משנה מקוואות פרק ו׳ משנה י׳

אמבטי. הוא רהט המרחץ ואביק הוא אלנביק והמים אשר יגרו לתוך האמבטי ולתוך האביק הם מים כשרין אך כל מה שיגיע מהם בתוך האביק הם פסולין לפי שהם ישובו שאובין לפי שהאביק הוא כלי להיותו נתך לארץ וזהו אמרם ממנו בתוספתא שלא נעשה אלא לשמש עם הקרקע ומצורת בנינם ותבנית זה האביק יהיה מובן זה המחלוקת והעיקר כבר ידעת אשר בהם התקון והוא שמים שאובין בצד מים כשרים לא יפסלום ואע"פ שימששו מים למים ובאמצע פוסל לפי שכבר הגיעו המים שאובין לתוך המקוה והלכה כחכמים:

בזמן שהוא באמצע פוסל. לפי שהאביק [הוא] כלי. קודם היותו קבוע ואע"פ שנתחבר. לא יצא מתורת כלי להיותו קבוע לארץ. וזהו אמרם עליו בתוספתא שלא נעשה אלא לשמש עם הקרקע. הרמב"ם בנא"י. וצ"ע במ"ט פ"ח דכלים. עוד שם פ"כ משנה ד ששם פי' הר"ב והרמב"ם דמשמש עם הקרקע טהור:

האמבטי. הוא רהט המרחץ. הרמב"ם ובמ"ד פ"ד דנדרים כתב כיור המרחץ:

רביעית. פי' הר"ב שהוא שיעור מקוה דאורייתא. לטבילת טומאה. אבל טבילת הכשר כלי עובדי כוכבים. בעי מ' סאה. כדכתב הר"ב בסוף מסכת ע"ז כך כתבו התוספות דהתם. ועיין עוד מ"ש ס"פ דלקמן:

האביק שבמרחץ אביק פירושו גומא. וכדאמרינן [עירובין י"א ב']. מהו היכר ציר לענין מזוזה. ומפרשינן אבקתא. והוא הגומא שבמפתן. שהציר שבדלת סובב בו. והכא ר"ל. שיש כלי מתכות כעין קערה קטנה קבועה בקרקעית המקוה שבמרחץ. והוא כעין גומא בשולי המקוה. ויש באמצעית קערה זו נקב. וסותמין אותו במגופה. שכשנתמאסו המים שבמקוה מרוב הרוחצין. פותחין הנקב. ויוצאין משם המים שנמאסו. וחוזרין וסותמין הנקב במגופה. וממשיכין לתוך המקוה מים אחרים כשרים. והרי המים שבאביק שאובין הן. דאע"ג שהאביק מתחלה עשאו לקבעו בקרקע. ואין מקבל טומאה אפילו כשעדיין לא קבעו [ככלים פי"א מ"ה]. וכ"ש זה שקבוע השתא בקרקע. ואין מקבל טומאה. אפ"ה עכ"פ שם כלי שהיה עליו קודם שקבעו לא נתבטל ממנו אף אחר שקבעו. וא"כ הרי כל כלי אף שאינו מקבל טומאה. ככלי אבנים וכדומה. נמי פוסלין המקוה [כרפ"ד ויו"ד ר"א סל"ד]. ומה"ט כל חקקו וסוף קבעו. אף שאינו מקבל טומאה. מדמשמש לקרקע. אפ"ה פוסל המקוה [כפ"ד מ"ה]:

פוסל לפי שכל המים גרורים ע"ג האביק. ומים הגרורים ע"ג כלים פסולין. ור"ל דמה"ט נפסל כל המקוה. משום דכשהאביק באמצע. תיכף כשהומשכו המים לתוך גומת המקוה. הם נגררים ונוזלים מעל רצפת שולי המקוה לתוך האביק. מדהוא עמוק טפי משאר שולי המקוה. ונעשו המים שאובין בתוכו. וא"כ היו השאובין תחלה בגומת המקוה. ובכה"ג אע"ג שאח"כ באו לשם יותר ממ' סאה כשרים. אפ"ה קמא קמא דמטי ממים הכשירים למטה נתבטלו בהשאובין. ותו דאפילו היו באים המ' סאה כשרים אח"כ בשפע בפעם אחת. דבכה"ג לא אמרינן קמי קמי דמטי בטל [כהר"ן שהביא הש"ך יו"ד רס"י קל"ד] אפ"ה כיון שהיו השאובין תחלה בהמקוה נפסלו הכל [ר"א סמ"ד בהג"ה. וראיה לדבריו מלעיל [פ"ב מ"ז] דאל"כ ל"ל לשבר. היה לו להמשיכן למקוה. דהרי עונת גשמים היא וירדו רוב כשרים לבסוף. אע"כ דרוב כשרים בתחלה צריך. ושם לא היה רק רביעית בבור]. ומה"ט לא דמי הכא לגסטרא שבמקוה. שכל זמן שהמים שבתוכה מחוברין למי המקוה אין המים שבתוכה שאובין. ומותר לטבול כלים בתוכה [כלעיל מ"ו]. וכ"כ כר וכסת שבתוך המקוה ופיהן למעלה. שכל זמן ששפתותיהן תחת המים. לא מחשבו מים שבתוכה שאובין [כלקמן פ"ז מ"ז]. וכ"כ טובלין כלי תוך כלי. ולא מחשבו מים שבתוך החיצון כשאובין. משום דמי המקוה מכסין שפת פה הכלי החיצון תחת המים [כחגיגה כ"ב א' וי"ד ר"א ס"ט]. וא"כ הול"ל ה"נ דאין המים שבאביק מחשבו כשאובין. משום דמי המקוה מכסין את האביק כולו. אלא י"ל דהנך כולהו כשבאו המים לתוך הכלי. כבר מחוברים למקוה כשירה. ולהכי לא היו נחשבים בהכלי שאובין מעולם. אבל הכא המים בשעה שבאו להאביק כבר נעשו שאובין. מדלא היו מחוברין למקוה כשירה. ומהם נפסלו גם המים הכשרים שבאו אח"כ לשם. א"נ הגסטרא והכלים מטולטלים. ואין לגזור שיטביל תוך כלי מטולטל. משא"כ הכא הרי האביק מחובר. שפיר יש לחוש שיטבול תוך כלי מחובר:

מפני שהוא כמקוה סמוך למקוה דברי ר' מאיר דס"ל דדוקא כשהאביק באמצע. והכשירים מקיפין האביק מכל צד. נקרא על המקוה שם תערובות. וכיון שקדמו השאובין נפסל הכל. אבל כשהאביק מן הצד. אף שקדמו מים שבתוכו למים הכשירים שירדו אח"כ בצדו. עכ"פ מדהשאובין מן הצד הו"ל המים הכשירים שבאו אח"כ בצדן כעושה מקוה כשירה סמוך למקוה שאובין. והרי בכה"ג אפילו היו המים הכשרים פחות ממ' סאה לא נפסלו [כי"ד ר"א סי"ז]. והכא שהמים הכשרים הם מ' סאה. אפי' השאובין שבאביק הו"ל למכשרינהו. מדהושקו עם מ' סאה. רק מדאין השקה מהני כשהושקו בתוך כלי. לטבילה רק לטהרן [כמ"ש בס"ד לעיל פ"ה סי' ב']. ועכ"פ לא נפסלו הכשרים שנגעו בהשאובין שבהאביק:

וחכ"א אם מקבלת האמבטי היינו חלול המקוה שסביב להאביק:

רביעית עד שלא יגיעו לאביק ר"ל אם שפת האביק גבוה קצת מרצפת שולי המקוה סביב. ועי"ז המים הכשרים שירדו ממעל לרצפת המקוה. לא יזחילו משם מיד להאביק. רק יתאספו תחלה מים כשרים כשיעור רביעית על הרצפה. ואח"כ יתמלא גם האביק [עי' פ"ב מ"ד]:

כשר בין שהאביק באמצע או מן הצד. משום דבכה"ג הו"ל שפיר כמקוה כשר שסמוכה למקוה פסול. דלא פסלו אהדדי. וטעמייהו משום דרביעית מים כשרים הוה מקוה דאורייתא לכלים. ואפילו אינו מי מעין. רק צריך שיתכסה כל גוף הכלי במים [כפסחים י"ז ב']. ורק מד"ס בטלוה לרביעית. והצריכו גם לכלים מ' סאה. כשאינו מי מעין [כנזיר ל"ח א' ותוס' שם]. ורק לטבילת אדם צריך גם במעין מ' סאה מדאורייתא כדי לכסות כל הגוף [כחגיגה י"א א' וי"ד רס"י ר"א]. וכ"כ לטבילת כלי הנקנה מעובד כוכבים. אפי' במעין צריך מ"ס. מדכתיב בה במי נדה יתחטא. מים שהנדה טובלת בהן. והרי לנדה שהיא גוף אדם. צריך לטבילתה מ' סאה מדאורייתא אפילו במעין [כתוס' ע"ז ד' ע"ח ב'. מיהו י"ל לפע"ד דלהסוברים שטבילת כלי הנקנה מעובד כוכבים. הוא רק מדרבנן [כרכ"מ ולח"מ פי"ז ממאכלות ה"ה] לא עדיפא הך טבילה מטבילת כלים לטומאה דאורייתא. דסגי לה מדאורייתא רביעית לטבילתו אפילו בעינן מי מעין. וגם מדרבנן עכ"פ במעין סגי לה ברביעית]. ולפיכך מדאשכחן רביעית דהו"ל מקוה. חשבינן להרביעית מים כשירים שסביב להאביק. כמקוה כשירה הסמוך להאביק שהוא מקוה פסולה. שלא נפסל הכשר ע"י נגיעתן זה בזה [כלעיל סי' ע"ח]:

פסול אפי' כשהאביק מן הצד. [ואע"ג שרק ג' לוגין פוסלין המקו' בין בתחלה בין בסוף [כפ"ב מ"ד]. נ"ל דס"ל דאפי' המים שע"ג פה האביק רום קומה. כאילו הן בתוכו דמי. וכשאובין חשוב [כטבו"י פ"ב מ"ו]. תדע דהרי במעין שהעבירו ע"ג שוקת [רפ"ה] לא סגי ליה בשהעבירו ע"ג חלל השוקת בגובה כ"ש. רק צריך שיעבירו ע"ג עובי השפה של השוקת. ש"מ דכל שכנגד תלול הכלי הו"ל שאובין. ולת"ק הכא התם שאני שאין המים שלמעלה מהחלול מסובב ומעורב עם מים כשרים כי הכא. אבל במעורבין זה בזה דוקא בהמים עצמן שכנגד החלול שלמטה אסור לטבול. וכחבית שנפל לים. דהטובל שם לא מהני [כמכות ד"ד א']. וכמ"ש בס"ד פ"א דמכילתין בועז סי' ב']:

פסול אפילו כשהאביק מן הצד. והמים הכשרים שסביב האביק מחזיקין רביעית קודם שיגיע להאביק. אפ"ה פסול. דס"ל דכיון שהמים שנזלו מתחלה להמקוה נמשכו מן הרצפה להאביק. הרי רוב המים שבאו אח"כ לגומת המקוה. קדמו להן השאובין שבאביק. ולפיכך קמא קמא דמטי להם מהכשירים. נתבטל תוך השאובין שקדמו ונעשו כולן פסולין:

כך כתבו כל רבותינו הר"ש והרא"ש והר"ב. ולכאורה ר"ל דכשהאביק באמצע שולי המקוה. אז המים הכשירים שממשיך לתוך חלול גומת המקוה. עוברים על רצפת המקוה מצד לצד ע"ג האביק. והו"ל הויית המקוה ע"ג כלים. והו"ל כממשיך בצינור שיש לו בית קיבול. דנפסלו כל המים (כלעיל פ"ד מ"ב). אבל א"א לומר כן: דהתם בממשיך בצינור רוב מי המקוה או כולם נמשכו ע"ג כלים. אבל הכא נהי דקצת מי המקוה עברו בשולי המקוה מצד לצד שכנגדו דרך האביק. עכ"פ גם סביב האביק עברו רוב המים הכשירים מצד זה לצד שכנגדו ולבטלו שאובין ברובא (כפ"ד מ"ד). ואע"ג דעכ"פ המים שבאביק עצמו שאובין הן. נהי דהשקה לא מהני לשאובין שבאביק. דהשקה לא מהני לשאובין שבכלי. רק לטהר טומאתן (כביצה י"ז ב'). אבל להכשירן לטבול בעודן בתוך כלי לא. וכדמוכח ממים שהעבירו ע"ג השוקת (לעיל רפ"ה) ומתיבה שבים (לעיל פ"ו מ"ה). עכ"פ קשה דהול"ל כי התם דכשר חוצה לה. וה"נ הול"ל דעכ"פ חוץ להאביק מותר לטבול. ואע"ג די"ל רק במעין מכשרינן הכי. ליתא דהא דנקט התם מעין. היינו רק לאשמעינן רבותא. דאפ"ה אין השקתו מטהרת למים שבהכלי. אבל לענין לטהר חוצה לה מה לי מעין או שאר מים כשירים של מ' סאה. וגם אין לומר דלהכי מחשב הכא כהוויית מקוה ע"ג כלי דפסול (כזבחים כ"ה ב'). משום שכשיפתחו הנקב שבאביק. יצאו משם כל המים שבמקוה. והיינו דקאמרו רבותינו שכל המים נגררים ע"ג האביק. ר"ל נסמכים עליו. גם הא ליתא. דא"כ גם בסיפא כשהאביק מן הצד על רצפת המקוה. נמי הו"ל למפסל מה"ט. אע"כ דדוקא כשהומשך המים ע"ג כלי למקוה נפסל. משא"כ כשהכלי רק מעכב שלא יצאו המים לחוץ. דהרי גדולה מזו מצינו. דאפי' בשיש בהמים כבר פסול. שהן זוחלין. וע"י שיעמיד כלי נגד הזרם יתעכב הזרם ויתהוו אשבורן. אפ"ה כשר. וכדתנינן לעיל (ספ"ה) ושוין שגודר בכלי. מכ"ש הכא שאין כאן עדיין פסול בהמים שבמקוה. אלא מעכב שלא יצאו. א"כ גם כשהאביק באמצע נמי הו"ל להכשיר המי מקוה שסביב להאביק עכ"פ. ומה"ט הוכרחתי לפרש דעת רבותינו בפסול המקוה כמ"ש לפנים בס"ד:

וזה דלא כרבינו כ"מ (במקואות פ"ו הי"א) שכתב שמה שכתב הרמב"ם שם דשאובין באמצע פוסלין. מן הצד אינן פוסלין. היינו דלמד הרמב"ם כן ממשנתינו. וכפי הנראה ס"ל לרבינו כ"מ דמשנתינו בשאין בהמקוה מ' סאה מיירי. דהרי הרמב"ם שם גם הוא ע"כ בשאין בהמקוה מ' סאה מיירי. והרי לפי פירושינו במשנה. אפי' היו מ' סאה במי המקוה שסביב להאביק. אפ"ה נפסלו. אבל אין להקשות להרמב"ם שם שכתב שכשאובין באמצע נפסל הכשר. ומ"ש מלעיל בפרקן (מ"ג). דכשהשאוב באמצע והושקו יחד. לא נפסלו הכשירים. י"ל דהרמב"ם מיירי שהמים הכשירים החסירים ממ' סאה מקיפין השאובין מכל צד. והיינו באמצע דקאמר. דמעורבין ממש כולן. א"נ לעיל (מ"ג) מיירי בשיש ביניהן שיעור המשכה ג' טפחים. וכדמשמע מהר"ב שם. נמצא שמה שנתערב מהשאובין בהכשירים. הוכשר גם הוא. משא"כ להרמב"ם ע"כ מיירי בשאין שיעור המשכה ביניהן:

אבל אי"ל דמה דקאמר תנא מן הצד אינו פוסל. היינו דכשהאביק קבוע בכותל גומת המקוה. ולהכי אינו פוסל. משום דבכה"ג אין המים שבאביק שאובין. מדהו"ל כזקופה להדיח (לעיל פ"ד מ"ב). ליתא. דא"כ מ"ט דרבנן דאם לאו פסול. אע"כ דמן הצד היינו בשוני המקוה בעצמה וכמו שפירשנו בס"ד בפנים:

ויען הקטע. אפטרוזא לאה. וחסר דעה. הא. לפנינו משנה י"א קשת הבנה. למוזרת בלבנה. בנפשי העלובה המכוסה בעננה. ולא מצאתי בה הפק רעבוני אנה ואנה. ואין אור במעוני בכוונה. להבין דברי רבותינו ז"ל נותני לחמי ומימי למנה. המה הר"ש והרא"ש והר"ב. שכפי היוצא מדברי כולן. כך פירושה של משנה. דמטהרת. היינו ב' שקתות שבאבן או שבסדן עץ שמונח במרחץ. וב' השקתות הם זו אצל זו. ודופן א' מפסיק בין ב' החללים של השקתות. ארכה של זו בצד ארכה של זו אלא שלפעמים שולי חללה של אחת למעלה משולי חברתה. וגם לפעמים יש נקב בהדופן המפסיק ביניהן. וקאמר הכא שאם באחת מהשקתות נוזלין שאובין. ובחבירתה שבצדה נוזלין מים כשירים. אפי' היו השאובין באותה שנמוכה מחבירתה. אפ"ה אם יש בהנקב שבדופן המפסיק ביניהן כדי שיעור שיכנסו בו ג' לוגין. נפסלה העליונה מהשאובין שבתחתונה. עד כאן תוכן דברי קדשם. וכמה יש לדקדק בדברים אלו. (א) כיון דעיקר החשש בזה הוא מחמת הנקב שבין ב' השקתות. משום שבו יצאו השאובין והתערבו תוך הכשירים. א"כ היאך לא הזכיר התנא הנקב ברישא. והרי רק על ידו יתהווה עיקר הפסול. ורק אח"כ שואל התנא. וכמה יהא בנקב. נקב מאן דכר שמיה עד השתא. ואת"ל כל מטהרת כך הוא. שיש נקב בהדופן המפסיק בין ב' השקתות. ולהכי מדהזכיר תנא מטהרת א"צ להזכיר מהנקב. קשה אטו בשופטני עסקינן שיעשו במכוון נקב בדופן המפסיק. והרי עי"ז יתערבו השאובין במים הכשרים שבסילון שבצדו. ולא עוד. אלא שיקראו לכלי כזה מטהרת. מטמאת הו"ל למקרייה. דעל ידה יפסלו המים הכשירים. (ב) עליונה ותחתונה דנקט תנא. לכאורה בכדי נקטה. דהרי על כרחך שמים השאובין שמקלחין בחלל התחתונה מגיעים עד למעלה מהנקב שבדופן המפסיק. דאם נימא שקלוח השאובין הוא נמוך מהנקב. היאך הי' אפשר לחוש שהשאובין שלמטה יטפסו ויעלו למעלה ויכנסו דרך הנקב להתערב בהכשירים. וא"כ דמיירי שהשאובין מכוונים כנגד הנקב שבינן להכשירים. מה נ"מ עוד שחלל הכשירה גבוה עוד למעלה מהנקב. ומהחלל של הסילון שבו השאובין. הרי בין כך ובין כך אפשר להשאובין להתערב דרך הנקב עם הכשירים שבצדן. (ג) הפלא ופלא. דהן אמת משנתינו ע"כ מיירי. שהקלוח המים הכשירים. עם כל המים שמחוברין לקלוח ההוא אינו מ' סאה. דאל"כ לא די שלא היו הן עצמן נפסלין. דהרי כל שיש מ' סאה כשירים. אפי' ישפוך לתוכן כל מים שאובין שבעולם לא יהיו נפסלין עי"ז (כי"ד ר"א סט"ו). אלא אפי' השאובין שבסילון שבצדו. היו ג"כ נכשרים בהשקה כשערה דרך הנקב שבינן להכשירים. ואפי' כשהשאובין למעלה מהכשירים. וכדתנן לעיל (מ"ח). מטהרין המקואות העליון מהתחתון. ואי משום שהשקה לא מהני להשאובין שבתוך הסילון שהוא כלי. וכגון שיש בהסילון בית קבול צרורות (כפ"ד מ"ג). ליתא. דהרי על כרחך באין בהסילון בית קבול מיירי. דאל"כ גם בלי השאובין נפסלו הכשירים מדנעשו שאובין בהסילון. אלא ע"כ דבאינו כלי מיירי ואפ"ה אפשר שיפסלו הכשירים מהשאובין. מדמיירי שאין במים הכשירים מ' סאה. וכן הבין רבינו ב"י (בטור י"ד ר"א דקפ"ה ע"ד). ועכ"פ קשה עדיין. דהרי כ"ע מודו ששאובין שנגעו בכשרים. לא פסלום. וכדקאמר מה"ט ר"ש לעיל (פ"ב מ"ה). דגם כשהכשירים למטה מהגומא שבה השאובין. ונגעו זה לזה. אינן נפסלין. מדהו"ל מקוה הסמוך למקוה. ורק חכמים פליגי עליה התם. אי משום שנתערבו כולן יחד. וכמ"ש בס"ד שם (סי' ל"ח). אי משום שהשאובין הפחותים ממ' סאה הן למעלה מהכשרים. אבל בנוגעין זה בזה באמת גם רבנן מודו. דלא נפסלו הכשירים. וכן פסקינן באמת (בי"ד ר"א סי"ז). דכשירים הפחותים ממ' סאה שנגעו בשאובין על קרקע שוה. לא נפסלו. ולא עוד אלא שבמשנה דלעיל שהשאובין שבאביק מעורבין לגמרי עם הכשירים שבמקוה. אע"ג שקודם שנתרבו למ' סאה כבר נגעו בהן הכשירים בהפסולין בכל צד. אפ"ה לא נפסלו הכשירים. וא"כ מאיזה טעם נפסלו הכא הכשירים שבסילון שלמעלה מהשאובין שבסילון שלמטה. מדנגעו רק אהדדי. ומ"ש נגיעה זו מנגיעת כשירים בשאובין באביק שבמקוה. ואת"ל לחלק התם בהאביק. המים עומדין. ולהכי לא חשבינן להו כמעורבין. משא"כ הכא המים השאובין שוטפין בהסילון בצד הכשירים. וקרינן עלייהו שם תערובות. ליתא. דהרי מצינו גדולה מזו (לעיל פ"ו מ"ג) בג' מקואות שכל א' כ' סאה והשאובין באמצע. וע"י שירדו הטובלין לתוכן נשטפו ונגעו כל א' בחברתה. אפ"ה לא נפסלו הכשירים. א"כ מה התם שנשטפו זו לתוך זו לא נפסלו. מכ"ש הכא שרק שוטפין והולכין השאובין בצד הכשירים. כ"ש דהול"ל שלא נפסלו הכשירים. וביותר יש לתמוה שבש"ע (ר"א) הביא ב' הדינין סמוכין זה לזה. דבסוף י"ז הביא הדין ששאובין שנגעו בכשירים לא פסלום. ומיד בסמוך לשם הביא בסי"ח הדין דמשנתינו. דב' בריכות הסמוכות. ונקב שבדופן המפסיק ביניהן מחזיק ג' לוגין דנפסלו הכשירים. וע"כ לא משום דרק מסופק אם יצאו השאובין דרך הנקב. דא"כ הרי קיי"ל ספק מים שאובין טהור (כפ"ב מ"ג). אלא ע"כ דטעם הפסול דמדנגעו זה בזה. ו ד א י התערבו ג' לוגין בין הכשירים. א"כ כ"ש שהי' לנו לחוש כן בשוודאי השאובין שבאביק נתערבו עם הכשירים שבמקוה. וכ"כ הי' ראוי לפסול במשנה דג' מקואות ושאובין שבאמצע. שבוודאי נשטפו זה לזה. ואפ"ה בזה ובזה אמרינן דכשירים. ואין לדחוק ולומר דהך דסעיף י"ז מיירי שאין במקום נגיעת ב' מיני המים כדי ג' לוגין. משא"כ בסעיף י"ח. וכן בכל הנך משניות דמקילינן בנגעו מים במים. זה דוחק מאד. דבסעיף י"ז ובכל דוכתי דמקילינן בנוגעין זה בזה. סתמא קתני. ותו דהרי במשנה י' בפרקן הכשירים מקיפין את האביק מג' צדדים. ואפ"ה כשהאביק מן הצד כשר. וכבר אמרנו שאין לחלק בין שהמים נחין ושוקטין כל א' במקומו. או כשהמים שוטפין והולכין. כדמוכח מג' מקואות לעיל. שנשטפו זו לתוך זו ואפ"ה כשירות. והרי בש"ע סי"ח הנ"ל נקט ב' בריכות. וכן נקט הרמב"ם (פ"ו הי"ב ממקואות) והמים שבבריכות נקווין ועומדין. ואפ"ה מפסלינן להו. ואין לנו לחלק בין העניינים. אלא בדנימא. דדוקא כשב' מיני המים מעורבים דרך נקב שבדופן. כבב' בריכות לעיל. או דרך נקב שבדופן שבין ב' הסילונות. חשיבי טפי כמעורבים. מאילו מעורבים ב' מיני המים בגלוי. כבג' מקואות. ובאביק שבמרחץ וכדומה. דבכה"ג חשבינן להו רק כנוגעין ולא כמעורבין זה בזה. אבל גם הא ליתא. דאדרבה מצינו דבנוגעין זה בזה בגלוי חשיבי כמעורבין טפי מאילו נוגעין זה בזה דרך נקב. דהרי במקוה נוגעת במקוה דרך נקב שבדופן. מצטרפין רק כשמחוברין דרך הנקב בקלוח מים עב כשפה"נ. וכשמעורבין ממעל לכותל בגלוי. די במחוברין ע"י לשון מים שרחב כשפופרת הנוד על גובה קליפת השום. (ד) ותו קשה לי אפי' נתערב ג' לוגין מהשאובין. הרי נתערבו ברוב כשירים שבסילון השני קודם שירדו לגומת המקוה. והומשכו תוך הסילון להמקוה. והרי לעיל (פ"ד מ"ד סי' ל"ב) אמרינן בפירוש דבנתערבו הפסולין ברוב כשירים. והומשכו אח"כ למקוה. הוכשר כל התערובות. והרי הרמב"ם (פ"ד ממקואות ה"ח) פסק דגם המשכה תוך סילון מהני. ורק בש"ע (ר"א סמ"ו) פסקינן דלכתחילה ראוי לזהר להמשיך ע"ג קרקע הראוי לבלוע המים. וא"כ הכא אמאי פסלינן המים הכשירים שבסילון שבצדו. הרי אחר שנתערב שאובין בהכשירים. חזרו והומשכו בהסילון קודם שנזלו להמקוה והוכשרו. (ה) הר"ב פי' על שאלת המשנה כ מ ה י ה א ב נ ק ב. דר"ל כמה שיעורו של נקב שיצאו ממנו ג' לוגין בבת אחת עכ"ל. ולכאורה הי' מוכרח הר"ב לפרש כך. דאל"כ מה זו שאלה כמה יהא בנקב שיצאו ממנו ג' לוגין. הרי בכל נקב ונקב. ויהי' גם קטון מאד. יכלו לצאת ממנו ג' לוגין. ואין חילוק בזה בין נקב קטן לגדול רק בהמשך זמן יציאתו. להכי פי' הר"ב דה"ק תנא. כמה שיעור הנקב שיצאו ממנו ג' לוגין ב ב ת א ח ת. אמנם במחילת כבוד רבינו אין מקום לדבריו. דהרי בפירוש אמרינן לעיל (ספ"ג) דבין שהתכוון לרבות או לא א"צ שיפלו הג' לוגין שאובין בבת אחת להכשירי'. אלא אפי' בנפלו בב' וג' פעמים. ותמהני גם על רבינו תוי"ט. שרגיל לפשפש בדברי הר"ב. כבני יהודה דדייקי בלישנייהו כרחבא דפומבדיתא. והיכא שתיק ליה לרבינו בהא. (ו) גם הגאון רב"א זצוק"ל כלביא יקום. ומשך בקשתו על פי' רבותינו. ויקרא ארי' על מצפה דמה שואלת המשנה כמה יהא בנקב ויהא בה ג' לוגין. וכי לא ידעינן מדת ג' לוגין כמה הוא. ומה משני תו המשנה. א' מש"ך לבריכה. אכתי קשיא כמה יהא בנקב שיהי' בו א' מש"ך לבריכה. דעדיין לא ידעינן כמה יהא גודל הנקב שיכנסו בו ג' לוגין בבת אחת. (ז) ומה מאד נפשי החלשה נבהלה בחלחלה. ותתם כקליפת השום בלהב דלה דלה. ה"נ רבינו מאור עינינו הרמב"ם ז"ל. אשר מימיו אנו שותים (בפ"ו דמקואות הי"ב). שפי' משנתינו שם בזה"ל. ב' בריכות זו למעלה מזו. וכותל ביניהן. ובעליונה מים כשירים. והתחתונה מלאה שאובין. ויש נקב בכותל שבין העליונה לתחתונה. אם יש כנגד הנקב ג' לוגין שאובין נפסלה העליונה. מפני שהנקב הוא כאילו השאובין הם באמצע ולא בצדה. עכתד"ק. והנני עפר ואפר תחת כפות רגלי אדונינו ורבינו. כי הנה שמעתי ד"ק. ולא אבינם כלל וכלל. דהא דשמעינן לעיל בפרקן (מ"ג) לחלק בין שהשאובין באמצע או מן הצד. היינו רק לענין לצרף הכשירים שבב' צדדי השאובין. אמרינן שכשהשאובין באמצע. אינן מצטרפין לחשבן יחד כמ' סאה. ולא הוטהרו השאובין בהשקה להן. וא"כ לרמב"ם היכי מיירי משנתינו. אי בשלא היתה הבריכה הכשירה מ' סאה (וכמש"ל בשם רבינו ב"י). א"כ מה לי שהי' הנקב באמצע הבריכה או בקצהו. בין כך וכך בשהכשירים פחותים ממ' סאה. לא הועיל השקה להשאובין. ואדרבה פסלו להכשירים. ואי בשיש במי הבריכה מ' סאה כשירים. היאך ע"י הנקב הקטן שמתוכו נוגעין הג' לוגין שאובין במ' סאה כשירים. והנקב באמצע הכותל. יחשב כאילו השאובין מפסיק באמצע הכשירים שמצד זה ומצד זה להנקב. והרי המ' סאה כשירים מחוברין יחד. ורק מעט השאובין נוגע בצדן בפה הנקב. ואיך יתבטל עי"ז צירופן. וטפי הול"ל דמדהושקו דרך הנקב להשאובין. לא די שלא נפסלו הכשירים שבסילון העליון. אלא גם כל השאובין שבסילון התחתון הוכשרו. ואני אפרוח ערום. אשא עיני אל ההרים. ואומר מאין יבוא עזרי. לך אבי שבשמים מעניד נזרי. אליך נשאתי עיני כהות ולאות. כי אתה תאיר נרי. ותושיעני בימין עוזך לפרש משנה הקדושה זו כפי המובא בפנים:

אביק. בערוך פי' כמו ביב שהמים נמשכין לתוכו ויורדין מן האמבטי לאביק וי"מ אביק היא האמה שכל המים נמשכין בה חמים וקרים ואביק לשון חקק הוא:

וחכמים אומרים אם מקבלת וכו'. ותימה שפסק הרמב"ם בחבורו שם פ' ששי סי' י"א כר"מ ושבק רבנן ומדברי מהרי"ק ז"ל משמע דס"ל דלא הוה גריס דברי ר"מ רק סתמא שכתב שם דסבירא ליה דהלכה כתנא קמא ומשום הכי לא חש רבינו לדברי חכמים ע"כ בקיצור: