משנה אהלות פרק ט״ז משנה ג׳

כבר ביארנו בסוף נזירות (דף סה.) שאמרו מת לא הרוג מושכב לא יושב כדרכו לא ראשו בין יריכותיו לפי שהוא כאשר יהיה על אחד מאלו הענינים אינו עושה שכונת קברות וכן אמרו המוצא שמצאהו אחר חקירה ודרישה ושם התבאר ג"כ שמת [שחסר] שאין לו תבוסה ולא שכונת קברות וכאשר תמצא מת באלו התנאים ונרצה שיראה זה המקום ובהסרתו יסיר העפר אשר התערב בו דמו ולחותו וזה העפר יקרא תבוסה להתערב חומרו שם כמו שביארנו בענין תבוסה כמו שקדם וזה כשיסיר כל מה שתחתיו מהעפר התיחוח עד שלא יצטרך חפירה ויחפור בארץ הקשה עומק שלש אצבעות וסמך זה למאמר יעקב אבינו ע"ה (בראשית מ״ז:ל׳) ונשאתני ממצרים וקברתני בקבורתם אמר לו טול עמי מעפר מצרים לפי שבו חומר למת וכאשר ימצא מתים רבים במקום אחד נפגשים קצתם על קצתם הנה הם דמיון איש אחד ונוטלן ואת תבוסתן ואם ימצא אותם על אלו התנאים ובקצתות הנזכרין הנה אלו המקומות בחזקת בית הקברות וכבר התבאר בפרק הששי מבתרא (דף קא.) שאצל החכמים כל מערה מהמערות אשר יקברו בה המתים אינה בפחות מו' אמות על ד' אמות וכל חצר אשר לפני המערה ו' על ו' ויהיה ארך שתי מערות וחצר שביניהן י"ח אמות ואמנם הצריך הנה לומר עשרים אמה לפי שאם יחפרו פעמים על הקבר על ארך צלע שתי מערות והחצר ולזה השיב הש"ס כאשר אמר תמני סרי הויין והשיבו אימר באלכסונה בדק והוא טעם ג"כ באמרנו מד' אמות עד ח' לפי שהמערה אמנם היא ארבע על ששה אבל אלכסונה של מערה יותר משבע אמות ולכן לקח הוא ח' לחומרא וכאשר תמצאם בהם במת הח' אמות אולי זאת המערה וזאת בית הקברות. שאילו מתחלה ר"ל זה אשר מצא בסוף עשרים אמה אם מצאו בתחלת הענין היה הרוג או יושב או מושכב שלא כדרכו אינו בודק עשרים אמה אלא נוטלו ואת תבוסתו בלבד שחזקתן עובד כוכבים:

המוצא מת בתחלה וכו'. משנה זו שנויה פ' בתרא דנזיר [משנה ג] וחד מינייהו אגב גררא. הר"ש. וכבר הוספתי שם מה שראוי להוסיף בס"ד. לבד ראה זה מצאתי עכשיו שבנוסחת מהר"ם. נמחק בתחלה:

כדרכו כל מלה ומלה שבבבא זו לדיוקא אחרינא נקטיה. והיינו משום דבמסקנא במשנתינו נקט התנא ג' דינין. א' דמותר ליטול המת משם. ב' דצריך ליטול עמו עפר תבוסה שתחתיו. ג' דבמצא ג' צריך לבדוק משם ולהלן אחר קברי מערות סביבו להכי נקט מקמי הכי כל הני מלות לדיוקא. המוצא פרט למצוי. כלומר הא דאמרינן דנוטלו עם תבוסתו. היינו רק במצא זה המת. אבל בקברו שם בכוונה. אע"ג דיש לו תבוסה וגם בשיש שם ג' קברים ידועים ודאי צריך לבדוק כ' אמות להלן. אבל זה שנקבר כאן בכוונה לבלי לפנותו אסור לפנותו משם [עי' תוס' נזיר סה"א ד"ה מצא]. מת פרט להרוג כגון שמצאו מגוייד שעי"ז ניכר שהוא הרוג. אז אין בו כל הג' דינין. דמותר ליטלו משם. דודאי שלא בכוונה הוטל לשם. וגם אין לו תבוסה מדחסר קצת ממנו. דהיינו דמו. וגם אם מצא ג' מגויידין א"צ לבקש ולחפש עוד כ' אמה אחר קברים אחרים. דאמרינן שלא בכוונה הוטלו כאן ולא היו כאן קברות מעולם. בתחלה [בש"ס נזיר ס"ה א' לא מדייק מהך מלה שום מלתא. אולם מדגרסינן להך מלה במשנתינו וגם במשנה דשלהי נזיר. ומייתי עלה התם עובדא דר' ישבב ור' עקיבא. נראה גם עלה לדייק] דדוקא בשזה המת שמצא השתא לא היו שם עוד קברים סמוך לו. אז אין צריך לבדוק אחר קבר אחר ונוטל זה המת ממקומו עם תבוסתו. אבל אם מצא סביביו עוד ב' קברים אחרים יש חילוק. דדוקא בשלשתן ידועין או שלשתן אינן ידועין אסור ליטלן ותבוסתן אסור. וצריך לבדוק אחר מת עד כ' אמה. אבל כשיש בין הג' א' ידוע וב' שלא היו ידועים. או א' שלא היה ידוע וב' ידועים מותר ליטול כולם ואין להן תבוסה. וא"צ לבדוק אחר מת אחר עד כ' אמה [נמצא שד' חלוקים יש בקבר ידוע או אינו ידוע. (א) מצא קבר א' או ב' שלא היו ידועים מותר לטלן משם ותבוסתן אסור. וא"צ לבדוק משם ולהלן כ' אמה. והיינו רישא דקתני מצא וכו'. (ב) ואם היה ידוע שם קבר שנקבר שם בכוונה אסור לטלו ותבוסתו אסור אבל א"צ לבדוק משם ולהלן כ' אמה. וכן הוא הדין בב' קברים ידועים. והיינו דווקא דרישא דקאמר פרט למצוי (ג) ג' קברים שיש מהן שהיו ידועים ויש שאינו ידוע. אין להן לכולן תבוסה [ולרמב"ם פ"ט מטו"מ יש להן תבוסה]. ולכ"ע א"צ לבדוק משם ולהלן כ' אמה. וגרע מאילו היו שם רק ב' קברים ידועים דהוה אמרינן מסתמא נקברו שם בכוונה ואסור לטלן משם וגם תבוסתן אסור. וכ"כ גרע מאילי מצא שם ב' קברים סמוכין שאינן ידועים. דאע"ג דמותר ליטלן משם עכ"פ תבוסתן אסור. אפ"ה הנך ג' קברים שמצא מדיש מהן ידועים ויש מהן שאינן ידועים אמרי' דמסתמא לא נקבר גם א' מהם שם להשאר שם לעולם דא"כ היו הכל ידועים. ולפיכך מותר ליטול כולן וגם תבוסתן מותר. וגם א"צ לבדוק משם ולהלן. ואפשר דהלמ"מ כך הוא [ועי' תוס' נזיר סה"א ד"ה אחד]. וכל זה דייקינן ממלת בתחלה דנקט תנא. (ד) ג' קברים ידועים או שמצא ג' קברים שאינן ידועין אסור לטלן ממקומן ואם ניטלו תבוסתן אסור וגם צריך בדיקה משם ולהלן כ' אמה. והיינו סיפא דמשנתינו. דקתני מצא ג' אם יש וכו'. וכמו שפי' ר"ע הדין בסוגיא דנזיר הנ"ל]. מושכב פרט למצא המת בתמונת יושב. כדרכו פרט למצא המת ראשו שוכב בין ברכיו. דבמצאו בחד מהנך גוונא מוכח שמת עובד כוכבים הוא. שאז אפי' נקבר שם להשאר שם לעולם. מותר לטלו משם. ולהר"ש והר"ב גם תבוסה אין לו. ולהרמב"ם [פ"ט מטו"מ] יש לו תבוסה. מיהו בכה"ג לכ"ע אם מצא רק א' מהג' מונח כך. וכ"ש כשכל הג' מונחים כך א"צ לבדוק משם ולהלן הכ' אמה:

נוטלו ואת תבוסתו תבוסה לשון עירוב הוא. ור"ל לכשירצה מותר לפנות משם המת והעפר התחוח שתחתיו שאפשר שהתבוסס והתערב שם דם או נצל מהמת [ועמ"ש בס"ד לעיל פ"ב סי' כ"ה דלאו משום טומאה צריך לפנות התבוסה. תדע דא"כ למה נפלים והרוגים ועובד כוכבים אין להן תבוסה והרי כולן יש בהן טומאת שאר מתים אלא משום כבוד המת נגעו בו] ונוטל עוד קרקע בתולה שתחת התחוח בעומק ג' אצבעות. ומפנה הכל למקום אחר. ואח"כ מותר להביא לשם טהרות ואינו חושש שמא עוד מת אחר קבור שם:

מצא שלשה וכל השלשה מונחים בשורה א' ארכו של זה בצד ארכו של זה. כזה* או אפי' בב' שורו' באופן שיש לומר שהיו כולן קבורי' במערה א' כזה * או כזה * או אפי' בג' שורות כזה * שבכל ג' האופנים י"ל שבמקום נקודת א' היה חלול המערה והג' המתים שנמצאו היו קבורים בכתלי המערה:

ועד שמנה ר"ל אם בין קבר ראשון לקבר ג' שמצאן. דהיינו שמהנקודה הראשונה של מת שבקצה א' של הג' מתים. שהנקודה הוא לצד חוץ. עד הנקודה הראשונה של המת שבקצה האחר. שהנקודה היא לצד פנים של השורה. נמצא שבין ב' הנקודות קבורים רק ב' מתים. ובין ב' הנקודות יש לא פחות מד' אמות ולא יותר מח' אמות. דפחות מד' אמות א"א. דא"כ לא יהיה הקבר האמצעי שרחבו אמה. מרוחק מכל קבר שבצדו כרוחב אמה. דכך היה דרכם להניח עובי אמה בין קבר לקבר [כב"ב ד"ו מ"ח]:

כמלא מטה וקובריה הר"ש והר"ב כתבו דל"ג הכא כמלא מטה וקובריה. רק בב"ב [שם] בשיעור רוחב חצר הקברות. וכ"כ התוס' [נזיר שם]. ול"מ היה נ"ל דעל כרחך צריך לגרום גם הכא כן. דאל"כ הוה ס"ד דגם במונחים הג' מתים בשורה א' במרחק ח' אמות נמי חיישינן שהיו מונחים במערה א'. והרי זה אי אפשר. שהרי אורך המערה אינה רק ו' אמות על רוחב ד' אמות. להכי שפיר צריך לומר נמי כמלא מטה וקובריה. ור"ל דמדת ד' וח' אמה שאמרנו היינו כהחזקת מטה וקובריה. כשקוברים הג' מתים בכותל א' או בב' או ג' כותלים. וכשיש מהתחלת קבר הראשון עד קבר השלישי ח' אמות. ונחזיק שכולן היו קבורים במערה אחת. זה א"א רק כשהג' מתים קבורים בב' כותלי מערה שארכה ו' אמות ורחבה ד' אמות. והוא שיעור החזקת מטה וקובריה. כיצד דהרי אורך הארון שמונח על המטה. הוא ד' אמות כאורך הכוך [כתוס' יומא ל"א א' ד"ה אמה] והרי ב' בני אדם צריכין לישא המטה [כדמוכח בגיטין נ"ו א' בארונו של ר' יוחנן בן זכאי]. ואם לישיבת אדם צריך רוחב אמה [כסוכה ד"ו ב'] מכ"ש שצריך אמה לכל אדם כשהולך ונושא המטה. מדצריך ההולך רוחב רב טפי מלהיושב. וא"כ צריך לב' נושאי המטה א' לראשה וא' לרגלה שוב ב' אמות באורך דהו"ל יחד עם אורך המטה ו' אמות. ולפיכך צריך שיהיה אורך ורוחב המערה ו' על ד' אמות כפי אורך ורוחב המטה וב' נושאיה. ומה"ט נמי סגי לרוחב המערה ד' אמות. דהיינו כאורך הארון. ואין צריך עוד ב' אמות יתירים לנושאי המטה כשיתהפכו אורך המטה לרוחב המערה וכדאמרן. משום דאז כשיהפכו המטה ארכה לרוחב המערה. אז אין נושאי המטה עומדים לראשה ולרגלה כמו שעשאו כשהכניסו המטה להמערה. אלא סבבו וחזרו ועמדו מזה א' ומזה א' בב' צדדי הארון כדי שלא יעכב גופם בהרצת הארון לתוך הכוך:

הרי זו שכונת קברות ר"ל אז חיישינן שיש שם שכונה שמיוחדת לקברות. והרי כל מת שיחדו לו קברו אסור לפנותו מקברו. וגם לענין טומאה חיישינן דמדמיוחד המקום לקברות שמא יש שם עוד קברים אחרים. לפיכך אסור להכנים טהרות שם בכל הבקעה עד שיבדוק וכדמסיק. מיהו דוקא כשמצאן קבורים שם בא' מד' אופנים הנ"ל [סי' ל"ה] דאז אפשר שהיו כל הג' קבורין בכוכי מערה אחת וכדבעינן למימר לקמן. היאך אפשר בכל אופן ואופן מד' אופנים הנ"ל. ומשו"ה מדהיו רגילין לעשות מערה נגד מערה אחרת. וחצר ביניהן. לפיכך חיישינן שפיר לבדוק כשיעור אורך ב' המערות והחצר שביניהן. הא אם היו כל הג' קברים ראשו של זה נגד רגליו של זה כתמונה זו * או שראשו של א' מהן מונח נגד צלעות של חבירו כזה * אמרינן בתוספתא [פט"ז דאהלות הובאה בנזיר ד' ס"ה א'] דאע"ג דאסור לפנותן דמצאן ג' קבורים יחד ודאי בכוונה קברן שם. ואפ"ה א"צ לבדוק כל סביבותיהן. מדא"א שיהיו כל הג' קבורים בג' כוכי מערה א'. ורק כשקבורים בא' מד' אופנים הנ"ל אפשר להסתפק שקבורין כאן במערה ומסתבר שהיה גם מערה אחרת כנגדה. וחצר בינתיים. וברוב הימים נתמלא הכל עפר. להכי צריך נבדוק כשיעור הזה. והא דמצרכינן שיהיו כל הג' קבורים תוך מרחק שאינו פחות מד' אמות ולא יותר מח' אמות. ה"ט משום דכשקבורים במרחק כזה אז יש לחוש שהיו כל הג' קבורים בג' כוכי מערה אחת. דכך היה דרכן. עושין חפירה ו' על ו' אמה עמוקה קצת [ועי' תוס' ב"ב דק"א א' ועי' לעיל פט"ו סי' ה'] וחפירה זו נקראת חצר הקברות משום דמן החצר הזה נכנסין לב' המערות שבב' כותלי החפירה. מערה מול מערה. ואורך כל מערה ו' אמות ברוחב ד' אמות. ובכל ג' כותלי המערה סביב. היו כוכין לקבור בתוכן המתים והכוך הוא כמין ארגז שובבע בל"א. שבכל כוך מניחין מת א'. ואורך כל כוך ד' אמות. לתוך עומק הקרקע שבכותל המערה. ורוחב כל כוך אמה. ורומו ז' טפחים [כב"ב כ"ו מ"ח]. ובין כל כוך וכוך עובי אדמה אמה. והוא היה הכותל שבין כוך לכוך. אמנם מפני שהמערה ארכה ו' אמות. להכי א"א לעשות בכל כותל ארוך של המערה. יותר מג' כוכין. דהרי כל כוך רחבה אמה. וכל רווח שבין כל כוך וכוך ג"כ רחבו אמה. א"כ צריך לג' כוכין וב' רווחין שביניהן מרחק ה' אמות. ואמה היתירה שבאורך המערה. הניחו חצי אמה בזוית הא' וחצי אמה בזוית האחר של הכותל הארוך בקצוות כותל המערה מזה ומזה. וכ"כ מדהיה מדת רחבה של מערה רק ד' אמות. לפיכך א"א לעשות בכותל שברוחב המערה. שהיא ממול הפתח רק ב' קברים. דהיינו ב' אמות לב' כוכין. ואמה א' לכותל שבין ב' הכוכין. והאמה הרביעית יהיה חצי אמה ממנה בזוית א' והחצי האמה השניה בזוית השני. כאשר נראה בהציור שלפנינו.* נמצא בסוגיין. אם נוכל לחשוב שהג' קברים שמצא הן מקברי מערה א' א"א שיהא מרחק מתחלת קבר א' שמצא מקצה הא'. עד תחלת קבר השלישי שמצא בקצה השני. פחות מד' אמות. או יותר מח' אמות. כיצד למשל אם מצא ג' הקברים בשורה א'. א"כ כיון שאין ג' קברים בשורה א' רק בכותל הארוך של המערה. ולפיכך ע"י מנהג של אותו מקום יוודע ג"כ לאיזה צד היה פנימית המערה. דהיינו לפי מנהגם אם לקבור הראש או הרגל לצד פנימית המערה. וא"כ אם למשל מצא ג' קברי א ב ג או ג' קברי ו ז ח יהיה מתחלת קבר א עד תחלת קבר ג ד' אמות. וכן מתחלת קבר ו עד תחלת קבר ח ד' אמות. ואם מצא ב' קברים א ד וביניהן היה אמצעי א' מקברי ב ג יהי' מתחלת קבר א עד תחלת קבר ד ו' אמות. ואם מצא ב' קברים א ה והקבר האמצעי שביניהן היה מקברי ב ג ד יהיה מתחלת קבר א עד תחלת קבר ה ח' אמות. וכן בכל אופנים שימצא הג' קברים. אי אפשר שיחוש שהן ג' הנקברים במערה אחת רק בשמצא מתחלת קבר הראשון שבקצה אחד עד תחלת קבר השלישי שמצא בקצה האחר. במרחק שהוא לא פחות מד' אמות ולא יותר על ח' אמות. וצא וחשוב. ותראה בירור הדברים בהצורה שלפניך. ואפי' ימצא הקבר השלישי בהכותל הארוך השני של המערה. יהיה באיזה אופן שיהיה המרחק שמתחלת קבר א' שבקצה זה. לתחלת קבר השלישי שמצא בקצה האחר. רק א' ממספרי האמות שזכרנו. כיצד . למשל אם מצא הג' קברים ב א ח הרי אפי' תמדוד מתחלת קבר ב שבקצה א' עד סוף קבר א . יהיה רק ג' אמות ועוד ד' אמות של רוחב המערה. דהיינו מסוף קבר א עד תחלת קבר ח שבכותל השני. לא יהיה המרחק יותר מז' אמות. וכ"ש אם נשער המרחק שמתחלת קבר ב לתחלת קבר ח לפי מרחק אלכסונן זמ"ז לא יהיה הרחקם זמ"ז רק חמשה אמות שלמין [וכמו שנבאר להלן]. וכן הוא ג"כ ממש. אם יהיה ג' הקברים א ח ז או ב ז ה ג"כ יהיה המרחק שבין ב' קברי הקצוות כמו שאמרנו בשמצא ג' קברים ב א ח. ואפי' יהיה הקבר הא' שמצא בקצה הא' קבר א . והקבר שמצא בקצה השני היה קבר ו והקבר שבאמצע שניהן היה א' מקברי ב ג ד ה או מקברי ז ח אפ"ה לא יהיה מתחלת קבר א לסוף קבר ו רק קצת יותר מז' אמות. דהיינו כמדת אלכסון של רבוע שהוא ד' על ה' אמות כאשר תראה בהציור שלפנינו ובנקודות שבאלכסון. ונתברר בזה בס"ד. כל זויותיה של משנתינו. שאין לך בכל קברי המערה ג' קברים שאפשר שימצאם. ויהיו ב' הקברים שבב' הקצוות רחוקים זה מזה פחות מד' אמות או יותר מח' אמות. ולהכי דוקא במרוחקים ב' הקברים. שבב' הקצוות זמ"ז כשיעור הזה. שפיר מספקינן שמא היו כולן קבורים במערה אחת ולהכי שפיר צריך לחפש גם למקום שנשער שהיו שם חצר והמערה האחרת שנגד מערה זו שמצאה:

בודק ממנו נ"ל דמלת מ מ נו. היינו מהתחלת המקום שמצא שם הג' מתים קאי. אבל מקום המתים וגם הרווח שבין אחד לחבירו. הכל בכלל הכ' אמה. דכולן צריך לבדוק. והיינו משום דמצא בין ב' קברים החיצונים רווח ד' או ח' אמות. חיישינן שכל הג' מתים שמצא היו קבורין כאן במערה. משום שכך הוא שיעור רווח האפשרי שבין כוכי המערה. ולפיכך חיישינן עוד שמערה זו היתה פתוחה לחצר. והחצר היה פתוח שוב למערה אחרת מול מערה ראשונה שמצא. דהו"ל בין הכל כ' אמות. דהיינו ו' אמה לאורך כל מערה. ועוד ו' אמות לאורך החצר שבין ב' המערות. דהו"ל יחד י"ח אמות. ועוד ב' אמות צריך לבדוק להלן. דחיישינן שמא ג' המתים שימצא יהיו ב ג ד נמצא שהן קבורין באלכסון. נמצא שחפר בצפון רק ג' אמות וחצי ובמערב חפר א' אמה וחצי. שהן יחד ה' אמות. והוא יטעה לחשוב שהן קבורין בקו שוה בכותל הארוך של המערה. ולפיכך יניח חצי אמה מקבר ב לצד מזרח לזוית המערה. משום שיחשוב שאחר חצי אמה זו שם הוא סוף המערה שארכה ו' אמות. ויבדוק בטעותו רק עוד י"ב אמות דהיינו כפי שיעור אורך החצר והמערה שלאחריו. והרי באמת לא בדק בארכה של מערה רק ד' אמות. דהיינו בצירוף אותו חצי אמה שהניח בטעותו לזוית. והוא צריך לבדוק עוד באמת י"ד אמות. דהיינו ב' אמות לכותל הארוך של מערה זו. שמצא בתוכה הג' מתים. ועוד י"ב אמות לאורך החצר והמערה האחרת. להכי משום לא פלוג גזרו שלעולם יבדוק כ' אמה. ואת"ל א"כ גם במערה שלבסוף ניחוש שמא יבדוק אותה בעיקום אלכסון ולא יבדוק כלל אורך המערה השניה. י"ל דוקא מערה ראשונה חיישינן שינכה מהכ' אמה מדת אלכסון משום דלפעמים מוצא אותן קבורים קצת בעיקום וכמו דאמרן. אבל מערה שניה למה יבדוק בחפירתו באלכסון. והרי יכול לכוון יפה לבדוק ולחפור בקו שוה מקצה הג' מתים שמצא ולהלאה. אמנם אופן הבדיקה כך הוא. במקום שמשער שהיה שם אמצעית המערה שם ודאי א"צ לבדוק כלל. דהרי אין קוברין באמצע המערה [וכן כ' ג"כ הרשב"ם בסוף הסוגיא שם]. ורק במקום שמשער שהיה שם ג' כותלי המערה שם צריך לבדוק סביב כי שם יש לחוש לכוכין. אבל בדיקת ג' הכותלים שאמרנו. אין כולן עולין לו לחשבון הכ' אמות שצריך לבדוק. אלא רק אותו מקום שקבורין שם הג' מתים. עם ב' הרווחים שבין הקברים. אותו מקום לבד עולה לו בחשבון העשרים אמות. ולכן אם מצא השלשה מתים קבורין בשורה א' כזה וראשיהן ורגליהן בין צפון לדרום ואין מתחלת הקבר שבקצה לתחלת הקבר שבקצה האחר לא יותר מד' אמות. א"כ על כרחך שג' קברי' הללו שמצא הן הנה הג' קברים שבכותל הארוך של מערה שארכה ו' אמות. והרי מקום ג' הקברים שמצא. עם הב' רווחים שבין הג' קברים. הוא ה' אמות. וישער עוד שהיה חצי אמה בקרן זוית למזרח. וחצי אמה בקרן זוית למערב. דהו"ל יחד ו' אמות כפי אורך המערה. ולכן בודק מלבד המערה שמצא בה הג' מתים אלו. עוד י"ד אמות וחצי למזרח. וי"ד אמות וחצי למערב דהו"ל עם הה' אמות של מקום ג' המתים שמצא. ועם החצי אמה של זוית האחר. כ' אמה לכאן. וכ' אמה לכאן. דדלמא לכאן או לכאן היה החצר והמערה שניה שממול מערה זו שמצא בה הג' מתים. ואותן י"ד אמות וחצי שצריך לבדוק. בודקן בסירוגין. דהיינו בודק אמה על אמה ומניח אמה על אמה. דאין לחוש שמא לא יבדוק במקום הקברים רק בהרווח שבין קבר לקבר. ולהכי לא ימצא שם עצמות. ליתא. דחדא כיון שאין בין קבר לקבר רק אמה מצומצמת. לפיכך אפי' יהי' חפירת בדיקתו בהרווח שבין קבר לקבר. אפ"ה אם היה קבר סמוך למקום בדיקתו היה מרגיש בדבר והיה רואה קצת מהעצמות במקום חפירתו. מיהו גם בל"ז אין לחוש חשש זה. דהרי לפי הג' מתים שמצא יודע יפה היכן היתה מערה זו. א"כ יוכל לשער נמי יפה היכן המקום הראוי לכוכין של מערה האחרת. מיהו לרשב"ם בסוגיא דב"ב הנ"ל. צריך לבדוק עוד כ' אמה. ברחוק ד' אמות לצד דרום. וברחוק ד' אמות לצד צפון מג' קברים שמצא. דהיינו במקום שמשער שהיה שם הכותל הארוך השני של המערות. שממול כותל זה שמצא בה הג' מתים. ואעפ"כ גם להרשב"ם אם יודע שנוהגין להניח רגלי המתים או ראשי המתים לצד פנימית המערה. א"צ לבדוק כלל אחר כותל השני שמחוץ להמקום שיודע שהיה שם פנימית המערה. למשל בציור הנ"ל. אם ידע שבמקום ההוא נוהגין לקבור הרגלים של מתים מול פנימית המערה. והוא מצא רגלי הג' מתים כולן פונים לצד דרום. בודק אחר הכותל השני רק לצד דרום. דהיינו שבודק ה' אמות ממזרח למערב מול הג' מתים שמצא. ורחוק מהן ד' אמות לדרום. דהיינו כפי רוחב המערה שמשער שהיתה שם. ובודק עוד מקצה הה' אמות ההם עוד י"ד אמות וחצי למזרח וי"ד אמות וחצי למערב. דהו"ל יחד עם הה' אמות שבדק מול הג' מתים. שמצא בדיקה ארוכה ל"ד אמות ממזרח למערב. והיינו משום דמסופק אם למזרח או למערב היה החצר והמערה השניה. ואם אינו יודע מנהג המקום. אם קוברים ראשי או רגלי המתים מול פנימית המערה. אז צריך לבדוק ברחוק ד' אמות מהמתים לדרום ולצפון. ל"ד אמות לצפון ול"ד אמות לדרום. דאולי לכאן או לכאן היה פנימית המערה. ופשוט דלדעת רשב"ם זה. כמו שהצריך רבינו שיבדוק במקום שמשער שהיו שם כותלי המערות שהן ממול כותל זה שמצא שם המתים כמו כן צריך נמי לבדוק במקום שמשער שהיו שם הכותלים של רוחב כל מערה ומערה. שהרי גם בהן אפשר שיש שם ב' כוכין בכל כותל וכותל כפי שרגילין לעשות כך וכדאמרן. אמנם מדאין רמז לכל זה בש"ס וגם הרמב"ם והראב"ד לא הזכירו מבדיקת הכ' אמה שבכותל השני. ולא מבדיקת הכותלים שמשער שהיו שם לרוחב המערה. לפיכך מדברי כולן נלמד. שבאמת א"צ לבדוק אלא לאורך כ' אמה שמצא בה הג' מתים. אבל אחר שאר כותלים א"צ לבדוק כלל. והיינו משום שלא הוחזק שם טומאה. איכא ס"ס שמא לא היה כאן מערה מעולם. ואת"ל שהיה כאן מערה. שמא לא קברו בשורה ההיא שום מת. ומלבד דפשטותא דש"ס ורמב"ם הכי משמע. ג"כ יש ראיה לזה. דאי נימא שצריך לבדוק הכותלים שלרוחב המערה דהיינו בקצה הכ' אמה של מזרח וגם בקצה הכ' אמה של מערב. א"כ יהיה צריך בדיקה יותר מאורך כ' אמה. דהרי הכוכין שבכותלי רוחב המערה. הם חוץ להכ' אמה. והיכי קאמר הש"ס הכא דבודק רק כ' אמה. אע"כ דאחר כותלי רוחב המערה א"צ לבדוק. מדיש בהן ס"ס וכדאמרן. א"כ גם בכותלים הארוכים של המערות שכנגד כותל זה שמצא בה הג' מתים ג"כ א"צ לבדוק מדאית גם בהו ס"ס. אולם אם הג' מתים שמצא מונחים בב' שורות כזה ? ששנים מהן ראשיהן ורגליהן בין צפון לדרום. והשלישי שבשורה האחרת. ראשו ורגליו בין מזרח למערב [או איפכא] אז א"צ לבדוק כלל לצד מערב להלן מקבר המערבי. דהרי ע"י שמצאן בב' שורות אלו ניכר היטב שפנימית המערה במקום נקודת א היתה. אבל עכ"פ עדיין יש להסתפק אם המקום שמצא שם הב' קברים בשורה א' בכותל צפון שם היה כותל האמצעי של המערה דהיינו כותל של רוחב המערה. וא"כ הרי מדרגילין להניח בכותל זה חצי אמה לזוית מב' הקברים למערב ועוד חצי אמה לזוית מב' הקברים לצד מזרח. לפיכך צריך לבדוק כ' אמה מזוית ב לצד דרום. או שהמקום שמצא קבור המת האחד. שם היה כותל של רוחב המערה. נמצא שצריך לבדוק הכ' אמה מזוית ב מול צד מזרח להכי בכה"ג משום ספק צריך לבדוק מנקודת ב כ' אמה לצד דרום. וכ' אמה למול מזרח. וכמרושם בצורה שלפנינו בנקודות מאות ב ולדרום. ומאות ב ולמזרח. והן הן סימן למקום הבדיקה לכאן ולכאן. ולרשב"ם הנ"ל דס"ל דבכל מקום שחושש למערה. צריך לבדוק ב' כותליה הארוכים. א"כ באופן הנ"ל דלא ידע איזה מב' השורות של קברים שמצא היה של כותל הארוך של המערה. להכי מודד מזוית ב ד' אמות לצד דרום דהיינו כפי שיעור רוחב המערה. וכשיכלו הד' אמות בנקודת ג יבדוק מנקודת ג שוב כ' אמה להלן לצד מזרח. והיינו מחשש שמא אותן ב' מתים שקבורים בצד צפון. הם היו קבורים בכותל הארוך של המערה. ושוב ימדוד ד' אמות מנקודת ב לצד מזרח. וכשיכלו הד' אמות בנקודת ד יבדוק שוב מנקודת ד ולהלן לצד דרום כ' אמות. וזה מחשש שמא המת האחד שמצאו בצד מערב. הוא היה קבור בכותל הארוך של המערה. ונמצא שצריך נמי לבדוק אחר הכותל האחר שממול הכותל הארוך שמצא בה המת. אמנם אם השלשה הקברים נמצאו בשלש רוחות כזה* שקבר א' בצפון וקבר א' בדרום. והקבר. השלישי במערב מכוון בין הרווח שבין הקבר הצפוני להדרומי. אז א"צ לבדוק רק מן הזוית של צפונית מערבית כ' אמה לצד מזרח. ועוד כ' אמה מהזוית של דרומית מערבית ג"כ למזרח. דהרי ניכר יפה שהקבר האמצעי שבמערב. הוא היה הקבר שבכותל האמצעי של המערה. ועל כרחך דבכה"ג מיירי נמי שהיה הרווח שבין הקבר שבצפון לבין הקבר שבדרום רק ד' אמות. דהיינו כפי רוחב כל מערה. מיהו הכא לכ"ע צריך לבדוק ב' פעמים כ' אמה. א' בצד צפון למזרח. וא' בצד דרום למזרח. דאפי' דלא כרשב"ם הנ"ל דמצריך תמיד לבדוק ב' כותלים. בכה"ג כ"ע מודו דצריך לבדוק אחר ב' כותלים שבמערה. משום דאתחזיק טובא בב' כותלים. מדמצא בכל א' מת א' מהג' מתים. והי מינייהו נפקי'. אבל בשאר הרוחות א"צ לבדוק כלל. דהרי יודע יפה היכן הוא תוכה של מערה. ואולם מסתפקנא בבדיקת כותלי החצר שבין ב' המערות. מי נימא דג"כ צריך לבדוק בכותלי החצר נגד כותלי המערה שיבדוק. דאף שאין עושין כוכין בחצר. עכ"פ כיון דהוחזק אותו צד בטומאה ע"י ג' מתים שמצא. להכי חיישינן שבאותו מקום שמשער שהיה שם החצר. שם היה מערה. וכדחיישינן לקמן במשנה [סי' מ'] במצא מת יחידי באמצע מדידתו. דבודק משם ולהלן כ' אמה כאילו שם התחלת מערה אף דאילו שם התחלת מערה על כרחך שג' המתים שמצא בתחלה לא במערה היו קבורים. ה"נ נימא דהג' מתים לא היו קבורים במערה אלא החצר היה מערה. או דלמא דהכא שאני כיון דכל עיקר החזקת טומאה באותו צד. הוא רק מדמצא שם ג' מתים ולא מצא עוד מת אחר באמצע מדידתו. ולהכי רגלים לדבר. לפיכך רגלים לדבר שהג' מתים שמצא במערה היו קבורים. והרי כיון ששם מערה. כאן חצר היה ולמה יבדוק בחצר שאין קוברין בתוכו. א"כ התם מדמצא קבר באמצע מדידתו איתרע חזקת מערה דמעיקרא ושפיר חיישינן שמכאן התחיל מערה. אבל הכא דלא איתרע חזקת מערה דמעיקרא. למה ניחוש בחצר למערה שאין רגלים לדבר לומר כן ומ"ש מלעיל [פט"ו מ"ח]. וכן מוכח קצת בסוגיא דב"ב הנ"ל למאי דמסיק דלעולם מתניתין רבנן דס"ל כל מערה ומערה וחצר כל א' וא' ארכו ו' אמה. ואפ"ה מצרכינן במשנתינו בדיקת כ' אמה. מדחיישינן שיבדוק מערה הראשונה באלכסון ויתרבה עי"ז מדידתו ב' אמות. ומקשינן תו מדהא באלכסונה אידך נמי באלכסונה. עשרין ותרתין הויין. א"כ מדלא מקשה הש"ס גם מחצר דדלמא גם בחצר יבדוק באלכסון. ועשרין וארבע הויין ש"מ לכאורה דהחצר באמת א"צ לבדקו כלל בכותליו משום דאין קוברין בתוכו. והא דקאמרינן במשנה דלקמן בודק אמה ומניח אמה. היינו רק במקום הראוי לבדיקה. דהיינו במקום שמשער שהיו שם המערות. אולם כל רבותינו עצרו במילין בזה ולא פירשו לנו. ומסתימת דבריהן משמע דבגזרת עירין פתגמא דגם כותלי החצר צריך בדיקה. ולא לבד מטעמא דאמרן. רק גם מדלא גרע משדה בוכין דחיישינן בה לטומאה. משום יאוש בעלים נגעו בה [כמ"ק דה"ב]. ועכ"פ צ"ל דכותלי חצר גרע מתוכה של מערה דלכ"ע אין צריך בדיקה. וכמש"ל. דה"ט דאפי' אם נתדלדל אבר ממת שהביאוהו מרחוק כיון שכבר הגיעו למערה היו מניחין האבר ההוא בכוך. ולא באמצעה של מערה. [ואפול מלוא קומתי ארצה ואשתחוה לפני ד' צורי וגואלי. מלוא כל הארץ כבודו. כי רק הוא היה עמי בכל הדרך אשר הלכתי. ורק בחסדו יתברך מלמד ידי לקרב בבירור הלכה זו העמומה. ומי ומה אתי מאומה. ושכלי כשבולת שדופת קדים וצנומה. ולכן תהלת ד' ידבר פי. לשוכן רומה. האומר לגומא קומה. ועל דל שפתי תהלתו משא דומה]:

ולהלן עשרים אמה דאולי זה המת בתחלת מערה אחרת נקבר:

בודק ממנו ולהלן עשרים אמה ר"ל אף שלא מצא רק א' אפ"ה צריך לבדוק מכאן ולהלן שוב כ' אמה. מדחיישינן שזה נקבר בסוף מערה אחרת. ולהכי יש לו לבדוק עוד כל אורך מערה. ואח"כ חצר שפתוח לה. ועוד מערה אחרת שפתוחה לחצר שבין ב' המערות דהיינו שוב כ' אמה ממקום שמצא זה המת החדש. וה"ט משום דרגלים לדבר שיש בסביבה זו מערות רבות. מדמצא כאן כבר ג' מתים בתחלה ואם גם הם לא נקברו במערה. אולי נקברו סמוך למערה:

נטלו ואת תבוסתו לכאורה ק' דזו משנה שא"צ. דכבר תנינן הכי ברישא. המוצא מת מושכב בתחל' נוטלו ואת תבוסתו. ונ"ל דה"ק שאילו בתחל' מצאו לזה המת שמצא בסוף הכ' אמה. היה נוטלו ואת תבוסתו. אע"ג שאח"כ היה מוצא הג' מתים שמצא השתא תחלה. אפ"ה לא היה צריך להחזיר זה המת למקומו. דעילא מצאו וטיהרו א"י [כנזיר ס"ה ב']. אפ"ה השתא שמתחלה מצא הג' מתים. ואח"כ מצא זה המת היחידי בסוף הכ' אמה. קנה מקימו ואסור לפנותו:

אבל לענין שיטמא קבר עובד כוכבים באהל יש אוסרין לכהן ויש מתירין. ונהגו להחמיר. ולפי מ"ש הש"ך (שע"ב סק"ב) להקל בבתים הסמוכים לבית מת עובד כוכבים. כ"כ נ"ל דבדר כהן בחדר שבבית אחד. ובחדר שכנגדו באותו בית מונח מת עובד כוכבים. דבשניהן פשוט דאפילו בהיה מת ישראל. אפ"ה כשהכהן סוגר חדרו לבלי לצאת או לבוא שום אדם בפתחו עד אחר שיצא המת דרשאי להשאר שם. אלא דבמת עובד כוכבים אפילו אינו סוגר פתחו עכ"פ כיון דאין כאן רק חשש החומרא דסוף טומאה לצאת דרך הגעזימס שמקיף כל הבתים והגעזימס רחבו טפח ובולט להרחוב ממעל לפתח כל הבתים. בעובד כוכבים יש להקל. דאף שכל שבוודאי יוציאו המת דרך שם הלממ"ס היא (כמ"ש בס"ד לעיל פ"ז סי' ל"ד). אפ"ה י"ל אולי בעובד כוכבים אין כאן הלכה. וכ"כ בדר כהן בחדר. ומת עובד כוכבים בחדר שכנגדו. אע"ג דבמת ישראל בכה"ג. אפילו בשעה שהבית שהמת בתוכו סגור. אפ"ה אסור לכהן לצאת מחדרו. דאף דכשיש פתח לחדר המת. אע"ג שהדלת נעול אין דינו כקבר סתום. אפ"ה אסור לצאת מדסוף טומאה לצאת. עכ"פ גם סוף טומאה לצאת הלכה היא. ויש בו דררא ושייכות דאהל טמא. להכי י"ל דבמת עובד כוכבים לא גמירן הלכה. מיהו במגע ומשא י"א דאפילו המקילין אוסרין (ש"ך יו"ד סי' שע"ב). אולם בש"ס (יבמות ס"א ע"א) מסקינן בפירוש נהי דאמעוטי מאהל. ממגע ומשא מי אמעוטינהו קרא. וכן מסתבר דמי גרע מחמור. רק די"ל בטומאת עצמות דאינו בבהמה:

וא"ת מ"ש מתלוליות ישנות דחיישינן שיש שם קבר ונשכח. אף שאין לו שום הוכחה לחשוב שיש שם קבר. כ"ש הכא שבאמת כבר מצא שם קבר. הו"ל למיחש שנקבר שם בכוונה ונשכח. ויהיה אסור לפנותו. י"ל התם התל מוכיח שקבר שם. שכך רגילין. אבל הכא מאן יימר ומה הוכחה יש שנקבר שם בכוונה. וא"ת עכ"פ איך הכא מטעם דלא ידעינן שקברוהו שם בכוונה. תלינן שנקבר שם ארעי. ניחש דלמא מת מצוה היה שקונה מקומו. וכל המוצאו חייב לקברו במקומו. וא"צ רשות בעל השדה. ולפיכך לא נודע לבעלים שקברוהו שם. י"ל אילו מת מצוה היה. היה קול להדבר (כסנהדרין מז"ב). א"נ מת מצוה לא שכיח ולא חיישינן לה (כירושלמי נזיר פ"ט דלט"ב):

אמרה כלבית השטה כה וכה אחר פרנסתה בזה הים הגדול בין המון משברים וגלים מגלגלים. והנה פה מקום אתי. אשר צר ומצוק מצאוני בעמקי מצולות תהום רבה. וזחלתי ואירא מחוות דעי. כי עירום אנכי ואחבא. והרבה יגעתי באנחתי באחוותי. ובזיעת אפי לא אכלתי פת בגי. וכדוי לחמי. ולא מצאה היונה הצולעה מנוח לכף רגלה להבין דברי משנה הקדושה הזאת. ועמה תעלומות חכמה שבסוגיא ב"ב (דקב"א) דהא בהא תליא כשלהבת קשורה בגחלת. ולא זה וזה שיש בהן רוח חיים. גלויים להמגשש בלי עינים. ולכן מה נורא המקום הזה לניפול מרוט ועלוב הנמצא בין הכרמים. עטלף עיף ויגע. ילק פשוט בפנים נזעמים. שוכב דומם על קנו ערום אז מימים. דלו עיני למרום. כי עזבוני נשרי שמים בעלי כנפים. מגידי דבר. אשר תמיד חסוני בכנפיהם נותני לחמי ומימי. המה רבותינו הקדושים בעלי תריסין עלי שדה מלחמת התורה. והלבאים לא חלצו שדיהן להניק גוריהן ליתן אוכל למו. כראוי לאפטרוזא בר דנקא. גדי מסנקא. ובצפיתנו צפינו. רק לשבשמים אבינו. כי רק בשמו תרום קרני. כי רק הוא המושיעי בעים רוחו. ולו אך קוה קויתי. ויט אלי חסד רויתי. וארובות השמים נפתחו. ונבקעו עלי מאורות. להבין ולהורות. וראו נא אחי כי אורו עיני בקרני הודו. וכי עלי מאורי אור עולות. ומקצה השמים ישועות באות. וזה האות הנאות. דהנה הרבה יש לדקדק בבבא זו. (א) דהתנא קאמר אם יש בין זה לזה וכו' איזה זה וזה שהתכוון התנא אליו. דהנה רש"י (נזיר סד"ב) פי' אם יש בין קבר ראשון לשני. ולולא מסתפינא הו"א דזה ודאי ט"ס הוא. דהרי לשון מד' ועד ח' דקאמרה מתניתין. ודאי משמע שלא יהיה בין הקברים פחות מד' אמות או יותר מח' אמות. ואי בין קבר א' לב' קאמר תנא. ודאי יש בין קבר לקבר פחות ופחות מד' אמות. וכמבואר במשנה דב"ב למעיין שם. והרשב"ם בב"ב פי' אם יש בין זה לזה. ר"ל כשרחוק מת שמצא תחלה לקבר שמצא שלישי ד' אמות. אז חיישינן שהן הג' שנקברו בכותל שברוחב המערה. וכשרחוק הא' מהג' ח' אמות. חיישינן שהן מהג' הנקברים בכותל של אורך המערה. אולם רבינו זה לשטתיה אזיל. דס"ל שהנקברים במערה. יש להן בין כוך לכוך ב' טפחים. ולהכי כשנקברים ג' בד' אמות. ודאי הם הג' שנקברו בכותל של רוחב המערה. דהיינו ג' אמות לרוחב גופי ג' מתים. וב' טפחים בין כוך לכוך. וטפח בזוית הכותל מזה. וטפח בזוית הכותל האחר. הרי שוב אמה. דהו"ל ביחד ד' אמות. אולם על פי' זה כבר מחו לה אמוחא רבעתו"ס דזה דלא כמאן במשנתינו. וגם בל"ז ק'. דהרשב"ם קחשיב גם הטפח שבכל זוית לכלל מדת ד' וח' אמות דמצריך התנא. והרי התנא בין זה לזה קאמר. ואלו הטפחים אינן בין זה לזה. אלא מן הצד מכולם. ותו ק' דבמשנתינו מבורר שכשיש בין ראשון להשלישי יותר מח' אמות. תו לא חיישינן שהיו מהנקברים במערה א'. והרי לדברי רבינו אפשר שיהיו א' או ב' מהנקברים בקצה כותל הארוך אצל פתח המערה. והשלישי יהיה קבור בקצה האחר בזוית כותל הרחב של המערה. שהוא באלכסון מיל המת הראשון שקבור בזוית האחר. ויהיה לפ"ז בין ראשון להשלישי י"ב אמות. והרשב"א בחידושיו לב"ב. וכ"כ בשטה מקובצת ב"ב הביא בשם הראב"ד דה"פ. אם יש בין זה לזה מד' עד ח'. ר"ל אם יש בין כל הג' רווח כל כך דאז נוכל לשער שהוא הוא הרווח של המערה שרחב ד' על אורך ח'. וכגון שאיזה מהג' קבורים באורך הח' ואיזה מהן ברוחב הד'. ותמיהני דאם כן לא השמיענו התנא הדין במצא כל הג' קבורים בשורה א'. דאז מדאין קבורים בב' שורות. אין הוכחה כל כך שיהיו כולם קבורים במערה א'. וזה דבר חדש הוא. שהיה ראוי לתנא לאמרו כפירוש. ולא ברמז בעלמא כדמחוי לה במחוג. (ב) מה דקאמר תו במשנתינו בודק ממנו ולהלן כ' אמה מאיזה ממנו מיירי תנא. לרמב"ם (פ"ט מטו"מ) מלת מ מ נ ו אקבר שמצא אחרון קאי. ובמחכ"ר מאור עינינו. אין סוגית הש"ס ב"ב הנ"ל מסכמת לפירוש זה. דהרי חשיב כל אורך המערה שקבורים שם הג' מתים בכלל הכ' אמה. והוכרח רכ"מ ע"י קו' זו לומר שהיה לרבינו גירסא אחרת בסוגיא הנ"ל. אולם לפי דעת עני ואביון כמוני לא אוכל להשקיט נפשי העלובה בתירוץ זה. דאפילו נימא שהיה לרבינו גיר' אחרת שמסכמת לדבריו. אפ"ה נמלא עיינין מעפרות קדשו. דלפי עיני הכהות א"א לומר כלל כרבינו. דאי נימא דממת השלישי שמצא יתחיל לבדוק ממנו ולהלן כ' אמה. א"כ יהיה חילוק בין כשקבורים זה אצל זה תוך ד' אמות. ובין כשהקברים הם זה אצל זה במרחק של ח' אמות. דכשכל הג' קבורים במרחק ד' אמות. יהיה קצה גבול בדיקתו כ"ד אמות מקבר הראשון. וכשקבורים במרחק ח' אמות. יצטרך לבדוק כ"ח אמות מקבר הראשון. ואתמהה. מ"ש זה מזה. ולהראב"ד שם מלת ממנו אקבר שמצא ראשון קאי. וא"כ יהיה מקום ג' הקברים בכלל הכ' אמה שבודק. וכפי הנראה הסכים רכ"מ לפי' זה. ואני בעניי גם פי' זה לא הבנתי. דהרי מכולה סוגיא דב"ב שם נראה ברור שבכלל הכ' אמה שבודק. יהיה בכללם כל אורך ורוחב המערה שמצא בה הג' מתים. והרי אליבא דכ"ע שם בהסוגיא לא היו רגילין לקבור בזוית המערה ממש. וא"כ איך נוכל לומר שכשיתחיל לבדוק הכ' אמה מהמת הראשון יהיה כל המערה הראשונה בכלל הכ' אמה. ותו קשה כיון דבאמת צריך לבדוק כל אורך ורוחב המערה שמשער שמצא בה הג' מתים. א"כ מה ראשון ומה אחרון שייך כאן. והרי צריך לבדוק כל הדפנות סביב. ומאי ממנו דקאמר תנא. ותו אם גם לא היה מוכח בש"ס דבאמת צריך לבדוק כל המערה שמצא בה הג' מתים. דהיינו כפי שיעור מערה הראשונה. תמיהני איזה סברא יש שנמדד הכ' אמה מקבר השלישי טפי מהראשון או מהראשון טפי מהשלישי. דהרי איכא לספוקי שמא היו הב' מערות והחצר שביניהן למזרח ממקום המציאה או למערבו. (ג) קשה דלא הודיענו תנא לאיזה צד מהג' מתים שמצא יחוש שהיה שם המערות והחצר שביניהן אם לאורך או לרוחב. ואת"ל דצריך למדוד ולבדוק כ' אמה לכל רוח. וכמ"ש באמת הרשב"ם שם. וכן מסתבר דהרי לא ידעינן לאיזה צד מהג' מתים שמצא יחוש שהיו שם המערות והחצר שביניהן שיבדוק אחריהן. דלמשל אם מצא שלשה מתים קבורים בשורה אחת כזה* שג' הקווים האמצעיים הן הג' מתים שמצא תחלה בכה"ג אף דאין להסתפק שהיה ריוח חלול המערה במקום ג או במקום ד דמדמונח ארכן של ג' מתים בין א לב ניכר להדיא שאורך הכוכין בין ב' רוחות א או ב היו. עכ"פ עדיין יש להסתפק אם היה רווח המערה במקום א או במקום ב. ואת"ל דזה נוכל לידע ע"י המנהג שנהגו. דאם נהגו להניח רגלי המתים לצד פנימית המערה. וכמ"ש תוס' בסוגיא דב"ב הנ"ל. או בשנהגו להניח הראש לצד פנימית המערה. וכמ"ש בחידושי רשב"א ובשטה מקובצת לב"ב. וא"כ לאיזה צד שימצא הראשים או הרגלים כל עיר לפי מנהגה. ידע ששם היה פנימית המערה. ולאותו רוח יבדוק הכ' אמה. עכ"פ אפילו אם גם ידע לאיזה רוח היה פנימית המערה. עדיין יש להסתפק באיזה כותל של מערה היו קבורים ג' מתים אלו שנמצאו אם בכותל הארוך או הרחב של המערה. ואת"ל שגם בזה היה מנהג ידוע אצלם. אם לעשות אורך המערה בין מזרח למערב או בין צפון לדרום. וא"כ ע"י ראשי ורגלי המתים ידע באיזה צד היה חלול המערה. ועל ידי רוחות העולם נודע ג"כ לאיזה צד היה ארכה או רחבה של מערה. ורק ר"ש ס"ל במתניתין דב"ב דעושה ד' מערות לד' רוחות החצר. (ד) עכ"פ קשה לי כיון דלפי האמור יוכל לשער שפיר היכן היה אמצע חלול המערה. א"כ למה צריך לבדוק שם. הרי אין קוברין באמצע חלול המערה. דהרי רק תוך כותליה היו הכוכין. ולפיכך רק שם היה ראוי לבדוק ולא בכל רוחב חלול המערה. כדמשמע לכאורה כל סוגיא דילן. ואת"ל שבאמת אינו בודק רק כ' אמה מזה וכ' אמה מזה במקום שמשער שהיה שם כותלי המערה. ולא במקום שמשער שהיה שם חלול המערות. וכמ"ש באמת הרשב"ם בסוגיא דב"ב הנ"ל. עכ"פ עדיין קשה ל"ל שיבדוק הו' אמות שמשער שהיה שם החצר שהמערות פתוחין לו. הרי בחצר אין קוברין כלל באמצע חללו. והרי גם כותלים אין לו. דהרי כל רוח של חצר פתוח הוא למערה אחרת. ואפי' את"ל דלהכי גם באמצע חלול המערות והחצר צריך לבדוק מדחיישינן שמא התגלגל לשם עצם מהמתים שקבורין בהכוכין סמוך להרווח ההוא או דה"ט דלא עדיף רווח חלול זה משדה בוכין דחיישינן בה לטומאה. דמשום יאוש בעלים נגעו בה (כמ"ק דה"ב). אי נמי דה"ט מדלא עדיף תוכה של מערה וחצר מתלוליות הקרובות לביה"ק. דחיישינן שקברו שם נפלים (כלעיל מ"ב). אעפ"כ בכל זאת לא תנוח דעתינו. דהרי אמרינן במתני' דלקמן דבודק אמה ומניח אמה. ובשלמא אם רק מחשש כוכין צריך בדיקת הכ' אמה. להכי שפיר כשחופר אמה בסירוגין אם יהיה מת שלם קבור שם בכוך. הרי ירגיש. דהרי רוחב כל כוך אמה. ובין כל כוך וכוך דופן אמה. וכדמפורש במשנה ב"ב הנ"ל. אלא אי אמרת שאחר עצמות יחידות הוא בודק מה מהני בדיקת אמה אמה בסירוגין. אולי בהאמה שיניח מלבדוק שם יהיה טמון עצם שהתגלגל לשם. וגם אי אפשר לומר דבאמת במקום שמשער שהיה שם החצר וחלול המערה אין צריך לבדוק כלל. והא דקאמר בש"ס דמהמקום שמצא שם הג' מתים בודק ממנו ולהלן כ' אמה. לא שכל המשך הכ' אמה מרגלי המתים ובכל רוחב מקום שכיבתן צריך לבדוק אמה אמה בסירוגין. אלא ר"ל דעד כ' אמה יש לחוש לקבר. אבל רק במקום הראוי לקבר ולא במקום שמשער שהיה שם החצר וחלול המערה. ומאי דקאמר בודק אמה ומניח אמה. היינו רק במקום שמשער שהיו שם הכוכין שבמערות. אולם כל רבותינו המפרשים שרי' עצרו במילין. ולא מצינו לא' מהן שפירש לנו כן. (ה) תו ק"ל היכא סגי לן בבדיקת כ' אמה. והיינו כמדת אורך ב' המערות והחצר שביניהן. והרי צריך לבדוק מקצה הכ' אמה. עוד ד' אמות של אורך כל כוך וכוך. שאולי שם מונחים מתים בדופן אמצעית שבסוף מערה שניה. שהרי אורך הכוכין שאולי ישנם שם. הם חוץ מארכה של מערה השניה. דהיינו שהכוכין הם שם לרחבה של מערה. ולמה לא יבדוק שמא ימצא שם מתים כאשר נראה בתמונה זו . (ו) ותו קשה דבש"ס ב"ב שם מקשה. אמאי צריך לבדוק כ' אמה. הרי ב' המערות והחצר שביניהן. אינן רק י"ח אמה. מדאורך כל א' וא' אינו רק ו' אמות. ומשני הש"ס כגון דבדיק באלכסונה. ופי' רשב"ם דבדק כותלי מערה הראשונה באלכסון. דהרי רק במקום שמשער ששם היו כותלי המערה. שם צריך לבדוק אחר כוכין. וכל כוך ארוך ד' אמות. ואורך כותל המערה שבה הם הכוכין. הוא ו' אמות. נמצא שצריך לחפור ולבדוק כל השטח שהוא ו' אמות אורך על ד' אמות רוחב. ומתניתין מיירי שבדק שטח זה שהוא ו' על ד' אמה באלכסון. שאלכסון של מקום כזה הוא ח' אמה. ואמכ"ר דבר זה אין לו שחר. כמו שביררו רבעתו"ס שם בציור מדויק. ומה שתירץ הרא"ש בפי' משנתינו דכוונת הרשב"ם דלא דק התנא. גם זה אינו מובן לשכל קטין חריך שקא. דהרי בש"ס סוכה (דח"א) אמרינן דבטובא לא אמרינן לא דק. ואפילו לחומרא. והכא הרי באלכסון של רבוע ו' על ד'. חסר הרבה מח' אמות. וכידוע לבעלי חשבון. וכדבעינן למימר לקמן. והיכא נימא דלא דק. (ז) והיותר תמוה בסוגיא דב"ב הנ"ל. דלרשב"ם שם. וכ"כ לרש"י (נזיר סד"ב) וגם לרבתו"ס הכא והתם. משנתינו מיירי במערה שארכה ח' ורחבה ד'. ומתניתין באמת אתיא. גם לפי המסקנא דב"ב. כהתנא דברייתא אליבא דר"ש. והוכרחו כל רבותינו לומר כן. כדי ליישב לישנא דמתניתין. דקאמר מד' ועד ח'. שפירשו דר"ל שכשקבורין כולן במרחק ד' אמות. תלינן שהן הנקברים בכותל רוחב המערה. וכשמצאן קבורין וכשמצאן כולן במרחק ח' אמות. תלינן שהן הנקברין שבכותל אורך המערה. ואע"ג דבש"ס ב"ב מטרחינן לאוקמי' סיפא דמתני' כרבנן ובבדק באלכסונה. ואי מיירי במערה שארכה ח' ל"ל לאוקמי' בבדק באלכסונה אפ"ה מדתני במתניתין שעורא דד' וח'. מסתבר לומר דרישא ר"ש וסיפא רבנן. עכתד"ק. אולם אחר נשיקת עפרות קדשם. נראה שמלבד הלחץ זה הדחק שהשתמשו רבותינו בסכינא חריפא ופסקו למשנתינו לב' פרוסות. ולומר תברא מי ששנה זו לא שנה זו. תקשי נמי דנימא שיהיה רישא דמתניתין דתני סתמא דלא כהלכתא. ותו אי נימא דרישא דמתני' רק אליבא דר"ש אתיא. א"כ לפי מה דקיי"ל כרבנן דמתניתין דב"ב. דסתם מערה היא רק ו' על ד'. אם כן במצא ג' מתים. באמת דוקא בקבורין כולן במרחק ו' על ד' צריך לבדוק הכ' אמה. והרי הרמב"ם (בפ"ט מטו"מ) מצריך ג"כ לדידן שיהיו קבורין ד' על ח'. אז צריך לבדוק כ' אמה. ואי"ל דגבי טומאה חשש להחמיר כר"ש. דאפילו בקבורין כולן במרחק ד' על ח' ג"כ צריך לבדוק כ' אמה. ליתא. דאדרבה מש"ס נזיר (דסה"ב) מוכח דמקילינן לענין בדיקת הכ' אמה. דאמרינן עילא מצאו וטהרו א"י. שבעה קושיות אלו הכריחוני לחלות פני ד' אלהי אבותי צורי וגואלי. שיאיר עיני באור תוה"ק. ובעניי נדחקתי כסומכס לקדר בהרים. ולפלש בסבכי יערות כדי לפנות דרך לעצמי בעזרת שוכן שחקים בזו השיטה החמורה וטמורה גמורה. וד' שפתי תפתח. כי רק בך אבטח ולא אבוש. ועזרי מעם ד' עושה שמים וארץ:

ובזה אורו עיני להבין יפה בס"ד דברי הירושלמי (נזיר פ"ט ה"ד ד"מ ע"א) דמקהו בה אקהייתא. ונתקשו בה רבותינו קמאי. להבין דברי חכמים וחידותם. וז"ל הירושלמי הנ"ל. תמן תנינן (ר"ל בב"ב פ"ו מ"ח) ועושה חצר המערה ו' על ו'. כמלא מטה וקובריה. והכא את אמר הכין [ר"ל שם בב"ב קאמר תנא דו' על ו' אמה של רוחב החצר. הוא כשיעור מטה וקובריה. ובמשנתינו אמרינן דכשמצא ג' מתים קבורים כולן במרחק ד' על ח' אמה. חיישינן שהיה שם מערה. אלמא דד' על ח' אמה הוא כמלא מטה וקובריה. שצריך גם המערה שתחזיק אותן] ומשני הירושלמי. תמן במטה עוברת והכא במטה חוזרת. ועד איכן. עד חילופיהן וחילופי חילופיהן. עכ"ל הירושלמי. ונדחקו רבותינו מאד בפירוש תירוץ זה. וע"ש בקרבן העדה. ולפע"ד נראה דה"פ. דהרי כל קושית הירושלמי לא היתה מאורך החצר לאורך המערה. דהרי בשניהן היה אורך ו' אמה. דהיינו כפי הראוי לארון ד' אמות. ועוד ב' אמות לנושאי המטה א' לראשה וא' לרגלה. אלא קו' הירושלמי קאי מרחבה של חצר דתנינן התם שהוא ג"כ ו' אמות. וברחבה של מערה תנינן הכא דסגי לן בד' אמות. ואיך בכל א' מהן תנינן ששיעור רחבו הוא כמלא מטה וקובריה. ועל זה משני הירושלמי התם בחצר המערה מצרכינן ו' על ו' אמה לכדי מטה וקובריה. מפני שהיא שם מטה עוברת. ר"ל שם בהחצר עוברת בדרכה מהבית להמערה דרך החצר. ובכל הדרך ההוא היה להנושאין חלופין וחלופי חילופיהן. וכדמסיק הירושלמי. דהיינו ד' בני אדם. ב' מהן להחליף ולחזור ולהחליף עם אותו הנושא שעומד בראש המטה. וב' להחליף ולחזור ולהחליף עם אותו נושא המטה שעומד ברגלי המטה. ומדלא היה בחצר מקום פנוי שתחזיק אותן ד' בני אדם. לא לפני המטה ולא לאחר המטה. דהרי כל ארכו של חצר אינו רק ו' אמות. והוא כפי שיעור הארון וב' הנושאין. משום הכי כדי לתת מקום לאלו הד' בני אדם המתחלפין. עושין רחבו של חצר ו' אמות. דהיינו ה' אמות יתרים מרחבה של מטה שהיא רחבה רק אמה. וזה כדי שיהיו אלו ב' המתחלפין יכולין לילך זה אצל זה בצדי הארון מכאן וב' מכאן. דאין הולכין זה אחר זה. כדי שלא יעכב האחד את חבירו כשירצה א' מהן להתחלף עם אותו שנושא המטה בראשה או עם האחר שברגלי המטה. וא"כ צריך שיהיה רוחב החצר ה' אמות. ואפ"ה עושין רוחב החצר ו' אמות. דהיינו אמה יתירה מהצורך. כדי שלא יצטרכו אלו המתחלפין להדחק עצמן בעברם שם עם המטה. אבל הכא במשנתינו. דאיירי ברוחב המערה שקוברין שם הארון הרי שם א"צ לד' המתחלפין. דהרי שם לא ישאו את המת להלאה. רק תיכף כשיגיעו לכוך שלו יריצו הארון לתוכו. להכי א"צ לרוחב המערה רק כדי חוזרת. דהיינו כדי שכשירצו להחזיר ולסבב המטה. ועי"ז יבא אורך המטה לרחבה של מערה כשירצו לתחוב הארון לתוך הכוך. וכדאמרן. ואז יהיו ב' הנושאין צריכין לעמוד בב' צדדי המטה. א' מכאן וא' מכאן. להכי סגי לרוחב המטה רק ד' אמות דהיינו כפי אורך הארון לחוד:

ומדת אלכסון של רבוע ארוך כזה שארכו יותר על רחבו. או גם כשארכו כרחבו. מבואר ביסודי אקלידוס מאמר ראשון סימן מ"ז. שהביאו גם רתוי"ט (פ"ג מכלאים מ"א ד"ה ומעתה זכינ' לדין. ובעירובין פ"ב מ"ה ד"ה ואמר עוד ונתבאר בתוספתא) דכל ריבוע. בין שיהא ריבוע אמיתי. דהיינו שארכו כרחבו. או ריבוע ארוך שארכו יתר על רחבו. כשתרצה לידע אלכסון של זה או של זה. תכפיל האורך עם עצמו. ותכפיל ג"כ מדת הרוחב עם עצמו ותצרף ב' הסכומים היוצאין מב' ההכפלות. שיהיו סך א'. ומזה תדע שצלע שיגדיר תשבורת הסך ההוא בריבוע הוא הוא שוה למדת האלכסון של הריבוע שרצינו לידע. למשל הריבוע שאנחנו עוסקים בו הרי הוא ריבוע שארכו ה' אמות ורחבו ד' אמות. כאשר תחזינה עינינו בהציור שלפנינו. שמתחלת קבר א עד סוף קבר ג יש ה' אמות וכ"כ מתחלת קבר ח עד סוף קבר ו יש כסך הזה. א"כ אורך הריבוע הוא ה' אמות. ורוחב הריבוע הזה דהיינו מקצה קבר א עד קצה קבר ח הוא ד' אמות. דהיינו רוחב המערה שידענו שרחבה ד' אמות. וכ"כ מקצה קבר ג עד קבר ו הוא ד' אמות. נמצא שריבוע זה הוא ה' אמות על ד' אמות. וכשנרצה לידע כמה הוא מדת אלכסון של ריבוע זה. נכפיל סך האורך של ריבוע זה נאמר ה' פעמים ה'. הוא כ"ה. ושוב נכפיל גם הרוחב. ונאמר ד' פעמים ד'. הוא ט"ז. ונצרף ב' אלו הסכומים כ"ה וט"ז הם מ"א. ומזה נדע שצלע שיגדיר ריבוע אמיתי שתשבורת שטחו יהיה מ"א הצלע ההוא יהיה כמדת אלכסון של הריבוע שארכו ה' אמות ורחבו ד' אמות. והוא ריבוע שהוא קצת יותר מן 2/5 6 אמה אורך על 2/5 6 רוחב. דהרי אם נכפיל בריבוע כזה האורך עם הרוחב. דהיינו 2/5 3 אמה אורך עם 2/5 3 אמה רוחב. יבוא 24/25 40. והסך הזה הוא תשבורת שטחו של ריבוע שהוא 2/5 6 אמה אורך על 2/5 6 אמה רוחב. אבל הרי התשבורת של המרובע שנבקש צריך שיהיה 41 שלמין. דהיינו כפי סך ב' ההכפלות של האורך והרוחב של הריבוע הארוך של ה' אמות אורך על ד' אמות רוחב. נמצא שאלכסון של ריבוע ארוך של ה' על ד' אמות הוא קצת יותר מן 2/5 6 אמה. וזהו האלכסון שמתחלת קבר א לסוף קבר ו. וכ"כ אם מצא ג' הקברים א ח ז או ב א ח . בין כך או כך לשער המרחק של קבר א מן קבר ז . והוא שוה להמרחק של קבר ב מן קבר ח שהרי בין המרחקים הללו שוין כנראה לכל עין. הרי ריבוע זה שאנחנו עוסקים בו ריבוע ארוך שארכו ד' אמות ורחבו ג' אמות. דהרי מתחלת קבר א עד סוף קבר ב יש ג' אמות. וכ"כ מתחלת קבר ח עד סוף קבר ו יש ג"כ ג' אמות. זהו רחבו של הריבוע. ורוחב המערה הוא ד' אמות זהו ארכו של הריבוע. וכשנרצה לידע אלכסון של ריבוע זה. דהיינו המרחק שבין קבר א לקבר ז או שבין קבר ב לקבר ח. לפי יסוד הנ"ל נכפיל סך האורך של ריבוע זה. ונאמר ד' פעם ד' הוא ט"ז. ושוב נכפיל גם הרוחב. ונאמר ג' פעם ג' הוא ט'. ונצרף אלו ב' הסכומים ט"ז וט' הם יחד כ"ה. ומזה נדע שצלע שיגדיר ריבוע אמיתי שתשבורת שטחו יהיה כ"ה. הצלע ההוא יהיה כמדת אלכסון של ריבוע שאמרנו שארכו ד' אמות ורחבו ג' אמות. והיינו ריבוע שהוא ה' אמות אורך על ה' אמות רוחב. דאם נכפיל ה' פעם ה'. יבוא סך כ"ה כמו שבקשנו. נמצא שהמרחק מן תחלת קבר א לסוף קבר ז וכ"כ המרחק מסוף קבר ב לתחלת קבר ח בין כך וכך הוא ה' אמות:

כך נ"ל פי' מסקנת הש"ס ב"ב בסוגיא הנ"ל במאי דמתרץ. לעולם רבנן וכגון דבדק באלכסונה לפע"ד מוקי גם הרישא כרבנן. ובזה מתרץ מה דהוה מקשי לרבנן דקאמרי דמערה היא ו' על ד'. א"כ למה קאמר התנא שב' המתים החיצונים יהיו רחוקים זמ"ז ח' אמות. הרי אורך המערה היא רק ו' אמות. על זה מתרץ. דה"ט דחיישינן שמצא הג' מתים באלכסון. שיש בין ב' קברים החיצונים ח' אמות. ומתורץ בזה גם קו' שניה של הש"ס לרבנן מהסיפא דמצריכן מה"ט לבדוק כ' אמה. ולא סגי לן בבדיקת י"ח אמות [ובפירושי בפ"ט דנזיר כתבתי שיטעה הבודק לחשוב ב' האלכסונים שמן ד לקבר ג. והאלכסון שמקבר ג לקבר ח ב' אלכסונים אלו שהן ח' אמות. יחשוב לנכותן מן הכ' אמות. והרי לפי הריבוע של מערה אינן רק ו' אמות. ולהכי הצריכוהו לבדוק עוד י"ב אמות. אולם אחרי שובי נחמתי. דא"א לומר כן. דאם כך היה בדיקתו איך ננכה לו ו' אמות. הרי כל בדיקותיו הי' בתוכה ואמצעה של מערה ושם אין קוברין כלל. דהכוכין רק בהכותלים עשו. וכן כ' גם הרשב"ם בסוף הסוגיא דב"ב דאמצעית המערה א"צ לבדוק ומטעמא דאמרן]. אולם אילה"ק גם לפירושינו הכא. אמאי לא ניחוש נמי שהב' מתים שימצא בב' קצוות. יהיה קברי א ח והקבר האמצעי יהיה א' משאר הקברים. וכיון שבאופן זה חפר ובדק כל הג' רוחות של המערה. יטעה לנכות מדת כל הג' רוחות שחפר. מהכ' אמות שצריך לבדוק. י"ל דדוקא במצאן בב' רוחות אפשר שפיר שיטעה לחשוב שהן קבורים בקו שוה. להכי ינכה החפירה מזה לזה. מן הכ' אמות שצריך לבדוק. אבל כשמצאן קבורים כעין סגול דהיינו בג' רוחות תו לא יטעה לנכות החפירה שמזה לזה מהכ' אמה שצריך לבדוק. דהרי עין בעין יראה שב' הקברים שבב' הקצוות הן מב' כותלי המערה שזה מול זה. ואיך יטעה לצרפן למדת הכ' אמה ודו"ק:

אולם מדנקט מצא א' בסוף הכ' אמה. וכן נקט נמי הרמב"ם כהך לישנא (בפ"ט מטו"מ) לכאורה היה נ"ל דלדיוקא נקט הכי. דדוקא במצא המת הזה אחר כלות מדת הכ' אמה כזה שהתחיל לבדוק הכ' אמה מנקודת א וכשכלו מדת הכ' אמה באות ב מצא מת במקום אות ג שהיה ח' אמות מאות ב דהיינו שיש בין המת שמצא באות ג לקצה הכ' אמה שמדד. כפי שיעור הראוי לעובי ב' כותלים האמצעיים של המערות. כותל אמצעי א' של המערה. שחשש לה שהיתה תוך הכ' אמה. וכותל אמצעי של המערה השניה שחושש לה שהיה המת שמצא במקום אות ג קבור בה. דהרי שיעור עובי כותל מערה הוא ד' אמות. כדי לעשות בהן כוכין. שכל כוך צריך להיות ד' אמות אורך כמ"ש תוס' (יומא לא"א ד"ה אמה) הא אם מצא המת באמצע הכ' אמה שמדד מג' מתים הראשונים. למה ניחוש שמשם התחילה מערה חדשה. ולא נימא שהיה כאן אמצעות. כמו דאתחזק מהג' מתים שמצא תחלה. והרי לזה אין חזקה כלל שיתחיל מכאן מערה. דאדרבה מהג' מתים שמצא תחלה. מוכח טפי שבמקום זה אין כאן התחלת מערה ודו"ק. אבל ממ"ש הר"ש והר"ב וז"ל מאן יימר שמת זה שמצא היה מביה"ק זה וכו'. א"כ ע"כ דרבותינו ס"ל דמיירי שמצא המת הזה תוך הכ' אמה שמדד. ואפ"ה חיישינן שהמת הזה קבור במקום התחלת מערה האחרת. והא דנקט תנא מלת בסוף הכ' אמה היינו רק לאשמעינן רבותא שחייב לבדוק בין הכל מ' אמה. דהיינו כ' אמה הראשונים וכ' אמה השניים:

ואם בדק כל הכ' אמה ולא מצא מת לרמב"ם (פ"ט מטו"מ) אז רק בין הקברים שמצא טמא. ולתוס' (נזיר סה"ב) אז רק הכ' אמה שבדקן. אף שלא מצא בבדיקתו קבר. אפ"ה כולן טמאין. אבל סביב להם טהור. וכן נראה דעת הראב"ד. ובדברי רש"י (נזיר שם) אין הכרע. ויש פנים בדבריו לכאן ולכאן (ודלא כרכ"מ שכתב שדבריו הם כהרמב"ם וע"ש). ול"מ הו"א דמסיפא דמשנתינו יש הכרע כדברי תוס' וראב"ד. דקתני דהמוציא העפר. אוכל בדמעו באותה שעה. ופי' הרא"ש. דהבודק זורק העפר שחופר. לחוץ ממקום חפירתו והכהן רשאי להוציאו משם. ומותר לאכול תרומה באותה שעה. וא"כ מדקתני. שרק המוציא העפר מותר לאכול תרומה באותה שעה. משמע הא החופר עצמו אי אפשר שיאכל תרומה בשעה שחופר. משום שאפי' לא ימצא טומאה. אפ"ה חשבינן ליה כעומד במקום הטומאה. ואיך יכניסו לשם תרומה. וא"ת כיון שגם כשלא ימצא טומאה יהיו הכ' אמה טמאים. א"כ לענין מה בודק. י"ל דלחומרא בודק. דאולי ימצא מת תוך הכ' אמה. יצטרך לבדוק משם ולהלן שוב כ' אמה. ואף לפי דברינו הנ"ל סי' (יא) י"ל דבודק שכשימצא שם מת יהיה אותו מקום טמא ודאי ולא תלוי בספק. וא"ת כיון שלא מצא. למה יטמא המקום וכי גרע מבדיקת בית הפרס לקמן (פי"ח מ"ה). י"ל דהכא גרע וגרע. דהרי לא בדק רק אמה אחת אחת בסירוגין. ושמא באמה אמה שלא בדק. שם היה קבר. כך נ"ל דעת רבותינו. אולם בשטה מקובצת (ב"ב דק"ב) כתב דעת שלישי. דבבדק הכ' אמה ולא מצא. טמא רק המקום שמשער שהיה שם המערה הראשונה שמצא בה הג' מתים. והשאר טהור. וזה דלא כחד מדעת רבותינו הנ"ל. ולתוספ' קשה היאך רשאי שם לאכול בדמעו. וצ"ע:

מד' אמות ועד שמונה. זהו שיעור מערה שהכוכין פתוחין לה ובשלהי המוכר פירות פריך מני אי רבנן הא אמרי ד' על שש אי ר"ש הא אמר שש על שמנה ומשני האי תנא הוא וכו' כמו שכתבתי בפ' בתרא דנזיר ע"ש. ועוד כתבו הר"ש והרא"ש ז"ל ואע"ג דלשום תנא לית ליה ג' בד' אמות בהא איכא לאוקומה כרשב"ג דאמר הכל לפי הסלע א"נ הך שלשה אינם מונחין בשורה אחת אלא ב' לרוחב המערה ואחד לארכה:

כמלא המטה וקובריה. אית דל"ג לה משום דתנן בפרק המוכר פירות חצר שש על שש כמלא המטה ובירושלמי משמע דגרסינן לה ופריך ממשנה למשנה ומשני גבי חצר שפתוחין לה מערות מד' רוחותיה צריך מרובע כי המטה חוזרת פעמים למערה זו ופעמים למערה זו אבל במערה מכניסין המטה לתוכה ומתוכה לכוך ודי בד' אמות ע"כ ועוד כתב הרא"ש ז"ל נוטלו ואת תבוסתו הרמב"ם ז"ל גריס תבוסתו בבי"ת מלשון דם תבוסה שצריך ליטול ג"ט עפר שמהערב בהן דם וליחה של מת ותבוסה לשון תערובת וסעד מצאתי לו בירושלמי שמלחות המת נכנס בקרקע ג' טפחים עכ"ל ז"ל אבל אני לא מצאתי בפי' הרמב"ם ז"ל שצריך לחפור רק עומק ג' אצבעות וכן ברפ"ט דהלכות טומאת מת וסי' ג'. ועיין במ"ש בשם תוס' ז"ל בפרק בתרא דנזיר. ולשון הרמב"ם ז"ל שם אם יש בין זה לזה מד' אמות ועד ח' כמלא מטה וקובריה ה"ז חושש שמא בית הקברות הוא זה וצריך לבדוק מן האחרון עשרים אמה שהן כשתי מערות וחצר שביניהן ואם לא מצא שם מת אחר הרי אותן העשרים שבדק טהורות אע"פ שהן שכונת קברות ע"כ ועיין עליו בהשגות ובמה שכתב כסף משנה לפרש דעתו ז"ל:

בפירוש ר"ע ז"ל דהיינו ארבעים אמה. כתב הר"ס ז"ל עיין בפי' רשב"ם ז"ל פרק המוכר פירות ותבין ע"כ. וכתב תוס' יום טוב שבנוסחת מהר"ם ז"ל נמחק בתחלה ע"כ. ובזה נראה לעניות דעתי דניחא קצת מאי דהדר תנא בסיפא דמתני' שאילו מתחלה מצאו וכו':