משנה מעשרות פרק ג׳ משנה י׳

הכל הולך אחר העיקר. אם יהיה עיקר האילן בחו"ל הפרי אינו חייב במעשרות אע"פ שיהי' הנוף והפרי נוטה לא"י ואם העיקר בא"י והנוף נוטה חוצה לארץ חייב במעשר:

ובבתי ערי חומה הכל הולך אחר העיקר. כבר ידענו דין התורה בבתי ערי חומה שיש להם גאולה עד מלאת לו שנה תמימה ואחר השנה יתקיים ביד הקונה אותו והבתים שהם חוץ לחומה אמר השם יתברך בהם על שדה הארץ יחשב וביובל יצא ועוד יתבאר בסוף ערכין כי כל שהוא לפנים מן החומה א] ונופו נוטה חוץ לחומה ב] ומכר אותו הפרי שאין דינו ודין שדה הארץ שוה:

ובערי מקלט הכל הולך אחר הנוף. שיעור הגמרא זה ואמר אף אחר הנוף כגון שיהיה האילן עומד בתוך התחום ונופו נוטה חוץ לתחום כיון שהיה הרוצח תחת הנוף קלטו ואסור להרגו וכשיהיה האילן חוץ לתחום ונופו נוטה לתוך התחום לא נאמר כי הרוצח צריך להכנס בתוך התחום אבל ינצל בהגיעו לעיקר האילן [*צ"ל לפי] אע"פ שנופו נוטה לתוך התחום:

ובירושלים הכל הולך אחר הנוף. העיקר אצלנו שמעשר שני אסור לפדותו בירושלים בשום פנים אבל חוץ לירושלים מותר ואם יהיה האילן עומד לפנים מחומות ירושלים ונופו נוטה לחוץ כיון שהגיע מעשר שני תחת הנוף אסור לפדותו אע"פ שהוא חוץ לחומה:

[*ונוטה לגנה. נוף א' מן התאנה. הר"ש]:

ובבתי ערי חומה הכל הולך אחר העיקר. כתב הר"ש סתם מתני' ר"מ בפרק המוכר שדהו וכו' כל שהוא לפנים מן החומה הרי הוא כבתי ערי חומה חוץ מן השדות. ר"מ אומר אף השדות עכ"ל. ותמיהני דאין בין ר"מ לת"ק אלא מצולה וחולסי' כדפי' הר"ב שם ותלמוד ערוך הוא בפ' הנזכר דף לב ת"ר בית אין לי אלא בית. מנין לרבות בתי בדים. ובתי מרחצאות. ומגדלים. ושובכים. ובורות. ושיחין ומערות. ת"ל אשר בעיר. יכול שאני מרבה אף השדות. ת"ל בית דברי ר' יהודה. ר"מ אומר בית אין לי אלא בית. מנין לרבות בתי בדים וכו'. ואפי' שדות. ת"ל אשר בעיר. ואלא הא כתיב בית אמר רב חסדא חולסית ומצולה איכא בינייהו. והתניא [בניחותא] חולסית ומצולה. ר"מ אומר כבתים. רבי יהודה אומר כשדות. ופירש"י ושדות ממש לא קאמר ר"מ. דהא בית כתיב ביה אלא חולסית ומצולה קא מרבי דלאו בני זריעה נינהו וראויין לבנין [וכן] ל' הר"ב שם. והשתא דשמעינן דר"מ גופיה לא מרבה אלא הראוי לבנין. מאי דוחקין לאוקמא מתני' דוקא כר"מ. נוקמא ככולי עלמא וטעמא רבא איכא דאילן מישך שייך לבית שכן דרך ליטע אילנות בחצר הבית. גם דרכן היה להיות להן גנות ופרדסים סמוך לחצרותיהן כדמוכח בפרקין. ולפיכך כל חצר וגינה ושיש בהם הרי הם בכללות בית. ולא לר"מ בלבד אלא אף לרבי יהודה ומתניתין ככולי עלמא. וז"ל הרמב"ם בפרק י"ב מהלכות שמטה ויובל. כל שהוא לפנים מן החומה כגון הגנות והמרחצאות והשובכות הרי הוא כבתים שנאמר אשר בעיר. אבל השדות שבתוך העיר נגאלין כדין השדות שחוץ לעיר. שנאמר וקם הבית אשר בעיר. בית וכל הדומה לבית. לא השדות ע"כ. ומדלא פסק לחולסית ומצולה. שמע מינה דכתנא קמא פוסק. וכן כתב הכ"מ דפוסק כת"ק ואפ"ה כתב גנות. אלא ש"מ דגם הרמב"ם סובר דגנות כולי עלמא מודו בהו. ועוד דאי איתא דגנות לרבי יהודה לא. לימא גמרא דגנות נמי איכא בינייהו ואף ע"פ שנמצא בתוספתא והגנות והפרדסים שבתוכה ר"מ אומר הרי הן כבתי ערי חומה. וחכמים אומרים הרי הן כשדות ע"כ. הך תוספתא לאו דסמכה ולא מינה פסק הרמב"ם הכין. דאי הכי תקשה לך דשביק חכמים ופסק כרבי מאיר. וכי תימא מתני' דהכא סתמא כר"מ. ליתא. דהא איכא לאוקמי מתני' באילן העומד בחצר וחצר לכולי עלמא יש לו דין בית כמו ששנינו במשנה ו' דפ' הנזכר ואלו הן בתי ערי חומה ג' חצרות של שני שני בתים וכו' וע"ש. ועוד דכיון דגמרא לא משני לה גנות איכא בינייהו שמע מינה דסבירא ליה דמשבשתא היא וכן בדקתי בירושלמי ובספרא ומצאתיה שנויה כמו בגמרא דבבלי שהעתקתיה. אלא עיקרן של הדברים שהרמב"ם שפוסק בגנות דיש להן דין בית משום דסבירא ליה דגמ' דידן סברה דלא פליגי בהו. וכולי עלמא סברי דיש להם דין בית ומהטעם שכתבתי. והדרן למאי דאמרן דמתניתין ככולי עלמא. ולא ידעתי למה השמיט הרמב"ם בפ' הנזכר לבבא זו. דבבתי ערי חומה הכל הולך אחר העיקר:

ובערי מקלט הכל הולך אחר הנוף. משום דבכולי גמרא שדינן נוף בתר עיקרו. אצטריך למימר דלענין מקלט זימנין דשדינן עיקר בתר נוף אף על גב דבתר עיקרו נמי שדינן כמ"ש הר"ב:

ובירושלם הכל הולך אחר הנוף. מה שפי' הר"ב כי היכי דבנופו לא מצי פריק וכו'. צריך עיון לקמן בפירושו פ"ג דמסכת מעשר שני מ"ז. ומ"ש הר"ב כי היכי דבמקום נופו לא מצי אכיל ליה בלא פדייה וכו' הכי נמי במקום עיקרו וכו' בלא פדייה. וז"ל רש"י במסכת מכות דתשדי עיקרו בתר נופו ואסור לאוכלו בעיקרו אלא א"כ פדאו מקודם שנכנס ע"כ. כלומר דלא מצי להביאו לעיקרו לאכלו שם כמו שאוכל בשאר ירושלים אא"כ פדאו קודם לכן בעוד שלא בא לנוף משום דשדינן עיקרו בתר נופו וכחוץ לירושלים דמי. שאין אוכלים בלא פדייה. אבל מכיון דשדינן נמי נופו בתר עיקרו. לכך צריך שיהיה נפדה קודם שיכנס לנוף:

ונוטה ענף א' ממנה:

אוכל כדרכו מהענף:

עומדת בארץ בא"י:

הכל הולך אחר העקר דשדינן נופו בתר עיקרו:

ובבתי ערי חומה דהמוכר בית חצר וגינה או אילן שבתוך ערי חומה יכול לגאלה מיד ובלא גאלה תוך שנה ראשונה מוחלטת לעולם ביד הלוקח משא"כ שמכרם חוץ לחומה יכול לגאלן עד היובל. ובלא גאלן יצאה ביובל:

ובערי מקלט הכל הולך אחר הנוף אף אחר הנוף דאם הענף והעיקר א' תוך תחום עיר המקלט וא' חוץ לתחום מיד כשהגיע הרוצח תחת אותו שחוץ לתחום אסור לגואל הדם להרגו:

ובירושלם לענין מעשר שני דבאם כבר הביאו לתוך ירושלים אינו רשאי להוציאו אפי' כשיפדה אותו וכשעדיין המע"ש בחוץ אינו רשאי לאכלן בלי פדיי':

הכל הולך אחר הנוף אף אחר הנוף וכחומרות שתיהן דבאם עיקרו ונופו א' בפנים וא' בחוץ אינו אוכל אצל שתיהן המעשר שני בלי פדיי' כאילו עדיין הוא בחוץ. אבל אינו רשאי להוציאו משם אפי' בפדיי' כאילו כבר הגיע לפנים והיינו כר"י אבל לא קיי"ל כן רק כרבנן [כמעש"נ פ"ג מ"ז ועי"ש] כך מתבאר [מכות די"ב ב']:

ורתוי"ט הביא כאן דעת רש"י שם דבעיקרו בפנים ונופו בחוץ אסור לאכלו בעיקרו. אא"כ פדאו קודם שנכנס וכ' עלה רבינו הגאון מהו' עקיבא שליט"א [באות ז] וז"ל ק"ל מנ"ל לרש"י הא דלמא הא דאמרי' דלא מצי אכיל בלא פדיי' כו'. וצ"ע עכלה"ט. ואני איני כדאי להשיב על ד"ק מיהו לולא דמסתאפינא מנזהי דאריא זה זה הי' נ"ל דלזה נתכוון רתוי"ט והטעים והוסיף בדברי רש"י במ"ש אסור להביאו לשם ולאכלו ור"ל דכוונת רש"י דבאם כבר נכנס המעשר לירושלים ממש אסור להחזירו לשם ולאכלו אא"כ פדאו קודם שנכנס ואת"ל גם הבא' לחוד לתסר י"ל כיון דמחיצות לאכול דאו' ולקלוט דרבנן (כב"מ דנ"ג ב') בכה"ג ל"ג. וכן משמע מלשון הש"ס הכי (מכות די"ב ב') וז"ל כי היכא דבנוף לא מצי אכיל ליה בלא פדייה ה"נ בעיקר משמע דרק לאכילה דמי עיקר לנוף ולא להבאה. ולפי פי' זה תו לא הו"ל תרי חומרי דסתרי אהדדי ואדרבה זו החומר' מוכרחת אפילו נימא דש"ס איירי בשלא הגיע עדיין לירושלים וכדעת מרן. דהרי אי בשלא נכנס עדיין לירושלים והגיע תחת העיקר שבפנים אסור לאכלו בלי פדיי' ממילא בשכבר נכנס לירושלים אסור להביאו ולאכלו שם. ומ"מ בחר רש"י לפרש בכה"ג לאשמעינן דהבאה לחודה בלא אכילה שרי דאי הוה נקט רש"י דבשלא נכנס עדיין מותר לפדותו ולאכלו שם. אכתי לא הוה ידעינן דמותר להביאו לשם בשכבר נכנס והרי מלשון הש"ס משמע דהבא' לחודא שרי וכמבואר לעיל ותו דאי הש"ס מיירי בשלא נכנס עדיין טפי הול"ל כי היכא דבנוף פריק ואכיל ליה ה"נ בעיקר ושמעת מינה תרתי הקולא דמותר לפדותו שם והחומרא דאסור לאכלו שם בלי פדיי' מדל"ק הכי רק קא' לא מצי אכיל ליה בלא פדיי' ש"מ דבכבר נכנס מיירי וכבר פדאו קודם שנכנס:

תאנה שהיא עומדת בחצר ונוטה לגנה אוכל כדרכו ופטור עומדת בגנה. כך מצאתי מנוקד הגימל בפת"ח ודג"ש:

אוכל כדרכו ופטור. מפ' בירושלמי אותו הנוף הנוטה לגנה אוכל כדרכו כשעומד בגנה:

ואם צרף חייב. בעומד בחצר:

עומדת בארץ ונוטה לחוץ לארץ או בחוץ לארץ ונוטה לארץ. כך הגי' ה"ר יהוסף ז"ל וכתב ס"א חוצה:

ובבתי ערי חומה. מכר אילן בבתי ערי חומה י"ס דגרסי בהו בבא דובירושלם הלך אחר הנוף קודם בבא דבערי מקלט הלך אחר הנוף וגם לא גרסי' מלת הכל בהני תרי באבי רק הלך אחר וכו':

בפי' ר"ע ז"ל כי היכי דבעיקרו לא מצי גואל הדם וכו'. כתב עליו ה"ר יהוסף ז"ל פי' זה אינו נראה ואינו דעת המשנה וצ"ע במס' מכות פ' שני ע"כ:

עוד בפי' ר"ע ז"ל כי היכי דבנופו לא מצי פריק וכו'. כתב עליו ה"ר יהוסף ז"ל לקמן במסכת מעשר שני פ' שלישי לא אמרי' כן וגם שם לא פירש כן וכן נ"ל לפרש כאן הכל הולך אחר הנוף כלומר אף אחר הנוף שאם הי' הנוף בפנים אע"פ שהעיקר בחוץ דין הנוף כלפנים והה"נ להפך שאם העיקר בפנים והנוף בחוץ דין הנוף כחוץ עכ"ל ז"ל:

ובירושלים הלך אחר הנוף. לענין מעשר שני ובכורים שטעונים מחיצה ומפ' בפ' אלו הן הגולין דהך מתני' ר' יהודה היא דס"ל באילן הלך אחר נופו ולחומרא וכו' כדמפ' ר"ע ז"ל ובהאי פירושא מיתרצא מתני' דפ"ג דמסכת מעשר שני המתחלת אילן דלא פליגא אמתני' דההי' רבנן היא וכתב ה"ר שמשון ועוד י"ל דרב אשי דמכות קאי לשנויי דלא תיקשי מתני' דמעשר שני וה"ק ובירושלם הלך אחר הנוף דבין נוף ובין עיקר מכנגד החומה ולפנים כלפנים ואוכלין שם מעשר שני ולא פודין. מכנגד החומה ולחוץ בין נוף בין עיקר כלחוץ ופודין מעשר שני ואין אוכלין ע"כ וזה הפירוש תפס ה"ר עובדי' ז"ל שם לעיקר ובירושלמי משמע דס"ל דובירושלם הלך אחר הנוף היינו בין לקולא בין לחומרא דגרסי' התם עלה דמתני' ובירושלם הלך אחר הנוף א"ר חיננא והוא שעלה דרך הנוף אז בתר נוף שדינן לי' ואי נוף לחוץ חוץ הוא אבל אם עלה דרך העיקר שהוא בפנים והוציאו לחוץ כבר קלטו העיקר ואין פודין אותו ומתני' ב"ש היא דתנינן תמן פ"ג דמסכת מעשר שני בש"א הכל כלפנים גבי בתי הבדים ואילן וה"נ אם עלה דרך העיקר הכל כלפנים. תני החזיר את הנוף מבפנים הכל כלפנים: