משנה פרה פרק י׳ משנה ה׳

כבר ביארנו בפרק י"א ממסכת שבת (דף צז:) סברת ר"ע שהוא מחשב קלוטה כמי שהונחה וכפל סברתו הנה ואמר שאם העביר זה הלגין על התנור טמא הנה כאילו הונח שם וחכ"א כאשר לא הונח ע"ג מקום טמא הנה הוא טהור ואחר ביאר שאם עמד טהור לחטאת ע"ג תנור טמא ובידו כלי טהור לחטאת ריקם הנה זה הכלי טהור לחטאת נשאר על עניינו וכן אם היה בידו כלי ממים שאינן מקודשים הנה הן ג"כ נשארות בכשרותם שאנחנו לא נצריך מקום טהור אלא לאפר הפרה כמו שביאר הפסוק או למים מקודשים מסבת האפר אשר בה:

חוץ לתנור. כלומר להלן מן התנור שהתנור מפסיק כו'. רש"י פי"א דזבחים דף צ"ג: *

[לחלון. ע' מ"ש בפי"ב משנה ד']:

ר"ע מטמא. פי' הר"ב דסבר קלוטה כמי שהונחה דמיא. וכן ברפי"א דשבת. אבל שם פי' הר"ב דלמעלה מי' לא כמו שהונחה על הארץ דמיא. ויש לחלק דלענין שבת מקום פטור הוא (וא"נ דהכא הכל ברה"י) אבל בגמרא דזבחים מסיק בלאו הכי אדהכא דכ"ע לאו כמו שמונח דמיא ובהא קמיפלגי. ר"ע סבר גזרינן שמא ינוח. ורבנן סברי לא גזרינן. ומ"מ הרמב"ם בפירושו כתב גם כן כדברי הר"ב:

ובידו כלי ריקן. כתב הר"ב דלא בעינן והניח במקום טהור אלא באפר כו'. כמו שביאר הפסוק. או למים מקודשים (לסבת) האפר אשר בה. הרמב"ם:

היה עומד חוץ לתנור ובש"ס זבחים [צג"א] גרסינן ושרץ בתנור. ונ"ל עוד דתנור דנקט במשנה ד' וה' אורחא דמילתא נקט. דה"ה כלי אחר. רק בכלי אחר הי' צריך לפרש דמיירי שאינו טהור לחטאת. משא"כ תנור האיך אפשר שיהיה טהור לחטאת. הרי לא נצרך כלל לא להאפר ולא להמים. ואגב זה נקט נמי הכא תנור. אבל שרץ לרבותא דרבנן נקטי' דלא מבעי' בהושיטו למעלה מתנור. דאינו רק טומאת מדף מד"ס [וכמ"א]. אלא אפילו בהושיטו ממעל לשרץ דהו"ל טומאה דאורייתא אפ"ה מטהרי רבנן:

ר"ע מטמא דס"ל דמשום חומרא דחטאת חיישינן שמא בשעה שיעברנה יכניסה באויר התנור ויטמא [ועיין הר"ש]:

וחכמים מטהרין ונ"ל דנקט לגין לרבותא דרבנן. דאע"ג שהוא כלי שטף שמקבל טומאה בנגיעה מגבו. אפ"ה טהור. דאפילו כנוגע בתנור לא חשבינן לי'. מיהו לר"ע אפילו העביר הקלל של חרס ע"ג התנור. אע"ג דקלל חרס אמקט"ו מגבו. עכ"פ כיון דכמונח חשבינן לי'. הרי מקומו טמא [וכמשנה ג]:

אבל עומד הוא ר"ל מותר לעמוד:

ובמים שאין מקודשין דדוקא באפר חטאת או באפר שבתוך מים המקודשין קרינן בי' והניחו במקום טהור:

והרמב"ם והר"ב אבתרי' כתבו דטעם ר"ע מדס"ל קלוטה כמי שהונחה דמי והוא דלא כמסקנת הש"ס [זבחים צג"א] דמסיק כמ"ש בפנים: וי"ל דלרמב"ם לא הדר בי' הש"ס במסקנא לגמרי רק במה דס"ד דגם בזורק נמי אמרי' קלוטה כמונח וה"ק ר"ע סבר גזירה שמא יניח ר"ל כיון שהלגין בידו חיישי' שמא בשעה שמושיטו ממעל להתנור. ישהנו קצת באויר ממעל להתנור. ובכה"ג אמרי' קלוטה כמונח דמי. אבל בשזרק הזאה ממעל להתנור שכבר יצאה טפת הזאה מידו. והטפה ההיא שטה ממעל להתנור. בכה"ג א"א לחוש שמא תשהה הטפה ממעל להתנור. בכה"ג גם ר"ע מודה דלא אמרי' קלוטה כמונח דמי. כך נ"ל דעת הרמב"ם והר"ב אלא שמרש"י שם ומהר"ש הכא לא משמע כן. שהרי הזכירו מחשש הכנסה לתוך התנור: ואת"ל דק' להרמב"ם דהרי [בשבת צז"א] אמרי' דלר"ע גם בזריקה כמונח דמי: י"ל הרי לרש"י ור"ש ק' טפי וטפי דהרי לדידהו גם במושיט ס"ל לר"ע דלאו כמונח דמי. והרי בסוגיא דשבת שם בין במושיט ובין בזורק ס"ל לר"ע כמונח: ותו מה משני הש"ס הכא דבזרק ההזאה ממעל להתנור. כיון שיצאה מידו א"א לחוש שמא יכניסנה לאויר התנור וק' נהי דהך חששא ליכא. עכ"פ הרי לר"ע כל קלוטה כמונח דמי גם בנזרק אלא ע"כ דלא מדמינן טומאה לשבת לענין קלוטה. דבשבת רק ברשויות תליא אמרי' דבנקלט ברשות זה הו"ל כהונח שם: תדע דוכי ס"ד לר"ע הזורק ד' אמות בר"ה לפטור. דהרי קלוטה כהונח דמי. והו"ל כעוקר ומניח עוקר ומניח כל הד' אמות ובכה"ג הרי בודאי פטור אע"כ רק בב' רשויות. כשבא לרשות אחר באוירו הו"ל כמונח שם אבל ברשות א' לא. וה"נ לענין טומאה. וכ"כ מצינו לחלק בין שבח לטומאה לענין גלמי מחט [שבת נב"ב] ולענין שיעור ביצה וגרוגרת [שבת צא"א] ולענין עציץ [שבת צה"ב] ולענין שפוע אהלים [שבת קלח"ב ועירובין לו"א ועט"א]: וא"כ באותו סברא יש לתרץ ג"כ להרמב"ם דדוקא לענין שבת ס"ל דגם בזורק אמרי' קלוטה כמונח. אבל לענין טומאה לא אבל במושיט ושהה קצת ממעל להטומאה. גם בטומאה ס"ל לר"ע קלוט כמונח דמי: אמנם הקשה רתיו"ט. הרי שם בסוגיא דשבת מסיק דבקלוטה למעלה מי"ט גם לר"ע לא אמרי' דכמונח דמי ור"ל הרי הכא סתמא קתני: ותי' אאמ"ו ע"ר זצוק"ל. דזהו רק בזורק ולא במושיט: אבל לי בו"ת ק"ל לפ"ז משבת [דד"ב תוס' ד"ה אבל] אמרי' דבמונח בידו לא אמרי' קלוטה כמונח דמי: וי"ל התם דוקא בכולה טמונה בידו: אולם ק"ל איפכא הרי הכא סתמא קתני. אפילו בהושיט הלגין למטה מי'. והרי התם בשבת דלמטה מי' לכ"ע אמרי' קלוטה כמונח דמי: אע"כ לחלק בין שבת לטומאה וכמש"ל: איברא יש לדקדק טובא. למה נקטה המשנה פלוגתא דר"י ורבנן רק במי חטאת. ולא בשרן וכדומה שהושיטו למעלה מתנור. דאי"ל דדוקא במי חטאת מחמיר ר"ע ומשום חומר מי חטאת. ליתא דהרי גם בשבת צז"א ס"ל לר"ע קלוטה כמונח דמי. ודוחק לומר דרבותא בעי לאשמעינן אליבא דר' עקיבא. דאע"ג דהתנור טהור גמור וכל טומאתו לגבי חטאת רק מעלה בעלמא. אפילו הכי אמרינן לגבי קלוטה כמונח דמי. דטפי הו"ל לאשמעינן רבותא אליביי' דרבנן דקי"ל כוותייהו. דאפילו בשרץ שהוא טומאה דאורייתא לא אמרינן לגבי קלוטה כמונח. ותו מה נענה לפי גירסת הש"ס שבת הנ"ל דגרס ושרץ בתנור. א"כ הו"ל נמי טומאה דאורייתא. ומ"ש מי חטאת דנקט. וגם אי"ל דפלוגתייהו דר"ע ורבנן בזורק בשבת מרשות לרשות. ובמשנתנו במי חטאת. היינו רק בשהנ"מ הוא בדבר הנקלט. דבשבת אי נימא קלוט כמונח דמי. הו"ל כאילו הניח הדבר הנקלט וחייב. ובמי הזאה נמי אי נימא קלוט כמונח. הו"ל כהונחו המי חטאת על התנור ונטמאו המי חטאת. אבל בהושיט השרץ ממעל להתנור הרי בהא אין נ"מ בשרץ הנקלט. רק דאי נימא קלוט כמונח נטמא התנור המונח. בכה"ג גם ר"ע מודה דאין הקלוט כמונח. מדמקלינן כה"ג באין לטומאה מקום מושהה [כרפ"ד דטהרות]. בורכא דהרי מצי נמי למינקט איפכא שהושיט טהרה ממעל להשרץ. ואת"ל אין ה"נ דגם בכה"ג פליגי רק מכילתין בחטאת מיירי. להכי נקט פלוגתייהו במ"ח. ליתא דא"כ מצינו טומאת אהל גם בכל אהט"ו שהושיטו למעלה מטהרה. וכש"ס שבת הנ"ל והרי לא שמענוהו רק בטומאת מת. והרי אדרבה מצינו להפך בזרק שרץ ע"ג ככרות. אפילו במסופק אם נגע טהור [כטהרות רפ"ד]. אלא נ"ל מדלא מצינו פלוגתיי' דר"ע רק בד' מקומות, א) בשבת הנ"ל. בזורק מרשות לרשות. ב) בזרק לאשתו גט [גיטין דעט"א]. ג) באמר זרוק גניבה לחצירי ותקנה לי חצירי [ב"ק דעע"ב]. ד) הכא בהושיט לגין של חטאת למעלה מתנור. ובכל הנך ד' דוכתא נקט לשון קלוט כמונח דמי. אבל לא נקט כנוגע דמי. ומשום דכל הנך א"צ נגיעה ממש דאפילו מפסיק שום דבר. כיון דהונח שם סגי בכל ענין כפי מה שהוא. א"כ מה"ט נמי נקט פלוגתיי' רק במי חטאת דסגי לגביי' שיטמאו בשהונחו שם אף שלא נגעו. דאע"ג דמפסיק אויר לא עדיף מהפסק נייר שהוא הפסק ממש ואפ"ה טמא. דמקומו טהור בעינן וליכא [וכשלהי פרקין]. משא"כ בשרץ הרי אפילו נימא קלוט כמונח דמי. עדיין לאו כנוגע דמי דהרי מפסיק חויר דלא גרע מנייר מפסיק וטהור:

ר"ע מטמא. דסבר קלוטה כמי שהונחה דמיא ומהאי טעמא נמי מחייב גבי זורק בשבת מרה"י לרה"י ורשות הרבים באמצע וחכמים פוטרים ורוצה לדקדק בזבחים פ' דם חטאת מזה דמי חטאת שנטמאו מטהרין שהרי נדה מזין עליה והיא טהורה אע"פ שנטמאו המים משבאו לאוירה ופריך מברייתא דקתני מודה ר"ע בהזאה שעברה ע"ג כלי חרס טמא או ע"ג משכב ומישב טמא שהיא טהורה שאין דבר טמא שמטמא למעלה כלמטה אלא כזית מן המת ושאר כל המאהילין לאתויי אבן המנוגעת אלמא דהזאה לא מטמאה באוירה של נדה ומסיק במי חטאת דכ"ע ל"פ דלאו כמונח דמי אלא בלגין הוא דגזר ר' עקיבא שמא יניחנו דרך העברתן אבל ההזאה שיצאה מידו מטהר ר' עקיבא. הר"ש והרא"ש ז"ל: