משנה מנחות פרק ט׳ משנה ז׳

כל קרבנות הצבור אין בהם סמיכה חוץ מן הפר כו': כתוב בסיפרי סמיכה אינה נוהגת אלא בקרבן יחיד וזהו שנא' וסמך ידו על קרבנו ומה שאמר בכאן פר הבא על כל המצות ר"ל פר העלם דבר לפי שהוא ג"כ יבא על המצות כמו שבארנו במסכת הוריות אע"פ שרוב מה שקורין השם הזה הוא לפר העלם [דבר] של כהן משיח אבל על דרך הרחבת לשון בשמות יקרא ג"כ פר העלם דבר של ציבור פר הבא על כל המצות והתורה אמרה עליו וסמכו זקני העדה את ידיהם על ראש הפר ונאמר בסיפרי יכול כל הזקנים ת"ל העדה המיוחדים שבעדה וכמה הן נתבאר שם שהם ג' וזה המין נכלל במה שאמרנו בתחלת סנהדרין סמיכת זקנים בג' כולל הסמיכה הזאת ומינוי השופטים שבארנו שם והתורה אמרה ג"כ בשעיר המשתלח וסמך אהרן את שתי ידיו על ראש השעיר החי וכבר אמרנו בפ' הה' מהמסכת הזאת שאין לציבור אלא השתי סמיכות אמרו גמירי שתי סמיכות בצבור ואתה רואה אותן דבר תורה וענין המאמר הזה שהקבלה בידינו שאין סמיכה בשום פנים בקרבנות ציבור אלא באלו הנזכרים בפסוקין ואין אנו לומדין מהן לזולתם בקרבנות ציבור בא' מי"ג מדות כמו שלמדנו משפטי שעירי עבודת כוכבים מפר כהן משיח כמו שזכרנו ביאורו ונאמר בספרא ג"כ קרבנו לרבות כל בעלי קרבנות לסמיכה ואמרו שהבכור ומעשר בהמה ופסח אינן חייבין בסמיכות שנאמר קרבנו ר"ל הדבר שחייב לעשותו כמותו קרבן לא הבכור והמעשר והפסח ואין הלכה כר"ש:

חוץ מן הפר הבא על כל המצות. פי' הר"ב כגון הורו ב"ד כו'. ובמ"ז פ"ה כתב הר"ב פר העלם דבר של צבור. וז"ל הרמב"ם. ומה שנאמר בכאן פר הבא על כל המצות ר"ל פר העלם דבר. לפי שהוא ג"כ יבא על המצות. כמו שבארנו במסכת הוריות. אע"פ שרוב מה שקורין השם הזה הוא לפר העלם של כהן משיח. אבל ע"ד הרחבת לשון בשמות יקרא ג"כ פר העלם דבר של צבור פר הבא על כל המצות. ע"כ. ומ"ש הר"ב ג' מזקני ב"ד סומכין עליו. הארכתי בזה בס"ד במ"ג פ"ק דסנהדרין:

*)רש"א אף שעירי ע"ז. דשתי סמיכות גמירי להו בצבור כמ"ש הר"ב במשנה ז' פרק ה' אין סמיכה אלא בבעלים. וזה אהרן ובניו [*כלומר בניו אחריו] סומכים בו. דס"ל לר"ש בספ"ק דשבועות. דאין השעיר מכפר על הכהנים:

כל קרבנות היחיד טעונים סמיכה. ה"נ בבהמה. דאילו עוף אין טעון סמיכה. כדכתבתי במ"ג פ"ג דגיטין:

חוץ מן הבכור והמעשר כו'. שנאמר קרבנו ר"ל הדבר שחייב לעשותו (כמותו) קרבן לא הבכור והמעשר והפסח. הרמב"ם:

והיורש סומך. לקמן בדבור ומימר אכתוב מנלן. וכתב הר"ב אם התנדב אביו בקרבן עולה ושלמים. דאילו חטאת שמתו בעליה תמות. כדתנן בריש פ"ד דתמורה ואשם ירעה עד שיסתאב וימכר ויפלו דמיו לנדבה. כדתנן התם בפ"ג מ"ג:

ומביא נסכים. כשירש מאביו. דהא יורש קרי ליה וכמו שכתבתי במ"ו פ"ז דשקלים:

ומימר. המר ימיר לרבות את היורש. ויליף סוף הקדש מתחלת הקדש מה תחלת הקדש יורש מימר. אף סוף הקדש יורש סומך. גמ':

חוץ מן הפר הבא על כל המצות זהו פר העלם דבר של צבור [עי' זבחים פ"ד סי' כ"ה]. וג' מזקני סנהדרין סומכין עליו:

ושעיר המשתלח לעזאזל ביו"כ. כה"ג סומך עליו:

רבי שמעון אומר אף שעירי ע"ז בהורו הסנהדרין בטעות בעבודה אחד לע"ז שמותרת. שמביא כל שבט פר לעולה ושעיר לחטאת. סומכין עליו ב"ד כלעיל [ועי' זבחים פ"ד סי' כ"ו]. והאי אף דקאמר ר"ש לא קאי אשעיר משתלח. דביה פליג ר"ש וס"ל דעכ"פ ישראל המתכפרים בו א"צ סמיכה. רק אפר העלם דרישא קאמר אף [עש"ס]:

כל קרבנות היחיד טעונים סמיכה חוץ מעופות:

והיורש שכשהקדיש אביו עולה או שלמים ומת. מביאו בנו:

סומך ומביא נסכים וממיר לקרבן שירש. דדינו כאביו:

כל קרבנות הצבור אין בהם סמיכה. ביד שם פ"ג סימן ו':

רש"א וכו'. ות"ק דמתני' היינו ר' יהודה. וקשיא לי מאי אף דקאמר ר"ש אף שעירי ע"ז דהא משמע בגמרא דר"ש מפיק שעיר המשתלח ומוקי באתריה שעירי ע"ז דשתי סמיכות גמירי בצבור ותו לא והכי תניא בברייתא בגמרא חוץ מפר הבא על כל המצות ושעירי ע"ז דברי ר"ש ר' יהודה אומר שעירי ע"ז אין בהם סמיכה ואת מי אביא תחתיהם דהא שתי סמיכות גמירי בצבור את שעיר המשתלח א"ל ר"ש והלא אין סמיכה אלא בבעלים וזה אהרן ובניו סומכין בו ולא בעלים ולא הויא סמיכה א"ל אף זה אהרן ובניו מתכפרין בו וסמיכה בבעלים היא ואזדו לטעמייהו דבספ"ק דשבעות פליגי נמי דר' יהודה ס"ל דבין ישראל ובין לוים ובין כהנים כולם מתכפרין בשעיר המשתלח ורש"א כשם שוידוי של שעיר המשתלח מכפר על ישראל בשאר עבירות כך וידויו של פר מכפר על הכהנים בשאר עבירות והויא סמיכה שלא בבעלים ומ"מ יש לתרץ דהא על כרחך מודה דאיכא סמיכה וכדכתיב קרא בהדיא וסמך אהרן את שתי ידיו על ראש השעיר החי אלא דהויא שלא בבעלים ושתי סמיכות דגמירי בצבור ותו לא ס"ל דהיינו דוקא בבעלים אח"כ מצאתי בסוף הסוגיא שכן פירש המפרש שבדפוס ז"ל:

חוץ מבכור ומעשר ופסח. מסמכינן להו בברייתא בגמרא אתלת קרבנו יתירי דכתיבי גבי שלמים חד למעוטי בכור וחד למעוטי מעשר וחד למעוטי פסח:

היורש סומך וכו'. בברייתא ר' יהודה אומר יורש אינו סומך ואינו ממר ובגמרא מפרש טעמייה. ובת"כ ס"פ בתרא דפ' בחקותי ואיתה נמי ברפ"ק דתמורה וכתבתיו שם בארך ע"ש: