להן שם מים ונקראים מי ירדן וכו'. עכ"פ הן כשאר מין מים. ורק נקראים גם בשם פרטי על מקום מהלכן. אין זה שם לווי. וכדאמרי' כה"ג [סוכה דיג"א] במרירא דאגמא דלא מחשב שם לווי. דרק מדמשתכחו באגמא נקראו כן. ואת"ל הרי מי כיור הוא מין מים כשאר מימות. ואפ"ה ממעט להו בזבחים מדהוה שם לווי והרי אף דמי כיור אינו שם פרטי עכ"פ אינו גם שם תואר. והוא מין מים כשאר מימות. וכי מי שנתנן לכיור יהי' כיור שם לווי להם. ומ"ש ממרירא דאגמא דמדמרמז למקום שנמצא לא נקרא שם לווי. ה"נ דמדמודיע רק דמשתכחו בכיור לא נקרא שם לווי. י"ל דכיור שאני דמדהוא קודש שהרי מימיו נפסלין בלינה [כתמיד פ"א מ"ד]. וא"כ מים שבתוכן אסור ליתנן בכלי חול [כמנחות ד"צ ע"א] להכי שפיר הו"ל כיור שם תואר ממש למים שבתוכו. משא"כ מים שבכלי אחר. או ששייכים לפלוני. אע"ג שמכונים על שמן. כגון מימי הקנקן או מימי פלוני. זה אינו שם תואר. שאינו אלא מודיע איה הם. ושל מי הן וכמרירתא דאגמא הנ"ל. ואעפ"כ קשה עלינו לומר כפי' הר"ש. שיהא סתמא דמשנתנו כדבי שמואל בזבחים הנ"ל. והרי לא קיי"ל כוותי' דשמואל. אלא כאידך ברייתא. דס"ל דאדרבה מלת מים מרבה כל מימות שבעולם [כרמב"ם פ"ו ממעק"ר]. אע"כ צ"ל דאע"ג דגבי אזוב ממעטינן כל שיש לו שם לווי [כנגעים פי"ד מ"ו]. היינו מדהוא מין אחר לגמרי. אלא שנקרא ג"כ בשם אזוב. אבל מים וכי משום שהן מלוחין או פושרין ומפני שמעורבין בהן בטבע חלקי מלח. מדנזלו בארץ מלוחה. או שנפשרו או נתחממו מדנזלו מתחתיות ארץ במקום אש תוקד. יהיו מין אחר. אלא כולהו מין מים הן ולא מקרו שם לווי. ולהכי כשרים להדחת הקרביים בקרבנות וה"נ הו"ל למכשרינהו למי חטאת. ול"מ הי' נ"ל דמלוחין ופושרין דפסולים במשנתנו היינו שנמלחו או נתחממו בידי אדם במחובר ופסולין מדאינן מים חיים דהיינו כפי שהן בטבע:

מוכין לקויין. הרא"ש ז"ל. אלו הן המוכין כצ"ל: