משנה אהלות פרק י״ב משנה ה׳

מכוונות. שתהיה אחת נכח השנית והעליונות כבין התחתונות הוא שתהיה כל קורה מהעליונות נגד החלל אשר בין כל שתי הקורות התחתונות וכבר קדם לך בשבת (דף קא.) וסוכה (דף ד:) ועירובין (דף פז.) שמן השרשים שנאמ' גוד אחית מחיצה וגוד אסיק מחיצה ושזה הלכה למשה מסיני וענין זה שנחשוב המחיצות יורדות מלמעלה למטה ועולו' מלמטה למעלה וכבר התבאר בתוספת' שזה כולו בשני תנאין שיהי' ברוחב כל קורה פותח טפח וביניהן אויר גם כן פותח טפח ואז נחשוב הקורה העליונה שהיא כאילו ירדה למה שבין הקורה התחתונה וישים הכל גג א' וכן נחשוב הקורה התחתונה כאילו עלתה בין הקורה העליונה וישים הכל גג אחד ולזה כאשר היתה טומאה תחת קורות הבית הבית והעליה טמאין אולם כאשר היה ברוחב כל קורה פחות מטפח הנה הדין כמו שהתבאר בתוספתא וזה שבהלכה הראשונה אשר הוא שיהיו הקורות מכוונות אם היתה הטומאה תחתיהן או ביניהן או על גביהן טומאה בוקעת ועולה בוקעת ויורדת לפי מה שהשרשנו מהשרשין ובהלכה שניה ג"כ אמנם אם היתה הטומאה הנה היא בוקעת ועולה בוקעת ויורדת אם לא שתהיה הטומאה תחת אהל טפח שכל שהוא ממעל לאהל טהור כמו שקדם:

שאין עליהם מעזיבה. ולא נסרים. ומעזיבה לאו דוקא נקט. אלא דסתם היכא דליכא מעזיבה ליכא תקרה. רש"י פ"ב דסוכה דף כב. וכתב מהר"ם משום דבעי למתני בסיפא היו העליונות כבין התחתונות טומאה תחת אחת מהן כולן טמאות. מש"ה קתני שאין עליהן מעזיבה דאי יש עליהן מעזיבה ותקרה על כל שורות ושורות תחתיהן טמא ותו לא. דהתקרה והמעזיבה חוצצים. ע"כ. [*ולי ברישא ומציעת' נמי צריכא. וקל להבין]:

כבין התחתונות. פי' הר"ב כנגד אויר התחתונות ורחבן כשיעור אויר שביניהן שאם תעלה כו' וכבר קדם לך בשבת [דף קא] וסוכה [דף ד] וערובין [דף פז] שמן השרשים שנאמר גוד אחית מחיצה. וגוד אסיק מחיצה. ושזה הלכה למשה מסיני וכבר התבאר בתוספתא שזה כולי בשני תנאים. שיהיה ברוחב כל קורה פותח טפח. וביניהן אויר ג"כ פותח טפח. הרמב"ם:

שאין עליהן מעזיבה שעשוי מטיט או נסרים. דביש מעזיבה בין הקורות. היה הוא מביא הטומאה לכל תחתיתו וחוצץ נמי בפני הטומאה כשהטומאה למעלה או למטה הימנו בין שהקורות עליונות מכוונות נגד התחתונות או שהיו עליונות מונחות כנגד האויר שבין א' לחברתה בתחתונות:

והן מכוונות שמונחות העליונות מכוונות ממעל להתחתונות ורחבות זו כזו לא פחות ולא יותר ורוחב כל קורה לא פחות מטפח. דאל"כ כליתנהו דמי. והו"ל כאילו טומאה מונחת באויר שטומאה רק בוקעת כנגדה למעלה ולמטה [כלקמן פט"ז]:

תחתיה טמא וע"ג טהור. דהקורה עצמה שרחבה טפח מפסיק כשאר אהל בין הטומאה לטהרה. וכ"ש שתחת שאר הקורות כולן טהור דהרי אויר מפסיק בין הקורה שהטומאה תחתיה לבין שאר הקורות. אפי' אותן שלצד הפתח [ועי' רפי"א ודו"ק]:

בין התחתונה לעליונה ביניהן טמא ר"ל בין ב' הקורות אלו מתפשטת הטומאה בכל ארכן אבל בשאר כל מקום טהור. ומיירי מתניתין אע"ג שאין בין קורה לחבירתה שבצדה טפח. אפ"ה הרי אין לבוד לטומאה [כלעיל פ"י מ"ב]:

היו העליונות כבין התחתונות כנגד אויר התחתונות ורחבות כאותו אויר לא פחות ולא יותר:

תחת כולם טמא כאילו היה כל התחתונות והעליונות תקרה אחת שלימה. דלגבי דלטמאו כל תחת תחתונות אמרינן גוד אחית עליונות כאילו מונחות בין התחתונות ולגבי שתתפשט הטומאה גם תחת כל עליונות אמרינן גוד אסיק תחתונות כאילו מונחות בין עליונות והכל טמא [כשבת ק"א]:

על גביהן כנגדו עד הרקיע טמא רק כנגד הטומאה. דהרי אפי' נימא גוד אסיק או אחית ויהיה הכל כתקרה אחת. הרי לא נטמא. רק נגד הטומאה עד לרקיע:

קורות הבית והעליה וכו'. טומאה תחת אחת מהן. נראה תחת אחת מהתחתונות. ובסוכה פרק הישן (סוכה דף כ"ב) ילפינן מברייתא דתני עלה דמתני' בד"א בזמן שיש בהן פותח טפח וכו' דלא אמרינן חבוט רמי בפחות מטפח פי' שאם הקנה אינו רחב טפח לא אמרי' ביה חבוט רמי דלא חשיב לסתום אויר. ולא שייך דין חבוט רמי אלא בגבוה זה מזה שלשה טפחים או יותר אבל בפחות משלשה פשיטא דהרי הוא כמושכב עליו דכלבוד דמי ודלא מרשב"ג דאית ליה התם ובכמה דוכתי בעירובין דאפי' בפחות מד' טפחים אמרינן לבוד בכולי' תלמודא. ולשון הרמב"ם ז"ל שם פט"ז אין בקורות פותח טפח בין שהיו מכוונות זו ע"ג זו ובין שהיו העליונות כנגד אויר התחתונות והיתה הטומאה תחתיהן או ביניהן או על גביהן טומאה בוקעת ועולה בוקעת ויורדת ואינה מטמאה אלא כנגדה בלבד לפי שכל טומאה שאינה תחת פותח טפח ברום טפח הרי היא כרצוצה ע"כ ושם השיגו הראב"ד ז"ל על טעם זה: