משנה כלים פרק ד׳ משנה א׳

מסכת כלים, סדר טהרות · כל הפרק עם ברטנורא

הַחֶרֶס שֶׁאֵינוֹ יָכוֹל לַעֲמֹד מִפְּנֵי אָזְנוֹ, אוֹ שֶׁהָיָה בוֹ חִדּוּד וְהַחִדּוּד מַכְרִיעוֹ, טָהוֹר. נִטְּלָה הָאֹזֶן, נִשְׁבַּר הַחִדּוּד, טָהוֹר. רַבִּי יְהוּדָה מְטַמֵּא. חָבִית שֶׁנִּפְחֲתָה, וְהִיא מְקַבֶּלֶת עַל דָּפְנוֹתֶיהָ, אוֹ שֶׁנֶּחְלְקָה כְמִין שְׁתֵּי עֲרֵבוֹת, רַבִּי יְהוּדָה מְטַהֵר, וַחֲכָמִים מְטַמְּאִין:

ר׳ עובדיה מברטנורא

החרס שאינו יכול לעמוד. כגון חרס הפורש מן החבית ומן הקדירה במקום האוזן, ואינו יכול לעמוד בלא סמיכה מפני כובד האוזן שמכביד ומכריעו, או מפני שהיה בו חידוד שהוא חד בתחתיתו ואינו יכול לשבת שלא מסומך:

נטלה האוזן טהור. דכלי חרס כיון שטהר שעה אחת שוב אין לו טומאה לעולם:

ור׳ יהודה מטמא. דלית ליה הך סברא:

או שנחלקה. לארכה כמין שתי עריבות, ואינה יכולה לישב על תחתיה אלא על דפנותיה:

רבי יהודה מטהר. דסבר ר׳ יהודה דהא דתנן הדקים שבכלי חרס יושבים שלא מסומכים שהן טמאים, היינו מן השוליים ולא מן הדפנות, שצריך שיהיה שבר הכלי יושב על שוליו כדרך שיושב כשהוא שלם:

וחכמים מטמאין. דסברי כלים עשויין להושיבן על דפנותיהן לפרקים:

עוד מפרשים על משנה כלים פרק ד׳ משנה א׳

פירוש המשניות לרמב״ם

שאינו יכול לעמוד. שלא ישב על השווי בסבת מונע שהאוזן יכבד עליו מצד אחד בכבדותו ויטהו על צדו וכן כאשר יהיה לו חידוד בולט בקרקעיתו וימנעהו לנוח בשוה וכאשר ישב על הארץ נוטה לצד אחד מפני חדודו טהור: מכריעו. מטה אותו: חבית שנפחתה. הוסר ממנה חלק וכאשר ישבה על תושבתה אי אפשר שתקבל דבר מתוך הדבר אשר סר ממנה וכאשר ישבה על צדה אפשר שתקבל בקרקעיתה וכן כאשר נסדקה ונחלקה על ארכה והיו ב' דפנות הנה כל חצי ממנה כאשר עומד על קרקעיתו לא יקבל דבר וכאשר ישב על קרקעית צדה אשר היא גבנונית החבית אפשר שתקבל. והלכה כחכמים:

תוספות יום טוב

[*חדוד. פי' הר"ב שהוא חד בתחתיתו כו' ולשון הרמב"ם בולט בקרקעיתו. וימנעהו לנוח בשוה. וכאשר ישב על הארץ נוטה לצד אחד מפני חדודו מכריעו *)נוטה אותו ע"כ. וקשיא לי לישנא דמכריעו שבחדוד דבאזנו הוה שייך טפי. והר"ש כתב ואית דגרסי הדד. דדרך היוצרים לעשות דד לכלי כדי לשתות. ע"כ]:

ניטלה האזן כו' טהור. פירש הר"ב דכלי חרס כיון שטהר כו' תוספתא ופירש הר"ש בפרק דלעיל מ"ג. דדוקא אחרס שפירש מן החבית כו'. אבל חבית עצמה אפי' ניקבה בשוליה למטה מרביעית במוציא זית. אם סתמה בזפת טמאה. וכך פירש עוד בפ"ב מ"ב:

רבי יהודה מטמא. שכשניטל האזן ונשבר החדוד יושבת על שוליה:

חבית שנפחתה. בשוליה. והיא מקבלת כשמטה על דפנותיה. מהר"ם:

או שנחלקה כמין שתי עריבות. פי' הר"ב ואינה יכולה לישב על תחתיה. ואם תשב לא יכולה לקבל דבר. הרמב"ם:

תפארת ישראל – יכין

החרס שאינו יכול לעמוד מפני אזנו שנשאר אוזן בהגיסטרא. ועי"ז אין הגיסטרא יכול לעמוד כלל על שוליו:

או שהיה בו חדוד והחדוד מכריעו שהיה בדופן הגיסטרא עוקץ בולט מן הצד. ורבותא קמ"ל דלא מיבעי רישא שאינו יכול לישב כלל אלא אפילו הך שיכול לישב שפיר על שוליו הרחבים רק שהעוקץ מכריעו:

טהור נתבטל מהן טומאתן שמקודם. וגם אמק"ט להבא. ולא דמי ללפיד [ספ"ב] דהתם מתחלה עשוי לתשמיש כך. ונ"ל עוד דקמ"ל בהא דעוקץ מכריעו מדסד"א שיק"ט. דהרי מצוי כותל לתמכו שלא יכריעו העוקץ. ומ"ש מארוכה וב' כרעים או קצרה וב' כרעים שמק"ט מדיכול לתמכו אגודא [כסוכה ט"ז א'] קמ"ל דשאני הכא בגיסטרא. דכל דלא חזי להדיא. רק ע"י תיקון מה משדי שדי לה. וכדהקילו מה"ט גבה בשסתם נקב שבה [פ"ג מ"ג]:

נשבר החדוד באוזן נקט ניטל מדאינו גוף הכלי. רק מחובר בו לתשמיש לבד. אבל בעוקץ שהוא מגוף הכלי. שייך בו שפיר טפי לשון נשבר מהכלי:

טהור דגיסטרא שנטהר שעה א' אמק"ט עוד [כלעיל פ"ג מ"ג]:

רבי יהודה מטמא בניטל האוזן והחידוד. דלא דמי לניקב וסתמו דלא פליג לעיל [פ"ג מ"ג] דהתם מדניקב נתבטל לגמרי מתשמיש שבו. משא"כ הכא הגיסטרא בעצמה ראוייה היתה לתשמיש. ורק שהאוזן עיכב תשמישו וכשניטל המעכב הרי חזי לתשמיש ככל גיסטרא:

חבית שנפחתה שנפלו כל שוליו:

והיא מקבלת על דפנותיה כשמטה אותה על צדה. מקבלת תוך בטן שבדופן הכלי סביב:

או שנחלקה כמין שתי עריבות קתני רישא לרבותא דרבנן דאף שלא נשאר כלל מהשוליים מטמאי. ונחלקה נקט לרבותא דר"י דאף שנשאר קצת מהשוליים מטהר:

רבי יהודה מטהר דס"ל דבגיסטרא אמק"ט רק בשישאר בה כל שוליה. ורק בכה"ג מיירי גיסטרא דמטמא לעיל:

וחכמים מטמאין דס"ל דגיסטרא אין צריך כלל שולי כלי. ונ"ל דמודו רבנן דכ"ח שנשברה אף שנשאר גיסטרא נתבטל ממנה טומאה דמעיקרא וגם אמק"ט להבא קודם שייחדנה לתשמיש גיסטרא. רק ס"ל שכשייחדנה לתשמיש מק"ט להבא [ועמ"ש לעיל פרק ב] וכן מוכח מהרמב"ם [רפ"ט דכלים]:

מלאכת שלמה

ור' יהודה מטמא. ור"מ ס"ל כר' יהודה כדמוכח מן התוספתא הר"ש ז"ל:

שאלות נפוצות

מה כתוב במשנה כלים פרק ד׳ משנה א׳?

משנה כלים פרק ד׳ משנה א׳ פותחת במילים ״החרס שאינו יכול לעמד מפני אזנו או שהיה״. נוסח המשנה המלא מובא כאן בניקוד, ואחריו ר׳ עובדיה מברטנורא, פירוש המשניות לרמב״ם, תוספות יום טוב, תפארת ישראל – יכין ומלאכת שלמה.

מה מפרש הברטנורא על משנה כלים פרק ד׳ משנה א׳?

פירוש ר׳ עובדיה מברטנורא על משנה זו מובא כאן במלואו, ב־6 דיבורים המתחילים, כשהמילים מן המשנה מודגשות בראש כל דיבור.

כמה משניות יש במסכת כלים פרק ד׳?

בפרק ד׳ של מסכת כלים יש 4 משניות, וזו המשנה ה־1 בו.

עוד: מסכת כלים · כל מסכתות המשנה · לעילוי נשמת

מקורות הנוסח של הפירושים

נוסח המשנה: מקור הנוסח: ספריא (Sefaria), Mishnah Kelim – תורת אמת 357 (מקור) · רישיון: נחלת הכלל (Public Domain)
ר׳ עובדיה מברטנורא: מקור הנוסח: ספריא (Sefaria), Bartenura on Mishnah Kelim – ובלכתך בדרך (מקור) · רישיון: נחלת הכלל (Public Domain)
פירוש המשניות לרמב״ם: מקור הנוסח: ספריא (Sefaria), Rambam on Mishnah Kelim – מהדורת וילנא (מקור) · רישיון: נחלת הכלל (Public Domain)
תוספות יום טוב: מקור הנוסח: ספריא (Sefaria), Tosafot Yom Tov on Mishnah Kelim – משנה, מהדורת בית דפוס ראם, וילנא 1913 (מקור) · רישיון: נחלת הכלל (Public Domain)
תפארת ישראל – יכין: מקור הנוסח: ספריא (Sefaria), Yachin on Mishnah Kelim – משנה, מהדורת בית דפוס ראם, וילנא 1913 (מקור) · רישיון: נחלת הכלל (Public Domain)
מלאכת שלמה: מקור הנוסח: ספריא (Sefaria), Melekhet Shelomoh on Mishnah Kelim – משנה, מהדורת בית דפוס ראם, וילנא 1913 (מקור) · רישיון: נחלת הכלל (Public Domain)