משנה אהלות פרק ה׳ משנה ז׳

מבחוץ. ר"ל חוץ לאהל ודמיון זה כשנעמיד יתדות בארץ בצד האהל וירכיב הכלי אשר לו צד בגובה טפח על אלו היתדות ויתדבק בשווי פיו עם צדדי הבית או האהל הנה היא תציל על כל מה שבתוכו ואפי' הית' טומאה תחתיה על זו הצורה אולם אם התדבק פי זה הכלי עם שטח החצר או הגינה אשר הוא מגולה לשמים ואין הכותל אהל ולא יקיף בבית הנה זה הכלי לא יציל אבל יהיו הכלים אשר בו וכל מה שבתוכו כבר האהילו על הטומאה לפי שזה הכותל לא יעשה לחוץ בפני הטומאה כמו כותל הבית ואמנם נעשה בזאת הקדרה התלויה מהקורה כאשר התבאר בתוספתא שאם היתה קורה דבוקה ע"פ הקדרה הנה אין לחלוק שהיא מצלת על כל מה שבתוכה ואם היה בין פי הקדרה והקורה פותח טפח הנה אין מחלוקת ג"כ שכל מה שתחת הקדרה טמאה בעבור הטומא' אשר תחתי' והיות הקדרה תחת אהל לפי שהיא תחת הקור' ואם היה בין הקדרה והקירה פחות מטפח הנה בזה יאמר ר"ע שאין שם פותח טפח מצלת וחכמים אומרים שאם לא יתדבק עם הקורה אינה מצלת והלכה כחכמים:

כיצד כפישה שהיא נתונה על היתדות מבחוץ. להכי קתני על יתדות משום טומאה שתחתיה. [*ומ"ש הר"ב סמוך לכותל שלא תהא משוכה כו'] וז"ל הרמב"ם ויתדבק בשיווי פיו עם צדדי הבית או האהל ע"כ. וכן כתב ג"כ בחבורו [פרק כא מהט"מ הלכה ד] וסמך פיו לדופן האהל וזו היא הצורה ) עיין ספ"י:

מבחוץ. לשון הר"ב סמוך לכותל כו'. ואז חשובה כפישה אהל להפסיק בין טומאה שתחתיה לכלים שעל גבה. וכ"כ הר"ש ולרבותא דלא תימא דוקא מה שבתוכה מצלת *)דכיון דמשום אהל היא שמצלת הלכך אף על כלים שע"ג מצלת. עיין במשנה יב )פט"ו. וכשהטומאה בתוכה עיין פרק ט משנה ט:

קורה שהיתה נתונה מכותל לכותל. שיש בה פותח טפח. הרמב"ם פכ"א מהט"מ [הלכה ה] [*ומסיים והיתה הקורה נוגעת בפי הקדרה כולה ומכסה אותה כו'] וכתב הכ"מ בשם הר"י קורקוס ז"ל. ידוע דבקורה טפח מיירי כי אז מכוסה טהורה. ואינה מכוסה טמאה כי הקורה שיש בה טפח נקראת אהל להביא הטומאה לקדרה ולכלים שבתוכה. וכלי חרס אינו מטמא מגבו וגם דבכה"ג אפילו אין טומאה תחת הקדרה עצמה. הקורה מביאה טומאה לה. וטומאה תחתיה היינו תחת הקורה. ולכך כתב הרמב"ם וטומאה תחתיה וקדרה תלויה בה. הפך מלשון המשנה. ע"כ. ועיין במ"ו פי"ב. ולפי' זה אינה ענין לשלפניה. וגם מהפך הלשון. אבל מהר"ם כתב וז"ל נ"ל לפרש דמיירי בקורת הבית שבולטת קצת חוץ מן הכותל וכשהקדרה של חרס תלויה באותה קורה. היא מופלגת מכותל הבית וקאמר בתוספתא דאם פי הקדרה דבוק למעלה. הקורה מצלת על הכלים שעל גבה ואם מופלגת ממנה טפח אינה מצלת כיון דמופלגת [מן הקורה טפח והוי כמופלגת] מכותל הבית טפח. דאינה מצלת אלא עם דפנות אהלים כשהיא סמוכה לכותל מבחוץ. וכשאין מפיה לקורה טפח חשיב כדבוקה בקורה ומה שהיא סמוכה לקורה חשיב כסמוכה לכותל הבית דקורות כותל הבית ככותל. ובמשוכה מכנגד הקורה פחות מטפח פליגי ר"ע ורבנן והיינו שאין הקורה סותמת פי הקדרה ששפתי הקדרה משוכי' משפת הקורה ולחוץ ר"ע מטהר כיון דאינה מופלגת טפח. וחכמים מטמאים כיון דאינה דבוקה ממש. וכה"ג פליגי נמי בתוספתא בכפישה שמופלגת מן הכותל עצמו פחות מטפח. עכ"ל. ולפירושו לא אתי שפיר הא דקתני מכותל לכותל. וגם כלים שבקדרה שצריך לפרש שע"ג הקדרה:

כשם שמצילין כלים בצירוף דפנות אהלים:

מבפנים תחת תקרת הבית:

כך מצילין מבחוץ כשהכלי שאמק"ט מונח באויר. ופיה סמוך לכותל הבית. דאע"ג דכל כלי אף שאמק"ט. אם מונח באויר וטומאה תחתיה נעשת הכלי אהל שתתפשט הטומאה לכל שתחתיה. אבל אינה חוצצת בין הטומאה והטהרה שא' מהן למטה וא' למעלה [והיינו על דעת הר"ש שהבאנו בבועז רפ"ד בס"ד] [וכפ"ו מ"א] הכא בסמוכה הכלי לכותל הבית דינה של הכלי כאילו היא אהל מחובר וחוצצת:

כיצד כפישה מחזקת מ"ס:

שהיא נתונה על היתדות מבחוץ והיתידות גבוהות טפח ופה הכפישה פונה לכותל הבית. ואין בין פיה לכותל אויר טפח. ונקט יתידות משום טומאה תחתיה. דאילו היתה הכפישה מונחת על הארץ וטומאה רצוצה תחתיה אז הרי אפי' אי הוה חשבינן הכפישה כתקרה היוצא מכותל הבית. הרי גם טומאה שהיא בתוך הבית רצוצה הטומאה בוקעת ועולה ויורדת אפי' בתוך חלול הבית. וה"נ היה מה שבתוך הכפישה טמא [וכ"ה בתוספתא]:

כלים שבכפישה טהורים דמדסמוכה לכותל הבית. הו"ל דופן הכפישה שלמטה כאילו היתה תקרה בולטת מכותל הבית שחוצצת בין שתחתיה לטהרה שבתוכה ושע"ג. אבל אילו לא היתה סמוכה לכותל אע"ג שכפישה אמק"ט אינה חוצצת [ואפי' להרמב"ם וראב"ד [פי"ב מטו"מ ה"ב ופי"ג] דכלי הבא במדה חוצץ. י"ל דהכא מיירי בשהכפישה אינה מחזקת מ"ס ואפ"ה אמק"ט מדמשמש כפוי [ככלים פי"ד מ"ג]. א"נ לעולם במחזקת מ"ס מיירי. ואפ"ה דוקא בעומד כדרכה ופיו למעלה או בכפוי דבזה ובזה הוא דרך תשמישו. להכי מציל מדין אהל אבל כשמוטה על צדו נפק מתורת אהל ואינו מציל רק בצירוף דפנו' אהלי' [ועי' פ"ט מ"ב ורמב"ם פכ"א מטו"מ ה"ב ודו"ק]] מיהו כלים שתחתיה בין שדבוקה או אינה דבוקה לכותל טמאים. דהרי גם כפישה שמחזקת מ"ס נעשת אהל לטמא [כלקמן רפ"ח] (ח):

אינו מציל אין הכפישה שסמוכה לכותל זה או זה מציל על כלים שבתוכה. דדוקא בשסמוכה לדפנות אהלים מצלת. אבל כתלי גנה וחצר אינן לאהל:

קורה בקורה רחבה טע"ט מיירי. דעי"ז מביאה טומאה לכל שתחתיה ממקום למקום ועי"ז גם היא דינה כמעזיבה או כזיז היוצא מכותל הבית. וכלעיל דמהני להחשב סתימה לפה כ"ח הסמוך לה:

שהיתה נתונה מכותל לכותל נ"ל דה"ה בבולטת רק מכותל אחד ורק לרבותא אליבייהו דחכמים נקט מכותל לכותל דאע"ג דיש להקורה כותל מכאן ומכאן. אפ"ה אם הקדירה שתחתיה משוכה מכנגד תחתית הקורה אין הקורה נחשב לה כמעזיבה לסתום פה הקדירה:

טומאה תחתיה תחת הקורה דאילו תחת הקדירה. אז אפילו היה כל פה הקדירה מכוסה מהקורה. בין שהטומאה היתה רצוצה תחתיה. או שיש אויר טע"ט תחתיה. לכ"ע אינה מצלת על מה שבתוכה. ואפי' מה שלמעלה מאויר פה הכלי. כל מה שכנגד הכלי טמא [כלקמן ספ"ט] ורק במדובקת במשקוף הפתח מצלת עם דפנות אהלים כשיש רווח טע"ט תחתיה [כלקמן סוף פ"י]:

רבי עקיבא מטהר וחכמים מטמאין ביש טפח אויר בין פה הקדירה לתחתית הקורה שלמעלה מהקדירה. אפי' לר"ע היתה הטומאה מתפשטת לכל הטהרות שתחת כל אורך הקורה. ולפיכך הכלים שבתוך הקדירה טמאין. ואע"ג דלקמן [פ"י סוף מ"ו] אמרינן דכשהקדירה רחוקה הרבה מהמעזיבה. ואפ"ה כלים שבקדירה שעומדת שם למטה ניצולים מטומאה שבבית. התם אין הטומאה שבבית מתפשטת להאויר שממעל לפה הקדירה. דהרי הארובה שממעל לפה הקדירה מגולה הוא. משא"כ הכא מתפשטת הטומאה תחת כל אורך הקורה. ומשם חוזרת ומתפשטת להאויר שבין הקורה לפה הקדירה ונטמא כל מה שבתוכה. וה"ה אם היה כל פה הקדירה מכוסה. ע"י שדבוק כל שפת פיה בתחתית הקורה. אפי' לרבנן היו הכלי' שבקדירה טהורי'. דמהיכן תבוא טומאה לתוך הקדיר' דאע"ג דכלי אינה חוצצת והרי כאן מונחת הטומאה תחת הקורה. והתפשטה הטומאה תחת כל ארכה. עכ"פ הקדירה בעצמה נשארת בטהרתה דכ"ח אמק"ט מגבו. וגם לא התפשטה טומאה מתחת הקורה לתוך הקדירה. דהרי פה הקדירה מכוסה בהקורה. ולא התפשטה הטומאה להאויר שממעל לפה הקדירה. מדאין כאן אויר בין פיה לתחתית הקורה. ואע"ג דאמרן לעיל [סי' ג'] דכ"ח שמודבק פיה בפנים בכותל הבית שמת בתוכו. אין הקרירה מצלת על מה שבתוכה אם אין הקדירה מודבקת בצמ"פ בכותל הבית אפ"ה היכא שמודבק פה כ"ח בתקרה מצלת על אוכלין ומשקין שבתוכה אפי' באינה מודבקת בהתקרה בצמ"פ [ועי' לעיל משנה ב]. רק פלוגתייהו דר"ע ורבנן במשנתינו. היינו בשמרוחק שפת פה הקדירה מתחתית פני הקורה פחות מטפח. דלר"ע דין הקורה כתקרה. להכי כמו בכפישא שסמוכה לכותל אמרינן לעיל דכשאין טפח בין פיה להכותל מצלת על מה שבתוכה וע"ג. וכ"כ אמרינן לקמן [פ"ט מ"ט] דכוורת שמודבק פיה לכותל הבית או שאין שפתותיה מרוחקין מהתקרה טפח. אז אם טומאה בבית תוכה טהור. ה"נ הכא בהקדירה שאמק"ט מגבה. אם שפת פיה מרוחק מתחתית הקורה רק פחות מטפח אין הטומאה נכנסת דרך שם. ולהכי מצלת הקדירה על מה שבתוכה. ולרבנן דוקא בשהקדירה עומדת תוך הבית ויש בין שפת פיה לתקרה רק פחות מטפח. מצלת הקדירה על מה שבתוכה מדמצורפת הקדירה לדפנות אהלים. דהרי להתקרה שסמוכה להקדירה יש דפנות מכל הצדדים סביב להכי מחשבה התקרה נמי כדפנות אהלים. אבל קורה זו שאין לה דפנות דגם ב' דפנות שב' ראשי הקורה סמוכה עליהן. לא להקורה הן עשויין רק להבית עבידן [כסוכה י"ז א'] להכי לא מחשבה הקורה כדפנות אהלים ורק במודבק פיה ממש להקורה אז מצלת:

מיהו מדלא נקט פלוגתייהו דר"ע ורבנן בכפישא לעיל. ובמורחקת פחות מטפח מהכותל. משמע דבסמוכה לכותל בית. ולא למעזיבה לכ"ע מצלת. או י"ל דבכפישא שהיא מחזקת מ"ס דהיא עצמה אפי' מורחקת פחות מטפח לכ"ע מצלת. וכן מסתבר דנקט כ"ח לרבותא דר"ע. דאע"ג דיש בה שייכות טומאה בתוכה. אפ"ה במרוחקת מהקורה רק פחות מטפח. מצלת על מה שבתוכה. אבל כלי שמחזיק מ"ס כשפיה פתוח כלפי מעלה. ומרוחק מהקורה רק פחות מטפח. ודאי לא גרע קורה מנסר שכשמכוסה בה הכפישא באהל המת מצלת על מה שבתוכה (כרתוי"ט פ"ד מ"א ד"ה טומאה בבית). אולם כל זה פירשתי ע"ד הרמב"ם (פכ"א מטו"מ). וכפי הנראה היה להרמב"ם גירסא אחרת מאשר לפנינו בתוספתא דמכילתין (פ"ו) דלגירסת הרמב"ם ר"ע ורבנן פליגי ביש אויר פחות מטפח בין פה הקדירה לקורה. והיינו כפירושינו. ובזה יתיישב נמי מאי דנקטה מתני' פלוגתייהו בקדירה תחת הקורה. ולא בקדירה שתחת התקרה שבתוך הבית. וכארובה וקדירה נתונה עליה (לעיל מ"ב ודו"ק). אע"כ דבקדירה בתוך הבית לכ"ע מצלת. משום דיש כאן דפנות הבית שמקיפות מכל הצדדים. וכמ"ש בס"ד ביכין. אמנם יש לפנינו נוסחאות שונות בתוספתא זו. דבהגירסא שהביא הר"ש אף שהובאה משובשת. אפ"ה נראה שכך כוונתה. דביש אויר פחות מטפח בין פה הקדירה לקורה. לכ"ע מצלת. כי פליגי במשוך פיה למהצד מהקורה. וכך הוא באמת הגירסא בתוספתא שלפנינו. ובהתוספתא עם הזר זהב. הוא פי' הגאון רב"א זצוק"ל. יש פלוגתא בתרווייהו. במרוחק בגובה מהקורה. ובמשוך מהצד מהקורה. וזה וזה בפחות מג' טפחים. איברא אפי' להנך נוסחאות נמי מיושב דנקטה מתניתין קדירה שסמוכה לקורה דוקא. ולא נקטה קדירה שתחת תקרת הבית. משום דאילו בכה"ג לא שייך למתני שמשוך פיה לצד חוץ מהתקרה. ואף דהוה מצי למתני בשתלויה הקדירה במשקוף הפתח. ומשוך פיה לצד חוץ (עי' סוף פ"י) היינו משום דבכה"ג ודאי מצלת לכ"ע (וכלעיל פ"ד מ"ג). א"נ נקט קורה לרבותא דר"ע. דאפי' קורה שאין לה דפנות סביב וגם ב' הדפנות שסמוכה עליהן לבית עבידן. אפ"ה במשוכה רק פחות מטפח מצלת. ובהרא"ש פי' דפליגי במרוחק פיה מתחתית הקורה בגובה. וכמ"ש לעיל בשם הרמב"ם. ומשמעות דבריו בשם רבינו מנחם ז"ל. דלהכי נקט קורה מדאינו משתמש תשמישי הבית וע"ש. ואפשר שכוונת דברים הללו כדברינו הנ"ל:

כיצד כפישה. פי' או כל כלי שאינו מקבל טומאה או פשוטי כלי עץ או גולמי כלי מתכות וכן כל אותם השנויין ברפ"י דמסכת כלים ולשון הרמב"ם ז"ל שם פכ"א כיצד כלי מהם שיש לו דופן טפח שהניחו ע"ג יתדות וכו'. והדפוסים שכתוב בהן כלי מיחם טעות גמור הוא:

על יתדות מבחוץ. סמוך לכותל שלא תהא משוכה ואם היתה פחות מטפח פלוגתא בתוספתא ר' עקיבא אומר מצלת וחכמים אומרים אינה מצלת ואבא שאול ס"ל בתוספתא דדוקא בקדרה תלויה בקורה פליגי ולא בנתונה ע"ג יתדות. הר"ש ז"ל. ופי' הרמב"ם ז"ל כפישה שהיא נתונה על היתדות מבחוץ כגון שיש בכפישה דופן טפח והניחה ע"ג יתדות חוץ לאהל וסמך פיה לדופן הבית או האהל והיתה טומאה תחתי' כלים שבתוכה טהורים אבל אם סמך פי כפישה זו או פי כלי זה שיש בו טפח לכותל חצר או גנה אינו מציל לפי שאינם כותל אהל ולפיכך כלים שבתוך הכלי טמאים שהרי האהילו על הטומאה ע"כ:

ואם היה כותל חצר או כותל גנה אינו מציל. פי' הרב ר' מנחם לפי שאינם דפנות אהלים ול"ד לכותל הבור דחשיב דפנות אהלים כיון שהבור משמשין בו תשמיש הבית ע"כ:

וקדרה תלויה בה. עי' בפי' הר"ש במתני' דבראש פירקין דבסמוך: