משנה אהלות פרק ו׳ משנה ג׳

כותל שהוא לאויר. שיהיה עובי הכותל פתוח לשמים והמשקוף מורכב בקיר לא עליו (כזה) הנה אם היתה הטומאה [נראה דצ"ל בתוכו בחציו שלפנים כל מה שבבית יטמא וכל כו'] בבית יטמא הנה כל מה שזולת זה טהור לפי שנחשוב הטומאה שהיה תוך הבית ולזה אשר עמד על ראש הכותל טהור כמו מי שיעמוד על משקוף הבית ואם הית' הטומאה בחצי היוצא הנה לא יראה פועל הטומא' בבית ויהיה הכותל כלו בדמיון קבר. ר' יהודה אומר שהכותל כולו מהבית יחשב ואע"פ שהטומאה מחציו ולחוץ הבית טמא והעומד על הכותל טהור ואין הלכה כר' יהודה. והלכה כחכמים:

[*המשמש את הבית. עיין בפי' הר"ב דמשנה ו]:

כותל שהוא לאויר. פי' הר"ב שצדו אחד אויר העולם וכו'. [*כגון כותל שמפסיק בין בית לחצר כו'. וכן ל' הר"ש. והה"נ אם מפסיק בין בית לרה"ר או למבוי. אלא נקטי כאשר היו בתיהם בזמן המשנה. שהיו חצירות לפניהם וגנות לאחוריהם]:

והטומאה בתוכו. [*פי' והיא רצוצה וכדכתב הר"ב לקמן בד"ה מחציו וכו'. והרמב"ם בפכ"ד מהט"מ [הלכה ה]. כתב טומאה רצוצה כו' ומ"ש הר"ב] שנסדק הכותל. וכ"כ הר"ש. ונראה שר"ל שסדוק ופתוח קצת לבית. והיינו דבר"פ דלקמן כתבו דאינו נידון מחצה כו'. כיון דאפילו סדק ליכא כו'. אבל הרמב"ם נראה שמחלק בענין אחר שמפרש כאן שגג הבית סמוך לכותל ואינו מורכב על הכותל. ופי' הכ"מ בפרק כ"ד מהלכות טומאת מת [ה"ה] שאם היה מורכב על הכותל אפילו היתה הטומאה מחציו ולחוץ הבית טמא. שהטומאה פושטת בבית מאחר שהכותל מגוף הבית. [*ועיין במשנה דלקמן]:

כותל שהוא לאויר בין הרחוב להבית:

והטומאה בתובו רצוצה תוך הכותל. שאין בהחלול שהטומאה בתוכו אויר טע"ט ברום טפח למעלה מהטומאה. דאם יש שם אויר כך. הו"ל הכותל כקבר סתום שמטמא כל סביביו. וגם הבית טמא כולו. אפי' מונחת הטומאה מחצי עובי הכותל ולחוץ [עי' קרית ארבע סי' ג]:

והעומד מלמעלן טהור ואפי' עומד ממש מכוון נגד הטומאה. הרי דיינינן להטומאה כמונחת בבית. וחלק הכותל שלמעלה מהטומאה היא כמעזיבה של הבית. והרי המעזיבה חוצצת בפני הטומאה. אפי' כשהטומאה בתוכה רצוצה [וכמשנה ד]: מיהו הבית טמא אף שהטיט שבכותל מפריד וחוצץ בין הטומאה שטמונה בהכותל ובין הבית. עכ"פ כיון דמונח מחצי עובי הכותל ולפנים הו"ל כאילו מונחת הטומאה טוחה בטיט. והיא בתוך הבית. שאין הטיט חוצץ:

מחציו ולחוץ הבית טהור ודוקא בשאין גג הבית מאהיל גם על הכותל במקום הטומאה. דאל"כ מתפשטת הטומאה מתחת הגג לתוך הבית. דאע"ג דהכא לא דמי להך דלקמן [רפ"ז] דהתם מדהוה מקום הטומאה טע"ט וסתום מכל צד. להכי מתפשטת הטומאה לכל החדרים שסביבו. מדדין מקום הטומאה שם כקבר סתום. אבל הכא דהטומאה רצוצה שאינה רק בוקעת ועולה כנגדה. וא"א לטמא חלול הבית רק מדגג א' מאהיל על מקום הטומאה והחדר. מ"ש מב' חדרים שהן תחת תקרה א'. וטומאה בחדר א'. שאין החדר שבצדו טמא. י"ל הכא שהטומאה תוך הכותל של החדר. אע"ג שהטומאה מהחצי עובי הכותל ולחוץ הגג מצרפן וכמונחת תוך הבית דמי [כך נ"ל טעם הרמב"ם פכ"ד מטו"מ ה"ה]:

והעומד מלמעלן טמא דמדלא חשבינן לה כמונחת בהבית. טומאה רצוצה היא ובוקעת למעלה ולמטה כנגדה [וכותל זה משערין כל א' כפי מה שהיא. דאי"ל דמשום שא"כ נתת דבריך לשעורין [כמגילה י"ח ב'] לפיכך נימא שמשערין הכותל כמנהג המדינה [כריש ב"ב]. ליתא דהרי בתוספתא [פ"ז] אמרינן דבניטל מהכותל בפנים [ועי"ז] הוסיף עליו מחוץ הבית טמא. דאי"ל דה"ק התוספתא דכשיעור שנטל מהכותל מבפנים חזר ובנה ועיבה שוב הכותל מבחוץ. ליתא דהרי למשל אם היה הכותל עבה אמה והטומאה מונחת בחצי אמה החיצונה הרי מיד כשנטל חצי אמה פנימית של הכותל כבר מיד נחשבה הטומאה כמונחת בפנים מדאינה כשיעור עובי הנהוג במדינה לכותל הבית. ואיך סד"א שכשיחזור ויעבה הכותל מבחוץ חשוב הטומאה להיות כלחוץ. אדרב' וא"כ פשיטא ודו"ק]:

מחצה למחצה הבית טמא תמוה וכי אפשר כן. והרי אמצעית של ב' חצאי הכותל הוא רק כרוחב שערה. והאיך אפשר שיהיה שם כזית. תירץ ע"ר אאמ"ו הגזצוק"ל דמיירי שמונחים באמצע כותל חתיכה מב' זיתים מצומצמים. זית על כל חצי כותל. ולפיכך יש ספק אם משהו האמצעי משלים לזית זה או זה. ואני בריה קלה עולימתא דלית לה עיינין. לא זכיתי להבין דברי קדשו. דמה יענה רבינו מאור עינינו ביום שידובר בו משנה ד' בפרקן. וכי גם התם צריך שיהיה רוב הכלים בפנים.ול"מ היה נ"ל דלעולם מיירי הכא בכזית א'. והא דקאמר הכא מחצה על מחצה. אין ר"ל שהטומאה מונחת על רוחב השערה שהוא מקום חצי עובי הכותל. אלא שמונחת במרחק שוה מבפנים כמבחוץ כגון אמה מבפנים ואמה מבחוץ והטומאה באמצע. וכ"כ בכלים בכותל לקמן במשנה ד' מיירי ג"כ בכה"ג שקצת הכלי מונח על חצי כותל זה וקצת הכלי על חצי כותל האחר. ובזה ובזה א"צ חצי מצומצם מכאן ומכאן דהרי בהאהיל מקצת על מקצת סגי [כפ"ג מ"ד ופ"י מ"א ורתוי"ט שם ד"ה מקצת ושם מ"ג]:

ר"מ מטמא דשדינן להזית כמונח בבית וכמונח בכותל דלחומרא אזלינן כאן וכאן. ולפיכך הבית טמא. וגם העומד בחוץ למעלה כנגד הטומאה טמא. מיהו נ"ל דבעומד בחצי שלפנים למעלה נגד הטומאה. גם ר"מ מודה דטהור מצד ממ"נ. דאל"כ הו"ל תרתי דסתרי אהדדי:

וחכמים מטהרין דס"ל דשדינן הטומאה שהוא בכותל בתר הבית [כל דלא מסתבר להיפך] וכר' יהודה לקמן [פ"י מ"ג] ולא שייך הכא לומר אין דרך טומאה להכניס דככנוסה ועומדת חשבינן לה. הלכך הבית טמא. והעומד נגדה למעלה אפי' בהחצי שלחוץ טהור:

רבי יהודה אומר כל הכותל לבית אפי' כולה מונחת בהחצי של חוץ:

ונ"ל דמה"ט שייכי משנתינו לשנוייה בתר משנה דלעיל בקנקנים שטחן בטיט. דאמרינן דביכול הטוח בפ"ע לעמוד חוצץ. והכא אין הטיח חוצץ. אלא דהתם יש להטומאה מקום להתפשט במקומה. להכי הוה הטיט שפיר חציצה. משא"כ הכא שהטומאה רצוצה:

וא"ת דכמו דברישא שדינן להטומאה לתוך הבית. והעומד למעלה טהור. ה"נ במונחת הטומאה בחציה שלחוץ. נשדייה להטומאה כאילו מונחת בחוץ והעומד למעלה יהיה טהור. תירץ ע"ר אאמ"ו הגזצוק"ל דהכא שאני. דהכותל לא לצורך חוץ נעשה. דכותל לתוכו עשויה (כפסחים כ"ו א') ואפ"ה רק החצי שלפנים כלפנים דמי דחצי שלחוץ אינו עשוי רק כדי לעבות ולחזק הכותל שלפנים ממנו. ונ"ל בו"ת עוד דמה"ט נקטו הר"ש והר"ב בהך בבא דמיירי בכותל שבין בית לחצר דלרבותא נקטו חצר. דלא מבעיא בכותל שבין הבית לרה"ר. דאין תשמיש רה"ר חשיב כלל. ולא לצורך רה"ר נעשה הכותל. להכי ודאי אמרינן דבמונחת הטומאה בחצי הכותל שלחוץ. שהעומד למעלה טמא. אלא אפי' בכותל שבין בית לחצר. דגם תשמיש החצר חשוב. וגם בעבורו אדם עושה כותל. ולהכי סד"א שיהיה דינו ככותל שבין ב' בתים. וכשמונחת הטומאה שם בהחצי שלחוץ. הו"ל כמונחת טומאה בחצר. ויהיה העומד למעלה טהור. כמו ברישא. קמ"ל דעכ"פ חצר לא עדיף כבית. ותו נ"ל דלא מיבעי כותל שבין בית לחצר. אלא אפי' אין כאן בית כלל. אלא כותל מקיף לחצר והטומאה רצוצה בחצי הכותל אפי' שלפנים. אין תשמיש החצר חשוב כ"כ דנשדייה טומאה לפנים. אלא בכל מקום שמונחת בהכותל. העומד כנגדה למעלה טמא. דלא עדיף ממגדל לעיל (רפ"ד) דלא דיינינן מחיצתו כמחצה על מחצה. ורק בבית שתשמישו חשוב ורגיל דיינינן חציו שלפנים כלפנים.

ואעפ"כ נראה קצת לדקדק. דמדלא קאמר הכא קרוב לפנים הבית טמא וכו'. קרוב לחוץ הבית טהור וכו' מחצה למחצה וכו' וכלישנא דקאמר לקמן (מ"ד) גבי כלים בכותל. ש"מ דלא ראי זה כראי זה. דהתם מחצה על מחצה דקאמר היינו שמונח הכלי במרחק שוה מבפנים כמבחוץ. אבל הכא דקא מזכיר התנא חצי כותל. ועלה מסיק מחצה על מחצה ע"כ ר"ל על חציו ממש. ועל כרחך נכוף אזנינו לפרש כפי' ע"ר הגזצוק"ל. אלא דק"ל לפ"ז א"כ מ"ש טומאה מכלים. ואי משום דקדוק בלשון הנ"ל. י"ל דכל חדא מהנך ב' בבות מגלה על חברתה. והכי אורחיה דתנא. וכמ"ש התוי"ט (פ"ט דנדה מ"ה) ועי' בפנים סי' ל"ו ודו"ק:

ותמוה וכי יהיה חצי העליון של התקרה יותר שייך להעליה. טפי מחצי התחתון של המעזיבה. דאמרינן (במ"ד) דשייך להבית לבד. והרי כל המעזיבה הוא למעלה מהתקרה. אולם גם להר"ש והר"ב שפירשו שאין הטומאה יוצאה לתוך הבית. אלא בוקעת ועולה. ק' תרתי. חדא היאך אפשר שיהי' הבית טהור. וכי גריע טומאה בהקורות מטומאה בחצי תחתונית המעזיבה. שהיא למעלה מהתקרה. דאמרינן לעיל דהבית טמא. ותו ק' אמאי נימא דבהעליה כנגד הטומאה טמא. וק' וכי עדיף כח הטומאה שבתקרה דאמרינן שבוקעת למעלה לעליה. ואילו היה הטומאה בחצי התחתון של המעזיבה. שהיא למעלה מהתקרה. אמרינן דהעליה טהור. דרק לבית שייכי. וגם אי נימא כרתוי"ט דגם לר"ש ור"ב בוקעת ועולה ובוקעת ויורדת. וכן פסק נמי הרמב"ם (פכ"א מטו"מ) ק' קושיתינו הנ"ל. וגם פי' מהר"מ שהביא רתוי"ט. דר"ל דמטמא כל הרווח שלמעלה בעליה ושלמטה בהבית ק' קושייתינו הנ"ל. ותו ק' אליביי' דכל רבותינו מ"ש תקרה ממעזיבה. דבמעזיבה דיינינן במחצה על מחצה. ובתקרה אמרינן בוקעת. והן אמת שלהגאון רב"א נוכל לישב קצת ולומר דמשנה ה' מיירי בתקרה שאין עליה מעזיבה (כסוכה ט"ו א') אבל לשאר רבותינו אפי' נוקי הכי ק'. אולם לרכ"מ (פכ"ד מטו"מ) יתישבו כל קושיתינו הנ"ל. במה דאמרינן בתוספתא של בנין ידון מחצה על מחצה. ושל סלע ידון כקליפת השום. וא"כ י"ל דהא דקאמר הכא טומאה בין הקורות לאו במונחת הטומאה בין קורה לחבירתה. אלא שמונחת בהחור שבקורה עצמה. וא"כ י"ל דוקא בטמונה הטומאה במעזיבה שנטוחה בידי אדם. הו"ל כטומאה בבנין שנידן מחצה על מחצה. אבל בטמונה הטומאה בתור שבקורה. הו"ל כטמונה בחור שבסלע. שבשניהן נעשה ההפסק שבין הטומאה להרווח שבבית ושבעליה בידי שמים. דיינינן לה כקליפת השום. ועל כרחך דהכי גמרינן לחלוק זה בהלכה למשה מסיני ככל הלכות טומאה:

כיצד כותל שהוא לאויר. פי' הרמב"ם ז"ל שעביו של הכותל פתוח לשמים והגג סמוך לקיר לא מורכב עליו וכן בחבורו שם: