משנה אהלות פרק י״ב משנה ו׳

כבר כפל הרבה זה השרש והוא שהטומאה כאשר לא יתפשט דינה תחת אהל הנה היא תטמא כל הנוכחי אליה למטה ולמעל' וכבר ביארנו ביחס המרובע לעיגול מה שיש בו די בריש עירובין ועיין אותו שם:

מביאה את הטומאה תחת כולה. אע"פ שאין כולה שוה וקצתה פחותה מטפח. מפני שקצתה מקצת אהל הוא. הרמב"ם פי"ב מהט"מ [הלכה ז']. דאלת"ה ליתני מביאה את הטומאה ותו לא. הכ"מ בשם הר"י קורקוס:

הקיפה ג' טפחים. כי' הר"ב דכל שיש ברחבו טפח כו'. כדתנן במשנה ה פ"ק דערובין ועיין מ"ש שם [דאין החשבון מדוקדק]. ומ"ש הר"ב שכן מנינו בים שעשה שלמה כו'. וכך כתב הר"ש משום דלא סגי בטעמא שהמרובע כו' ראיהו גופיה תקשה מנלן. וצריך תלמוד אהכי מייתי להו מקרא [*אך ז"ש הר"ב בדברי הימים תמיהני שלא כתב במלכים א ז [כג] דקדים]:

בזמן שהיא מרובעת ד'. קשיא לי דלגופי' לא אצטריך שכשאני צריך למדוד כל הד' צדדין כשמדדתי צד הא' ל"ל למדוד עוד הג' צדדין. ולאשמעינן שהמרובע יתר כו' אינו במשמע דאם כן הרי זה בא ללמד ונמצא למד:

שהמרובע יתר על העגול רביע. דהא כל עגול שרחבו אמה יש בו היקף ג' ואם היה מרובע אמה על אמה היה לו היקף ד' אמות. אמה לכל רוח נמצא מרובע (רב) [יתר] על העגול רביע רש"י פ"ק דערובין דף יד. ותוספות פ"ה דף נו [ד"ה כמה] האריכו לבאר ג"כ שיש כן בשטח עצמו לפי שאין הוכחה מן ההיקף אל השטח עצמו כמו שבארו זה בפ"ק דסוכה ד' ח ובכאן אין להאריך בזה לפי שאין אנו צריכין לדעת אלא ההיקף:

אם יש בה פותח טפח שרחבה טפח בשום מקום. ואפילו הטומאה מונחת תחת מקום שאינה רחבה טפח [וכטומאה מונחת תחת שפוע אהלים [פ"ז מ"ב]]:

מביאה את הטומאה תחת כולה מדלא נקט סתם מביא את הטומאה רק נקט תחת כולה משמע אף תחת מקום שבקורה שאין רחב שם טפח אפ"ה מתפשטת הטומאה לשם ממקום הטומאה בעצמה שרחבה טפח [כ"כ הרמב"ם פי"ב מטו"מ ה"ז]:

טומאה בוקעת ועולה בוקעת ויורדת רק נגד הטומאה למעלה ולמטה טמא:

בזמן שהיא עגולה הקיפה שלשה טפחים דכשיש בהקיפה ג' טפחים יש ברחבה טע"ט:

בזמן שהיא מרובעת ארבעה דהרי טע"ט כשיהיה במרובע ונמדד כל צדדיו יהיה לו טפח לכל רוח דהיינו ד' טפחים:

ונ"ל ראיה משפוע אהלים שאין שם טע"ט. ואפ"ה מתפשטת הטומאה לשם (כלעיל פ"ז מ"ב). וכ"כ יש להביא ראיה לזה מקנה (פי"א מ"ב) וגם מלקמן (פי"ד מ"ד. ופט"ו מ"ד ה' וו'). וא"ת להרמב"ם ק' מלעיל (מ"ג) בנסר שבולט טפח מזה ומזה ומשאר ב' הצדדים פחות מטפח. שאין הטומאה מתפשטת מתחת טפח א' לתחת חבירו דרך הפחות מטפח שבצדדים. וכ"כ טבליות שכל א' טע"ט. ונוגעין בקרנותיהן פחות מטפח. אין הטומאה מתפשטת מתחת א' לתחת חבירו (כפט"ו מ"ב). וכ"כ ק' מהנך לזיז המסובב כל הבית ואוכל בפתח רק ג' אצבעות דמביא הטומאה מזל"ז (כפי"ד מ"ד). ונ"ל דאע"ג דכל אהל אף שנעשה ממילא ולא התכוון לאהל. אפ"ה מביא טומאה לכל שתחתיו (וכדמוכח מעדר ומכונות (לעיל פ"ח מ"א) ודלא כרבינו הראב"ד שהביא רתוי"ט לעיל מ"ג בפי' מלת בטח וע"ש) עכ"פ המקומות שפחות מטפח המשותפות עם האהל טפח. אין טומאה מתפשטת לשם רק בנעשה האהל טפח בכוונה כשפוע אהלים (פ"ז מ"ב). וכ"כ בקורה הכא. ובזיז הסובב הבית. כולן נעשו בכוונה להאהיל על שתחתם. להכי גם המקומות שאין בהם פ"ט המשותפות עם האהל טפח מתפשטת הטומאה לשם. משא"כ בנסר שע"ג התנור לעיל. וכ"כ בטבלאות (פט"ו מ"ב) שלא הונחו בכוונה שם להיות אהל על שתחתן. אין הטומאה מתפשטת למקום שאין בו פ"ט המשותף עמו (ועמ"ש בס"ד במכילתין פי"ד. ועי' מ"ש בס"ד פי"א סי' ז'). לפ"ז צ"ל דעמוד שבמשנה ז' מיירי שתחתית הבטן בכל מקום הוא טע"ט. א"נ י"ל דרק בטבליות מפורדות או בנסר שהתנור מפסיק בין ב' הבליטות אינן מצטרפות דרך אהל פחות מטפח (ועמ"ש בס"ד בבועז פ"ד סי' ב'):

והמה רתוי"ט דלענין טומאה למה צריך למדוד כל הד' רוחות. הרי סגי בשימדוד הצד המאהיל על הטומאה אם הוא טפח או לא. ונ"ל דמשכחת לה בשהקורה מונחת לא על מקום השוה ברבוע שבהקורה. רק על קצוות הדק שבזויות הקורה כזה* ומיירי שהטומאה מונחת תחת מקום הדק שבאחת מזוית הקורה נגד מקום א . וע"כ שבכה"ג אין בו דין אהל רק בשיהיה רוחב עובי הקורה רוחב טפח מנקודת ב עד נקודת ג והרי א"א למדוד רוחב זה. דמי יוכל להכניס קנה המדה תוך עובי הקורה להכי קמ"ל תנא שכשימדוד ד' צדדי הקורה. וימצא שיהיה כל צד טפח יהיה האלכסון שמנקודת ב לנקודת ג קצת יותר מטפח (וכלקמן מ"ז). והא דמצריך תנא שיהיה טפח לכל רוח. ויהיה האלכסון יתר מטפח. והרי הוה סגי כשיהיה רוחב כל צד 5/7 טפח. ונמצא שיהיה כולו. רבוע של 5/7 טפח על 5/7 טפח ויהיה א"כ האלכסון טפח מכוון שמאהיל על הטומאה נ"ל דה"ט מדצריך שיהיה טע"ט מלבד מקום הטומאה (כהראב"ד רפי"ב מטו"מ):