משנה כלים פרק ה׳ משנה י׳

נתן חול בין חוליא לחוליא. שיעשה חוליא ואח"כ שם חול סביב והרכיב חוליא שניה על זה החול ולא סר לעשות זה עד שהשלים תמונת התנור וגבהו עוד טח אותו בטיט מחוץ עד שהשלימו אמר רבי אליעזר שהחול מבדיל בין החוליות והוא כשנשבר ונחלק לעולם ולזה הוא טהור וחכמים אומרים שהטיט הנוגע בכל החוליות מחוץ כבר חברו ושם אותו תנור שלם ונפל בין ר' אליעזר וחכמים מחלוקת רב ועצום וראיות רבות עד ששרף בזה היום רבן גמליאל ובית דינו כל טהרות שטיהר ר' אליעזר וברכוהו ולזה נקרא תנור של עכנאי מיוחס אל עכנא והוא תנין גדול ואמרו שהקיפוהו תשובות כעכנא: וכן נפלו דברים רבים ביורות הערביים והוא החפירה אשר יחפרו בקרקע לאפות בו והיו אחר זה חבורות והסכימו על הדין שנזכר בכאן ולזה תקרא זאת התמונה תנורו של בן דינאי מיוחס אל דין ואין הלכה כרבי אליעזר:

חתכו חוליות. פי' הר"ב שחתכו לתנור ברחבו לחוליות. פחות מארבעה טפחים. הר"ש:

ונתן חול בין חוליא. פי' הר"ב וטח כו'. כדרך שעושין לתנורים. ולא הרחיק את הטפילה. הר"ש:

עכנאי. פי' הר"ב נחש כו' בפ"ד דב"מ דף נט. בגמ' מאי עכנאי שהקיפוהו דברים כעכנא זו כו'. וכתבו התוס' יש דגרס חכנאי. וכן בירושלמי. וחכן זה נחש. ושמא בעל התנור שהיה עושה שמו כן. ע"כ. כלומר דלעולם עכן זה נחש. והא דגרס חכנאי שמא לפי שכן היה שמו של בעל התנור. וכן מצינו ר' חנינא בן חכינאי במ"ד פ"ג דאבות. ועוד חנינא בן חכנאי במ"ח פ"ד דכלאים. אך בערוך כתב שתי הגירסאות. עכנאי וחכנאי. והביא פסיקתא דכי תשא באריסה של חכנאי. פי' ארס של נחש. ולפיכך יש לפרש דושמא בעל התנור כו'. כלומר שמא גם כן בעל התנור כו'. ובנוסחת מהר"מ חכנאי:

יורות הערביין. פי' הר"ב לאפות פת הן עשויין. ועיין בפ"ח מ"ט:

הערביין. של אותו מקום. הר"ש:

וזה תנורו של בן דינאי. והאי דקרי ליה הכא תנור. ובפ' כל המנחות באות מצה [בסופו] תנן הרי עלי כו' מאפה יורות ערביין. משום דעיקר שמייהו יורות. הר"ש:

של בן דינאי. כתב הר"ב רבותי פירשו שם אדם. וכן מצינו אלעזר בן דינאי במ"ט פרק בתרא דסוטה. ומ"ש הר"ב שהיה עושה תנורים הללו. לשון הר"ש שהיה רגיל לעשות תנור כעין הערביים. ע"כ. ומ"ש הר"ב ואני שמעתי על שם שדנו בו דינים הרבה. לשון הרמב"ם [והודו] אחר זה [כאחד] והסכימו על הדין שנזכר בכאן. לזה תקרא זאת התמונה תנורו של בן דינאי. מיוחס אל דין:

חתכו חוליות ונתן חול בין חוליא לחוליא וטח טיט על סדקיו והוסק לסופגנין:

ר' אליעזר מטהר ואע"ג דלעיל אמרינן. דרק בהרחיק ממנו הטפילה. אז התנור החתוך נשאר בטהרתו. הא בהדביק הטיפול להתנור ממעל להחתוכין. אע"ג שתחת הטיפול יש ריוח אויר בין החתוכין. אפ"ה אמרינן גבה דמק"ט. מכ"ש דהול"ל הכא בשסתם האויר שבין החתוכין בחול. וטח טיט על הסדקין דהול"ל שהתנור יקבל טומאה. וק' לר"א דמטהרו. י"ל דס"ל דדוקא כשאין מפסיק דבר אחר בין החתוכין. אם טח טיט ע"ג החתוכין כמחוברין דמי. משום דלבסוף אפשר שיודבקו החלקים יחד. משא"כ הכא מדמפסיק חול בין החתוכין. א"א בשום אופן שיודבקו החלקים יחד. וה"ה בחתך התנור לארכו והניח חול בין החתוכין דמטהר ר"א מדיש הפסק אלא דאין עושין כך. דמדאין מקום מנוח להחול הוא נופל למטה ואין כאן הפסק. מיהו כ"ש בעשה שאר הפסק בין החתוכין. כגון שהניח ביניהן דפין דקין דמטהר ר"א. אלא נקט חול לרבותא דר"א. דאע"ג דהחול קרטין קרטין. וגם שהוא מין עפר כתנור. אפ"ה ס"ל לר"א דהו"ל הפסק:

זה תנורו של עכנאי הוא שם אדם שעשה תנורים כאלו כדי שיהיו טהורין אליבא דר"א. והא דנזכר שמו במשנתינו. היינו משום דהקיפו לדון זה בפלפולים של הלכות כעכנא זו שמונחת כטבעת בעגול. והחליטו לטמאו:

יורות הערביין שהערביים שוכני מדבר חופרין גומא בארץ. וטחין כותליה בטיט. ומסיקין אח"כ הגומא ומדביקין בצק בכותליה ואופין פת:

שהוא חופר בארץ וטח בטיט אם יכול הטיח לעמוד בפני עצמו טמא פשוט דמיירי לאחר שהוסק לאפות בו סופגנין:

וזה תנורו של בן דינאי גם זה שם אדם. וגם הוא נזכר שמו במשנה זו. משום שגם בו דנו הרבה אם יחשב תנור לק"ט. דדלמא רק תנור ממש שמחובר רק בשוליו בארץ. אע"ג שמחובר בארץ מק"ט. אבל זה שמעולם לא הי' עליו שם תנור מעולם. רק בטח בטיט על כותלי הבור. דאף שנדונו כתנור. הרי כל שוליו וכותליו מחוברים בארץ. אפשר לומר דבטל אגב סדנא דארעא שאינו מק"ט. ואעפ"כ החליטו אח"כ דמשהוסק דינו כשאר תנור ומק"ט. ואפשר שהוא הגזלן שנזכר בסוף סוטה דמדהתגורר תמיד במדבר הוצרך לתנור כזה:

ונ"ל דלפמ"ש חז"ל (יומא כ"ג א') כל ת"ח שאינו נוקם ונוטר כנחש וכו' מה"ט קראוהו לתנור זה עכנאי מדנקמו על ידו בר"א וברכוהו. והביאו כל טהרות שטיהר וטימאום. והכל עשו מנקמת ה' דאורייתא הוא דמרתחא בהו (כספ"ד דב"מ). ואין לתמוה הרי כמה וכמה מחלוקת היו בין התנאים הראשונים. ולא נקמו ממנו כל כך. ועקביא (עדיות פ"ה מ"ו). לא מפני שחלק עליהן ברכוהו רק מדקאמר דוגמא השקוהו וע"ש. והרי גם ר"א גדול בדורו היה. וכדמוכח ספ"ד מיתות. ואיך לא חששו לכבודו. יש לומר דכבר כתב בחידושי רמב"ן כפ"ד דב"מ דר"א שאני שהיה מחזיק במחלוקת. והורה בעירו נגד דעת הרבים. והתורה אמרה. אחרי רבים להטות. וכתב עוד שאילו היה בזמן הבית היה נידון כזקן ממרא. וכ"כ נמי נ"י ספ"ד דב"מ. ול"מ. היה נ"ל משום שנעשה אותות ומופתים בשמים ובארץ כדבריו חששו דלא לגררו כ"ע אבתרי'. עי"ז הוצרכו להדפו ולרודפו בשצף קצף כדי להודיע לכל דאעפ"כ אין פונים בכל זה. דאחר שהתורה אמרה. אחרי רבים להטות. א"כ השתא לא בשמים היא. אבל יש לתמוה איך אחר עבור שעת הכעס לא התירו לו נדרו מפני כבוד תורתו. וגם ר"א איך לא בא בעצמו לבקשם שיתירו לו. והרי מסתמא אחר שברכוהו לא היה מחזיק בדבריו. ואף שלא חזר בו מדבריו. דמימיו לא אמר דבר שלא שמע מרבותיו (כסוכה כ"ח א'. וזה דלא כנ"י בשם הרמב"ן הנ"ל שהיה ר"א אומר באותה מעשה כך נראה בעיני). ולפיכך לא היה יכול ללמד לתלמידיו באיפן אחר ממה שקבל מרבותיו. עכ"פ ח"ו לומר שהיה מורה למעשה כדבריו. ולעבור על דברי תורה שצותה אחרי רבים להטות. והגם שהוא עצמו מדשמע מרבים אפשר דהיה רשאי לעשות כדבריו (כעדיות פ"ה מ"ז) עכ"פ לאחרים ודאי לא היה מביא לידי חטא. ולא הורה נגד דעת רבים. וא"כ כיון שלא הורה לעשות מעשה כדבריו. אין בו חטא משפט מות (כסנהדרין פי"א מ"ב) ואיך ח"ו נוציא לעז על צדיק זה לומר שעשה שלא כתורה. וא"כ מה חרי אף הגדול הזה לבלי להתיר לו נדרו. ויש לומר. מדקיי"ל המנודה לנשיא מנודה לכל ישראל. והרי רשב"ג שהיה גיסו אף הוא היה מהמברכים והוא מת אחר אותו מעשה. וכדקאמר התם. ולפיכך אף דקיי"ל דכשמת המנדה באים ג' אחרים ומתירין (כיורה דעה של"ד) י"ל דאפ"ה נשיא שאני וחלקו אינו מופר (עי' מ"ק ט"ז א') וכן משמע מהך עובדא דחד צורבא מרבנן (מ"ק י"ג א') דאמרו לי' גברא רבא כר"י ליכא הכא דלשרי לך. והא דצוח ר' יהושע אחר גויעתו הותר הנדר הותר הנדר. ואיך יתירו חלק הנשיא רשב"ג. י"ל כיון דכל עיקר טעם דברכוהו היינו כי היכא דלא לגררו אבתריה. וכיון שאחר שנפטר מעולמו אזלה לי' חשש הברכה. בכה"ג יכול ב"ד לבטל דברי ב"ד חבירו. אפילו האחרון קטן מהראשון (כמ"ש בס"ד פ"א דעדיות סוף משנה ה') כ"כ וכ"ש שהיו יכולין להתיר נדר הנשיא. ומה"ט נמי לא סקלו ארונו (כעדיות פ"ה מ"ו) מדהותר הנדר:

חתכו חוליות. במציעא פ' הזהב פי' רש"י ז"ל פי' אחר בכולה מתני' ודוחק הוא:

בפי' ר"ע ז"ל. צריך להיות שהקיפוהו הלכות תשובות כעכנא זו וכו':

עוד שם בפירושו ז"ל ושרפום באש לפניו וברכוהו וכו':

אם יכול הטיח לעמוד. כך צ"ל:

בסוף פי' ר"ע ז''ל. ואני שמעתי על שם שדנו בו דינים הרבה. אמר המלקט והסכימו על הדין כפי מה שנזכר במשנתנו וזהו פי' הרמב"ם ז"ל. וז"ל הרא"ש ז"ל וי"א שגם על תנור זה נחלקו. ועמדו על הדין והודה ע"כ. וכתב ה"ר יהוסף ז"ל מצאתי כתוב שהוא אליעזר בן דינאי שנזכר בסוף מסכת סוטה ע"כ: