משנה אהלות פרק ט׳ משנה ט״ז

אמרו כנגד קורקרותה ירצה בו שתהיה הטומאה תחתיה ממה שימשך לחללה לא שתהיה תחת עובי השפתות אף על פי שזה הענין מבואר אעשה צורתו וכבר ביארנו ענין אמרו בוקעת ועולה בוקעת ויורדת ואף על פי שזה לא יהיה אלא אצל צרות הטומאה בפחות מטפח ואמר [עי' העתקת הכ"מ] היתה טומאה כנגד קורקורתה אין לפי מה שהשרשנו שיהיה כל מה שיהיה נכחי לטומאה מאויר החבית טמא להיותה כלי חרס (לא) לפי שכלי חרס [לא] יטמא מגבו אבל להיותו מטמא מאוירו וזו החבית כבר נטמאה אוירה בזה המין מן הטומאה אשר יטמא כל מה שיהיה נכחי אליו והבן זה כי הוא מדקות הענין וחמור לא יפול עליו השכל אולם אם היתה הטומאה בתוכה הנה זה מבואר שהחבית טמאה ואם היתה הטומאה (בתוכה) תחת דפנה מבחוץ והוא שתהיה תחת עובי הגג ולא יהיה ממנו כלל תחת שוליה ממה שימשך לאוירה הנה החבית טהורה שכלי חרס אינו מטמא מגבו כמו שביארנו בשני מכלים והטומאה בעת שעברה בעליונה לא תכנס באוירה לפי שהיא תחת הדופן ואמרו בתוכה ותחת דפנה הוא שתהיה מקצת הטומאה תחת דפנה ומקצתה תחת קוקורתה לשון התוספתא [פ"י] כזית מן המת מקצתו נתין תחת דפנה ומקצתו נתון תחת קורקורתה כל שכנגד הטומאה בין מלמעלה בין מלמטה [טמא וכל שאינו כנגד הטומאה בין מלמעלה בין מלמטה טהור כצ"ל וכ"א לפנינו וכן הביאה הר"ש]. (טהור) ואם יש בדפנה פותח טפח הכל טמא וענין הכל טמא שיהיה כל מה שיגע בחבית טמא ואפילו מה שלא יהיה נכחי לטומאה אבל בהיות עובי גגה ממנו כבר התפשטה הטומאה בכולה ר"ל כל מקיפה ולזה היה כנגד פיה טהור ר"ל ממה שימשך לאוירה לפי שהטומאה כבר התפשטה והראה פעולתה ברוב כמו שהשרשנו בפרק שביעי עוד שב וביאר שזה כולו אם היתה החבית טהורה דבוקה בארץ אולם אם היתה כבר נטמאה מקודם באחת הטומאות שיהיה כלי טמא וכלי טמא אינו חוצץ כמו שהשרשנו בעשירי מכלים או יהיה גבוה על הארץ טפח שהוא אהל או יהיה הטומאה תוכה ועליה כסוי שיהיה כמו קבר סתום או תהיה כפויה על המטה הנה כל מה שיגע באיזה חלק שיגע ממנו באחד מאלו הענינים טמא והוא אמרו הכל טמא ר"ל תוכה וגבה ודפנה ובכלל כל מי שיגע בו הטומאה הוא טמא לאופן אשר זכרנו והבן זה:

תחת דפנה כו' והחבית טהורה. פי' הר"ב היינו מה שבתוך החבית כו'. דמי דופנה לכוורת כו'. ולדעת הרמב"ם בכוורת שכתבתי דמה שבתוכה כנגד הטומאה נמי טמא. ה"נ דכוותה. אבל הוא מפרש תחת דפנה תחת עובי דפנה גם לו שיטה אחרת בכילה מתני'. ואין להאריך:

[*פותח טפח. עיין מ"ש במשנה ז פ"ג]:

במה דברים אמורים בטהורה. פי' הר"ב בחבית שאינה מקבלת טומאה. כי ההוא דתנן בפ"ב דכלים [משנה ג] הטהורים שבכלי חרס חבית של שייטין וחבית דפונה בשולי המחץ א"נ בסתם חבית דלא הוסקה כו'. הר"ש:

אבל אם היתה טמאה. כתב הר"ב דאין כלי מציל אפי' על מה שבתוכו אלא עם דפנות אהלים. [*כדלעיל פ"ה מ"ה]. ועיין בפ' דלקמן משנה ו [בפי' הר"ב]:

או גבוהה מן הארץ טפח. פי' הר"ב ואפי' טומאה על גבה. כדפי' [הר"ב] במ"ב:

או מכוסה. נראה שהר"ב וכן הר"ש. סמכו על מה שפירשו במשנה יג דמכוסה היינובכפישה וכו' וה"נ אע"ג דבחבית שהיא טהורה ואינה מקבלת טומאה [איירי] מ"מ אין לה דין אהל. הואיל ואינה באה במדה. כמ"ש לעיל [מ"א ד"ה כל שהוא] וברפ"ו:

או כפויה על פיה. כתב הר"ב ואין לתמוה דתציל על מה שבתוכה ככלים טהורים וכו'. ואף למ"ש בשם הרמב"ם בפ"ה מ"ו [ד"ה טהור]. דאין צריך מירוח. היינו היכא דיש לו דין אהל משא"כ הכא שאין דין אהל לחבית זו. אע"פ שהיא טהורה. כדפי' לעיל:

*)תחתיה. פי' תחת שוליה דלא קתני תחת דופנה מבחוץ. מהר"ם:

הכל טמא. כתב הר"ב מטעם חיבורין. וכ"כ הר"ש [*ותמיהני שפירש כבר דאין כלי מציל כו'. א"כ למאי צריכא לטעמא דבחיבורין. ומהר"ם מפרש דחבית עצמה טמאה דכיון דהטומאה עולה למעלה מפיה ואין הפסק כו'. וכמ"ש בשמו לעיל. במ"י והיינו נמי כדכתב הר"ב מידי דהוה אכלים שבתוכה. וכ"כ בהדיא בפט"ו מ"ג. ומסיק נמי הא טעמא דבחיבורין. וקשיא מה שהקשיתי. ותו דמתוך כך מסיים] ודוקא כלים שבתוכה שלא כנגד הטומאה שנוגעת בה. ומשום דיקרב בדיקרב [ועיין ברפט"ז מ"ש בדבור על האדם כו'] אבל כלים שלא כנגד הטומאה שאין נוגעין בגופה של חבית. אלא נוגעים בכלים שנוגעין בה טהורים. ומכאן אני מיישב [הא דאיתא] פ"ק דפסחים [דף יז ע"א] התם רביעי. הכא שלישי. דאוכל הנוגע באוכל הנוגע במת. הוי ראשון. כמו אוכל הנוגע במת. ולא יקשה לפירש"י דהתם וע"ש [בתוס' ד"ה רביעי]. ע"כ. [*וקשיא לי אמאי אין כל הכלים מקבלים טומאה מפני שהטומאה עצמה מתפשטת עליהם שנכנסת לתוך פיה. וכן לעיל משנה י. לא חילק בין כלים לכלים. ואף לא במשנה יג]:

חבית של חרס היא. ופיה צר למעלה ושוליה צרים למטה ובאמצע בולט בטן רחב ומיירי שלא נצרף בכבשן. דהו"ל כלי אדמה שאמק"ט וכדמסיק:

וכזית מן המת נתון תחתיה רצוצה:

או בתוכה כנגד קורקורותה ר"ל בתוכה על שוליה ונקט הכי לאפוקי בשמונחת הטומאה בתוכה תוך חלול הבטן שבולט סביב:

טומאה בוקעת ועולה בוקעת ויורדת אבל כל שלא כנגד הזית טהור. דדינה ממש ככוורת משנה י"ג [סי' ס"ה]:

והחבית טמאה החבית זו הרי אמק"ט רק ר"ל שהכלים שבתוך החבית נגד מקום הטומא' שתחתיה אי שע"ג טמאים:

תחת דפנה מבחוץ ר"ל ואם הטומאה מונחת בחוץ תחת בליטת הבטן והיא רצוצה:

טומאה בוקעת ועולה בוקעת ויורדת ומטמא כל שכנגד הטומא' למטה ולמעלה מהבטן:

והחבית טהורה ר"ל כל הכלים שבתוך החבית. ואפי' אותן כלים שמונחים תוך הבטן נגד הטומאה טהורים. דמדמופסק אויר שתוך הבטן מהאויר הטמא שלמעלה ושלמטה דמי בטן זה לכוורת מוטה על צדה. וטומאה תחתיה דתוכה טהור [כמשנה י"א]. ונ"ל דמה"ט ה"ה בשהטומאה למעלה מבטן החבית. דמ"ש ממוטה על צדה שם. אלא שקיצר התנא [וכמש"ל]:

בתוכה ותחת דפנה ר"ל ואם הטומאה מונחת בתוך החבית תחת דופנה דהיינו שהטומאה מונחת תוך חלול הבטן:

אם יש בדפנות פותח טפח דהיינו שיכול לרבע תוך חלול הבטן טע"ט ברום טפח:

הכל טמא ר"ל כל הכלים שמונחים תוך חלול הבטן סביב וגם כל הכלים שממעל ושמתחת הבטן סביב מבחוץ כולן טמאין. דע"י עליונו של בטן מתפשטת הטומאה תחת כל הבטן סביב. והו"ל כל תוך הבטן כמליא טומאה. וכלי אינו חוצץ. ולהכי כל שכנגד הבטן למעלה ולמטה טמא. ודמי ממש לכוורת מוטה על צדה וטומאה בתוכה [מי"א]:

וכנגד פיה ר"ל ומה שנגד פיה של חבית. אפי' הוא תוך החבית:

טהור מדאין אהל טמא ע"ג פיה:

ואם לאו טומאה בוקעת ועולה בוקעת ויורדת ורק נגד הזית טמא בתוכה ולמטה ולמעלה:

במה דברים אמורים ארישא קאי. דבאין אויר טע"ט תחת הבטן. והטומאה למטה או למעלה ממנה. אז בוקעת לתוכה רק נגד הטומאה:

בטהורה שהחבית אינה בת קבלת טומאה וכלעיל סי' צ"א. ולהכי כל שבתוכה שלא כנגד הטומאה טהור:

אבל אם היתה טמאה שהחבית היא בת ק"ט. וכגון שכבר נשרפה בכבשן. וא"כ כשבקעה הטומאה לתוכה. נטמא החבית עצמה. ונטמא נמי כל מה שבתוכה. אף כל מה שלא כנגד הטומאה. ככל הנתלה באויר כ"ח הטמא. ואפי' כלי שנתלה באוירה. אף דאין כלי נטמא באויר כ"ח [כשבת קל"ח ב'] אפ"ה בנתלה הכלי תוך החבית בשעה שהטומאה למטה או למעלה מהחבית. נטמא גם הכלי מטעם חבורין:

הכל טמא כלעיל משנה י"ג בבא ב'. מיהו אין דין כולן שוה. דאם החבית אינה בת קבלת טומאה. וגבוה טפח או מכוסה או כפויה על פיה אז כיון שהטומא' תחתיה. בתוכה או על גבה הטומאה היא באויר שהוא טע"ט או שבקעה לתחתיה בתוכה או על גבה. והרי כל כלי אף שאמק"ט נעשית אהל לטמא. אבל אינה חוצצת [כרפ"ו]. וכיון שהטומאה באויר טפח על טפח. או שבקעה לתוך אויר טע"ט נתפשטה הטומאה בכל אויר ההוא ומטמא כל האויר ההוא כנגדו למטה ולמעלה דהכלי אינו חוצץ [ושוה דינו לסיפא דמשנה י"ג]. אבל כשהחבית היא בת קבלת טומאה ויושבת על שוליה. ופיה פתוח למעלה. דאין כאן אהל בשום מקום. אז אם הטומאה למעלה מפיה או בתוכה נגד פיה בוקעת הטומאה למעלה ולמטה כנגד הטומאה ונטמא אפי' תחת שוליה. דאין כלי חוצץ. ומדבקעה לתוכה. נטמא גם החבית עצמה. ואפי' כשהטומאה למטה משוליה נמי בוקעת למעלה ולמטה ונטמא החבית ואע"ג דאין כ"ח מק"ט מגבו. ה"מ כשאין טומאה תחתיה אבל כשהטומאה תחת הכ"ח. בין כשהטומאה רצוצה תחתיה או שיש שם במקום הטומאה אויר טע"ט ואפי' הכלי מוקף צמ"פ נעשת הכלי אהל לטמא. ואפ"ה אינה חוצצת ונטמא האויר שלמעלה מהכלי. ולפיכך כשהטומאה רצוצה תחתיה הרי ע"ג רק נגד הטומאה טמא. וכשיש תחתיה במקום הטומאה טע"ט. אז ע"ג כל שכנגד שוליה טמא [ועי' תוספתא אהלות ספ"י]. וכל זה כשהכ"ח מוקף צמ"פ. אבל הכא שהחבית פתוח למעלה בין שהטומאה רצוצה תחתיה או שיש אויר טע"ט במקום הטומאה. הרי עכ"פ מדבקעה הטומאה להאויר שממעל לפה החבית ואותו אויר הטמא מעורב עם האויר שתוך החבית להכי נטמא החבית וגם כל הכלים שבתוכה אפילו אותן כלים שאינן נגד הטומאה שתחתיה. וגם לא נגעו בפנים בהחבית כולן טמאין:

והא דאצטריך לפרש הכא כך טפי מלעיל במשנה י"ג. ותו כיון דלאו מחבית עצמה איירינן רק ממה שבתוכה. א"כ טפי הול"ל תוכה טמא. נ"ל דה"ט דמדנקט הכא בסיפא בשהטומאה מונחת תחת הבטן דהחבית טהורה. נקט נמי ברישא דהחבית טמאה. אבל אילו הוה נקט הכא תוכה טמא. הוה משתמע דכל תוכה טמא. כלעיל (מ"ג) להכי ניח"ל טפי למנקט והחבית טמאה. ור"ל שהטומאה באה לתוך החבית. ואצטריך לאשמעינן הך מתניתין אף שדינה ממש כמשנה י"ג. היינו מדבעי לאשמעינן היאך הדין בשמונחת הטומאה תוך הבטן. או תחת או ע"ג הבטן מבחוץ. ורק אגב זה נקט נמי כשהטומאה בשאר מקומות. רק מדלא נקט להו רק אגב. להכי קיצר תנא בלשונו. ולא דקדק למנקט נמי ברישא או על גבה משום דפשוט הוא דדינו כטומאה בתוכה או תחתיה:

ואע"ג דעכ"פ אין הפסק בין אויר תוכה לאויר הבטן הטמא. והרי לעיל סימן ס"ה מטמאינן מה"ט לאויר שתוך הכלי. י"ל דדוקא בין מעלה למטה מטמאינן מטעם זה. מדמצינו שטומאה מתפשטת בכה"ג כשבוקעת למעלה ולמטה. אבל לצדדים לא מצינו התפשטות הטומאה בלי אהל (ועי' כלים פ"ח סימן מ"ט). והיינו נמי טעמא דלעיל סימן צ"ד. ואע"ג דלעיל (פ"ג מ"ז) כשהטומאה רצוצה בביב ובקע לתוך הבית מתפשטת הטומאה בכל הבית. התם גג הבית מאהיל על אויר הטמא ועל שאר אויר הבית. משא"כ הכא:

ואע"ג דאין כלי נטמא מאויר כ"ח (כשבת קל"ח ע"ב) והרי אפילו נגעו הכלים הפנימיים בהחבית אין כ"ח מטמא כלי (ככלים פ"ח מ"ד) ולא עוד אלא אפילו היה הכלי הפנימי תוך אויר הכ"ח בעד הטומאה בתוכו אפ"ה לא נטמא הפנימי מטעם חיבורין (כמבואר שם). י"ל התם רק בשרץ דלא גמרינן ביה חיבורין בטומאה. משא"כ הכא במת. כיון דבאותה שעה שנטמא החבית. היו הכלים מצטרפין בתוך אוירה. הצירוף הזה עושה כל מה שבתוך הכלי כאילו הוא אחת עמה (כפסחים י"ט ע"א) ולפיכך כל הכלים שבתוך החבית אפילו כשאינן נגד הטומאה וגם לא נגעו בכתלי החבית אפ"ה טמאין. אבל הכלים שלמעלה מפה החבית רק אותן שכנגד הטומאה שתחתיה נטמאו. ואע"ג דלעיל (משנה י"ג) בטומאה תחת הכוורת. מטמאינן האויר שתוך הכוורת מדמעורב עם האויר שלמעלה מהכוורת וא"כ ה"נ הול"ל דנטמא כל האויר שלמעלה מהחבית אף שלא כנגד הטומאה מדמעורב עם האויר שתוך החבית שכולו טמא. ודוחק לומר דניחא לן טפי להוריד הטומאה למטה מלהעלותה למעלה. אלא נ"ל דבשלמא התם. האויר שלמעלה מהכוורת נטמא מהטומאה עצמה שבקעה לשם. להכי שפיר חוזר ומטמא להאויר שתוך הכוורת שמעורב עמו. משא"כ הכא שהאויר שתוך החבית. שלא כנגד הטומאה לא נטמא מהטומאה עצמה. רק מהחבית שנטמאה ממת שתחתיו. הו"ל ככח כחו. שאין נחשב ככח ראשון (עיין חולין דט"ז ע"א). א"נ נ"ל התם איכא שפיר ק"ו מה האויר שלמעלה מהכוורת שהוא רחוק מהטומאה נטמא מכ"ש האויר שבתוך הכוורת שהוא קרוב להטומאה משא"כ הכא. כך נ"ל ליישב דברי רבינו הר"ש והר"ב. ומתורצים בזה כל קושיות רתוי"ט ושאר דקדוקים שיש לדקדק בדברי רבותינו הנ"ל:

בפי' ר''ע ז"ל. שאין הפסק מאויר תוכו לאויר שחוצה לו אמר המלקט כדפרישית לעיל גבי כוורת שהיא יושבת על שוליה והיא כלי:

עוד בסוף פירושו צריך להיות תציל על מה שבתוכה ככלים טהורים בכ"ף:

עוד בסוף פירושו ז"ל דשאני הכא דליכא מירוח. אמר המלקט פי' דבתוספתא דכלים משמע דכפאה על פיה נמי בעיא מירוח הר"ש ז"ל ועיין בפכ"א דהלכות ט"מ סימן ג' שהוא ז"ל פסק שם דאפי' מירוח אינו מועיל לכלי חרש הכפוי והראב"ד ז"ל השיגו שם. ומצאתי שבכל מקום ששנינו במשנה קורקורוחה או קורקורותיהן מחק הר"ב אשכנזי ז"ל השלשה ווי"ן והגיה קרקרתה קרקרתיהן: