משנה אהלות פרק ט״ז משנה ב׳

אסל. שם העץ אשר יעתיקו בו הכתפים המשא והדומה לו וכאשר היו הקדרות תלויות מקצה האסל אחורי גב הנושא והקצה האחר מאהיל על הטומאה והיה בעץ פותח טפח יטמאו אלו הקדרות אשר בקצה השני וזהו ענין אמרו ועל שאר אדם וכלים בפותח טפח: ותלוליות קבוץ תל ושמו ג"כ בערבי תלי וזאת העיר בתנאי שתהי' עיר קרובה לבית הקברות וזהו הדרך אשר זכר ג"כ דרך ביה"ק ואמנם נדין על אלו התלוליות מחשבה ביארה הש"ס (כתובות דף כ:) שהנשים יקברו בהן הנפלים ובעלי המומין איבריהם כאשר יפרדו מהם ואמנם דנינו על התלוליות הישנות (הקדימה) [הטומאה] ואפילו היו רחוקות (השנים) [הטעם] לפי שהם פעמים יהיו קרובים מן המדינה והיו אנשי זאת המדינה יקברו שם מה שזכרנו ונחרבה המדינה ההיא והלכה כרבי יהודה:

טמא. ודלא כרבי דוסא דלעיל [ריש] פרק ג. דתנן מאהיל על כחצי זית וכחצי זית מאהיל עליו. רבי דוסא בן הרכינס מטהר. וחכמים מטמאין. הר"ש:

נמצא מביא את הטומאה לעצמו כו'. ולא לנוגע בו. כדתנן במשנה ב פרק ז בבבת כחצי זית מתוכו וכחצי זית מאחוריו וכו':

והסל. כתב הר"ב ובמס' כלים כו. פי"ז משנה טז:

אם יש בסל פותח טפח טמאים. דאדם שהוא מקבל טומאה אינו חוצץ בפני הטומאה. מהר"ם. ועיין [מ"ש] ריש פי"ב [ד"ה טמא]:

בין לעיר בין לדרך. פירש הר"ב בין לעיר הסמוכה לבית הקברות כו'. דאל"ה מספיקא לא מחזקינן טומאה. גמ' פ"ב דכתובות דף כ [ע"ב]:

חדשות. שאין זמן רחוק שלא היה כאן תל דאיכא למימר כיון דחדשה היא. אם איתא שנקבר שם מת מידכר דכיר ליה. רש"י שם. ואע"ג דמזכיר שאינו פשוט קודם. אשכחן טובא דכותיה בכמה מקומות במשנה. ולא קפדינן. אלא היכא דקאי אפלוגתא. כלומר על דברי מי שקדם לו [*שהל"ל אחת זו שאתה מודה לי בו]. או דקאי אקרא. [*שיש לומר. א' זה שכתוב בפירוש בקרא] תוס' שם:

טמאות. פי' הר"ב מפני שהנשים קוברות שם נפליהם וכו'. וגם הרמב"ם לא כתב אלא זה הטעם בלבד. וכן בתוספתא שהביא הר"ש. אבל לא שזה הטעם קאי גם על קרובות לדרך. דהתם לא שייך למימר דעד חמשים אמה אזלא. דהיכא קיימא דמיניה אזלא. אלא בדרך טעמא אחרינא. וטעמא פשיטא הוא. כדאמר בגמ' דכתובות [שם] בשלמא דרך בית הקברות דזימנין דמתרמי בין השמשות [של ע"ש] ומקרו וקברו בתל. והואיל וטעמא פשיטא הוא לא הוצרכו לפרשו:

שאין קרובה הימנה. אבל אם יש קרובה הימנה. אפי' היא בתוך נ' אמה הוי כרחוקה וחדשה דטהורה דאם איתא דהלכה אשה יחידה לקבור. לא שבקה קרובה הימנה ואזלא להך. רש"י שם:

שאין אדם זוכרה. שאין אדם אומר זכור אני שלא היה כאן תל ובימי נעשה תל זה לכאן. רש"י שם:

כיצד מביא טומאה על עצמו בכ"ש:

כוש שפינדעל בל"א. ואע"ג שהוא פשוטי כלי עץ. אפ"ה מק"ט ככלי מתכות משום הצנור' שבראשו [ככלים כ"ט מ"ו]:

וכחצי זית מעל גביו שב' חצאי הזיתים. התחתון מונח תחת קצה אחד. והעליון מאהיל על קצה אחר:

אע"פ שאינן מכוונין טמא דאהל ואהל מצטרפין [כלעיל רפ"ג]:

נמצא מביא את הטומאה לעצמו בכל שהוא והיינו דקמ"ל דאפי' ע"י צירוף טומאה נטמא הכוש אע"ג שגם אין הכוש רחב טע"ט:

הקדר הוא המוכר קדירות:

והסל הוא המוט שתולה בה קדירותיו:

הכלים שבצד השני טהורין אף שהקדירות נתלו ונגעו בווי הברזל שבמוט. הרי כ"ח אמק"ט מגבו. ואע"ג דעכ"פ המוט האהיל עליהן ועל הקבר. אפ"ה טהורין מדאין המוט רחב טפח. ואפי' יש בהמוט עובי מרדע. אפ"ה לא גזרו בכלים. מיהו פשוט דהמוט והאדם שנגע בהמוט נטמא. ואפי' אין בהמוט ווי ברזל. אפ"ה מק"ט מדיש בו ב"ק [ככלים פי"ז מט"ז]:

אם יש בסל פותח טפח רוחב טפח:

טמאים וקמ"ל דאף דגוף האדם מפסיק בין האויר שתחת המוט ממעל להקבר להאויר שתחתיו ממעל להכלים. אפ"ה אינו חוצץ [כרפ"ו]:

התלוליות לשון תל הוא. ור"ל גבעות נמוכות שכך היו רגילין לקבור עליהן מתיהן:

הקרובות הסמוך לבית הקברות. ונ"ל דמיירי שהביה"ק הוא מיד בסוף הנ' אמה שמהעיר או הדרך. דבמרוחק מהן טפי. תו לא מקרי סמוך לקברות. ולא מחזקינן אז טומאה בהתל אף שהוא סמוך להעיר או להדרך:

טמאות דמדקרוב התל להעיר שסמוך להקברות חיישי' שהלכה אשה יחידה לשם וקברה שם נפל משום דלכ"ע מיירי שהתל הוא תוך הנ' אמה מהעיר. וכדבעינן למימר לקמן. להכי לא רצתה להתרחק לקברו בביה"ק. וקברתו בהתל שתוך הנ' אמה. ומדהלכה לשם יחידית לפיכך לא נתפרסם הדבר. להכי אף שהתל חדש לא ידע אדם שנקבר שם מת. וכ"כ כשהתל סמוך לדרך שסמוך לקברות. אף שאין עיר סמוך לשם. דליכא למיחש שקברה שם אשה יחידית נפל. אפילו הכי חיישינן שמא פ"א בע"ש הביאו מת בדרך לקברו בביה"ק. ומדלא היה להם פנאי להעלותו לביה"ק הרחוק מהם נ' אמה. ולכן קברוהו בהתל שהוא להם תוך הנ' אמה. ומדקברוהו שם ע"י יחידים בחפזון לא נתפרסם הדבר. להכי אפי' חדשות טמאות:

הרחוקות מעיר ודרך שסמוכים לביה"ק:

חדשות טהורות דמדרחוק התל מהעיר נ' אמה וכדמסיק. אין האשה הולכת לשם יחידית. ומדצריכה ליקח עמה אדם [עי' יו"ד שנ"ג ה"ד] ניחא לה טפי לקברו בביה"ק ולא בהתל. ואף ששניהן במרחק שוה. וכ"ש כשהביה"ק רחוק טפי מהעיר והדרך. אז ודאי לא מחזקינן טומאה בהתל אפילו קרובות וכ"ש כשרחוקות [כלעיל הי' כ"ד]. וכ"כ בתל שרחוק מהדרך הסמוך לביה"ק. מה"ת יטו מהדרך אפי' בע"ש לקברו בהתל ולא בביה"ק אף ששניהן שוין במרחק:

וישנות טמאות משום דחיישינן דמדהתל ישן. שמא מתחלה היו העיר והדרך קרובים להתל. וברוב הימים נחרבה העיר שם ונשתנה הדרך. ולפיכך אפי' רחוק התל מהעיר והדרך טמא:

חמשים אמה משום דכל קברות הוא חוץ לנ' אמה מהעיר [כב"ב פ"ב מ"ט] רק הכא מיירי שהביה"ק הוא סמוך מיד לסוף הנ' אמה וכדאמרן. וכ"כ בהדרך מדנקטיה בהדי עיר. ג"כ בכה"ג מיירי שהביה"ק הוא סמוך מיד לסוף הנ' אמה מהדרך. לפיכך כל תל הקרוב לעיר טפי מנ' אמה. או שקרוב להדרך טפי מנ' אמה. ואפי' יש שם כמה תילין ס"ל לר"מ דחיישינן בכולהו שמא קברו שם ואפי' א' מרוחק מהעיר והדרך טפי מחבירו:

וישנה ששים שנה דכל שתוך ס' שנה נתהווה התל הזה. אילו היו העיר והדרך קרובים להתל. היה הדבר מפורסם עדיין. אבל כשכבר קודם ס' שנה היה התל. אע"ג שאין ידוע שהיה שם סמוך להתל עיר או דרך. אפ"ה חיישינן שהיו סמוכין להתל ונשכח. ולפיכך אפי' השתא רחוק התל מהעיר ודרך טמא. ונ"ל דגם לר"מ אם יש אדם שזוכר שמשעה שנעשה תל הזה לא היה עיר ודרך קרובים לו. אפי' כבר יש יותר מס' שנה שנתהווה התל גם לר"מ טהור:

רבי יהודה אומר קרובה שאין קרובה ממנה נ"ל דגם ר"י מודה שרק התל שהוא תוך נ' אמה טמא. רק דלר"מ כל התילין שתוך נ' אמה טמאין. ולר"י רק היותר קרובה תוך הנ' אמה טמא. אבל הרחוקים ממנה אע"ג שגם הם תוך נ' אמה טהורין דלא שבקה קרוב וקברה ברחוק. מיהו בשניהן חוץ לנ' אמה סמוך. אבל הביה"ק שהוא ג"כ חוץ לנ' אמה רחוק מעיר ודרך טפי מהתל. התל טהור. דמדאין הקברות בסוף הנ' אמה מיד. תו אינ' סמוכין לביה"ק:

וישנה שאין אדם זוכרה מתי נעשה התל. לפיכך גם ברחוקים השתא חוץ מנ' חיישינן שקרובים היו ונשכח. אבל כשאדם זוכר מתי נתהווה התל. אפי' כבר הוא יותר מס' שנה משנעשה התל. אמרינן אילו היה עיר ודרך קרובים להתל. היה זוכר אדם גם זאת כמו שזוכר מתי נעשה התל. ונ"ל דלכ"ע דוקא בשסמוך התל מיד חוץ לנ' אמה חיישינן בישנות. אבל בשרחוק התל מאד מהם. גם בישנות לא מחזקינן טומאה לומר שהיו מתחלה קרובים ונשכח. דא"כ נחזיק טומאה בכל גבעה שבא"י שמא קרובים היו לעיר ודרך ונשכח. וכקו' הש"ס:

ונ"ל דמדלא קאמר ר"י קרובה שיש רחוקה ממנה. או הו"ל למנקט רחוקה שיש קרובה ממנה. ש"מ דר"י לקולא פליג. וה"ק הא דמחמרינן בקרובה תוך נ' אמה. היינו דוקא בשאין קרובה ממנה אבל כשיש כמה תילין תוך נ' אמה. לא תלינן טומאה רק באותה הקרובה ביותר להעיר. אבל כשאין תל רק חוץ מנ' אמה מהעיר. אע"ג שהקברות מרוחק טפי. וכגון שהתל הוא ס' אמה מהעיר. והקברות הוא ע' אמה. אפ"ה גם לר"י טהור. דכל שאין הקברות סמוך בסוף נ' אמה מהעיר תו לא מחזקינן טומאה בתל (ועש"ס). והרמב"ם (פ"ט מטו"מ ה"ג) פסק כר' יהודה ולא הזכיר כלל נ' אמה לא בעיר ודרך ולא בתל כאן וכאן. והיינו משום דהקברות הרי הוא ודאי סמוך להסוף נ' אמה מהעיר. דברחוק טפי מזה. תו אינה עיר הסמוך לקברות. ולא מחזקינן טומאה גם בתל. וכש"ס. וא"כ דודאי צ"ל שהתל קרוב יותר מזה. דהיינו תוך נ' אמה. וגם מרש"י (כתובות ד"כ ע"ב) משמע כדברינו הנ"ל וע"ש:

נמצא מביא את הטומאה לעצמו בכל שהוא. צ"ע אמאי איצטריך למיתני האי נמצא. והאי בבא צלע"ד שהובאה ברמב"ם פ"א דהל' טומאת מת סימן י' אע"פ שמהרי"ק ז"ל בכסף משנה לא הורה לה מקום והיינו אפי' מחט שהאהילה על המת שכתב שם דו"ק:

והסל. גרסי' והוא כמו והאסל באל"ף:

התלוליות הקרובות וכו'. בתוס' פרק שני דכתובות דף כ' כתבו דהכא הזכיר התנא חדשות תחלה אע"ג שאינו פשוט דכיון דלא קאי אמידי לא אקרא ולא אדברי ת"ק כההיא דספ"ק דסוכה ודכוותה שכתבתים שם אין להקפיד איזו נשנית תחלה וכן כתבו ג"כ בר"פ דם חטאת. ועיין במה שכתבתי פ' לא יחפור סימן ד':

שאין אדם זוכרה. נ"ל שהגיה ה"ר יהוסף ז"ל שוכרה בשי"ן: