משנה אהלות פרק י״ב משנה ח׳

כבר קדם במקומות מזו המסכת שהטומאה כאשר היתה גבוהה מן הארץ הנה היא כקבר סתום ומטמא כל סביביו והבית כולו טמא להיות מאהלת: ואמרו ידון מחצה למחצה שהוא כאשר נעיין מקום הטומאה אם היה בחצי רחב האסקופה אשר ימשך חוץ לבית הבית טהור כמו אם היתה הטומאה בתוך כתלי הבית לפי מה שהתבאר מזו המס' ומזו ההלכה יתבאר לך שמי שנכנס קצת גופו באהל המת נטמא ולשון ספרי (במדבר י״ט:י״ד) כל הבא אל האהל זה שבא מקצתו וכל אשר באהל (שם) זה שבא כולו והלכה כרבי יהושע ואין הלכה כרבי יוסי:

מודבק לאסקופה. ל' הר"ב מן השקוף ולחוץ כו'. כ"כ הר"ש וכתב דדמיא הך פלוגתא לפלוגתא דר"מ ור"י דפליגי לעיל בפי"א [משנה ז] בכלב שאכל בשר המת ומוטל על האסקופה כמסקנא דגמרא [דחולין דף קכו] שכתבתי שם דפליגי בתרתי ע"כ ופי' שקוף כתבתי שם בפי"א [סד"ה רי"א]:

ידון מחצה למחצה. כמו אם היתה הטומאה בתוך כותלי הבית. לפי מה שהתבאר [בו'] [מ"ד] מזו המסכת. הרמב"ם:

מודבק למשקוף. פירש הר"ב תחת המשקוף מן השקוף ולחוץ כו' כ"כ הר"ש. ומכאן מוכח דלעיל בפי"א מ"ז גרסינן נמי שקוף:

ר"י מטהר. פי' הר"ב דלא חשיב ליה כבית. וז"ל הר"ש. ר"י לטעמיה דקאמר לעיל בפי"א גבי כלב מכנגד השקוף ולחון הבית טהור. דלא חשיב ליה כבית ע"כ. ואע"ג דהשתא רבי [*יהושע] דרישא ור' יוסי דהכא בחדא שיטה מ"מ ר' [*יהושע] כי אמר למלתיה אמודבק לאסקופה אמרה ורבי יוסי כי אמר למלתיה אמודבק למשקוף אמרה. ולפיכך שנאן רבי למר מאי דקאמר ולמר מאי דקאמר:

רבי יהושע אומר מטפח ולמטן כו'. וכיוצא בזה מצאנו לו במשנה ט"ו פ"ט:

כזית מן המת מודבק לאסקופה מודבק בצדה הפונה לחוץ. או אפי' מונחת על האסקופה. ואין משקוף ממעל להטומאה:

רבי אליעזר מטמא את הבית דס"ל דאסקופה כבית דמי. ולא גרע מטומאה טמונה כולה בתוך הכותל. ואפ"ה בשהיא מחציה ולפנים כיון דשייך לבית הו"ל כאילו היא תוך הבית. וכ"ש הכא שהטומאה מגולה. והאויר שהטומאה שם מעורב עם אויר הבית [עפ"י מ"ג]:

רבי יהושע מטהר דס"ל כר' יוסי בכלב שאכל בשר המת. ומונח על האסקופה דמן המשקוף ולחוץ הו"ל כמונח בחוץ [כפי"א מ"ז]. מיהו נ"ל דפלוגתייהו הכא כי התם. דהיינו דוקא שאין משקוף על מקום הטומאה רק שהדלת פתוח. אבל בתרתי לריעותא שיש משקוף על הטומאה. והדלת ג"כ פתוח לכ"ע הטומאה נמשכת מתחת משקוף להבית. ואם הדלת נעול. אז לכ"ע אף שיש משקוף על הטומאה. אין הטומאה באה לבית. דאין דרך טומאה להכניס:

ידון מחצה למחצה דמחצי אסקופה ולפנים כלפנים. ומלחוץ כלחוץ. דכיון דהטומאה טמונה תחת האסקופה הוה שפיר דומה לטומאה טמונה תוך הכותל [כפ"ו מ"ג וסוף פרק שם] ולהכי כ"ע מודו דנידון. כי התם במחצה על מחצה. משא"כ ברישא הכא שמגולה לאויר פליג ר' יהושע וס"ל דהוה הכא כמונח בראש הכותל שבוקעת רק כנגדה:

מודבק למשקוף בצד חוץ של המשקוף [רב"א ודלא כהר"ש והר"ב שפירשו דמיירי שהטומא' מודבקת בתחתית המשקוף. ותמוה א"כ מ"ט דר' יוסי דמטהר. והרי הטומאה ואויר הבית תוך אהל א' הם. ובתוספתא ג"כ משמע כרב"א וע"ש]:

הבית טמא דבמשקוף גם ר' יהושע מודה. דהו"ל כהטומאה תוך הבית. מדאהל הבית נמשך לתחתיתו וגזרינן צדו אטו תחתיתו:

רבי יוסי מטהר לטעמיה אזל דס"ל בכלב הנ"ל [פי"א מ"ז] דכשהטומאה מתחת המשקוף ולחוץ כלחוץ. מיהו כשמודבק בתחתית המשקוף לכ"ע הבית טמא. וכלעיל סי' נ"ה:

היה הכזית מהמת:

הנוגע במשקוף אפי' בצד חוץ:

טמא לכ"ע מדסוף טומאה שבבית לצאת דרך שם. גזרינן בצדו אטו תחתיו:

הנוגע באסקופה בצד החוץ:

רבי אליעזר מטמא דאזל לטעמיה לעיל ברישא מחשיב לה כהבית:

רבי יהושע אומר מטפח ולמטן למטה מפני עליון של האסקופה לצד הארץ:

טמא כך משער ג"כ לעיל [פ"ט מט"ו]. דאע"ג דר' יהושע לא חשיב להאסקופה כבית. עכ"פ כל שנגע בה למעלה בטפח העליון. גזרינן אטו נגע בפני עליון של אסקופה ומדדרך שם יוצא הטומאה טמא מדרבנן אף שאין אהל ע"ג. וכשיש שם אהל ע"ג הרי תיכף כשהושיט ידו לשם נטמא אף שלא נגע:

כך נ"ל טעם דמתניתין. ורב"א זצוק"ל כתב דלהכי מטפח ולמטן טמא. דחיישינן שמא יהיה חור טפח באסקופה מהבית ולחוץ. משא"כ בנגע מטפח תחתון ולמטה ליכא למגזר כה"ג ולהכי טהור. ולא זכיתי להבין בזה דברי רבינו זצוק"ל. ואפשר דכוונת רבינו שיש חור מפולש בהמפתן מהבית עד לחוץ. שהטומאה מתפשטת שם:

כזית מן המת מודבק לאסקופא ר' אליעזר מטמא את הבית. כולו כאילו היתה טומאה תחת אהל הבית וחומרא בעלמא היא ובמודבק למשקוף מודה ר' יהושע דטמא דיותר בטל השקוף לבית מן האסקופא שבטלה אגב קרקע ור' יוסי מטהר אף בשקוף:

ידון מחצה למחצה. מחציה ולכינים כלפנים והבית טמא מחציה ולחוץ כלחוץ והבית טהור ומיירי שהאסקופא היא יוצאה לרה"ר ואין השקוף עליה דאילו היה השקוף כנגד הטומאה היה מביא את הטומאה לבית מחצה על מחצה הבית טמא. הרא"ש ז"ל: