משנה אהלות פרק ט״ו משנה ו׳

טומאה מבפנים. בתוך הבית בין שיהיה בתוך התבן בין שיהיה בין התבן לקורות וכלים שכנגד היציאה ירצה בו הכלים אשר תוכן בפתח הבית בכלל הבית ול' התוספת' (פט"ו) כלים שכנגד יציאת הטומא' במלואו של פתח טמא. ואמרו טומאה בחוץ ירצה בו חוץ לתבן במלואו של פתח ואשר יציל על הכלים ואע"פ שמקומן טפח על טפח בתוך התבן כאשר היה בין התבן לקורות פותח טפח לפי שסתם תבן דעתו לפנותו ואינו חוצץ:

בית שהוא מלא תבן ואין בינו לבין הקורות פותח טפח והרי אז אפי' הניחו שם סתם כביטלו בפירוש דמי:

טומאה בפנים טמון בתוך התבן:

כלים שכנגד יציאה במקום הפנוי מתבן סמוך להפתח בפנים:

טמאים דמדנחשב כביטלו. הו"ל כאילו טומאה רצוצה תוך כותל הבית [פ"ו מ"ד] דהבית טמא. ואע"ג דהתם [במ"ג] דיינינן להכותל במחצה על מחצה וע"ש. הכא שאני שכותלים ממש של הבית מקיפין לכל התבן. ומצרפין לכל שבתוכן. לדון הכל כתוך הבית. ומה"ט אמרי' הכא דכשהטומאה תוך התבן רצוצה. אז הכלים שבצדן. ואף כשהכלים למעלה. אפ"ה כשהתבן מפסיק ביניהן. ואין הכלים והטומאה מאהילין זה על זה ממש. טהורין. דלא גריעי כלים הללו. מהעומד למעלה שם דטהור [ולהכי לא דמי לחצץ לעיל דאמרינן דכלים וטומאה שמאהילין זע"ז טמאין התם שאני דאין הפסק בין הטומאה להכלים]:

טהורים תמוה מ"ש הא מהך דלעיל בטומאה בבית וכלים בחצץ דתנינן סתם דטהורין. דמשמע אף שאין במקום הכלי טע"ט אויר. אמנם להר"ש והרא"ש והר"ב אע"ג דלעיל סתמא קתני טהורין. אפ"ה גם התם מחלקינן בטומאה בבית. דדוקא כשיש במקום הכלים אויר טע"ט בחצץ טהורין. ואם לאו טמאין:

אם יש בין תבן לקורות פותח טפח דאז ודאי דעתו לפנות התבן ואינו חוצץ:

בין כך ובין כך טמאים אפי' יש במקום הכלי רווח טע"ט. חשבינן התבן כליתא. והתפשטה הטומאה תוך כל הבית. וגם בל"ז אם אין במקום הטומאה טע"ט הרי בקעה למעלה לתוך האויר טע"ט שבין התבן להקורות. והאויר ההוא פתוח טע"ט לאויר שבמקום היציאה. והתפשטה הטומאה לשם:

ואנא גדי מסנקא מרתתן שפתי מלומר שזה דוחק מאד. דנימא דרישא סמיך אסיפא שנשנת אח"כ בהפסק כמה בבות. ותו וכי לא טעמא בעי. ומה חילוק יש בין שיש במקום הכלי שבהחצץ טע"ט אהל או לא. הרי בין כך ובין כך אין דרך טומאה להכניס. ול"מ מרבותי קדושי עליון היה נ"ל דדוקא לעיל שהחלול שאחורי החצץ הוא גבוה כחלול הבית. או שהחצץ למעלה מכל שטח ארכו ורחבו של בית הו"ל כחדר לפנים מחדר. או כעליה שע"ג חדר. דבין שיש בהחדר שלפנים טע"ט או לא. אמרינן אין דרך טומאה להכנס שם. משא"כ הכא שהחלול שבתוך התבן אינו גבוה כחלול הבית. רק שהחלול של הבית מקיף להחלול שתוך התבן מכל צד. לפיכך כל שאין טע"ט בהחלול שתוך התבן. בטל האויר ההוא לגבי התבן שמקיפו סביב. שמחשב כולו ככותל למקום היציאה. וחלול הבית מצרפן. והיה האהל אחד. א"נ בשלמא התם מדהעמיד הנסרים בידים רחוק מכותל הבית. אף שהמרחק ההוא פחות מטפח. הא אחשביה להיות חלוק מהבית. משא"כ הכא שהרווח שבאמצע התבן מסתמא נעשה שלא במתכוון. להכי דוקא כשהרווח טע"ט מחשב אהל. אף שנעשה ממילא (כלעיל ספ"ג). אבל כשאינו טע"ט. מחשב גם החלול ההוא כאטום בתבן. ובטל לגבי התבן שהוא כולו ככותל להרווח שבמקום היציאה וכלעיל. ואי"ל נידון עכ"פ כותל התבן שממלא הבית. שיהיה מחצה על מחצה (כפ"ו מ"ג). י"ל הכא שאני. דאף דמדאין בין תבן לתקרה פ"ט מחשב כבטלו בפירוש. היינו רק שביטל הרווח של הבית. אבל עכ"פ לא ביטל עי"ז כותל הבית הקבוע שמקיף להתבן סביב. והכותל ההוא מצרף הכל לאהל א'. אבל אילה"ק מהכא. והרי בטומאה בבית. וכלים בין מגדל לארץ. אם יש שם פ"ט טמאים ואם לאו טהורין (כפ"ד מ"א) ופי' הר"ש והר"ב שם דפ"ט דקאמר. היינו אם יש בין שולי מגדל לארץ טפח. א"כ מ"ש הכא דהוה דינא איפכא. שכשאין במקום הכלים טע"ט. יהיה חמור טפי מאילו יש במקומן טע"ט. י"ל התם מיירי שפתוח טפח להבית.כמו שפירשנו שם בס"ד. ובכה"ג גם הכא אפילו לא היה במקום הכלי אויר טע"ט עכ"פ מדפתוח מקום ההוא טע"ט למקום הטומאה היתה הטומאה מתפשטת למקום הכלים. דכל טע"ט מביא טומאה לכל מקום. ודו"ק:

אם יש בין תבן לקורות פותח טפח בין כך ובין כך טמאים. שאין התבן חוצץ מפני שסתם תבן דעתו לפנותו: