משנה אהלות פרק ט׳ משנה ט״ו

כבר נתבאר בתוספתא שהמאמר בכאן אמנם הוא. בארון חקוק בסלע אשר הוא כאילו הוא ארון של אבן שיש חקוק בסלע ומכוסה הנוגע בו בכל מקום טהור ואינו טמא אלא כנגד כסוי בלבד הא למה זה דומה לבור גדול מלא מתים ואבן גדולה על פיו שאינו טמא אלא כנגד חללו ולזה השרש אמרנו כי כאשר היתה רחבה מלמטה וצרה מלמעלה כזה

כמין קמטרא. כבר קדם לנו ביאור קמטרא שהוא מפורסמות אצלנו ר"ל במצרים באלקמטרא ותרגום (מ"ב י) המלתחה קמטרא והוא אשר יהדקו בו הבגדים בארון: ואמר גלוסקוס הוא כמו נגר וצורתו מפורסמת אצלנו אבל אשר יתאמת אצלי לפי הענין שזאת התמונה היא כמו תיבה ופתח מן הצד כאילו הוא נקב בעצם האבן מקום יכנס ממנו המת ונועל זה השער ולזה כנגד פתיחת' טמא על דמיון מה שביארה התוספתא בבור מלא מתים לפי שזאת התמונה הוא בור על הצד הזה וזה צורתו :

ארון שהיא רחבה. בלשון מקרא ארון לשון זכר. ובלשון משנה ארון לשון נקבה. כ"כ מהר"ם. וכך צריך להגיה בלשון הר"ש. ולשון תורה לחוד. ולשון חכמים לחוד. כמ"ש במשנה ב פי"א דחולין [ד"ה ברחילות]. וכתב עוד מהר"ם ושמא משום דבארון החקוק בשן סלע מיירי [כמ"ש הר"ב. ובדבור דלקמן אפרשנו] מש"ה נקט לשון נקבה. דמיירי באבן גדולה הבולטת מן ההר וחקוק בה ארון. ואבן לשון נקבה. כלומר ארון החקוק באבן שהיא רחבה מלמטן כו' [*ע"כ. וכן אומר והאבן הזאת אשר שמתי מצבה. והאבן גדולה על פי הבאר. שניהם בפרשת ויצא. על האבן האחת על האבן השנית דבפרשת תצוה. וזולתם. אבל מן התימה. שבארון ג"כ נמצא בכתוב לשון נקבה. וארון האלהים נלקחה שמואל א' ד [טז] ושם הביא הרד"ק מן ד"ה ב' ח [יא]. אשר בא אליהם ארון ה'. ולפי זה אפשר שאין להגיה בדברי הר"ש אלא שבכל מקום שסותם מהר"ם דבריו ולא כתב. נ"ל. הם לקוחים מפירוש הר"ש. גם לשון הר"ש בלשון המקרא ארון לשון נקבה. ע"כ. ומשמע דוקא ל' נקבה. וזה אינו. כי רבים הם בלשון זכר. ובאותה פרשה עצמה דשמואל. וארון אלהים נלקח. לכן הנכון להגיה בפי' הר"ש כאשר כתבתי. ואשתמטתינהו ליה הנך קראי. דבלשון נקבה]:

הנוגע בה מלמטן טהור. לשון הר"ב דמה שכנגד פיו נחשב כארון. אבל שבצדדים לא. וכן ל' הר"ש. וז"ל מהר"ם. הנוגע בה מלמטן שלא כנגד פיה טהור. ולפי שהטומאה יוצאה דרך פיו. אין טמא אלא כנגד פיו. דלא נחשב ארון אלא כנגד פיו. אבל שבצדדין לא. ותימה אי מיירי במכוסה כדקתני בתוספתא וכדמוכח סיפא דעשויה כמין קמטרא. א"כ כמאן דמלי טומאה דמי. ותהא בוקעת עד התהום כנגד כל החלל. מיהו כיון דאיירי בארון החקוק בשן סלע בולט מן ההר ניחא דכל מה שאינו כנגד פיו חשוב הוא כאילו הוא מן ההר ולא מן הארון. מידי דהוה אמעזיבה שבין בית לעלייה שאינה בוקעת. אלא בחצי שכלפי הטומאה. כדאמרינן לעיל פ"ו [משנה ד] וכל מה שכנגד פיו חשוב מן הארון וטעמא משום גולל ודופק. טפי לא. כיון דהטומאה כנגד פיו ואינה בוקעת לחללו שלא כנגד פיו הלכך הנוגע למטה בחללו שלא כנגד פיו טהור. ובסיפא דקתני העשויה כמין קמטרא הנוגע בה מ"מ טמא. מיירי שנוגע בחוץ בדפנות וטמא דאפי' עובי הדפנות מטמא טומאת גולל ודופק. כיון דהכסוי מכסה כל עובי הדפנות. אמרינן דשייכו לארון ולא אמרינן דשייכי להר. עכ"ל. ובדברי הר"ש לא נתבאר כל הצורך. ובסמוך אכתוב דעת הרמב"ם בזה:

רחבה מלמעלן כו' היתה שוה כו' דברי ר"א. מדברי הר"ב והר"ש שחברו יחדיו אלו שתי הבבות דרחבה מלמעלן והיתה שוה ומסיימי בהו דברי ר"א וכן עשה מהר"ם נראה מזה דס"ל דאף רחבה מלמעלה לר"א היא ולא לר"י. וטעמא דמסתברא היא. דצרה מלמטן לא עדיפא מהיתה שוה. וקשה לי דאי הכי לא ה"ל לתנא לחלקו לשתי בבות. אלא הכי הל"ל רחבה מלמעלן וצרה מלמטן או שהיתה שוה הנוגע בה וכו'. אבל להרמב"ם רישא ד"ה ולא פליגי ר"א ור"י אלא בהיתה שוה. ובפ"ו מהט"מ [הלכה ח'] מפרש הכ"מ דס"ל להרמב"ם דמיירי שאין הארון פתוח מלמעלה. אלא מצדו לארכו והכניס המת דרך שם. והוא סתום מעצמו מלמעלה ומלמטה. ולעולם למעלה טמא מפני שהוא כגולל. וכשהיא רחבה מלמטה לא מחשיב למטה כארון. וכשהיא צרה למטה מיחשב למטה כארון. וכשהיא שוה. מטפח ולמעלה מיחשב כארון מטפח ולמטה לא מיחשב כארון אלא כקרקע עולם. לר"י דהלכתא כוותיה ע"כ. [*וכן בתוספתא הביאה הר"ש. לא נזכרו הבבות דרחבה וצרה וקתני פלוגתייהו דר"א ורבי יהושע בנוגע בשוה]:

ר' יהושע אומר מטפח ולמטן. כלומר מסוף טפח הסמוך לקרקעית הארון ולמטה ממנה טהור. ומטפח. כלומר וכל אותה טפח דהיינו מסוף טפח הסמוך לקרקעית הארון ולמעלה שהוא כל הטפח הסמוך לקרקעית הארון טמא. [*וכ"ש למעלה הימנו שהוא צדי הארון] וכיוצא בזה [*הלשון]. עוד לר' יהושע בספי"ב. ובתוספ' דהכא מסיים. שאין מעלין עולות גבוה מן הארץ טפח. וכתב הר"ש במס' זבחים פרק קדשי קדשים (זבחים דף סא) דרשינן מזבח [אדמה]. שיהא מחובר באדמה שלא יבננו לא ע"ג כיפין ולא ע"ג מחילות ואם היה חלל טפח תחתיו חשיב כמלתא אחריתי ולא כמחובר ופסול להעלות עליו עולה:

העשויה כמין קמטרא כו'. פי' הר"ב הוא כלי שכסויו מכסה רוב הדפנות כו'. וכ"פ הר"ש ואפי' רחבה מלמטן וצרה מלמעלן כיון דהכסוי מכסה כל עובי הדפנות. כמו שכתבתי לעיל בשם מהר"ם ז"ל. ונראה ודאי דד"ה היא. [*והכתוב שכתב הר"ב הוא במלכים ב י] [כב]:

כמין גלוסקוס כו'. פי' הר"ב אין כסוי שלו אלא כנגד חללו וכו'. וכ"כ הר"ש ומהר"ם. ונראה דזו נמי ד"ה היא. וכן בהדיא בתוספתא דקתני העשויה כמין *)דליסקא. הנוגע בה מ"מ טהור. והדר קתני הנוגע בשעוה שלה פי' בשוה שלה. ר"א מטמא. ורבי יהושע אומר מטפח וכו' וצריך לומר דקמטרא הכסוי על כל עובי הדפנות. וגלוסקוס הכסוי על החלל בלבד. כיתד תקוע בו ואין ממנו כלום על הדפנות. ורישא שמקצת הכסוי על מקצת הדפנות ול' הר"ש הכי דיוק )דבדלסקו' דבברייתא מפ' מכוון כנגד פיו ודופני הארון מבחוץ. ובשעוה שלה פי' *)שהדלסקו' שלה בשוה ומכוון כנגד דופני הארון ע"כ. וא"ל כנגד כל דופני הארון. דא"כ היינו כקמטרא. ואע"ג דבברייתא לא קתני קמטרא. מ"מ מתניתין מוכחא דקמטרא לאו היינו שוה. ועוד דבקמטרא דייק מהר"ם לכתוב מכס' כל עובי הדפנות. כמ"ש לשונו לעיל. כך נ"ל לשטה זו. ועדיין קשיא לי אמאי קתני הכא בגלוסקו' חוץ ממקום פתיחתה. ולא קתני מלמעלן כמו ברישא. אבל הרמב"ם [בפירושו] כפי שיטתו. מפרש לגלוסקוס בענין אחר שכתב שהוא כמו תיבה [ופתח] מן הצד כאילו הוא נקב בעצם האבן מקום יכנס ממנו המת ונועל זה השער. ולזה כנגד פתחה טמא:

ארון שהיא אף דארון בתנ"ך נזכר בל' זכר. לשון תורה לחוד ולשון חכמים לחוד [כחולין קל"ז ב'] ובל"ז כבר יסוד מוסד בלה"ק דכל דבר שאין בו רוח חיים זכרהו ונקבהו [כרש"י בראשית ל"ב פ"ט]. ודע דכל קבר אע"ג שהמת בתוכו אין דינו כקבר סתום. לטמא גם צדדי כותלי הקבר מבחוץ והאהלים הסמוכים לכתליו [כרפ"ז] רק אם הוא בנין שבולט מהקרקע והמת תחתיו או תוך הבנין. ואויר טפח ממעל להמת תוך החלול שמונח שם. זה לבד נקרא קבר סתום לטמא כותליו שמן הצד [וכרמב"ם פ"י ה"ח ועמ"ש בס"ד לעיל בקרית ארבע סי' ג]. וכפי הנראה קברים שבמדינותינו שעושין גבשושית על הקבר. אם יש בתוך הארון למעלה מהמת. דהיינו בין המת לכסוי של הארון חלול טע"ט אויר. יש לו דין קבר סתום לטמא כל סביביו. אפי' מה שאינו כנגד המת שתחתיו. מיהו כל קבר אף שאין בליטה ע"ג כל זמן שהטומאה בתוך הקבר. כל שיש חלול טע"ט בין המת להכסוי שע"ג תוך הקבר. מטמא כל חללו ונגדו למעלה. אפי' נגד הריקן שבקבר. למעלה עד לרקיע. ולמטה עד התהום. ורק מדאינו קבר סתום. אינו מטמא בצדדי כתלי הקבר מבחוץ. וכל זה בשיש כסוי ע"ג חלול הקבר. אבל מת המונח בתוך גומת הקבר. והוא מגולה למעלה הרי הוא כמונח על קרקע שוה שאינו מטמא נגד כל חלול הגומא. רק נגד המת ממש למעלה או למטה עד הרקיע ועד התהום [וכמבואר בה"ד במקום הנ"ל סי' א]. אמנם כסוי שע"ג קבר נקרא גולל. וכשהעמיד ד' דפנות תחתיו הדפנות אלו נקראים דופק. ובין גולל ובין הדופקין. כל א' מהן מטמא ג"כ למעלה עד לרקיע ולמטה עד התהום. ומיירי הכא לא בארון שעשאו בתלוש אלא שחצבו בקרקע ולא היה שם גולל על הקבר. דאל"כ אפי' לא היה המת מונח בתוך הקבר היה הגולל מטמא למעלה ולמטה. אלא מיירי שחקק חור בשפוע של סלע. ולא שחפר ממעלה למטה אלא שחתר הקבר מן הצד בשפוע השן סלע באופן שב' שפועי ההר הן כותלי החור וראש ההר הוא עליונו של החור. והכניס המת לתוך החור. וסתם אח"כ החור מן הצד של החור:

רחבה מלמטן וצרה מלמעלן ר"ל שהחלול של החור שהמת מונח בתוכו הוא רחב למטהו צר למעלה כזה:

והמת בתוכה דאל"כ אין הקבר מטמא:

הנוגע בה מלמטן ר"ל אם נגע הטהור בשפוע ב' הצדדים מבחוץ ולמטה דהיינו במקום שאין הדפנות מאהילין על המת

ומלמעלן טמא דרק עליונו של שפוע ההוא שהוא למעלה ממקום המת דינו כעליונו של קבר. שמטמא בחוץ במגע ובאהל. דשפוע אהלים כאהל דמי [כפ"ז מ"ב]. אבל מה שלמטה בהצדדים המשופעים הנ"ל דהיינו למטה מהרווח שהוא ממעל להמת. ככתלי הקבר נחשבים שאינן מטמאין להנוגע בהן בחוץ. מיהו מתחתית ועליונו של הקבר בעצמו לא איירי תנא. דפשיטא דמטמא ככל תחתית ועליונו של כל קבר פשוט. מיהו כל זה כשחור הקבר מחודד כלפי מעלה. וכציור הנ"ל. אבל כשהחור רחב בראשו כזה בזה לא איירי תנא. אבל נראה שכך דינו. דאם מקום הרחב שבראש הקבר אינו רחב כרוחב המת שמונח תחתיו אז ג"כ דינו כלעיל. דכל שפוע הכותלי' שהן למעלה מהמת טמאין. ואם מקום הרחב שבראש הקבר רחב יותר מרוחב המת. הנוגע בכסוי טמא. ובכותלים טהור. וזהו הדין שנזכר בתוספתא:

רחבה מלמעלן שצדדי הקבר מתרחבים כלפי מעלה כזה:

הנוגע בה מכל מקום טמא דכשנוגע בהכסוי או בהכותלים שמשתפעים לתחתיו אפי' בכל מקום שבהן שאינו למעלה מהמת כיון שהוא תחת הכסוי טמא וכ"ש בנגע תחת המת ממש:

היתה שוה שכותלי הקבר עומדים שוה בזקיפה כזה:

הנוגע בה מבל מקום טמא ר"ל הנוגע בהקבר מבחוץ בכ"מ מהכותלים [וכ"ש בעליונו של קבר או בתחתיתו טמא] דס"ל דחשבינן להעליונו של קבר כאילו מתפשט להלן מחלל הקבר עד קצה החיצון של ראש הדפנות של הקבר. נמצא שהדפנות עומדין תחת עליונו של קבר. ונטמאו גם הם:

רבי יהושע אומר מטפח ולמטן ר"ל אם נגע הטהור בכותלי הקבר מבחוץ למטה מטפח העליון של הדופן ממקום חבור הדופן לעליונו של קבר:

טהור דבטל לקרקע עולם:

מטפח ולמעלן ר"ל אבל אם נגע בהטפח שסמוך לעליונו של קבר:

טמא דס"ל דדוקא כשהכותלים משתפעין לחוץ כלעיל סי' ע"ד אז כל השפוע שלמעלה מהמת נדון כעליונו של קבר וכולו טמא. אבל כשהכותלים עומדין בשוה. אז רק טפח העליון שסמוך לעליונו של קבר מחשב כעליונו משא"כ למטה ממנו. וטעם הדבר משום דהא דקיי"ל דכל קבר שהמת בתוכו מטמא בעליונו גם נגד הריקן שבתוך הקבר ולא דיינינן להמת כטומאה רצוצה. דמטמא רק נגד הטומאה. היינו רק בשיהיה אויר טע"ט תוך הקבר למעלה מהמת. ולפיכך גם בדפנות הקבר עד קצה טפח ההוא מבחוץ מחשב כעליונו של קבר. אבל מהטפח ולמטה כבר ניכר יפה שהם רק כותלי הקבר. ואמ"ט בנגע בהן בחוץ.

העשויה כמין קמטרא הוא תיבה שהכסוי והדפנות שלה עשויין בעיגול. קאפפער בל"א. ור"ל ואם חלול הקבר פשוט במושבו ועגול למעלה כזה:

טמא דמדאין שם שום זוית ניכר בין עליונו של קבר לכותליו להכי מחשב כל העיגול כעליונו של קבר ומטמא בכ"מ שנגע בו בחוץ:

כמין גלוסקוס שדפנותיו ג"כ עגולין אבל בראשו ובתחתיתו הוא שוה כזה:

טהור בעגלילותה שלא למעלה מהמת. אף שהוא למעלה מהחלול שבתוך הקבר למטה בצד המת:

חוץ ממקום פתיחתה דשם הוא שוה. ועי"ז ניכר יפה שהוא הוא עליונו של קבר. ואצ"ל תחתית הגלוסקוס כל שממנו נגד הפתיחה טמא:

וא"ת כיון דאין קבר מטמא רק בשיש כסוי ע"ג. א"כ ל"ל תרי קראי אשר יגע על פני השדה לרבות גולל ודופק (כחולין ע"ב ע"א). ואו בקבר. לאשמעינן שיטמא הקבר כמת עצמו (כרמב"ם פ"ב מטו"מ הלכה ט"ו. ועי' נזיר נ"ג ע"ב ורש"י ותוס' שם). והרי לא אפשר דופק וגולל בלי קבר. והרי גם קבר מטמא למטה ולמעלה באהל. ול"ל לאשמעינן כן בגולל ודופק. ובשלמא לרש"י ורמב"ם דס"ל דגולל ודופק אפילו אחר שפירשו מהקבר מטמאין. שפיר איצטריך להו קרא (עמ"ש אהלות פ"ב סימן ל"ט).אלא לתוספות ורא"ש ורב"א דס"ל דגולל ודופק דוקא בעודן על המת מטמאין (כמבואר שם) ק' דל"ל קרא. י"ל דאפ"ה אצטריך למרבינהו דיטמאו בנגע בהן מבחוץ מן הצד. וגם לענין אהל צריך למרבינהו. לאשמעינן שיטמאו בשהאהיל הטהור על עובי הכותלים או בשהאהילו עובי הכותלים על הטהור אפילו שלא כנגד הקבר (ועי' תוס' סוכה כ"ג ע"א ד"ה ולא). ואצטריך נמי קרא לטומאת קבר. לאשמעינן דגם בשאין על הקבר גולל ודופק יטמא. וכגון שחתר חור בשפוע של גובה ההר לא בעומק אלא מן הצד לתוך עובי ההר. והניח המת לשם [וערכ"מ פ"ו מטו"מ ה"ח שפי' כן דברי הרמב"ם שם. ותי' בזה קו' הראב"ד]. ולפי המבואר בזה אם כן משנתינו דנקט שהמת מונח בתוכו ומחלקינן בין שחור הקבר רחב למטה ומחודד למעלה או איפכא. א"א לומר דמיירי בשיש בנין בליטה ע"ג הקבר. דא"כ קבר סתום הוא דמטמא במגע בצדדי כותליו מבחוץ. בין שחלול הקבר רחב למעלה או למטה או שהכותלים שוין וגם להרמב"ם (פי"ב ה"ו) דס"ל דארון אין דינו כקבר סתום. ולפיכך בשיש בתוכו חלול טפח ממעל להמת טהור לגמרי מן התורה. אפ"ה א"א לומר דהכא מיירי בארון מטולטל ובולט בכה"ג שיש טע"ט בחללו למעלה מהמת. ולפיכך אף שבולט אמ"ט רק מדרבנן. ליתא דהרי משנתינו ע"כ לא איירי בארון מטולטל. וכמ"ש הרמב"ם בעצמו (פ"ו מטו"מ ה"ח) דבארון החקוק בסלע מיירי. וכן כתבו כל רבותינו המפרשים ובלתי ספק סמכו א"ע אתוספתא דמכילתין (פ"י) שמפורש שם הדין בקבר החקוק בסלע. וא"כ קבר כזה אם היה בנין ע"ג ודאי בכל גוונא היה מטמא גם בכל צדדי כותליו. וגם א"א לומר דטומאה דאיירי בה מתניתין היינו דטמא משום דמחשב כנוגע בגולל. ליתא דא"כ למה קאמר תנא שהמת בארון. הרי רש"י ורמב"ם ס"ל דאפי' בפירש הגולל מהמת והקבר מטמא במגע ואהל וכמש"ל. וע"כ לרש"י ורמב"ם לא נשאר לנו לאוקמא למשנתינו רק בקבר פשוט שיש טע"ט בחלל שבתוכו בין המת לעליונו ואין בנין על גביו. דקבר כזה מטמא רק למעלה ולמטה נגד חלול הקבר. אבל לא בצדדי הקבר מבחוץ:

כך נ"ל פי' משנתינו. ורבותינו רצו להסב פי' משנתינו שתהיה כעין הך דתוספתא דמכילתין (פ"י) וה"ג התם ארון שהוא חקוק בסלע ומכוסה הנוגע בו בכל מקום טהור. ואינו טמא אלא נגד כסויו. עכ"ל התוספתא. ועל דרך זה פירשו רבותינו גם משנתינו דלמעלן דקאמר תנא היינו למעלה מהקבר דהיינו בהכסוי. וק"ל בשלמא לדידן דלמעלן ולמטן תרוייהו בצדדי הקבר איירי. אילה"ק למה לא אשמעינן תנא דינו שלמטה ושלמעלה מהקבר. י"ל דהא פשיטא דתרוייהו מטמא. ולא אתא תנא לאשמעינן אלא החילוק שיש בהכותלים. אלא לרבותינו דלמעלן היינו למעלה מהקבר. א"כ מ"ש דנקט דין שלמעלה ולא גם דין שלמטה מהקבר דהיינו תחתיתו ממש. ואת"ל הרי גם לתוספתא ק' היכי קאמר דאין טמא רק נגד הכסוי. דהרי גם הנוגע למטה מתחתית הקבר טמא. אע"כ דאע"ג דהנוגע שם כנגד הקבר פשיטא דטמא עכ"פ מדיש שם אטום מקרקע עולם. אינו מצוי שיגע שם בחפירה שיעשה תחת הקבר. ולהכי בין במשנה ובין בתוספתא א"צ לאשמעינן דינו. עכ"פ ק' דאי למעלן אכסוי קאי מאי למעלן ולמטן לשון רבים דנקט. בשלמא לדברינו דמשנתינו מיירי במחודדים כותלי הקבר ומשופעים כצריף. שפיר נקט למעלן ולמטן לשון רבים. מדאיירי רק משפועי ב' צדדי הקבר מכאן ומכאן. אבל לרבותינו דמטמא רק הכסוי מכותליו למעלה ולמטה הול"ל. אע"כ פשיטא דתוספתא מיירי שחלול הארון הוא רחב עליונת הקבר כזה ובכה"ג ודאי נגד כל הכסוי טמא. אף שהכסוי רחב יותר מרוחב המת. הרי כבר אמרנו דבקבר כל החלול שנגד עליונו של קבר אף שאין החלול ההוא רק בצד המת טמא. ובענין זה לא מיירי תנא אבל שמעינן כן מסיפא דכל תחתית הכסוי טמא כשרחבה מלמעלה וצרה מלמטה. אבל הכא ברישא במחודד למעלה מיירי:

כך נ"ל פי' התוספתא (פ"י) וז"ל שם. שאין מעלין עולין גבוהין מהארץ פחות מטפח עכ"ל. ולזה מסכים פי' רב"א זצוק"ל בזר זהב שם. שפי' וז"ל. שהמעלין המת לקברו אין עולין בגובה פחות מטפח. אמנם הר"ש פי' שאין מעלין עולות במזבח גבוה מארץ טפח. ר"ל כשיש חלול תחת המזבח טפח. הא פחות מטפח לית לן בה וע"ש. ולפי מיעוט הבנתי במחכ"ר פי' זה זר וקשה לשמוע דמה לכהן בבית הקברות:

כל זה נלפע"ד לפרש זאת המשנה החמורה והוכרחתי לפרש כן עפ"י דעת רש"י ורמב"ם דס"ל דגולל מטמא אפילו כשאינו על המת. דק' והרי במתניתין והמת בתוכה קאמר. אע"כ דמשנתינו בטומאת קבר מיירי. ולשאר רבותינו דס"ל דגולל רק בעודו ממעל למת מטמא. עכ"פ נוכל שפיר לפרש כמו שפירשנו. דמשנתינו לענין טומאת קבר מיירי. רק דלדבריהם אפשר נמי לפרש דמשנתינו לענין טומאת גולל מיירי. והיינו שהגולל מטולטל ומונח על הארון החצוב בהר. ומה שאמר במשנתינו בצר למעלה. היינו שהגולל צר מחלול הקבר. דכתלי הקבר עומדים בשפוע כזה אז אין מטמא רק למי שנגע למעלה. דהיינו בהגולל עצמו. אבל לא להנוגע בכתלי הקבר. דכקרקע עולם חשיבי. וברחב למעלה ר"ל שהגולל רחב יותר מחלול הקבר כזה אז גם בנגע למטה דהיינו בהכותלים שמזה ומזה טמא. מדהן תחת הגולל שמטמא למטה כנגדו עד התהום. ובשוה דהיינו שכותלי הקבר עומדים בשוה תחת קצה שפת הגולל כזה * אז לר"א מחשבו כל הכותלים כאילו עומדים תחת הגולל. והרי הגולל מטמא עד התהום. ולר' יהושע אין הכותלים טמאין רק עד קצה הטפח שמהם סמוך להגולל. אבל מה שלמטה מהטפח כקרקע עולם חשיב וטהור. ובעשוי כמין קמטרא ר"ל שהגולל עגול. אז הנוגע גם בהכותלים בכל מקום טמא. דמשום שהרווח שבין הכותלים בולט למעלה כבטן. ואין מקצוע זוית מפסיק בין כסוי לצדדים להכי כולו דינו ככסוי. ולרב"א זצוק"ל. קמטרא היינו שהכסוי מכסה כל כתלי הקמטרא וע"ש. והעשוי כגלוסקס פירשו רבותינו. דהיינו כמין ארגז שפתחו בצדו וסתום מכל צד. ורק שפתחו שמן הצד סותמו במגופה אז כל הנוגע בו בכל מקום טהור. ורק נגד המגופה טמא. ולפירוש זה נוטין כל דברי רבותינו המפרשים. ובעניי לא ידענא. דאי כדברי רבותינו דבטומאת גולל מיירי מתניתין. היאך לא אישתמיט ליה לתנא בכולה מתניתין למנקט מלת גולל. והרי הוא הוא הדבר אשר עליו סובב הולכים כל דיני הבבות שבמשנתינו. ותו למה יהיה גלוסקס טהור בכל מקום. דעכ"פ הול"ל שיטמא כטומאה רצוצה. או כקבר למעלה ולמטה כנגדו (ועי' פ"ג מ"ז ודו"ק). אמנם הא דאפסיק תנא בדין הארון. בין דיני כוורת דתני לעיל מינה. ובין דין חבית חרס שבמשנה ט"ז. והרי מסתבר היה טפי למסמכינהו לדיני כוורת וחבית בהדי הדדי. מדשניהן כלים ושניהן ביושבין על שוליהן מיירי. נ"ל דה"ט משום דבארון יש חילוק בדיניו במקומות. דלמטן טהור ולמעלן טמא. וכ"כ יש חילוק זה בדיני כוורת לעיל סוף משנה י"ד. משא"כ בחבית. הרי בכל אופניו למעלה או למטה טמא. אי משום בוקעת אי משום שבכל מקום טמא:

ארון שהיא רחבה. בלשון מקרא ארון לשון זכר ובלשון משנה ארון לשון נקבה ולאו בארון של עץ אלא בחקוק בסלע שמששת ימי בראשית פי' שאינו מיטלטל כדמשמע בתוספתא. הר"ש ז"ל:

בפי' ר''ע ז"ל אבל שבצדדין לא. אמר המלקט שהרי אינו נוגע כנגד הכסוי אבל כשהיא רחבה למעלה כל מקום שהוא נוגע הוא כנגד הכסוי ומש"ה טמא:

היתה שוה וכו'. ר' יהושע אומר מטפח ולמטן טהור. דקרקע עולם הוא ור' יהושע אהיתה שוה לבד פליג מדפלגינהו לתרי באבי הרא"ש ז"ל וכן מוכח ג"כ מן הרמב"ם שפסק כר' יהושע בהיתה שוה אבל ברישא פסק כסתמא דמתני' דליכא מאן דפליג עלה אבל רעז"ל תפס לעיקר פי' הר"ש ז"ל. ר' יהושע אומר מטפח ולמטה טהור דאין נחשב כארון כל האבן שתחת המת והלכה כרבי יהושע כדכתבינן:

גלוסקוס. בברייתא קרי ליה דלוסקוס והכל אחד והיא דלוסקמא הנזכר בפרק ואלו מגלחין בן שלשים יום יוצא בדלוסקמא הר"ש ז"ל אבל הרמב"ם ז"ל פי' גלוסקוס הוא כמין נגר אבל אשר יתאמת אצלי לפי הענין שזו התמונה כמו תיבה מן הצד כאילו הוא נוקב בעצם האבן מקום יכנס בו המת ונועל זה השער ולזה כנגד פתיחתה טמא על דמיון מה שביארה התוספתא בבור מלא מתים לפי שזאת התמונה הוא בור על הצד הזה ע"כ: