משנה אהלות פרק ט״ו משנה ב׳

נוגעות בקרנותיהן. על זאת הצורה הנוגע בשניה טמא טומאת ז'. לפי שהוא חלק מאהל המת וכלים שתחתיה טהורין לפי שלא יגיע בינה ובין הטבלא אשר תחתיה הטומאה פותח טפח עד שתביא לה טומאה ואמנם ימשש זוית לזוית לבד כמו שביארנו והבן זה הענין והקש עליו ואמר עד שיהיה בו רבוע פותח טפח לפי שכבר יהיה מעט הגובה או מעט הרוחב הנה לא יביא טומאה תחתיו עד שיהא בו טפח על טפח על רום טפח:

[*טמא טומאת ז'. כתב הר"ב. ואע"ג דתנן וכו'. ואי משום חבורים נמי ליכא. דהוי דיקרב בדיקרב לדיקרב. כמ"ש הר"ב בר"פ דלקמן. דאין טמא אלא טומאת ערב. וא"ת והתנן בפרק במה מדליקין כל היוצא מן העץ. אינו מטמא טומאת אהלים וכו'. ל"ק דההיא לשיהא האהל טמא בעצמו אף לאחר שהוציאו המת מתוכו. והכא בעוד שהמת בתוכו דהוי כמלא טומאה. ועיין בפ"ז משנה ב [בפירוש הר"ב] ור"פ דלקמן בד"ה וטמאוהו כו']:

שהן נוגעות זו בזו בקרנותיהם שמונחות שטוחות בארץ. ואין במקום נגיעתן בקרנות טע"ט כזה*

והן גבוהות מן הארץ פותח טפח שכל א' מהן יש אויר טע"ט תחתיה:

טומאה תחת אחת מהן הנוגע בשניה בשעה שהטומאה תחת הראשונה:

טמא טומאת שבעה כאילו היתה השני' נטמאת ממת עצמו וכ"ש כשנגע הטהור בראשונה שטמא טו"ז:

כלים שתחת הראשונה בעוד הטומאה תחתיה:

טהורין אף בעוד טומאה תחת א'. הרי שניה לא נטמאה מדמאהלת השתא על מת. דהרי כיון דאין ב' האהלין נוגעין זב"ז ברוחב טפח אין טומאה באה מתחת זה לתחת זה [כמודבקת בשקוף פחות מטפח ספ"י ועי' מ"ש לעיל פי"ד סי' כ']. רק מחמת נגיעת טבלא ב' בטבלא א' חשבינן לטבלא ב' כמאהלת אף שאינה מאהלת. וא"כ איך יהיו הכלים שתחת הב' טמאין. הרי באמת אין הכלים והמת תחת אהל איך והרי כלי שנטמא במת אינו חוזר ומטמא לטהרות שהאהיל עליהן. ולא דמי לקורה [פי"ב סי' מ"ג] ולזיז [פי"ד סי' י"ט]. התם הכל גוף א':

עד שיהא בו ריבוע בפותח טפח שולחנות שלהן עשוין מתיבה של ד' דפנות בלי שולים. וזה נקרא רבוע. ועל רבוע זה מניחין הטבלא. והטבלא בולטת טפח סביב לכל צד מהתיבה. וקאמר הכא שבאם הטומאה תוך התיבה אינה מתפשטת לכל תחתית בליטת שפת הטבלא. דהרי כבר כתבנו בכמה דוכתי במכילתין דכל טומאה רצוצה מדבוקעת ועולה אין לומר בה סוף טומאה לצאת [ועי' פ"ד סוף משנה א' ובפירושינו שם. ובפ"ו סוף מ"ו]. אבל כשיש תוך הרבוע חלול טע"ט. הו"ל כאהל תוך אהל. אמרינן בהטומאה שתוך אהל הפנימי סוף טומאה לצאת דרך אהל החיצון שסביב לו וכולו טמא. וכדאמרינן בטומאה תוך מגדל שעומד תוך הבית [פ"ד מ"א]:

וא"ת הרי מדקתני סיפא כלי שתחת השניה טהורים ש"מ דמיירי דאין בהקרנות במקום נגיעתן זב"ז רוחב טפח. דאל"כ אף שכולן אינן גוף א'. מתפשטת הטומאה תחת כולן (וכעדר לעיל פ"ח סימן י"ח וכ"כ ספ"י). וא"כ קשה למה הנוגע בהשניה טמא טו"ז. ואמאי ולהוי הטבלא שמאהלת על המת. ככלים הנוגעין במת וטבלא שניה ככלים שנוגעין בכלי הראשונה. והרי בכה"ג החוזר ונוגע בכלי הב' טמא רק טו"ע (כפ"א מ"ב). ואי"ל דהכא שאני. דהרי ע"כ לא איירי הכא בשנגע לאחר שהוציאו הטומאה מתחת האהל הראשון. דא"כ אז אפי' נגע בהאהל הראשון עצמו בצד החיצון שבו טמא רק טו"ע (כפ"ז מ"ב). אע"כ דמיירי בשנגע בהג'. והג' בב' בעוד הא' מאהלת על המת. ולפיכך הו"ל כטומאה בחיבורין. ליתא דעכ"פ הנוגע בב' הו"ל דיקרב בדיקרב לדיקרב. ור"ל נוגע שלישי. ובכה"ג אף לתוס' (שבת י"ז א') דאפילו עד אלף כולן טמאין. היינו רק טומאת ערב. אבל טו"ז לא נטמא רק עד הנוגע ב' (ועמ"ש בס"ד פ"א סימן כ'). וי"ל דהא דהנוגע מג' ואילך טמא רק טו"ע זהו רק בנטמא הראשון במגע המת. אבל הכא דטומאה הראשון הוא מדהאהיל על המת. הרי אין האהל מתחשב. וכל הנוגע בהאהל המטולטל אפילו בחיצוניותו בשעה שהמת בתוכו הו"ל כנוגע במת עצמו (כהר"ב פ"א מ"ג) ולהכי הנוגע בטבלא הב' טטו"ז. ומה"ט נקט הכא טבליות של עץ ולא בטבליות של שיש. וכמשנה דלעיל. משום דהכא בטבליות שמק"ט מיירי. דאע"ג דטבליות הו"ל פשוטי כ"ע. הכא בטבליות של שולחן מיירי דמק"ט מדעשוי לתשמיש אדם וכלים (ככלים רפכ"ב). ואע"ג דהכא נתפרד הטבלא מהבסיס שלו. ובכה"ג אמק"ט רק בחישב עליו (כפכ"ב דכלים מ"ב). י"ל דהכא מיירי בחישב להשתמש עליהן כך. א"נ מיירי הכא דהבסיס של השולחן קיים. ובכה"ג אף שנפרדו מהדדי מק"ט (וככלים ספי"ח). ומשום שהטבלאות מק"ט להכי גם הנוגע בהב' טטו"ז בעודן בחיבורין. הא אם היו טבלאות של שיש שאמק"ט נהי דמחשבו אהל לטמא תחתם (כרפ"ו) עכ"פ אין בהן דין חיבורין מדאמק"ט (ועי' בבועז פ"א סימן א'). ולהכי היה גם הנוגע בטבלא א' בשעה שהמת תחתיה טהור. מיהו אף להרמב"ם והר"ב שהבאנו (פ"א סי' ו') דכל כלי שנטמא במת הו"ל כחלל. רק הטבלא הב' טטו"ז אף שנגעה בטבלא א' אחר שהוסר הטומאה משם. אבל הנוגע בטבלא ב' רק בנגע בה בעוד הטומאה תחת א' טמא טו"ז (כפ"א מ"ב). וכ"ש להראב"ד ורש"י ור"ת דס"ל דרק בכלי מתכות אמרינן חרב כחלל. א"כ הכא דהטבלאות הם של עץ. אפילו נחשב הטבלא הב' כאילו נטמאה במת עצמו עכ"פ הרי לא נעשת רק אב. ואיך יהיה הנוגע בה טטו"ז. אלא מדמיירי שנגע בטבלא הב' קודם שהוסר הטומאה מתחת טבלא א'. הו"ל טומאה בחיבורין שהנוגע טטו"ז מדאין האהל מתחשב. אמנם הרא"ש וגם רב"א תרצו דאף על גב דע"כ מיירי שאין ברוחב הקרנות טפח במקום נגיעתן. ולהכי אין דין טבלא ב' כדין אהל שעל המת היינו רק לענין שלא תטמא טבלא ב' כלים שתחתיה. וכדסיפא. אבל לענין טומאת עצמה. דינה כמאהלת על המת. משום שנוגעת כ"ש בהראשונה. דהרי תנן לקמן (רפט"ז) דלטמא א"ע ברחבה כ"ש סגי ובאה הטומאה לשם. והו"ל הטבלא הב' כאילו האהילה היא עצמה על המת. מדבאה הטומאה לשם דרך ב' הקרנות שנוגעות זב"ז. ולהכי הנוגע בה טטו"ז. ואני עני וכואב. לא זכיתי להבין דברי רבותינו אלו. דהא דאמרינן לקמן (רפט"ז) דלטמא א"ע ברחבה כ"ש סגי. היינו במאהלת על הטומאה. אף שרחבה כ"ש נטמאה. אבל מנ"ל דנימא כה"ג בנגעה כ"ש בהאהל שיהיה דינה כטומאת אהל. ותו דאי נימא דאע"ג שאין במקום נגיעת הטבלאות רוחב טפח. אפ"ה לענין טומאת עצמה של הטבלא הב'. דיינינן לשניהן כאהל א' מחובר. א"כ אף דנימא דמה שהוא תחת מקום נגיעתן בקרנות לא נטמא מדאין אהל טפח ע"ג. עכ"פ כיון דטבלא הב' בעצמה רחבה טע"ט. כל מה שיש תחתיה במקום שרחבה טפח. הו"ל לטמויי עכ"פ. וכדאמרינן לעיל (פי"ד סימן כ') בטומאה בבית. וזיז סובב כל הבית. ויש מהזיז למעלה מהפתח המשך ג' אצבעות. אז כל מה שיש תחת הזיז אחורי הבית במקום שבולט הזיז טע"ט טמא. וה"נ נחשוב הטבלא א' שהטומאה תחתיה כתוכו של בית דהתם. והטבלא הב' שנגעה בטבלא א'. כהזיז שרחבו טפח שאחורי הבית. ומקום נגיעת הקרנות זב"ז כמקצת הזיז שהוא פחות מטפח על טפח שע"ג פתח דהתם. ומ"ש שם שהתפשטה הטומאה מתוך הבית לתחתית הזיז שאחורי הבית דרך הזיז שפחות מטפח. ומ"ש הכא שלא תתפשט הטומאה מתחתית טבלא א' לתחתית טבלא הב' דרך מקום נגיעתן בקרנות. אע"כ דהתם שאני. דכל הג' מקומות. דהיינו תוך הבית. ותחתית הזיז שאין ברחבו טפח. ותחתית הזיז שאחורי הבית. הכל מחובר תחת אהל א'. להכי מתפשטת הטומאה שפיר תחת כולו. דכל דבר שהוא טע"ט במקום שמאהיל על הטומאה. אף שהדבר ההוא אינו טע"ט במקום שמאהיל על הטהרה. נטמאת הטהרה. כיון דהכל גוף אהל א'. וראייתי מלעיל (פי"ב מ"ו) בקורה ועיין שם. משא"כ הכא שרק נוגעין האהלים זב"ז. להכי מדאינן גוף א'. לא דיינינן כאהל א'. רק בשנוגעין זב"ז ברוחב טפח. רק דיינינן לטבלא ב' כנוגעת בהראשונה. וא"כ לא מטומאת אהל נטמא הטבלא הב' רק מטומאת מגע (ועי' פי"א סימן ז' ודו"ק). ולא דמי הכא לעדר. דאע"ג שהן גופין נפרדין נחשבין כאהל א'. התם שאני דנוגעין זב"ז ברוחב טפח. אולם מה שהקשה רתוי"ט היאך מטמאין הטבלא של עץ משום אהל. הרי כל היוצא מן העץ אינו מטמא טומאת אהלין אלא פשתן (כשבת פ"ב מ"ג). במחכ"ר זהו רק באהל מחובר בקרקע (ועי' מ"ש בס"ד לעיל פ"ז בפתח האהל סימן ב'):

ולא מבעיא להרמב"ם (פ"ה מטו"מ ה"ט) דאפילו כלי מתכת שנטמא ממת אינו חוזר ומטמא באהל. א"כ כ"ש הכא שאין הטבלא ב' של עץ חוזרת ומטמא כלי שתחתיה. אלא אפילו להר"ש (פ"א דאהלות מ"ג) והר"ב (פי"א מ"ח) דס"ל דאפילו כלי עץ שנטמא ממת חוזר ומטמא בשמאהיל כמת עצמו (יעמ"ש בזה בס"ד פ"א סימן ו'). אפ"ה י"ל דזהו דוקא בשהכלי המאהלת באמת נטמא במת עצמו. אבל הכא שבאמת לא נטמא הטבלא הב' בהמת עצמו. רק חשבינן לה כך מדאין האהל מתחשב [או כדעת הרא"ש ורב"א הנ"ל ודו"ק] לפיכך מדכל טומאתה רק מדנגעה באהל המת. לכ"ע אינה חוזרת ומטמאה כשמאהלת על טהרה:

ואאמ"ו זצוק"ל בספרו כנסת ישראל כ' דכשיש בהרבוע טע"ט הו"ל כקבר סתום דמטמא כל אהל שסביב לו. ואע"ג שכלי אין בו דין קבר סתום (כתוס' פ"ב דב"ב) עכ"פ הכא כבדו קבעתו וע"ש. ואני בנו ותלמידו לא זכיתי להבין. וכי שולחן עם רבוע קטן כזה שאינו רק טע"ט. יהיה יותר כבד ממגדל (רפ"ד) דטומאה בתוכו. אין הבית טמא רק משום סוף טומאה לצאת ולא משום קבר סתום. מיהו בין לדברי קדשו של ע"ר זצוק"ל ובין לדברי תלמידו. צריך להוסיף בה דברים. דהא דבאין טע"ט תוך הרבוע. דטומאה בוקעת ועולה. לא אמרינן דנצרף חלול שתוך הרבוע עם החלול טע"ט שמקיפו. דהרי הרבוע שאין לו שולים אין לו ב"ק. וא"כ אמק"ט. ולפיכך דפנות רבוע זה חוצצת בפני הטומאה מדהו"ל דפנות הרבוע כדפנות תנור חדש שחוצצין בפני הטומאה (כפי"ב סי' ג'). דאף שכשבקעה הטומאה שתוך הרבוע למעלה. נטמאה הטבלא. אפילו הכי אין הטבלא חוזרת לטמא הטהרות שתחת בליטת הטבלא חוץ להרבוע. וכ"כ אם הטומאה תחת בליטת הטבלא חוץ להרבוע. אף על גב שהטבלא כולה נטמאה. אף על גב שלא היתה בולטת טפח. דהרי על עצמה באה הטומאה בכ"ש (כרפט"ז). עכ"פ מה שבתוך הרבוע טהור. גם בבולטת הטבלא טפח דכותלי הרבוע מפסיקין. וצ"ל נמי דמיירי שהטבלא אינה מחוברת להרבוע. דאל"כ הרי מדנטמא הטבלא נטמא הרבוע עמו. ואיך יהיה הדפנות של הרבוע חוצצין. הרי כל המק"ט אינו חוצץ בפני הטומאה (כרפ"ו) והכא הכל כלי א' ומק"ט. ולפי פי' זה יהיה המשך לבבא זו בהדי בבא דלעיל לענין ביאת טומאה מתחת טבלא א' לתחת טבלא ב'. וכ"כ יהיה לה המשך להדי הענינים שלמטה בפרקן. בחביות שיושבות על שוליהן ובית שחצצו בנסרים. דכולהון מיירי בהתפשטות הטומאה ממקום למקום אחר. אמנם מ"ש הר"ש והר"ב דעד שיהיה בהרבוע פ"ט דר"ל עד שיהא הטבלא בולט טפח סביב להרבוע לכל צד. דאל"כ אף שיהיה הטומאה תחת בליטת טפח של הטבלא. אפ"ה תוך הרבוע טהור. דאין מצטרף חלק הטבלא שממעל להרבוע לחלק הטבלא שבולט סביב להרבוע. דהרי כותל הרבוע שאמק"ט חוצץ. וכ"כ כשהטומאה תוך הרבוע. חוצץ כותלו שלא תתפשט הטומאה משם להבליטה שסביב להרבוע. כבר שדא ביה נרגא אאמ"ו הגזצוק"ל. דמה קמ"ל. הרי כבר תנינן כן בנסר שע"ג תנור (פי"ב). ומלבד זה ק"ל אני בנו ותלמידו גם הלשון של משנתינו. דקאמרה עד שיהא בהרבוע פ"ט. ונימא דהיינו הבליטה שסביב להרבוע. ותו ק"ל אי כותלי הרבוע שאמק"ט חוצץ. א"כ גם כשהטבלא עודפת טפח סביב להרבוע. היאך תבוא הטומאה מתוך הרבוע לתחתית הבליטה שבחוץ. או להיפך. הרי דפנות הרבוע שאמק"ט חוצצין. וכתנור חדש (פי"ב סימן ג'). ורב"א פי' דה"ק משנתינו. שולחן אינו מביא את הטומאה. ר"ל דשולחנות שלהן עגולים היו ורבוע דקאמר הכא ר"ל אינו מביא את הטומאה עד שיהא בעיגולו כדי לרבע בו טע"ט. ולננס כמוני דחיקא לי מלתא טובא לומר דתנא פתק ושדי הכא מלתא בין הביניים שאין לו המשך כלל לדלעיל ולתתא. וטפי הו"ל למתניא להך דינא לעיל ספי"ב כי שם מקומו. ותו לא יכילנא להבין שם שולחן לטבלא קטנה שאין טע"ט בשטחו. ואם כי מצינו כך בסוכה (דג"א) היינו שדי לו לאדם מקום טע"ט בהשולחן להניח שם מאכלו:

בקרנותיהן. על זו הצורה%:

עד שיהיה בו רבוע בפותח טפח. לפי שכבר יהיה מעט הגובה או מעט הרוחב הנה הוא לא יביא טומאה תחתיו עד שיהא בו טפח על טפח על רום טפח עכ"ל הרמב"ם ז"ל. ובבא זו דשלחן לא נמצאת לי שם ברמב"ם: