משנה פרה פרק ד׳ משנה א׳

אמר השם יתברך בפרה (שם) חטאת היא ומאשר קראה חטאת חייבת משפטי החטאת שאם נשחטה שלא לשמה פסולה כמו שהתבאר בזבחים (דף ו) ושהיא תצטרך רחיצת ידים ורגלים כשאר קדשי מזבח ור' אלעזר אומר אחר שנשחטה בחוץ יצאת ממשפט הקדשים ואמר בפרה אדומה (במדבר יט) ונתתם אותם אל אלעזר הכהן ר"מ אומר זאת נעשית באלעזר ושאר כל הפרות בכ"ג וזהו המאמר פה ושלא בכ"ג פסולה וכבר בארנו במה שקדם שהיא כשרה בכהן הדיוט וכלי לבן הם אותן שהי' לובש כ"ג ביוה"כ לעבודת היום כמו שהתבאר בפסוק ואמנם הם ד' כלים [ג"כ] אשר היה לובש בהן [כל] כהן הדיוט לעבודה ולשון התוספתא מצותה בד' בגדי לבן של כהן הדיוט [כתונת מכנסים אבנט ומגבעת] ואם עשא' בבגדי זהב או בבגדי לבן חול פסולה וידענו זה בגזרה שוה אמר האל יתברך ביוה"כ אשר ל' הפסוק בא באלה ד' בגדי' (ויקרא טז) והיתה זאת לכם לחוקת עולם ואמר בפרה אדומה (במדבר יט) והיתה לבני ישראל ולגר הגר בתוכם לחוקת עולם ואמרו מה חוקה האמורה כאן בבגדי לבן אף וכו' ואין הלכה כרבי אלעזר:

ששחטה שלא לשמה. פי' הר"ב דאמר קרא חטאת היא ומדקרייה רחמנא חטאת כו'. אבל אין לומר דמדכתיב היא דריש שלא לשמה. כדדרשינן בפ"ק דזבחים [דף ו']. ובפ"ק דמנחות [דף ד'] היא לשמה כשרה כשאר חטאת. דלא דמי. דהכא לא כתיב היא בשחיטה ובהזאה. הר"ש:

או לשמה ושלא לשמה. ע' בפי' הר"ב בפ"ק דזבחים. ומ"ש שם בס"ד ועיין לקמן מ"ג:

ושלא רחוץ ידים ורגלים. כתב הר"ב להכי נקט רחוץ כו'. ולא קתני קדש דל"ש קדש בפנים או בחוץ כו' יוצא. ולא ידעתי מקום לדיוק זה דהא בקדוש בפנים קתני נמי הכי שלא רחוץ ברפ"ב דזבחים. וכן נמי הדין שהוליד. פלוגתא דאמוראי היא בפ"ב דזבחים דף כ' פרה ר"ח בר יוסף אמר מקדש בכלי שרת בפנים ויוצא ר' יוחנן אמר אפי' בחוץ ואפילו בכלי חול ואפילו במקידה של חרס ואי איתא לדיוקי דהר"ב אמאי לא מותבינן מינה לר"ח בר יוסף. ולפחות תסייעיה לר' יוחנן. אלא לאו דיוקא הוא כלל. דהא אף בקדוש שאינו אלא בפנים. קתני נמי שלא רחוץ כו'. ומ"מ זה שפסק הר"ב כר' יוחנן מסתבר כוותיה. משום דרבי יוחנן מרא דגמ' טפי וכך פסק הרמב"ם בפ"ד מהלכות פרה סי' ט"ו ובגמ' אדר"י אי הכי למה לי דמקדש. ומשני כעין עבודה. ולא ידענא טעמא דהתיר במקדה של חרס. דאמאי יגרע כלי זה שלא יהיה מכלי אבנים כשאר כל הכלים והרי כל כלי תשמישיו היו כל ז' הימים בכלי אבנים כמ"ש הר"ב בר"פ דלעיל. ודוחק לדמותו למקלות שחובטין בו *[דס"פ דלעיל. דההיא [לאחר] שרפתה. ועיין בפ' דלקמן מ"ד וה' וצ"ע]:

ור"י מכשיר. כתב הר"ב והלכה כר"י כבר כתבתי בזה בפ' דלעיל משנה ח':

ומחוסר בגדים פסולה. כדתני בספרי. ולקח אלעזר הכהן מדמה. הכהן בכהונו. הר"ש:

ובבגדי לבן היתה נעשית. כתב הר"ב דכתיב גבי פרה כו' ובי"ה כתיב כו'. ואמנם הם ד' כלים (ג"כ) אשר היה לובש (כל) כהן הדיוט לעבודה. ול' התוספתא מצותה בד' בגדי לבן של כהן הדיוט (כתונת מכנסים אבנט ומגבעת) ואם עשאה בבגדי זהב או בבגדי לבן חול פסולה. דמחמיר הרמב"ם:

ששחטה שלא לשמה כגון לשם שום קרבן [עיין זבחים מו"ב]. או קבל או וכו'. דכולהו או או קתני:

קבל והזה שלא לשמה או לשמה ושלא לשמה שעשה א' מג' עבודות הנ"ל בב' מחשבות. ואפילו הקדים מחשבת לשמה לשלש"מ. או שחישב בשעת שחיטה ששוחט לשמה ע"מ לקבל או להזות של"ש [עיין פסחים דסע"א]:

או שלא לשמה ולשמה פסול דחטאת קריי' רחמנא שיהא דינה כחטאת דפסול של"ש [כפ"ק דפסחים מ"ד]. אבל בשחטה סתם כשרה דקרבנות צבור סכין משכתן למה שהן [כזבחים דו"ב]. וה"ה בשחטה לשם חולין [כלקמן סי' י"א]:

ר"א מכשיר הואיל וכל מעשי' בחוץ:

ר"א מכשיר דמדמעשי' בחוץ. אפילו כשאר קרבן לא הוה [ונ"ל דלהכי פלגינהו תנא לב' בבי. משום דבכל חדא אשמעינן רבותא. דנקט שלש לרבותא דת"ק. ונקט שלא רחיץ לרבותא דר"א. דאפילו כשאר קרבן לא הוה]:

ר' יהודה מכשיר ת"ק דריש מהא דכתיב בפרת משה ונתת אותה לאלעזר. הא לדורות בכה"ג. ור"י דרש הדיוק דהא לדורות בכל כה"ד [כיומא מב"ב]:

ובכלי לכן היתה נעשית אפילו כשהכה"ג עושה אותה. דילפינן גז"ש חוקת עולם חוקת עולם. דכתיב בפרה ובעובד פנים של יו"כ. ולפיכך כשעשאה כה"ג בבגדי זהב נמי פסולה. מדהו"ל יתור בגדים:

והנה הג"ש זו מחוקה חוקה. הזכירה הרמב"ם כאן בפירושו. והוא מספרי. ותמוה לפ"ז מ"ש רבינו בעצמו [בפ"א מפרה] דנעשית בבגדי כה"ד. והרי קיי"ל כרבי מחבירו [יומא יב"ב] דבכל ימות השנה הי' אבנטו של כה"ג ושל כה"ד שניהן של כלאים. ורק אבנטו של כה"ג ביוה"כ של בוץ הי'. וכך פסק הרמב"ם בעצמו [בפ"ח מכלי מקדש]. וא"כ האיך כתב הרמב"ם כאן דנעשית בבגדי כה"ד. והרי אבנטו של כלאים הוה. ואנן ילפינן ג"ש חוקה חוקה דנהוי כביו"כ שאבנטו של בוץ. ובכהאי גוונא ודאי ראוי לומר אין ג"ש למחצה [כריתות כב"ב]. וא"כ כשיחגור אבנט כלאים הוה מחוסר בגדים ופסול. והן אמת שבתוספתא [פ"ז דפרה] אמרי' בפירוש שנעשית בבגדי כה"ד. וע"כ צ"ל דתוספתא ס"ל דאבנטו של כה"ד באמת של בוץ הי'. וכהך מ"ד דפליג ארבי. אבל הרמב"ם דפסק כרבי ק' דידי' אדידי'. אח"כ מצאתי שגם רמל"מ העיר בזה על הרמב"ם והניח בצ"ע. ולפענ"ד נראה דהרמב"ם הוכרח לומר כן. משום דקשיא לי' קראי אהדדי. דהרי הא דצריך בפרה בגדי כהונה. ילפינן מדכתיב גבה אלעזר הכהן. דהיינו בכהונה [כיומא מג"א]. והרי באותה שעה עדיין אהרן קיים היה. כדמוכח בסוגיא דהתם. והיה אלעזר עדיין כה"ד. ואבנט שבבגדיו שעטנז הי'. וא"כ היכי נילף הג"ש דחוקה מיו"כ שהי' אבנט של בוץ. ורחוק מן הדעת לומר דהג"ש דחוקה לא קאי רק כשיעשה אותה לדורות הכה"ג. דמאן יהיב לן סכינא חריפא למפסק מלת חוקה דכתיב באותה פרשה. דנימא דקאי רק אכה"ג ולא אכה"ד. ותו דאי נימא דג"ש דחוקה רק אכה"ג קאי דנהוי כביו"כ נגמרה לגמרי מהתם דלדורות לא תהיה כשרה רק בכה"ג כביו"כ והרי קיי"ל כמ"ד [יומא דמב"ב] דלא יליף ג"ש דחוקה להכי וכשרה לדורות אף בכה"ד. וגם אי"ל דהך ג"ש דחוקה אסמכתא בעלמא היא ומדרבנן ואשכחנא ג"ש טובא דכוותיה בש"ס [ועיין תוס' קדושין דכע"ב ד"ה גאולתו. ועיין חגיגה דיע"א. ומ"ק דד"א רש"י ד"ה אתא ג"ש. ועיין עוד מגילה דכ"ב משפחה משפחה. וביצה דיב"ב ג"ש במתני' שם. וגיטין יא"ב היקש עדיף]. דעכ"פ הכא א"א לומר כן. דכיון דילפינן באותה פרשה מאלעזר הכהן דכשרה בבגדי כה"ד. היכא מצו רבנן עקרי מה שצותה תורה בפירוש [כמ"ק דד"א]. וכ"ש בפרה שכל הכתוב בה מעכב בה [כיומא עב"א]. אע"כ דילפותא דג"ש דחוקה. היינו רק למצוה בעלמא. שתהיה בכה"ג ובבגדי לבן. אבל בגדי כהונה דילפינן מאלעזר בכהונתו. ודאי מעכב [ועיין מ"ש בס"ד בפרקין סי' ה'. דרק שכתוב בפירוש בפרשת פרה. מעכב. ולא מה דילפינן בחד מהלימודים ממקום אחר]. וזה מדוייק מאוד במשנתנו. דלמה שני תנא בלישנא ולא נקיט כברישא. ונימא ואם עשאה שלא בבגדי לבן פסולה. אע"כ דרק לכתחלה צריך בגדי לבן. ובדיעבד גם בבגדי כה"ד כשרה. רק דקק"ל דא"כ עכ"פ הו"ל להרמב"ם. להשמיענו דלכתחלה מצוה בבגדי לבן. וי"ל:

ר' אליעזר ביוד. ברוב הספרים. ויש דפוסים בכולה מתני' אלעזר בלתי יו"ד:

ושלא בכ"ג פסולה בתוספתא קתני דברי ר"מ ר' יוסי ב"ר יהודה ור"ש ור"א בן יעקב אומרים אפי' בכהן הדיוט וכמדומה לי שצריך להגיה בתוספתא ר' יוסי ור' יהודה ור"ש ור"א בן יעקב אומרים אפילו בכהן הדיוט וכן מצאתיו אחרי כן בכסף משנה ברייתא בשם ספרי שם פרק ראשון. ומשמע קצת מתוך פי' הרמב"ם ז"ל דגרסי' דברי ר"מ ור' יהודה מכשיר ומכל מקום דלא ממאן דגריס גם בהאי סיפא ור' אליעזר מכשיר או ר' אלעזר:

ובכלי לבן היתה נעשית. י"ס ובבגדי לבן ותימה אמאי לא קתני ובכלי זהב פסולה ומינה משמע דבכלי לבן היתה צריכה להעשות. ואין לומר דלכתחלה בעינן בכלי לבן ומיהו אם עשאה בכלי זהב כשרה דהא מג"ש דחוקת חוקת ילפינן לה וקיימא לן דחוקה עכובא הוא וכן פסק ג"כ הרמב"ם ז"ל שם רפ"ד וכן מצאתי בתוספתא בהדיא בבגדי זהב או בבגדי חול פסולה ואפשר דכיון דתנא ובמחוסר בגדים פסולה הוי מלה כוללת דכיון דלא עשאה בבגדי לבן כהלכתה ממילא נמי משתמע שאם עשאה בבגדי זהב שהיא פסולה דהוי כמחוסר בגדים. כך נלע"ד: