משנה מקוואות פרק ו׳ משנה י״א

ג' לוגין שנפלו. מטהרת המטהרת היה תבניתה אצלם שהוא שני רהטים האחד יותר גבוהה מן השנית ובמחיצה ובמסך המבדיל בין שני הרהטים נקב כפי זאת הצורה ואם תהיה התחתונה מים שאובין הנה נחשב כל מה שבחלל זה הנקב מים שאובין שמגיע במקוה כשר אשר למעלה והוא בצדו:

ואחר אמר כמה יהי' שיעור הנקב שיכללוהו ג' לוגין מים שאובין ואמר שאם יהיה כשיעור שיעבור בזה הנקב חלק משלש מאות ועשרים מכל המים שאובין אשר במקוה התחתון אשר הוא כולו מים שאובין וזאת החלוקה אמנם זכרתיה לפי שזה המקוה התחתון אשר בו מים שאובין יש בו שיעור מ' סאה לבד ג' לוגין יהיה חלק מאלו השלש מאות ועשרים וזה שהסאה ו' קבין והקב ד' לוגין ובמ' סאה יש תשע מאות וששים לוגין ושלשה לוגין מט' מאות וס' הרי חלק מג' מאות וכ' ואם היו המים השאובין יותר ממ' סאה או פחות הנה ראוי שישוער הנקב ויחלוק חלקים יהיה בחללות הנקב שלש לוגין משל בזה אומר אילו היו המים אשר בתחתונה עשרים סאה יחוייב שיהיה הנקב שיעור יכלל החלק מו' מאות ומ' וזה כולו מבואר וזאת הסברא לר' יוסי אמנם סברת רבי אלעזר יאמר שאפי' היות העליונה אשר בהם מים שאובין אשר היה אומר שאם יגרו אל התחתון יגרו מלמעלה למטה ואפילו היה בנקב די שיכללהו שלשת לוגין מים שאובין לא שתמששם לאמרם שלשת לוגין מים שנפלו והלכה כרבי יוסי אשר אמר בהיות זאת הנגיעה באמצע המים הנה הם מים שאובין שנפלו לתוך המקוה:

התחתונה וכו' והעליונה כו'. שאחת עומדת בגובהו של מרחץ ואחת בשפולו. הר"ש:

פסול. אם אין בו ארבעים סאה. הר"ש:

אחד מש"ך. כתב הר"ש בשם הרמב"ם אם היתה הבריכה עשרים סאה כו'. ואם יש בו שמנים צריך שיהיה בו אחד מתר"מ בבריכה. כן לשונו בנא"י:

שלא אמרו אלא ג' לוגין שנפלו. ור"י אומר בהיות [זאת] הנגיעה באמצע המים הנה הם מים שאובין שנפלו תוך המקוה. הרמב"ם:

המטהרת שבמרחץ נ"ל דמטהרת הוא סדן של עץ ארוך קלאטץ בל"א. שחקוקים בו ב' סילונות לארכו. זו תחת זו ממש. כזה? ובסילון העליון מקלחין מים כשרים להמקוה ממקום רחוק מהמקוה. שנקווים שם כשירדו גשמים. ובכל פעם מקלחין רק פחות ממ' סאה בסילון העליון. ורק אעפ"כ כשירדו גשמים פעמים הרבה. יתאספו אחת לאחת בהמקוה עד למ' סאה. וע"כ דהמים הכשירים מקלחין ממי גשמים מיירי. דאי ממי מעין שמקלחין בהסילון להמקוה. א"כ אפילו אינן מ' סאה לא היו נפסלין מהשאובין שנתערבו בהן [כסי' ר"א סט"ז] ורק לכתחלה נהגו להחמיר [שם ס"מ]. אולם בסילון התחתון מקלחין שאובין. שהשתמשו בהן במרחץ ונתמאסו. לכן כדי לנקות המרחץ שופכין אותן בפה הסילון בפנים. כדי שיקלחו ויצאו לחוץ. ושולי סילון העליון הן גג הסילון התחתון. דשניהן עשויין בבול א' של עץ וכדאמרן. והשולים הללו נקובים. כדי שיפלו לשם העפרוריות שבמים הכשרים שיבואו בסילון העליון. דרך הנקבים לתוך סילון התחתון. וכך היו רגילים כדי לנקות המים שיביאו למקוה. וכדאשכחן [לעיל פ"ד מ"ג] שעשו מה"ט בצנור בית קבול צרורות. אלא דהתם מיירי ששטף המים שמקלחין בצנור אינו בא בשפע רב. ומדנוזלים לאט. להכי אין עושין בשולי הצנור נקבים מעבר לעבר כי הכא. כדי שיצא דרך שם כל עפרורית המים. מדחששו שכשיגיעו המים לשם יצאו גם הם דרך הנקב. אבל הכא מיירי שהמים שבסילון העליון מקלחין בשטף רב וחזק. וכגון שנקב העליון שבסילון הוא בשפוע. ועי"ז יזרמו המים ממעל להנקב. ולא יצאו בו. רק יקלחו לתוך המקוה. ורק העפרורית שבקלוח הזה מפני כבדותו ירד ויצא דרך הנקב מהסילון העליון לתחתון שבו השאובין. ויצא עמהן לחוץ. ועל שם זה נקרא כלי שיש בו ב' סילונות בשם מטהרת. משום שבסילון העליון מתטהרים המים העליונים הנכנסים להמקוה. ע"י הנקב שיש בשוליו שמשם יצא העפרורית שבהמים. וגם ע"י סילון התחתון יתטהר בית המרחץ ממים המטונפים שרחצו בהן כשמזחילין אותן לחוץ:

והעליונה מלאה כשרין פשוט דאיירי שבקלוח שבסילון עליון עם המים שמחוברין בהקלוח בב' ראשיו. כולן כיחד אינן מ' סאה. דאל"כ לא היו נפסלין מכל שאובין שבעולם [כי"ד ר"א סט"ז]:

אם יש כנגד הנקב שלשה לוגין ר"ל אם הוא באופן. שבאו ג' לוגין בסילון התחתון נגד הנקב. תוך הזמן שירדו מ' סאה כשרים בסילון העליון למקוה. בין שיהיה זה ע"י שהנקב שבין הסילונות גדול. או ע"י שהשאובין שבסילון התחתון מקלחין במהירות בשטף חזק יותר מקלוח העליון:

פסול דכל שהגיעו ג' לוגין שאובין נגד הנקב קודם שקלחו מ' סאה כשרים בהעליון. אע"ג שלא הגיעו הג' לוגין בפעם א' נגד הנקב. רק בקלוח זה אחר זה. עכ"פ כיון דידע בתחלה שירדו לבסוף ג' לוגין קודם שיגיעו מ' סאה לתוך המקוה הו"ל כאילו נפלו הג' לוגין תוך הכשרים העליונים בפעם א' ונפסלו [ועי' לעיל פ"ג מ"ג] . וכ"ש כשהוא איפכא שיש בהעליון שאובין ובהתחתון יש כשרים. הו"ל טפי כאילו נפלו השאובין להתחתון:

כמה יהא בנקב ויהיה בו שלשה לוגין ר"ל כיון דע"כ מיירי בשאין הסילון מחזיק מ' סאה [כמבואר בסי' פ"ה]. ורק שלכשירדו כל פעם מי גשמים רחוק מהמקוה. ויקלחו דרך הסילון להמקוה. יתקבצו אחת לאחת עד שיהיו מ' סאה בהמקוה. נמצא שאע"פ שא"צ שיהיה הנקב גדול כל כך כדי שיצאו בו הג' לוגין בפעם אחת לתוך המים הכשרים. דהרי אפי' נפלו הג' לוגין בכמה פעמים נפסלו הכשרים [כלעיל ספ"ג]. אפ"ה עכ"פ צריך לנקב כדי שנדע שיצאו הג' לוגין דרך הנקב קודם שירדו המ' סאה כשרים בהסילון להמקוה. דהשאובין שירדו אח"כ אינן פוסלין. להכי שואל התנא כמה יהיה בנקב וכו'. ר"ל כמה מים צריך שיחזיק הנקב נגד כל קלוח וקלוח שבסילון העליון שהוא כל פעם פחות ממ' סאה. עד שנוכל לשער שיגיעו ג' לוגין שאובין נגד כל הקלוחין שהן בין הכל מ' סאה חסר משהו:

אחד משלש מאות ועשרים לבריכה ר"ל שיהיה נגד הנקב חלק ש"כ מכל כינוס המים הכשרים כולן. ומדלא קאמר א' מש"ך במקוה. ש"מ דלאו בכינוס המי מקוה שמי הסילון מקלחין לשם מיירי. אלא ר"ל א' מש"ך מכל המי גשמים המכונסים רחוק מהמקוה. שמשם מקלחין להסילון. וממנו להמקוה. דמדכולן מחוברין יחד ע"י קלוח [שלא במקום מדרון וקטפרוס] מצטרפין בין לקולא ובין לחומרא. והיינו דקאמר הכא. דמאחר דחשבינן השאובין שעומדין בכל קלוח וקלוח נגד הנקב. כאילו נפלו לתוך המים הכשרים שבסילון העליון. לפיכך אין מי המקוה נפסלין עד שיחזיק נגד הנקב חלק ש"ך מהמים שבבריכה עם הקלוח שמקלח להסילון. דלמשל אם המים שבבריכה בשעה שמקלח בהסילון הוא ש"ך לוגין [חסר משהו] בקלוח א'. אז צריך שיהיה הנקב גדול כל כך שיחזיק מול חללו לוג. דאז בג' קלוחין שירדו בהסילון העליון. שיהיו יחד תתק"ס לוגין [חסר משהו]. יחשב כאילו נתערבו בהן ג' לוגין שאובין שעמדו באותו זמן נגד הנקב. והרי התתק"ס לוגין הנ"ל הם מ' סאה [חסר משהו]. כיצד. סאה הוא ו' קבין. וקב הוא ד' לוגין. נמצא שכל סאה הוא כ"ד לוגין. ומ' פעמים כ"ד הוא תתק"ס. נמצא דמ"ס הוא תתק"ס. והרי ג"פ ש"ך הוא ג"כ תתק"ס. וא"כ אם בקלוח של ש"ך לוגין יתערב לוג. הרי בג' קלוחין שהן תתק"ס לוגין [חסר משהו]. שהן מ' סאה חסר משהו. יתערבו בהן ג' לוגין. ונפסלו כל המים:

והעליונה מליאה שאובין תמוה דכיון שהשאובין למעלה. הרי ודאי נפלו לשם. ונ"ל דה"ק דהא דקאמרת דכל שהכשירים ושאובין זה למעלה מזה. אפי' כשהכשירים למעלה. אפ"ה כמעורבין דמי. אני אומר אפי' כל הג' לוגין שאובין בצד הנקב למעלה מהכשרים. אפ"ה לא חשבינן להו כמעורבין בכשירים. מה אמרת הרי בכה"ג וודאי נתערבו השאובין ונפלו למטה. עכ"פ כיון שאין ידוע כמה נתערב מהן בהתחתון. או שמא בשעה שעברו השאובין בהסילון שלמעלה. היה הסילון שלמטה מלא מכשירים. עד שלא היה להשאובין מקום ליפול למטה. ולפיכך הו"ל ספק מים שאובין וטהור [כלעיל פ"ב מ"ג]:

ומתורץ בזה קו'. א' וב'. ואין להקשות היכי ס"ד לומר דעליונה ותחתונה דנקט תנא. ר"ל זו למעלה מזו ממש. א"כ מהיכא תיתי נחוש שיפסלו העליונים הכשירים מהתחתונים הפסולים. הרי בכל שנגעו השאובין בהכשירים ולא התערבו בהן. לא פסלו אהדדי (כי"ד ר"א סי"ז). ואם כך בשנגעו בהן מן הצד. כ"ש כשהכשירים למעלה מהשאובין ממש. שאין כאן חשש שהשאובין יהיו מטפסין ועולין לתוך הכשירים. י"ל דוקא נגיעה מן הצד לא פסל. ולא בשהן זה למעלה מזה ממש. בין שהשא ובין למטה או למעלה מהכשירים. מחשבו כמעורבין. וראיה ברורה לדברי. ממ"ש רבינו ב"י (בטור י"ד ר"א ד' קפ"ה עמוד הב'). וז"ל בפסקא המתחלת עוד תנן כל המעורב למקוה כמקוה. חורי וסדקי המערה מטבילין בהן כמו שהן וכו' ולמדנו מכאן שיש הפרש בין חורי המערה [שהן למעלה מהמקוה]. לעוקה שבצדה. דבחורין [שהן למעלה מהמקוה]. לא בעינן כשפופרת. והעוקה מדהיא בצדה. בעינן. ומסתברא. דבחורי המערה. לא בעינן נמי רביעית. מ"ט. חד מקוה הוא. אבל בעוקה בעינן רביעית. מדהוה מקוה בצד מקוה. ואין מקוה פחות מרביעית. עכ"ל רבינו ב"י. וא"כ זכינו לדון. דכשהן זה למעלה מזה. אפי' לקולא דיינינן להו כמעורבין. וכחד מקוה דמי. ולפ"ז כ"ש הכא דלחומרא. דכשהכשירים והפסולים זו למעלה מזו. דיינינן להו כמעורבין. וכמקוה א' ממש שמעורבת. ונפסלו העליונים משאובין שתחתיהן. ומתורץ בזה גם קו' ג':

ונ"ל דפסולה דנקט תנא. לאו אמקוה קאי. דמקוה מאן דכר שמיה במשנה עד השתא. אלא אמטהרת קאי. דהיינו שהמים שבסילון העליון. נידונין כמים כשירים שנתערב בהן פסולין. ונפסלו כמו שהן. אבל פשיטא שיש להן הכשר ברביי' והמשכה. ככל תערובות כשירים ופסולין (כלעיל פ"ד מ"ד). ולפיכך כשזה התערובות הומשך מהנקב ולהלן בהסילון להמקוה. הוכשרו. ורק לי"א דאין המשכה מועלת רק ע"ג קרקע הראוי לבלוע המים (כי"ד ר"א סמ"ו). אינו מועיל מה שמקלחין בהסילון מהנקב ולהלן לתוך המקוה. ונ"ל עוד. דהרמב"ם דס"ל דהמשכה בסילון מהני. לפיכך נשמר מלפרש משנתינו לומר דמיירי בב' סילונות. דא"כ היאך נקט הכא פסול. דהרי לשיטתו הנקב באמצע הסילון. נמצא שעל כרחך הוכשר התערובות בשזחלו וירדו בהסילון להמקוה ברביי' והמשכה. להכי אוקמה דמיירי בב' בריכות. דהיינו ב' חפירות. שבאחת מים כשירים. ובחברתה פסולין. ומדאי אפשר שיהיו ב' חפירות כאלה זו למעלה מזו ממש. להכי אצטריך נמי לאוקמה שהן זו בצד זו. רק שפני העליון של מים הכשירים הן למעלה מפני העליון של מים השאובין שבבריכה שלמטה במדרון ההר. ומתורץ בזה גם קו' ג' וד':

דמלת בריכה בכל מקום לשון כינוס הוא. כדאמרינן (ביצה ד"י ע"א) מחלוקת בבריכה ראשונה. והיינו כינוס ילדי עופות. וכ"כ (בר"ה ד' ט"ו ב') באילן שעושה ב' בריכות. והיינו כינוס גידול פירות (וכתוס' שם ודו"ק). וכן לישנא דקרא (שיר השירים ז׳:ה׳) עיניך בריכות. ר"ל מלאות דמע. וכן פי' רש"י (ישעי' ז'). וכן משמע נמי בש"ס (מ"ק ד' ד' א') בריכה שנטפה. וע"ש. וה"נ ר"ל במלת בריכה ר"ל מקום שמכונסין שם מים:

ומדלא הודיענו תנא כמה צריך שיהי' כל חלק של הש"ך. ש"מ דמאי דקאמר תנא חלק ש"ך לאו משום דג' לוגין שאובין הן חלק ש"ך מתתק"ס לוגין. אלא דבתערובות זה שבמשנתינו. אין חילוק בין רב למעט בחלק הש"ך. דבכל גוונא מצטרפין השאובין שירדו והתערבו בכל קלוח וקלוח. להיות ג' לוגין בהמ' סאה חסר משהו. וכגון שהי' הקלוח שבבריכה מחזיק ת"פ לוגין. שהן החצי מתתק"ס. צריך שיחזיק מול הנקב לוג וחצי שאובין. שהוא חלק ש"ך מת"פ לוגין. נמצא שבב' קלוחין כאילו. שיהיו מ' סאה במקוה. יהיה שם ג' לוגין שאובין. ואפי' בשמחזיק הקלוח שבסילון העליון רק ר"מ לוגין. שהן חלק הד' מהמ' סאה. סגי בשיחזיק סילון התחתון נגד הנקב / לוג. שהוא חלק הש"ך מר"מ לוגין. ואע"ג דבכה"ג לא יצטרפו הג' לוגין שאובין עד שירדו בהסילונות ד' קלוחין. והו"ל כאילו נפלו הג' לוגין שאובין מד' כלים שאין מצטרפין (כלעיל ספ"ג). הכא שאני. כיון שמתחלה הי' יודע שישפוך השאובין בהסילון התחתון בכמה קלוחין מצטרפין (עי' סי' ר"א ססט"ו). אבל כשהנקב מחזיק פחות מחלק ש"ך של קלוח הכשירים שבסילון העליון. לא נפסל המקוה. משום דאז קודם שיתערבו ג' לוגין שאובין. כבר יהיו מכונסין בהמקוה מ' סאה. ואינן נפסלין משאובין. ואין להקשות הרי ע"כ הכא מיירי שכל קלוח של מים כשירים שבסילון העליון אינו מחזיק מ' סאה. דאל"כ הרי לא היו נפסלין אפי' נפלו לתוכן שאובין להדיא. מכ"ש משאובין שנגד הנקב. וא"כ ע"כ שהמקוה נתהווה מכמה קלוחין. ובכל קלוח נתערב פחות מג' לוגין. וכיון שכן. היכי קאמרינן הכא שכשיצטרפו ג' לוגין בהמקוה יפסלו המים. ואמאי. מ"ש מב' מקואות שאין בכל א' מ' סאה. ונתערב בכל א' לוג ומחצה שאובין. ואח"כ נתערבו ב' המקואות. דכשירים (כרפ"ג). והרי הכא נמי כל קלוח לא נתערב בו רק מקצת מהג' לוגין. ואיך א"כ כשיתערבו אח"כ כל הקלוחין בהמקוה. ויהיו מצורפין הג' לוגין תפסל המקוה. י"ל התם מיירי דכשנתחברו ב' המקואות. היו מ' סאה כשירים. נמצא שלא נקרא על המים הללו שם פסול מעולם. לא בתחלה ולא בסוף. דבתחלה קודם שנתחברו ב' המקואות. לא הי' בכל א' ג' לוגין שאובין. ולבסוף כשנתחברו הג' לוגין. כבר נתחברו ג"כ המ' סאה כשירים. שאין נפסלין משאובין. משא"כ הכא גם בסוף כשנתחברו כל הקלוחין לא הי' יחד מ' סאה. ורק הג' לוגין שאובין כבר היו כנוסין שם. ונפסל הכל. והן אמת שבש"ע (ר"א סי"ט) אין הכרע אם משנה דרפ"ג מיירי שכשנתחברו ב' המקואות היו מ' סאה יחד. או לא. אבל כך נ"ל ברור. וגם הגאון רב"א זצוק"ל שפתיו ברור מללו מפרש התם ברפ"ג דמיירי שכשנתחברו ב' המקואות היו יחד מ' סאה. והכי מסתבר לע"ד. דכיון דכשקדמו המ' סאה שוב אין נפסלין כשיפלו לתוכן הג' לוגין. לפיכך גם כשיבואו ביחד לתוך גומת המקוה אינן נפסלין. דכל שאינו בזה אחר זה אפי' בבת אחת אינו (כקדושין נ"א א'). ואין להקשות מדקאמרינן לעיל (פ"ב מ"ה) וכ"כ לעיל (פ"ד מ"ד). אם ידוע שירדו לתוך המקוה מ' סאה עד שלא ירדו לתוכה ג' לוגין שאובין. כשירה. משמע דהא אי באו וירדו בבת אחת לתוך גומת המקוה המ' סאה וג' לוגין. פסולה. ואמאי. ומ"ש מב' מקואות הנ"ל (רפ"ג). י"ל שאני ב' המקואות שכבר נתבטלו השאובין בכל מקוה. קודם שנתחברו המ' סאה. אמנם ק"ל להגאון ז"ל שלא הכשיר ברפ"ג רק שכשנתחברו ב' המקואות היו יחד מ"ס. ולהכי נמי א"צ שיוקדמו חיבור המ"ס קודם לחיבור הג' לוגין. מדאין הג' לוגין באין בעין לתוך גומת המקוה. וקשה לפ"ז א"כ גם כשיתחברו ב' המקואות לא יהי' יחד מ"ס הו"ל להכשיר. דמ"ש מספוג שבלוע בו ג' לוגין ונפל למקוה חסירה לא פסלה (כפ"ו מ"ד). והרי ק"ו הוא אם מים בספוג מחשבו כליתא. מכ"ש מים במים שנתבטלו מין במינו ברוב. וי"ל דאפ"ה ספוג עדיף. דגוש שבספוג יהי' מבדיל בין מים למים. והו"ל כאילו כלי שיש בו ג' לוגין שאובין והוא סתום סביב ונפל למקוה חסירה דוודאי לא פסלוה. מיהו גם אי נימא דהך דב' מקואות רפ"ג מיירי שאחר שנתחברו ב' המקואות לא היו יחד מ' סאה. אפ"ה לא קשה מהכא בסילון. די"ל דשאני הכא שבשעה שנתערבו מקצת השאובין בקלוחים האחרונים. כבר היו הקלוחים הללו מחוברין להמים שבגומת המקוה שכבר מעורב בהן מקצת שאובין מקלוחים הראשונים. ולפיכך הו"ל כל הקלוחין כמקוה א' שנפלו לתוכה ג' לוגין שאובין מעט מעט שמצטרפין (כספ"ג). ובהא יתורץ התימה של רבינו תי"ט לעיל ספ"ג על הטור ורבינו ירוחם ומהר"ם. דמדבריהם למדנו דהא דקאמר התם אם נתכוון לרבות מצטרפי השאובין. היינו שהתכוון מתחלה להטיל ג' לוגין. אז אפי' הטילן יותר מג"פ מצטרפין. ותמה רבינו תויו"ט. איך הוציאו המשנה מפשטותה. דהרי מלת שהתכוון לרבות שבמשנה. טפי משמע שהתכוון להרבות מי המקוה ע"י השאובין ששפך לתוכן. ולפי דברינו הנ"ל משנתינו שבפרקן דוחקתן לפרש כן משנה דהתם. דהרי משנתינו ע"כ דמיירי שהמ' סאה ירדו בכמה קלוחין. ובכל קלוח וקלוח נתערב קצת מהג' לוגין שאובין. ומדלא פי' לן תנא. כמה פעמים ש"ך. דהיינו כמה קלוחין צריך שירדו מהבריכה להמקוה עד שתפסל ע"י הג' לוגין שאובין שמעורב בהן. ש"מ דאפי' נתהוות המקוה ע"י קלוחין הרבה. ובכל קלוח וקלוח מעורב קצת מהג' לוגין שאובין. נפסלה המקוה. א"כ בשלמא אי נימא דנתכוון לרבות דנקט במשנה דהתם. היינו שבשעה שנתערבו קצת מהשאובין בתחלה כבר ידע שיתערב עוד עד ג' לוגין. ובכה"ג מצטרפי הג' לוגין אפי' נתערבו בכמה נפילות. א"כ שפיר י"ל דהכא נמי מצטרפין הג' לוגין שנפלו להמקוה בכמה קלוחין מה"ט. דהרי ידע מתחלה שיפלו לשם כל הג' לוגין שאובין. אבל אי נימא דנתכוון לרבות היינו שהי' כוונת השופך השאובין להמקוה. כדי להרבות מי המקוה על ידן. קשה. דוכי ס"ד הכא שהמניח ב' סילונות. והשאובין למטה מסילון העליון. מהיכא תיתי אפשר שיתכוון כשהניח הסילונות שעושה כן כדי שיתרבו הכשרים העליונים משאובין התחתונים אתמהה. ואפשר דלפי פי' זה מוקמינן למשנתינו דמיירי באמת שנעשת המקוה רק מג' קלוחין. דאז אפי' לא נתכוון לרבות מצטרפי הג' לוגין. ואע"ג דלא פי' לנו התנא וכן. סמך א"ע על המפורש לעיל רפ"ג. ובין כך ובין כך מתורץ בכל זה קו' ד' ה' ו' שהזכרנום לעיל:

ור' אלעזר אומר וכו' עד שלא אמרו אלא ג' לוגין שנפלו. ור' אליעזר לטעמיה דמכשר כמו כן בברייתא שהבאתי לעיל בפ' שני בסי' ד' גבי גיסטרא וכו'. ושמעת מינה דגרסי' ר' אליעזר ביו"ד אע"ג דר' יוסי דפליג עליה נזכר בראשונה והוא תימה וגם אי הוה גרסי' ר' אלעזר בלתי יו"ד הוה תימה דאתי ר' אלעזר כר' אליעזר דשמותי ודלא כת"ק דהתם בתוספתא:

ויש בצד הנקב. מ"מ אם יש כנגד הנקב שלשת לוגין וכו':