משנה כלים פרק ד׳ משנה ב׳

גיסטרא. כמו שבארנו (לעיל פ"ב) היא התושבת אשר יעשו תחת כלי המים לקבל הטפטוף וכאשר היא מטפטפת דבר בטל עניינה וזהו אמרם בש"ס שבת (דף צו.) לפי שאין אומרים הבא גיסטרא לגיסטרא ואל זה הענין אמר בכאן אין שירים לשירים וזאת הגיסטרא בעצמה כאשר היתה שלימה בדמיונה היא שארית הכלי לפי שהיא חתיכה מכלי וכאשר נסדקה חזרה שארית לשארית וכבר ידעת ששארית הדבר הוא שיריו:

בחצי קב גרוגרות. פי' הר"ב דהוא שיעור סעודה אחת כו'. כדמוכח סוף פאה. ומסיים הר"ש. ואמרינן בפרק בכל מערבין (עירובין דף כט) וכן לעירוב ע"כ. וצריכא דשיעור סעודה דעירוב פחותות הן משאר סעודות. כדלקמן פי"ז משנה יא. ובעירובין פ"ז מ"ח. מפרש דשתי סעודות עירוב הן י"ח גרוגרות. ואילו שאר סעודות גדולות שליש מלבר. כמ"ש הר"ב שם פ"ח משנה ב:

גיסטרא שנתרועעה. דוקא בנתרועעה. אבל ניקבה אם מקבלת זיתים טמאה הואיל ומיוחדת לאוכלין. כדקתני לקמן גבי היו בה חדודין וכו'. הר"ש:

חבית שנתרועע' ואינה יכולה להטלטל בחצי קב גרוגרות שיערו כך. מדכך שיעור סעודה היותר קטנה [כשלהי פיאה ופ"ז דעירובין מ"ח]:

טהורה משום דכשנתרועעה כ"כ עד דכשיטלטלנה עם סעודה קטנה כזו תשבר. אף שאינה מכניס משקה דרך הבקעין שבה. שדי לה. ותו לא מחשב כלי. וא"ת מי גרע מגיסטרא שמכלי גדול ששיעורו לק"ט בשמחזיק הגסטרא רביעית. ואינו מוציא משקה [כפ"ב מ"ב] וה"נ בחבית שנתרועעה יש בה כמה גיסטרא כזו. יש לומר ה"מ בגיסטרא מובדלת לעצמה אבל הכא שמחוברת לחלקי חבית רעוע. הרי כשיאחז בחלק אחד יתפרק ממנה הגיסטרא שמחזקת הרביעית ותשבר. ובתוס' שבת צ"ה ב' ד"ה ניקב תירצו. כל שהכלי שלם עדיין אף שהוא רעוע. אינו מיחדו לגיסטרא. ואם מיחדו בטל דעתו אצל כל אדם:

שאין שירין לשירין ר"ל הגיסטרא ותשמישה הוא רק שירים מכלי שלם ותשמישו. אף שאין יכול להשתמש בהגיסטרא כבהכלי. אפ"ה מקיימה עדיין. אבל כשחזרה ונתרועעה הגיסטרא אף שעדיין יכול להשתמש בה קצת בדוחק. עכ"פ התשמיש ההוא רק שירי שיריים הוא ולא חשיבא לי' וזורקה. והרי מה"ט כשניקבה הגיסטרא בכמוציא משקה. אע"ג דעדיין יכול להשתמש בה משקה. כשיעמיד דבר מה תחת הנקב. אפ"ה רגיל לזרקה. דאפי' גיסטרא שלימה אינו מעמיד תחת גיסטרא כזו הרעועה ולהכי אמק"ט [כשבת צ"ו א']:

ותמוהין דברי הר"ש ורתוי"ט המעתיק דבריו שכתבו דדוקא בגיסטרא שנתרועעה קאמרה מתניתין דסגי בשמוציא משקין. אבל בשניקבה. הרי גסטרא זו מחבית שמיוחדת לאוכלין באה. ולפיכך שיעור נקיבתו בכמוציא זית. וקשה והרי בסוגיא דשבת שם אמרינן סתמא דכל גיסטרא שיעורה בנקיבתה בכמוציא משקין. ואין לדחוק ולומר דהתם מיירי במיוחדת למשקין. ליתא. דא"כ מ"ש גיסטרא המיוחדת למשקין שניקבה שגרוע מכלי שלם שניקב. דבכלי שלם שניקב צריך כמכניס משקה ובגיסטרא שלה שניקב סגי בכמוציא משקה. ומ"ש גיסטרא מכלי המיוחד לאוכלין ששיעור נקיבתן יהיה בשוה שניהן בכמוציא זית. וגם סתמא דמתניתין משמע דאפי' במיוחדת הגיסטרא לאוכלין שיעור נקבה במוציא משקין אף שתזר ונסתם (כפ"ג מ"ג). וגם הטעם דאין שירין לשירין שייך בין לגיסטרא שנתרועעה או שנתנקבה וגם מהרמב"ם (פי"ט מכלים ה"ט) משמע כן דאין חלוק בין נקבה או נתרועעה. וע"ש היטב. ואעפ"כ נקט במשנה נתרועעה. משום רישא בחבית. דאיצטרך למנקט נתרועעה דאע"ג דאינה מכניס רק מוציא משקה אפ"ה אמק"ט. ואין להביא ראיה להר"ש דכל נקב שבגיסטרא של כלי העשוי לאוכלין שיעורו במוציא זית מהא דאמרי' במשנתינו דאמרי' דצריך שיהיה החלול שבין העוקצין כמוציא זית. ליתא. דהתם רק לענין שלא יטמאו העוקצין באויר בעינן הך שיעורו. ולפיכך אפי' בעשוי הגיסטרא למשקה בעינן שיעורו כך. אבל לענין שיתבטל הטומאה לגמרי מהגיסטרא. אפי' בבאה מכלי העשוי לאוכלין שיעורו בשניקבה בשוליו כמוציא משקה. והיינו משום דכל גסטרא אפי' מכלי העשוי לאוכלין. אינה עשויה אלא לקבל משקין כרמב"ם הנ"ל שכתב כן באר היטב:

בחצי קב גרוגרות. גרסינן:

גיסטרא ובספר אחר גרסי' וכן גיסטרא וכו'. הרי"א ז"ל. גיצטרא היינו גיסטרא ה"ר שמשון ז"ל. עוד כתב ז"ל ואינה מקבלת משקי' דוקא בנתרועעה כו' כדקתני לקמיה גבי היו בה חדודין דכי נסדקה (פי' נתרועעה) דוקא משום דבעינן תקון לטופלה כדתנן בפירקי' דלעיל גבי חבית שנתרועעה וגם בכאן מצאתי כתוב בספר אגודה וכן גינדא שנתרועעה ואינה מקבלת משקים וכו':

שאין שירין לשירין. ס"א שירים לשירים במ"ם ה"ר יהוסף ז"ל וכן כתב בכמה מקומות במשנה אחת מהנה בס"פ הערביין הגיה הערביים במ"ם ואיני רואה טעם מספיק דבודאי דבגרסת המשנה הכל שוה שאינו מקרא לדקדק בזה: