משנה פרה פרק ו׳ משנה ה׳

המשל בזה שיהיה אוגן חפור בצד עין המים או גת וישקיע האדם ידיו בזה המעיין ויעלו המים ממנה אל זה האוגן כדי שיגברו מי המעיין ויעלו וימלא זה האוגן הנה אלה המים אשר בזה האוגן אין ראוי בהן טבילה לזב כי אינן מים חיים והזב לא יטהר אלא במים חיים ואין ראוי ג"כ שילקח מאלה המים לטהרת מצורע אשר בא בהן המאמר אל כלי חרש על מים חיים שיצטרך שיהיו אלה המים כבר נלקחו ממקורם בכלי חרש וכן אמר במי חטאת (במדבר י״ט:י״ז-י״ח) ונתן עליו מים חיים אל כלי ויצטרך שילקחו ממקורם בכלי כמו שקדם וזהו מפני שלא נתמלאו בכלי שב על היותם פסולים למצורעים ולקדש מי חטאת אמנם לזבים הנה הוא רמז להפסד אם נתמלא בכלי לפי ששבו מים שאובים ופסול לכל הטמאים:

הגבים. פי' הר"ב שהוא רקק של מים. וכ"כ הר"ש אלא שהר"ב כתב שהוא ל' גבים דמלכים ב' ג'. והר"ש כתב שהוא ל' כמשק גבים שוקק בו דישעיה ל"ג ד'. ומשניהם בלתי מובן שיהיה רקק מים שהוא מלא רפש וטיט כדפי' הר"ב במשנה ד' פי"א דשבת אבל משמעות שני הכתובים שהם מלאים מים זכים דהא דמלכים ודאי הכי הוא שהנביא בישר שיהיה להם מים לשתות וכמשק גבים פירושו כנהמת המים הנופלים לבורות. והנביא בא להפליג הנהימה של השלל שיהיה רב מאד וכל שהבור מלא רפש וטיט אין הניהום כ"כ כמו כשהיא ריקנית מרפש וטיט. ועוד ק"ל דתיפוק ליה דהוי מי בצים דבפ"ח משנה י'. אכן נ"ל דשאני [הכא] וכמו נפל חרסית כו' דספ"ח. ע"ש. ונ"ל דלהר"ש יש לישב קצת דלא ראיתי מה שפי' על רקק ויכול להיות שיפרשהו אמת המים כדפי' הרמב"ם. א"נ כדפירש"י בפ"ב דחולין דף כ"ז גרביל"א שיש בה מים ויבשה. ומ"מ לא אדע למה לא כתב בור דעלמא והרי התרגום מתרגם בור גובא אצל יוסף. א"נ ה"ל לכתוב מלשון לחשוף מים מגבא דישעיה ל' י"ד. שוב מצאתי שכ"כ הר"ש והר"ב בריש מסכת מקואות:

מפני שלא נתמלאו בכלי. פי' הר"ב דקתני הכי כדי לפסלן כו' אפי' בא לקדש בתוך הגת כו'. ולא דמי למים שהמשיך מן המעין לחבית בעלי קנים דגת וגבים לאו כלים נינהו. ואפי' קודם שהפסיקן:

המפנה את המעין לתוך הגת גת הוא גומא מרובעת. שקרשים קבועין בשוליה ודפנותיה. ועשה חריץ מהמעין עד הגת כדי שירדו מי המעין לשם:

או לתוך הגבים ר"ל בורות קטנות, כמו לחשוף מים מגבא. ומיירי דלאחר שנתמלא הגת והגבא, הפסיק המים שבהן מהמעין. דבלא הפסיקו. הרי מים שבגת וגבא כמעין [כרפ"ה דמקוואות]:

פסולים לזבים דרק זב זכר צריך לטבילתו מים חיים. משא"כ שאר טמאים:

ולמצורעים שג"כ צריך לשחוט צפור שלו לטהרתו על כ"ח במים חיים:

ולקדש בהן מי חטאת דג"כ צריך שיתן האפר על מים שבאו לכלי ממים חיים:

מפני שלא נתמלאו בכלי נ"ל דמה"ט הקדים תנא זבים למצורעים. ולא כדכתב בספר אורייתא דמשה. דיני מצורע קודם לדיני זב. ה"ט משום דבעי להמשיך הטעם מפני שאינו כלי דנקט בסוף על מצורע ומי חטאת דנקט להו בהדי הדדי. משום דטעם פסילא דכולהו תלת. היינו מדאינן מים חיים. ורק לא נקט לי' תנא. משום דזיל קרי בי רב הוא. אבל רק בזב סגי ליה בהך טעמא מדאינן מים חיים. אבל לטהרת מצורע וחטאת לא סגי לי' בהך טעמא לחוד. דהרי אם היה הגת והגבא נחשבים כלים לא היה מזיק מה שאין המים שבתוכן מים חיים. דהרי עכ"פ באו לתוכן ממים חיים. והו"ל ככל כלים שירד לתוכן מי מעין דכשר. להכי מסיים תנא מפני שאינן כלי. כלומר והרי למצורע ומי חטאת צריך כלי. דאי"ל דפסול למי חטאת דנקט הכא. היינו לשאוב שם בכלי למי חטאת. ליתא. דאע"ג דבאמת גם לזה פסולים המים הללו. אבל הכא לא מיירי בזה. דפשיטא דפסול. דהרי מים חיים בעינן וכדאמרן. אלא מדנקט לקדש בו מי חטאת. היינו דאפילו ליתן האפר על המים שבגת וגבא בעצמן נמי פסולין. והרי בכה"ג עיקר פסולן הוא מדאינן כלי. וכדאמרן:

וא"ת עכ"פ בכה"ג ששאב בהן באמת בכלי. למה יפסלו. מי גרע גת וגבא מעלי קנים ואגוזים שירדו עליהם מים לתוך החבית דכשרים [וכמ"ד]. וה"נ כיון שבאו המים שבגת וגבא לתוך החבית אמאי פסולים. י"ל התם לא נפסק הקלוח מהמעין עד שירד לתוך החבית. משא"כ הכא הרי נפסק הקלוח מהמעין קודם ששאב שם בכלי. והרי מה"ט גם התם בשאבו בעלים ושפכן מהעלים לתוך החבית. ג"כ פסולים כמ"ש לפני' סי' כ"ד. ונ"ל עוד דמה"ט נקט תנא תרתי גת וגבא. ואטו תנא כי רוכלא ממשיל משלים הוא. אלא נקט גת לרבותא דמצורע ומי חטאת. דאע"ג דגת נעשה בידי אדם. ומרוצף בפנים בקרשים. שכך עושין גת. דלאחר שחפרו הגומא בארץ. מהדקין קרשים או אבנים בשוליו ודפנותיו. וסיידין אותן להיות כותלים להגומא. כדי שלא יבלע היין בקרקע [פ"ב מ"ח דאבות]. אפ"ה לא מחשב ככלי שהי' תלוש וחברו בארץ. דשפיר מחשב כלי לקידוש [כפ"ה ל"ט] אע"ג דלענין קבלת טומאה לא מחשב כלי [ככלים פי"א מ"ב]. וקתני בור לרבותא דטבילת זב. דאע"ג דהגבא נעשה בידי שמים. ונמצא שהמים שבתוכה הם תוך קרקע עולם כמעיקרא. אפ"ה מדנפסקו מהמעין לא מחשבו תו מים חיים:

או לתוך הגבי. כך הגיה הר"ר יהוסף ז"ל ומחק המ"ם.

בפי' רעז"ל ואח"כ הפסיקן אמר המלקט בפי' הר"ש ז"ל אינו כתוב אלא והפסיקן ועיין לקמן ספ"ח. והרמב"ם ז"ל כתב בפ' ששי מהלכות פרה אדומה וחזר ומילא בכלי מאותו הגבא או מאותו הגת פסולין ע"כ:

פסולין לזבים לטבילה. מפני שלא נתמלאו בכלי לא קאי אזבין דמים שאובים פסולים לכל הטמאים אלא שב אמצורעים:

ולקדש בהן מי חטאת. דבעינן שילקחו ממקורם בכלי דכתיב מים חיים אל כלי. הרמב"ם ז"ל. וכתב הר"ן ז"ל בפ' במה אשה דף קכ"ז דמדקתני הכא המפנה את המעין לתוך הגת או לתוך הגבים פסולים לזבים ולמצורעים ולקדש בהן מי חטאת אלמא לשאר כל אדם כשר אע"פ שהוא אשבורן ע"כ ועיין עוד במ"ש בשמו ז"ל ספ"ק דמקואות וגם שם בפרק חמישי סי' ד':