משנה מנחות פרק ט׳ משנה ו׳

מסכת מנחות, סדר קדשים · כל הפרק עם ברטנורא

כָּל קָרְבְּנוֹת הַצִּבּוּר וְהַיָּחִיד טְעוּנִין נְסָכִים, חוּץ מִן הַבְּכוֹר וְהַמַּעֲשֵׂר וְהַפֶּסַח וְהַחַטָּאת וְהָאָשָׁם, אֶלָּא שֶׁחַטָּאתוֹ שֶׁל מְצֹרָע וַאֲשָׁמוֹ טְעוּנִים נְסָכִים:

ר׳ עובדיה מברטנורא

חוץ מן הבכור והמעשר והפסח והחטאת והאשם. משום דכתיב בפרשת נסכים (במדבר ט״ו) לפלא נדר או בנדבה. בא בנדר ובנדבה טעון נסכים, יצאו בכור ומעשר ופסח וחטאת ואשם שהן באים חובה לא לנדבה שאין טעונים נסכים. יכול אף חובות הבאות מחמת הרגל ברגל כגון עולות ראיה ושלמי חגיגה לא יהיו טעונות נסכים, ת״ל או במועדיכם, כל הבא במועדיכם טעון נסכים. ושעירי חטאת שבאים חובה לרגל אין טעונים נסכים, דכתיב בפרשת נסכים וכי תעשה בן בקר, בן בקר בכלל היה, בכלל ועשיתם אשה, דמשמע כל אשה טעון נסכים חוץ (מאשה] שמיעט, ולמה יצא, להקיש אליו, מה בן בקר מיוחד שבא בנדר ונדבה. אף כל בא בנדר ונדבה, יצאו שעירי הרגלים שהן באות חטאות, שאין חטאת בא בנדר ונדבה, שאין טעונות נסכים:

חטאתו ואשמו של מצורע טעונים נסכים. לפי שאינן באים על חטא כשאר חטאות ואשמות. וחטאת נזיר אינה טעונה נסכים משום דנזיר חוטא הוא כדכתיב (במדבר ו׳) מאשר חטא על הנפש, שציער עצמו מן היין:

עוד מפרשים על משנה מנחות פרק ט׳ משנה ו׳

פירוש המשניות לרמב״ם

כל קרבנות הצבור והיחיד טעונין נסכים חוץ מן כו': כבר זכרנו פירוש ההלכה הזאת בהקדמה שעשינו למסכת הזאת וכן אמרו בגמ' סוטה שהסבה בהיות החטאת והאשם אינן חייבין נסכים כדי שלא יהא קרבנו מהודר והוא הסבה בהיות מנחת חוטא בא בלא שמן ולא לבונה ואמרו אבל חטאת מצורע ואשמו טעונים נסכים לפי שאינן באין על חטא אבל חטאת נזיר אינה חייבת נסכין לפי שהם אמרו נזיר חוטא הוא כמו שבארנו בפי' אבות וזו היא ראית הטעם שאמר ר"ש והעיקר שאמרנו עליו הוא מה שזכרנו ביאור שכל הבא נדר ונדבה טעון נסכים:

תוספות יום טוב

כל קרבנות כו'. שהן זבח לאפוקי עוף שאינו זבח. והרי הוא אומר בפרשת נסכים. או זבח. גמרא:

חוץ מן הבכור כו'. פי' הר"ב שהן באין חובה וכו' יכול אף חובות הבאות מחמת הרגל ברגל. כגון עולות ראייה ושלמי חגיגה. ומוספין וחובת היום לא מצי להוציא. אע"ג [דלא] הוי בנדר ובנדבה. דהא בהדיא כתיב בהו נסכים. רש"י. וכתבו התוס' דה"מ למנקט כבשי עצרת. אלא נקט דבר הנוהג בכל הרגלים ע"כ. ומ"ש הר"ב בן בקר בכלל היה בכלל ועשיתם אשה כו'. כ"כ התוס' שפי' בקונטרס. וכתבו דבחנם פירש כן דבהדיא כתיב בפרשה מן הבקר או מן הצאן. ועוד כתיב [בתריה] והקריב על בן הבקר. ולשון בכלל משמע כפי' הקונטרס ע"כ ובפירש"י שלפנינו כתיב בן בקר בכלל היה. דהא כתב ברישיה דקרא לעשוח ריח ניחוח לה' מן הבקר או מן הצאן. וכי תעשה בן בקר למה לי לכתוב והקריב על בן הבקר וגו'. ע"כ. ומ"ש הר"ב יצאו שעירי רגלים כו'. ומפיק שעירי חטאת טפי. משום דאין כיוצא בהן נדבה. אבל שלמי דחגיגה ועולת ראייה כיוצא בהן נדבה. תוס':

אלא שחטאתו ואשמו של מצורע טעונים נסכים. מנחה מפורש בכתוב (ויקרא י״ד:י״ט-כ׳) ושלשה עשרונים סולת מנחה. וכתיב (שם) והעלה הכהן את העולה ואת המנחה ש"מ דעם הזבח היא באה ועדיין איני יודע אם טעונה נסכי יין אם לא ת"ל (במדבר ט״ו:ה׳) ויין לנסך רביעית ההין תעשה על העולה או לזבח לכבש האחד וקרא יתירא הוא דכבר כתיב בראש הפרשה. עולה או זבח. אלא ללמד על קרבנות מצורע הוא בא. ומ"ש הר"ב. לפי שאינן באין על חטא כלומר דקרבנותיו אינן באין על חטאו. כמו דנזיר. דמאשר חטא על הנפש אקרבן קאי. אבל ודאי דמצורע גופיה חוטא אקרי. דהא חותמו חוטא היה. כדתנן במשנה ג' פ"ה דשקלים:

תפארת ישראל – יכין

והפסח והחטאת אפילו חטאת צבור:

טעונים נסכים מדאין בא על חטא. [ואע"ג דחטא בלה"ר [בערכין די"ד ב']. כבר סבל ענשו כשנתנגע. ומחלו לו עוונו. דהרי חזר ונתרפא]. משא"כ נזיר חוטא הוא שציער עצמו מהיין [כנזיר די"ט א']. לפיכך אין בחטאתו נסכים. ותנא ושייר. דגם עופות ומנחות אף שנקראו קרבן א"צ נסכים:

מלאכת שלמה

כל קרבנות הצבור והיחיד טעונין נסכים וכו'. פ' שני דהלכות מעשה הקרבנות סי' ב' ט':

אלא שחטאתו של מצורע ואשמו טעונין נסכים. וכ"ש עולתו שבאה בנדר ונדבה ומפיק ליה בברייתא בגמרא מדכתיב בפ' נסכים ויין לנסוך רביעית ההין תעשיה על העולה או לזבח דלא הוה צריך קרא למיכתב אלא ויין לנסך רביעית ההין ותו לא דכבר כתב בראש הפרשה עולה או זבח אלא עולה זו עולת מצורע זבח זו חטאתו או לזבח זו אשמו ללמד ששלשתן טעונין נסכים. ואיתה בתוס' פ' בתרא דנדה דף ע':

שאלות נפוצות

מה כתוב במשנה מנחות פרק ט׳ משנה ו׳?

משנה מנחות פרק ט׳ משנה ו׳ פותחת במילים ״כל קרבנות הצבור והיחיד טעונין נסכים חוץ מן״. נוסח המשנה המלא מובא כאן בניקוד, ואחריו ר׳ עובדיה מברטנורא, פירוש המשניות לרמב״ם, תוספות יום טוב, תפארת ישראל – יכין ומלאכת שלמה.

מה מפרש הברטנורא על משנה מנחות פרק ט׳ משנה ו׳?

פירוש ר׳ עובדיה מברטנורא על משנה זו מובא כאן במלואו, ב־2 דיבורים המתחילים, כשהמילים מן המשנה מודגשות בראש כל דיבור.

כמה משניות יש במסכת מנחות פרק ט׳?

בפרק ט׳ של מסכת מנחות יש 9 משניות, וזו המשנה ה־6 בו.

עוד: מסכת מנחות · כל מסכתות המשנה · לעילוי נשמת

מקורות הנוסח של הפירושים

נוסח המשנה: מקור הנוסח: ספריא (Sefaria), Mishnah Menachot – תורת אמת 357 (מקור) · רישיון: נחלת הכלל (Public Domain)
ר׳ עובדיה מברטנורא: מקור הנוסח: ספריא (Sefaria), Bartenura on Mishnah Menachot – ובלכתך בדרך (מקור) · רישיון: נחלת הכלל (Public Domain)
פירוש המשניות לרמב״ם: מקור הנוסח: ספריא (Sefaria), Rambam on Mishnah Menachot – מהדורת וילנא (מקור) · רישיון: נחלת הכלל (Public Domain)
תוספות יום טוב: מקור הנוסח: ספריא (Sefaria), Tosafot Yom Tov on Mishnah Menachot – משנה, מהדורת בית דפוס ראם, וילנא 1913 (מקור) · רישיון: נחלת הכלל (Public Domain)
תפארת ישראל – יכין: מקור הנוסח: ספריא (Sefaria), Yachin on Mishnah Menachot – משנה, מהדורת בית דפוס ראם, וילנא 1913 (מקור) · רישיון: נחלת הכלל (Public Domain)
מלאכת שלמה: מקור הנוסח: ספריא (Sefaria), Melekhet Shelomoh on Mishnah Menachot – משנה, מהדורת בית דפוס ראם, וילנא 1913 (מקור) · רישיון: נחלת הכלל (Public Domain)