משנה אהלות פרק ט״ו משנה ה׳

כלים שבחצץ. אין בהם הבדל בין בהיותן בתוך המחיצה או בתוך החצץ והארץ גובה טפח הנה זאת המחיצה נעדרת ויהיו הכלים טמונים בתוך הארץ אשר תטמא שארצו של בית כמוהו עד התהום ולשון ספרי כל אשר באהל (במדבר י״ט:י״ד) לעשות קרקע הבית כמוהו עד התהום ובזה הענין מן הצדדין או כנגד הקורות לפי שלא יצטרך שם חלל טפח וכבר התבאר לך שאלו המחיצות מצילין על הטהורים מלהטמא ולא מצילין על הטומאה עד שלא תטמא כמו צמיד פתיל לפי מה שבארנו בח' מכלים ואל הענין הזה רמז בתוספתא באמרם צמיד פתיל ואהלים מצילין על הטהורים מליטמא ואין מצילין על הטמאים מלטמא ושמור זה:

שארצו של בית כמוהו עד התהום. ולשון ספרי כל אשר באהל. לעשות קרקע הבית כמוהו. הרמב"ם. [*ועיין מ"ש במשנה ז פרק ג]:

חצצו מארצו שהניח הנסרים לא סמוכים להתקרה. אלא שטחם ממעל לקרקע הבית:

טומאה בחצץ היינו בהאויר שתחת הנסרים והיריעות:

כלים שבבית טמאים אפי' כשיש אויר טע"ט ממעל למקום הטומאה תחת החצץ. וא"כ אין כאן טומאה רצוצה. וגם הרווח שהטומאה בתוכו אין פתוח להבית כלל. אפ"ה הבית טמא. וא"ת מ"ש הכא כשהטומאה בחצץ למטה מהבית. דאמרינן דהכלים שבבית למעלה מהחצץ טמאים. ומ"ש מלעיל [מ"ד] דכשהטומאה בהבית למטה. דאמרי' דכלים שבחצץ למעלה טהורין. ומ"ש חצץ למעלה מהבית. או שהבית למעלה מהחצץ. י"ל לעיל כשהחצץ למעלה מהבית. יש להבית פתח מן הצד. להכי לא בקעה הטומאה למעלה לתוך החצץ. אבל הכא שהחצץ שתחת הבית. הטומאה שבחצץ אין לו פתח בחצץ שתצא דרך שם. להכי בקעה לתוך הבית שלמעלה מהחצץ. דמדהו"ל החצץ כביב קמור תחת הבית. דבין שחלול הביב טע"ט או לא. עכ"פ כיון שאין להביב פתח לחוץ. הרי כל אויר הטמא שהתפשט הטומאה בתוכה. בוקעת ועולה לתוך הבית [כלעיל פ"ג מ"ז]:

טהורים ואי"ל מ"ש הכא כשהטומאה בבית שלמעלה מהחצץ שיש בו טע"ט. שהחצץ טהור. ולעיל [מ"ד] אמרינן דכשהטומאה בהחצץ שלמעלה מהבית דהבית טמא. ומ"ש בית שלמעלה מהחצץ או שהחצץ למעלה מהבית. י"ל כמש"ל התם אין להחצץ מקום שיצא הטומאה שם רק דרך הבית שלמטה מהחצץ. אבל הכא כשהטומא' בבית. הרי יש מקום להטומאה לצאת דרך פתח הבית ולא דרך החצץ. להכי הוה ממש כטומאה בבית שהביב טהור [לעיל פ"ג מ"ז]:

שארצו של בית כמוהו נ"ל דה"ק דלהכי רק הכא מחלקינן ואמרינן דכשאין בהחצץ טע"ט וטומאה בבית דנטמאו כל הכלים שבחצץ. והרי לעיל כשהטומאה בהבית. אמרינן דכלים שבחצץ תחת התקרה טהורים ולא מחלקינן בין שיש באויר שבחצץ טע"ט או לא. להכי מסיק תנא דשאני הכא שהרווח שבחצץ הוא תחת קרקעיתו של בית. דכל שאין טע"ט בחלול שבחצץ שלמטה הרי ארצו של בית כמוהו וכו'. משא"כ לעיל שהחצץ הוא למעלה מאויר הבית אין הטומאה שבבית בוקעת למעלה לתוך אויר החצץ אפי' אין בהחצץ אויר טע"ט. כיון שיש להבית פתח בצדו וכמש"ל. ולא דמי לטומאה בבית וכלים במעזיבה מחציה ולמטה דטמאין [כפ"ו מ"ד]. התם מעזיבה שייכי להבית. אבל הכא חצץ שעשאו בידים כחדר בפ"ע דמי. ולהכי אף שאין בתוכו טע"ט לא בטל לגבי בית:

עד התהום כשאין חלול טע"ט תוך ארצו של בית:

וא"כ הכא שהטומאה בהחצץ שלמטה. דינו ממש כלעיל כשהטומאה בהחצץ שלמעלה. דהכא והתם הבית טמא ומחד טעמא. מדאין להטומאה פתח לחוץ. אמרינן שהטומאה אורחא לצאת דרך הבית. ואעפ"כ נ"ל שיש חילוק ביניהן. דלעיל כשהטומאה בהחצץ שלמעלה. ואין בהחצץ טע"ט. כלים שבצדו תוך החצץ טהורין (וכסימן ל"ה). משא"כ הכא כשהטומאה בהחצץ שלמטה מחלול הבית. אף שאין בהחלול שבחצץ טע"ט אפ"ה כיון שבקעה הטומאה מתוך החצץ לתוך אויר הבית. והתפשטה שם בתוך כל הבית נטמא גם כל רצפתו עד התהום כמבואר בסיפא דמתניתין. ומשם חוזרת ובוקעת לכל מקום שתוך החצץ שתחת רצפת הבית. ואע"ג דלעיל (בקרית ארבע סימן ב') הוכחנו דבין שהאהל למטה מטומאה הרצוצה או למעלה מטומאה הרצוצה. הטומאה בוקעת לתוך האהל ומתפשטת שם בכל האהל. י"ל דהיינו בטומאה רצוצה תוך התקרה של האהל. אבל הכא שפירס יריעה או הניח נסרים למטה מהתקרה. והניח רווח פחות מטפח בין היריעה והנסרים להתקרה. היריעה והנסרים נעשו תקרה להאהל. והטומאה שעל תקרה זאת לא בקעה להאהל. דתקרה זו חוצצת ככל שאר תקרת הבית שחוצצת שלא תכנס טומאה שע"ג לתוך האהל שלמטה ממנה. תדע דהרי כשהטומאה אינה רצוצה בהתקרה רק בהמעזיבה. ג"כ כ' רכ"מ (ספכ"ד מטו"מ) דאע"ג שהטומאה רצוצה במעזיבה אינה בוקעת לתוך הבית. משום דמעזיבה עומדת לסתור (כמ"ש רתוי"ט בשמו לעיל פ"ו מ"ה ד"ה טומאה). א"כ מכ"ש כשהטומאה מונחת בין הנסרים להתקרה שלמעלה ממנה. שהרווח שמונחת הטומאה בתוכה. מחולקת וסתורה היא כבר מה"ת נימא שתבקע לתוך חלול הבית שלמטה מהנסרים. רק דאפ"ה כשהטומאה רצוצה שם הבית טמא. לא משום שהטומאה הרצוצה שבתוך החצץ בקעה להבית למטה. רק מדדרך טומאה לצאת דרך הבית. ואף שגם טומא' זו הלממ"ס היא (כמ"ש בס"ד לעיל פ"ז מ"ג). עכ"פ לא מסתבר שטומאה זאת שבבית רק מדסופה לצאת דרך שם תחזור ותבקע למעלה דרך כניסה לטמא כל האויר בשחצץ למעלה מהבית. וכ"ש כשהחלול שבחצץ שלמטה רחב טע"ט. אע"ג דבכה"ג הטומאה שבחצץ שלמטה אינה בוקעת למעלה לתוך הבית. ואפ"ה הבית טמא מדדרך הטומאה שבחצץ לצאת דרך הבית. והרי לפי דברינו כל שהבית טמא רק מדדרך טומאה לצאת אינו חוזר ובוקע למעלה ולמטה דרך כניסה. אפ"ה כאן. שהחצץ בעצמו רחב טע"ט. כלים המונחים שם טמאין. לא משום דבקעה לשם הטומאה שבבית רק דמשום שהחצץ רחב טע"ט התפשטה הטומאה שם בכל אויר החצץ ונטמאו כל הכלים. מיהו עדיין יש לחלק ולומר. דדוקא בשהטומאה ממש באהל קרקעיתו טמא עד התהום. וכדיליף מקרא (כר"ב פ"ג מ"ז) והרי קרא רק בשהטומאה ממש באהל כתיב. אבל אם רק התפשטה הטומאה לשם ע"י בקיעה כמו כשהבית טמא רק מדדרך טומאה לצאת אין קרקע הבית טמא. כ"כ בשהתפשטה להבית ע"י בקיעה. אין קרקעיתו טמא. ואע"ג דכלי שגבוה מארץ טפח ע"ג אמרינן שהטומאה שע"ג שבקעה לתחת הכלי והתפשטה שם לכל תחתיתה חוזרת ובוקעת שוב למעלה לטמא שם נגד כל תחתית הכלי. התם הכלי מחשב אהל לטמא ולא לטהר (כרפ"ו). ונמצא שאין הכלי חוצץ. משא"כ הכא שקרקע ורצפת הבית מפסיק. וכן מסתבר שלא להרחיק הפלוגתות שהבאנו לעיל (פ"ד בקרית ארבע סימן ב' סעיף ב') בדין רצוצה שבקעה לתוך האהל. די"א שאמ"ט בהאהל רק כנגד הטומאה. נמצא דלהך מ"ד ודאי קרקע כל האהל טהור. ואיך נימא דלמ"ד דטומאה שבקעה לתוך האהל התפשטה שם בכל האהל. ויהיה גם קרקעית האהל טמא. אלא ודאי דקרקעיתו לכ"ע טהור:

חצצו מארצו. כלומר מכלפי ארצו וכן חצצו מן הצדדין או מן הקורה דתנן בבבא דלעיל ר"ל מכלפי הקורה שאם דרך משל היה גובה הבית עשר אמות כשחלקו נשאר חמש אמות לבית על גבי הנסרים או היריעות אם חלקו בשוה או פחות או יותר הכל כפי מה שחלקו:

שארצו של בית כמוהו עד התהום. פי' הרמב"ם ז"ל ולשון ספרי כל אשר באהל לעשות קרקע הבית כמוהו ע"כ: