משנה מקוואות פרק ח׳ משנה ג׳

טפין עבות. נקודות עבות:

והמהרהר בלילה. מי שחשב בלילה ענינים הכרחיים להגיר הזרע ואחר מצא גופו חם הנה הוא טמא אע"פ שלא מצא זרע וביאור הש"ס שזה בתנאי שיראה בשנתו שהוא בעל אשה בעילה גמורה ואחר שנעור משנתו ולא מצא חמר זרע אך שימצא גופו חם הנה זה הוא אשר הוא טמא לפי שמעת שבעל בשנתו הנה הזריע אך שנתנגב או היה מעט השיעור ונבלע בבגדים. והעיקר אצלנו אשר יקרא שכבת זרע הוא אחר הגיע ברחם אם תפלטנו ולא תשתנה הנה הוא כמו רואה שכבת זרע וטמא ונפל המחלוקת אחר כמה מן הזמן תצא ממנה שכבת זרע ותהיה טהורה ויהיה זה הזרע כבר נפסדה צורתו ויצא מגדר הזרע:

ודע שעונה הוא עת מן הזמן אם יום שלם או לילה שלמה וכן אמרו עונה או יום או לילה. ראב"ע יסבור שמי שפלטה שכבת זרע אחר ג' עונות שלמות שהיא טהורה וזה אפשר שיהא ביום ג' משל בזה שאם נבעלה בא' בשבת ונשארה ליל שני ויום ב' וליל ג' וזה ג' עונות הנה אם פלטה שכבת זרע יום ג' תהיה טהורה לפי שפלטה אחר ג' עונות ונהיתה פולטת ביום הג' טהורה וחכמים ג"כ יחשבו כמו שבא בש"ס במס' שבת (דף פו.) אבל חכמים אומרים ג' עונות שלמות בעינן ור' ישמעאל מחשב שהיא טהורה אם פלטה אחר ב' ימים שלמים ויהיה התחלת ב' ימים קודם עלות השמש ואחריתם שקיעת השמש וקצת היום הג' והנה אפשר בב' אלו הימים ובקצת מהג' שיהיה ד' עונות או ה' או ו' משל בזה שאם נבעלה בסוף ליל ה' ופלטה ביום שבעה בבקר הנה היא טהורה לפי שכבר עברו עליה ב' ימים הה' והו' וקצת הג' והוא ליל שבת וכל מה שיש בזה הזמן ד' עונות יום ה' וליל ו' ויום ו' וליל שבת ותהיה אחר ד' עונות טהורה. והנה תהיה אחר ה' עונות אם נבעלה בסוף יום ד' קודם שקיעת השמש ויהיה עמהם ה' עונות ליל ה' ויום ה' וליל ו' ויום ו' וליל שבת וזה בב' ימים אחר הג' הה' והששי וליל שבת והנה תהיה אחר ו' עונות כגון שנבעלה ביום הד' אחר עלות השמש ותהיה עמה ו' עונות עם ליל שבת ואם פלטה ביום השבת תהיה טהורה ואלו הו' עונות אמנם תהיינה בב' ימים וקצת הג' והה' והששי וליל שבת ולא נחשוב יום הד' לפי שהיא נבעלה ביום ד' אחר עלות השמש ועיקר סברת ר' ישמעאל שיהיו ב' ימים קודם עלות השמש ור' עקיבא יכריע חמשה עונות לעולם כמו שאמר לעולם חמש ואם נבעלה במקצת היום או במקצת הלילה ישלימו הה' עונות מזה העת משל בזה שאם נבעלה ביום ד' בחצי היום הנה נשאר אצלנו חצי יום ד' וזה חצי עונה וליל ה' ויום חמישי וליל ו' ויום ו' כאשר נהיה ליל שבת בחצי הלילה נשלמו ה' עונות ואם פלטה אחר חצות לילה תהיה טהורה והוראת כלם אמנם הוא מאמרו הי"ת (שמות י״ט:ט״ו) היו נכונים לשלשת ימים וגו' ונפל המחלוקת מתי היה זה הצווי וקבל הוראת כל א' מהם למה שדומה בעיון הש"ס ממנו בזה המקום והלכה כראב"ע:

המטיל טפין עבות כו' טמא דברי ר"א [חסמא]. ופליג אתנא דלעיל דסתים וקתני דראה מים חלוקים בתחלה טהור. ולא מפליג בין אינן עבות לכשהן עבות. ולפ"ז טפין עבות באמצע ובסוף טמא לדברי הכל. אלא שראיתי להרמב"ם דסתם וכתב בפ"ה מהא"ה המטיל טפים עבות מתוך האמה טהור משמע דלעולם טהור. וכתב עליו הכ"מ מדקתני דברי ר"א משמע [דרבים] פליגי עליה ואמרי טהור ע"כ:

המהרהר בלילה. פי' הר"ב ורואה שבא על האשה. דא"א לשמש בלא הרגשה. [*דאל"ה] האמר שמואל כל ש"ז שאין כל גופו מרגיש בה אינה מטמאה. מ"ט ש"ז אמר רחמנא בראויה להזריע גמ' פ"ה דנדה דף מג. ול' הרמב"ם בפירושו המהרהר בלילה כו' בתנאי שיראה בשנתו שהוא בעל אשה בעילה גמורה ע"כ. וכ' הר"ש במשנה דלקמן שצריך לדקדק שלא יקשה לשמואל מהנך דלעיל דמים עכורים או חלוקין [*ועמ"ש לעיל]:

בשרו. אברו. רש"י שם:

טמא מדבריהם. וכמ"ש במתני' דלעיל:

הפולטה. זרע ביום השלישי טהורה דברי ראב"ע. בשבת פ"ט מ"ב שנאמר (שמות י״ט:ט״ו) והיו נכונים לשלשת ימים ומפרש התם בגמ' [דף פו] דלכ"ע בשבת נתנו עשרת הדברות וכיון דבשבת נתנו על כרחך בליל שבת טבלי ולא שחרית שלא יהיו הללו טובלין והללו מהלכין לקבל תורה. וראב"ע סבר בה' בשבת עבוד פרישה ויש שלא פירשו אלא עם חשיכה ומדטבלי ליל שבת ולא חשו שמא תפלטנו עוד ש"מ דפולטת בג' טהורה ומקצת היום של תשמיש ככולו. וכתב הר"ב דהלכה כראב"ע וכ"כ הרמב"ם והוקשה להכ"מ [שם הל' י"א] והעלה לתת טעם לשיפסוק כן אי סבר ראב"ע אחר שלשה עונות שלמות. ובאמת שכן לשון הרמב"ם בפירושו בדראב"ע אבל צ"ל לפי זה דראב"ע נמי ס"ל בהשכמה עלה וירד כמ"ש לקמן בדר"ע. [*ודתנן הכא הפולטת זרע לקמן גרס ש"ז וכן העתיקו הר"ב והר"ש והרמב"ם בכאן וכן גירס' הספר אדהכא במס' שבת]:

רבי ישמעאל אומר פעמים שהן ארבע כו'. ס"ל בד' עבוד פרישה ומיהו יש שלא פירשו עד סמוך לחשיכה וליכא אלא ד' עונות. ליל ה' וה' ליל ששי וששי. ואפ"ה משטבלו פליטתן טהורה דלא הקפידה תורה אלא בימים:

פעמים שהן ד' וכו'. במלתא דראב"ע ה"מ נמי לשנות בענין זה פעמים שהן ב' ופעמים שהן ג' כו' אלא להכי נקט ר' ישמעאל משום דסבר בד' עבוד פרישה כר"ע ובעונות לא בעי למתלי (כר"ע) [כמו שתולה ר"ע]. תוספות שם:

ר"ע אומר לעולם חמש. ס"ל נמי דבד' עבוד פרישה וכל עליותיו וירידותיו של משה בהשכמה דכתיב [שם לד] וישכם משה בבקר ויעל. וכתיב לך רד ועלית. מקיש ירידה לעליה הלכך ירידה דכתיב

[שם יט] וירד משה מן ההר אל העם ויקדש את העם דהיינו פרישה בהשכמת רביעי היתה ומדהוזקק להפרישן בהשכמה ש"מ עד ה' עונות שלימות קפיד קרא:

טמא אפי' בבאו בתחלה או בלי הטלת מי רגלים אחריהן. אפ"ה מדהן עבות. דומות קצת לש"ז וטמא. ולת"ק דסתם במ"א וקאמר דחלוקין לטיפות טהור. משמע בין שחלוקין לטיפות עבות או דקות. בכולן דוקא בבאו באמצע או בסוף טמא:

המהרהר בלילה ר"ל ששימש מטתו בחלום:

ועמד ומצא בשרו חם ר"ל כשהקיץ ראה שאבר שלו חם יותר מהמורגל:

טמא אף שלא מצא קרי. אמרינן שנאבד במיעוטו:

הפולטת זרע ביום השלישי לשימושה. וכגון ששמשה בשבת ופלטה ביום ב':

טהורה אפי' לא היה בין שמושה לפליט' רק ג' עונות. דעונה הוא או יום שלם או לילה שלימה. והיא שמשה בסוף ליל שבת. ופלטה בתחלת ליל יום ב'. ונמצא דאין בין שמושה לפליט' רק יום שבת. וליל יום א'. ויום א'. אפ"ה טהורה. מיהו אותה עונה ששמשה בו אינה מתחשבת למנין הג' עונות. דאפי' שמשה בתחלת ליל שבת. אפ"ה אין מונין הג' עונות רק משחרית יום שבת ואילך [רמב"ם פ"ה מאהט"ו הי"ג]:

פעמים שהם ששה כ"ע ס"ל דבשבת ניתנה תורה לישראל. וס"ל ג"כ דמהפרישה שהופרשו מנשותיהן קודם מתן תורה. כדי שיהיו גם הנשים טהורות בשעת מתן תורה. וכמו שכתוב וקדשתם היום ומחר כי ביום השלישי ירד וגו'. משם ילפינן דעד יום הג' מבעילה תטמא בפלטה הזרע. אלא דראב"ע ס"ל דהתחלת הפרשה הי' בבוקר יום ה'. והמתינו מלטבול ג' עונות. דהיינו יום ה' וליל ו' ויום ו'. וטבלו בתחלת ליל שבת. והיו לפ"ז טהורות בשעת קבלת התורה בבוקר של יום שבת דמדהמתינה ג' עונות אחר בעילה. אפי' תפלוט אחר טבילתה בליל שבת. תשאר בטהרתה [אבל אם היתה טובלת תוך הג' עונות. הי' אפשר לחוש שמא תפלוט אח"כ. ותחזור להיות טמאה בשעת מחן תורה. ולרש"י [שבת פו"א] ס"ל לראב"ע שהפרישם ביום ה' סמוך לערב. ואע"ג דהעונה הראשונה של יום ה' לא היתה שלימה. דהרי רק סמוך לערב הפרישם. אפ"ה מתחשב למנין הג' עונות. ול"מ הי' נ"ל דמה שאמר הקב"ה וקדשתם היום ומחר משמע טפי דבשחרית יום ה' נאמר כן. ובפרט אי נימא דראב"ע נמי כרב אדא ס"ל דכל עליותיו של משה להר בהשכמה היו]. ור' ישמעאל ס"ל דהפולטת ביום ג' לשמושה טמאה. ורק הפולטת ביום ד' לשמושה טהורה. דלא הקפידה תורה רק אמנין הימים וכדכתיב וקדשתם היום ומחר. ולא אמנין העונות. ואע"ג דלפ"ז לא הי' צריך להפרשתן רק ב' ימים. וכדכתיב היום ומחר. ס"ל דמשרע"ה הוסיף יום א' מדעתו. והסכים הקב"ה על ידו שלא ירדה שכינה עד תחלת יום ד' [כשבת ד' פ"ז א']. ולפיכך ס"ל דמשה רבינו ע"ה הפרישן בתחלת ליל ד'. רק יש שלא פרשו עד יום ד' סמוך לערב. מדהוה סגי בדעבדו מצות פרישה במקצת יום ראשון. והיינו דקאמר פעמים שהן ד' עונות. דהיינו בשמשה בסוף יום ד'. וטבלה בתחלת ליל שבת. אין כאן בין שמושה לפליט' רק ד' עונות. דהיינו ליל ה' ויום ה' ליל ו' ויום ו'. ופעמים שהן ה' עונות. וכגון ששמשה בתחלת יום ד'. ופעמים שהן ו' עונות. וכגון ששמשה בתחלת ליל ד'. אבל לראב"ע לעיל לא הוה מצי למימר פעמים שהן ב' פעמים שהן ג'. וכגון שפירש א"ע ביום ה' סמוך לערב. ליתא. דלראב"ע ג' עונות שלימות בעינן. ולפיכך הפרישן בשחרית יום ה' [ועי' תוס' שבת פו"א]:

ר' עקיבא אומר לעולם חמש ס"ל כר' ישמעאל דלאו אעונות קפיד קרא רק אימים. וס"ל נמי כר' ישמעאל דמרע"ה הוסיף יום א' מדעתו. והפרישן ביום ד'. אלא דס"ל דבשחרית יום ד' הפרישן. נמצא שיש בין שימוש לטבילה ה' עונות. יום ד' וליל ה' [ויום ה']. וליל ו' ויום ו'. ומדהוזקק להפרישן בהשכמת יום ד' ש"מ דעל ה' עונות שלימות קפיד קרא. והא דקאמר מלת לעולם היינו כדי לאשמעינן. דגם כשיצא מקצת עונה ראשונה. וכגון ששמשה באמצע היום או באמצע הלילה. חוזרין ונותנין לה מקצת עונה ששית. כמנין השעות שעברו לה מעונה ראשונה. ולאפוקי מראב"ע לעיל דס"ל דכל שאין העונה שלימה. אין השעות מתחשבות כלל. להכי קאמר ר"ע לעולם ה' ולא יותר. מיהו לכל מר כדאית ליה. דוקא כשפלטתו קודם זמן הקבוע. אז דין הפולטת כאדם הרואה קרי. שהיא והזרע הנפלט שניהן טמאין. אלא שהיא אינה רק ראשון לטומאה. כזכר הרואה קרי. והזרע הנפלט דינו כהקרי. ששניהן אב הטומאה. אבל בפלטה אחר הזמן הקבוע. אז גם היא גם הזרע הנפלט שניהן טהורין. מדכבר נסרח ואינו ראוי להזריע. והנה לרמב"ם קיי"ל כראב"ע [כפ"ה מאהט"ז הי"א]. וכל זה מדהי' לו להרמב"ם גירסא אחרת בש"ס. אבל אנן קיי"ל דלא כחד מהנך מ"ד. אלא כחכמים [שבת ד' פ"ו ב'] דו' עונות שלימות בעינן. ותוך זמן זה. כשפולטת טמאה. ומדקיי"ל דכל פולטת ש"ז דינה כרואה דם וסותרת יום טהרתה שבז' נקיים [כנדה מ"ב א']. וקיי"ל נמי. דזה אינו לבד לענין טהרות. אלא גם לבעלה [כרמב"ם פ"ו מאסו"ב הט"ז ודלא כהראב"ד שהביאו רב"י בטור יו"ד דקס"ט סע"ג]. לפיכך כל אשה ששמשה וראתה אח"כ דם אינה רשאה להתחיל למנות ז"נ מיד מיום שלאחריו. דחיישינן שמא תפלוט הזרע תוך הז"נ. ולאו אדעתה. והרי אז. אף דרק הרואה דם תוך הז"נ סותרת כל הימים שסתרה כבר מדבעינן ז"נ רצופין [כנדה ל"ג ב']. עכ"פ גם הפולטת ש"ז סותרת עכ"פ כל אותו יום שפלטה בו [כרב"י בטור י"ד דקסט"ד]. ולהכי קודם שתפסק בטהרה להתחיל למנות ז"נ שלה. תקנח אותו מקום מבפנים יפה יפה במוך. או תרחצו בפנים בחמין. כדי להפליט כל הזרע שברחמה. ואם אין האשה רוצה לכבד ביתה כנ"ל קודם שתפסק בטהרה. אזי צריכה להמתין מלספור ז"נ עד אחר ו' עונות מיום שמושה. מלבד יום התשמיש [דהרי אם שמשה מיד אחר כניסת הלילה א"א לה לפסוק בטהרה אחר ו' עונות מזמן ההוא. דהרי ז"נ שלימים בעינן. אלא צריכה להמתין מלהתחיל למנות הז"נ עד תשלום יום התשמיש]. ולפיכך אם שמשה למשל ליל מוצאי שבת. או ביום א' לא תפסוק בטהרה עד תחלת ליל ה'. דכשתפסוק אז בטהרה. גם אם תפלוט אח"כ הזרע. כבר נפסד הוא וכמים בעלמא הוה. מיהו כך הוא הדין. אבל אנן נוהגין להצריכה להמתין עוד יום א' יותר. משום דחיישינן שמא תשמש בביה"ש שאחר יום א'. ותחשוב שעדיין יום א' הוא. והרי הוא יום ב'. להכי גם בשמשה בליל מוצאי שבת. חשבינן כאילו שמשה ביום ב'. ולא תפסוק בטהרה עד הלילה שקודם יום ו'. באופן שיהי' יום ו' יום הראשון של ז"נ שלה. והחמירו עוד שקנוח במוך וגם רחיצה בחמין בפנים באותו מקום. לא מהני. דשמא לא תקנח או לא תרחץ יפה יפה. ועוד החמירו. דמשום לא פלוג. להכי אפי' לא שמשה כלל מקודם. צריכה להמתין ד' ימים שלימים. בין יום הראיה ליום הראשון של ספירה. ואפי' מצאה רק כתם. שטמאה לבעלה רק מדרבנן כך דינה. והכי קיי"ל ואין לשנות [י"ד קצ"ו סי"א]:

כך כתב בי"ד (סס"י קצ"ו). אולם בהגהות מיי' (פ"ו מאסורי ביאה סי' ב') כתב שאם תרצה לצאת מידי כל ספק תרחץ גם בחמין. וע"ש. מיהו בין כך ובין כך הוא הוא כיבוד הבית שנזכר לקמן מ"ד. ולכאורה הי' נ"ל ראיה מזה לתוס' (יבמות ד' י"ב ב' ד"ה שלא) דכל שעושה כן לאחר תשמיש. אין בזה משום השחתת זרע. אבל אעפ"כ יש לחלק. די"ל דמשנה ד' מיירי בשהיא מעוברת או זקינה. דאין בה חשש השחתת זרע. וכ"ש דאין להביא ראיה לדבריהן מי"ד (סס"י קצ"ו). דהרי שם מיירי בראתה דם אחר ששמשה. ואילו נתעברה הרי מסולקת דמים (כנדה פרק א' מ"ג). ואדרבה ק"ל לרבותי' בעלי התוס' שאין בזה משום השחתת זרע. א"כ למה הוצרכו נשי ישראל פרישה ג' ימים למתן תורה. היה להן לכולן לכבד בתיהן ולקבל תורה מיד. ויש לדחוק דאע"ג דהוי רשאין לעשות כן. אפ"ה לא רצה הקב"ה להמעיט את ישראל ע"י מתן תורה. אלא להרבותם:

טפין עבות טמא. דודאי מחמת קרי הם באים:

ר' אלעזר חסמא. בלי יו"ד צ"ל:

ומצא בשרו חם טמא. בשרו אברו. תניא חם ולא הרהר הרהר ולא חם טהור: הפולטת ש"ז ביום השלישי. כך צ"ל. ואיתה בשבת פרק ט' דף פ"ו ברייתא וגם שם בירושלמי ומסיים בה התם במילתיה דר' עקיבא ואם יצאת מקצת וכו':

בפי' ר"ע ז"ל ופעמים שהם ד' עונות שלימות כגון אם שמשה בליל חמישי עם חשיכה כך צ"ל. והחכם הר"ס ז"ל הגיה ביום רביעי עם חשיכה:

טהורה דברי ר' אלעזר בן עזריה. שם בפ' ר' עקיבא מפ' טעמיה דר' אלעזר בן עזריה דסבר כרבנן דאמרי בחמישי עבוד פרישה על אשר צוה אותם במתן תורה היו נכונים לשלשת ימים אל תגשו אל אשה ויש אשר שמשו את מטותיהן בחמישי בערב ואפ"ה היו טהורין אם פלטו בשבת שהוא יום שלישי ור' עקיבא סבר כר' יוסי דאמר ברביעי עבוד פרישה וישראל קדושים הם ואין משמשין מטותיהן ביום ובליל רביעי שמשו ויש חמש עונות עד ליל שבת ור' ישמעאל סבר אם היה בית אפל מותר הלכך פעמים שאין כאן אלא ד' הרא"ש ז"ל. ובזוהר בפ' יתרו דף פ' ע"ב א"ר יוסי בההיא שעתא דקריבו ישראל לטורא דסיני בההוא ליליא נגהי תלתא יומין דלא אזדווגו ישראל לאנתתייהו ע"כ:

פעמים שהן שש וכו'. כך צ"ל. ובטור יורה דעה סימן קצ"ו ורוב הפוסקים פסקו הלכתא כר' עקיבא זולתי הרמב"ם ז"ל ואור זרוע ז"ל: