משנה כלים פרק י״ט משנה ד׳

כבר קדם בפתיחה שמשכב הזב מאבות הטומאות וכל אב הטומאה מטמא ב' ופוסל א' וענין זה שזה האב כאשר נגע בו דבר יהיה טמא והיה זה הדבר ראשון לטומאה ואשר נגע בראשון שני ואשר נגע בשני שלישי והשרש אצלינו הראשון והשני טמאים ומטמאים והשלישי פסול וזה כולו באוכלי תרומה לפי מה שהשרשנו בפתיחה וכאשר תשמע במשנה מטמא שנים ופוסל אחד דע שזה הדבר ראשון שהוא יטמא השני ויפסול השלישי וכבר ביארנו אלו השרשים בפתיחת דברינו וחזרנו ביאורו במסכת זבים (פ"ה) ואשוב אל ביאור ההלכה אמרו בכאן ועל המיזרן ענינו שהוא נישא על המטה והמיזרן כרוך עליה ואמר שקצה זה המיזרן היוצא מן המטה הוא גם כן אב הטומאה כמו המטה לפי שהוא חלק מהמשכב ואע"פ שהיה בו מה שהוא וזהו דעת ר"מ הקדום ורבי יוסי ג"כ הלך בשטתו ואמר שי' טפחים ממה שימשך מן המטה הוא אשר יחשב כמטה ויהיה חלק מהמשכב ויטמא ב' ויפסול אחד ומי' ולמעלה הוא כמו כלים אשר נגעו במשכב אשר הוא ראשון ולזה יטמא אחד ויפסול אחד כמו שהקדמנו וזה כאשר נישא הזב על המטה שהמיזרן כרוך עליה ויהיה זה אז י' טפחים היוצא מן המטה אב להיות זה השיעור מצרכי המטה ויהיה זה מה שהוא למעלה מי' טפחים כאילו הוא כבר נגע באלו העשרה אשר הוא אב אולם אם נישא הזב על המיזרן לבדו בלתי שיהיה מחובר במטה הנה כל מה שיש עליו ממנו הוא משכב וכן י' טפחים ממה שימשך עליו מן המקום אשר ישב עליו והוא אמרו מי' ולפנים טמא וחוץ מאלו היה טהור לפי שהעשרה עצמם לא הגיע לו מכח אב הטומאה כדי שתטמא כל מה שמחובר בו כי אין שם מטה שיהיו לו העשרה אבל מפני היותן מצרכי המטה ויטמאו זולתו מהכלים והלכה כרבי יוסי:

מטמא שנים. כתב הר"ב כל זמן שלא פירש מן המטה כדתנן במ"ב פ"ה דזבים:

נישא הזב על המטה ועל המיזרן ר"ל על המטה שהמזרון כרוך עליה וגם יוצא ומדולדל ממנו הרבה:

מטמא שנים ופוסל אחד ר"ל כ"ז שהמזרון מחובר להמטה. אפי' הוא ארוך הרבה. הרי הוא אה"ט כהמטה. ולפיכך אפשר שיטמא שנים. דהיינו ראשון ושני. והשני שוב פוסל אחד ועושהו שלישי. וכגון בתרומה [והא דלא נקט מטמא שלשה ופוסל א' ועושהו רביעי. וכגון בקדש. היינו מדאינו מצוי. משא"כ תרומה מצויה. וגם בחולין מצוייה שנעשה על טהרת תרומה. אבל חולין שנעשה על טהרת קודש קיי"ל דלאו כקודש דמי. כרמב"ם פי"א מאה"ט ה"ט] וכל זה קודם שפירש המזרון מהמטה. אבל לאחר שפירש. אין המזרון רק ראשון מדנגע במטה שהוא אה"ט [כפ"ה דזבים. ועי' לעיל פי"ח מ"ז]:

דברי ר"מ לטעמיה אזיל דס"ל ברישא דאפי' ארוך הרבה. כולו חיבור:

רבי יוסי אומר נישא הזב על המטה ועל המיזרן ר"ל על המטה שמזרון כרוך עליה. וכלעיל. ופשיטא דבהכי איירינן. אלא משום סיפא דנקט נישא על המזרון עצמו. נקט הכא נישא על המטה ומזרון. ור"ל דרק ר' יוסי מחלק בין הכי להכי:

י' טפחים נמי לטעמיה אזל דס"ל ברישא דרק עד י"ט הו"ל אה"ט כהמטה:

מעשרה ולחוץ ר"ל אותו חלק של המזרון שהוא חוץ מהי"ט שסמוכים להמטה. אין דינו רק כראשון. מדנגע בהחלק שתוך הי"ט שאותו חלק הוא אה"ט כהמטה עצמו:

נישא על המיזרן ר"ל שנישא על המזרון עצמו בשעה שמחובר להמטה:

מעשרה ולפנים ר"ל אם נישא על החלק של המזרון שמעשרה ולפנים למטה:

טמא ר"ל מטמא כמפורש לעיל דכל עוד שלא פירש מהמטה מטמא ב' ופוסל א'. דאע"ג דמזרון עצמו לא חזי למדרס. אפ"ה כל עוד שהוא מחובר להמטה. הו"ל הי"ט שסמוך להמטה כהמטה עצמה ומק"ט מדרס. וממילא משתמע שהמטה בעצמה לכ"ע טמאה עי"ז כמדרס. דהרי תוך י"ט לכ"ע הו"ל המזרון כגוף המטה:

מעשרה ולחוץ ר"ל אם נישא על החלק שהוא חוץ מהי"ט. אז כל המזרון טהור. דהרי חוץ מהי"ט אינו חשוב כהמטה. וכיון שכן. המזרון בעצמו הרי לא חזי למדרס. ומיירי שלא נגע הזב בהמזרון. וכגון שהיה מפסיק בינו למזרון דבר שאמק"ט מדרס שאומרים לו עמוד ונמ"ל. נמצא שהדבר ההוא שנגע בו הזב נעשה ראשון. ואינו מטמא להמזרון. או שהיה מפסיק בין הזב למזרון נייר וכדומה שאמק"ט כלל. דאל"כ א"א שיהיה המזרון טהור לגמרי. דהרי לכל הפחות נגע הזב בהמזרון ונעשה ראשון:

וא"ת עכ"פ מקום נגיעת ב' חלקי המזרון זב"ז מגע בית הסתרים היא. והרי כבר שמעינן ליה לר' יוסי (פכ"ז מ"ט) דמגע ביהס"ת אינו מטמא. ואת"ל דעכ"פ בשעת פרישתן מהדדי מק"ט זה מזה (כחולין ע"ב ב') ליתא דא"כ בעודו מחובר עכ"פ אמק"ט. והרי לישנא דמתניתין משמע דמיד טמא כראשון. ואי"ל דהכא שאני משום דכל העומד לחתוך כחתוך דמי. וכרבינא (שם) ולהכי לא מחשב מגע ביהס"ת. ליתא. דהרי ע"כ ר' יוסי דלקמן לא ס"ל כן. ודוק. ותו לא ידענא ג"כ למה נחשב החלק שחוץ מי"ט עומד לחתוך מהחלק שתוך י"ט. אי משום דעד י"ט חזי לפסח ולשלשול. א"כ מ"ש גבי חבל דאמרינן (במ"ג) דהחוץ מי"ט טהור לגמרי. ומ"ש גבי מזרון דאמרינן שהחלק שחוץ מי"ט יהיה כראשון. הרי אם בחבל שבודאי אינו חושש מלחתכו לשנים. אפ"ה אמרינן שהחלק שחוץ מי"ט לכ"ע טהור לגמרי. ולאו כחתוך דמי והו"ל מגע ביהס"ת בין ב' החלקים כ"ש במזרון. ואפי' תימא דבחבל לאו משום מגע ביהס"ת מטהרין החלק שחוץ מי"ט רק משום דחבל אמק"ט אם לא אגב המטה. עכ"פ במזרון אף דמקבל טומאה עכ"פ מדחשוב ודאי נזהר מלחתכו לשנים (כלעיל סי' כ"ג) הול"ל דאינו כחתוך והו"ל מגע ביהס"ת שטהור לגמרי. אמנם נ"ל דטומאת החלק שחוץ מי"ט לאו משום דנגע בהחלק האחר שבמזרון תוך הי"ט. אלא אדרבא מדנזהר מלחתוך ב' החלקים הללו זה מזה. להכי כגוף א' חשבינן להו. רק משום שהחלק שחוץ מי"ט רחוק מהמטה. להכי חשבינן לאותו חלק שחוץ מי"ט כאילו נגע במטה ופירש ממנה. ומה"ט אצטריך הך מתני' כלל. והרי כבר שמעינן לה ממשנה קמא. היינו רק לאשמעינן הך סברא דר' יוסי. דמה שהוא יותר מי"ט. עכ"פ נעשה ראשון ומטעמא דאמרן. והא דאשמעינן הך דינא במשא הזב דוקא. והרי גם בשאר טומאות ג"כ הדין כך. היינו רק לאשמעינן רבותא. דאע"ג דבמזרון לא שייך טומאת משא הזב. כדבעינן למימר לקמן (סי' ל"ה) אפ"ה בעודו מחובר למטה דינו כמטה לטמא במשא:

כך פירשתי ע"פ דעת רבותינו הר"ש ורא"ש ורב"א. דכולהו ס"ל דמזרון לא חזי למדרס. וכן מפורש בתוספתא (פ"ט דב"מ דכלים) וא"כ מדברי כולם נלמד. דהך בבא דברי הכל היא. דע"כ לא פליג ר"מ ברישא ואינו מחלק בין תוך או חוץ מי"ט. היינו רק לענין שיהיה כולו מחשב חיבור להמטה. ויתטמא באותה טומאה שנטמאת בה המטה. אבל שיהיה חשוב כהמטה עצמה להתטמא כשדרס עליו הזב. בהא גם ר"מ מודה. דרק עד י"ט נעשה מדרס כשנישא עליו הזב. אמנם להר"ב גרסינן טמאה וטהורה. ואמטה קאי. ולדידיה. מזרון ודאי נטמא במדרס אף כשאינו מחובר למטה כלל. רק קמ"ל הכא דבמחובר למטה. אז בנישא על י"ט שסמוכין למטה נטמא המטה. ובנישא בחוץ מי"ט המטה טהורה. א"כ לדברי רבינו הר"ב. הך בבא רק ר' יוסי היא. אבל לר"מ כולה הו"ל חיבור להמטה. וקשה לפ"ז דמ"ש דנקט בהך בבא רק דעת ר' יוסי. ואת"ל דגם להר"ב בהך בבא גם ר"מ מודה. דרק ברישא ס"ל לר"מ דכל המזרון טפל להמטה. שיתטמא המזרון כשנטמא המטה. משא"כ הכא שיהיה המטה טפל להמזרון. שתתטמא כשנטמא המזרון בכה"ג רק תוך י"ט אמרינן כן ולא בחוץ מי"ט. וכן הסברא נותנת. מדלא פי' הר"ב בדברי ר"מ. דנישא הזב על המטה ועל המזרון דקאמר. ר"ל בין שמשא הזב על המטה או על המזרון. המזרון הו"ל כולו חיבור להמטה. ובנישא הזב על המטה ועל המזרון דקאמר ר' יוסי. שם הו"ל להר"ב לפרש דהיינו שנישא על המטה שכרוך עליה מזרון. וא"כ לא יהיה לנו במשנתינו שום חסרון מדעת ר"מ. אע"כ דבבא דסיפא בנישא הזב על המזרון עצמו ד"ה היא. וגם ר"מ ס"ל שיש בזה חילוק בין תוך או חוץ מי"ט. וכדאמרן. עכ"פ ק' להר"ב דכמו בנישא הזב על המטה אמרינן דחלק המזרון שחוץ מי"ט מהמטה. מדרחוק מעיקר הטומאה. הו"ל החלק ההוא כאילו נגע בהמטה ופירש ממנו. והו"ל ראשון וכמ"ש לעיל. ה"נ הול"ל הכא בשנישא הזב על חלק המזרון שהוא חוץ מי"ט. שיהיה המטה כאילו נגעה בעיקר הטומאה ופירש. ותהיה המטה לכל הפחות טמא טומאת ערב. ותו דאכתי לא שמעינן בדברי הר"ב בנישא הזב על חוץ מי"ט שבמזרון מאי דינו של חלק המזרון שתוך הי"ט. אי נימא שטהור לגמרי. מדנגעו ב' חלקים אהדדי רק בבית הסתרים א"כ לא היה צריך תנא לאשמעינן דהמטה טהורה. הרי כיון שהחלק של מזרון שמפסיק בין חלק המזרון הטמא טהור היאך תקפוץ הטומאה כנמיי' ממעל לחלק מזרון הטהור. ולהתפס בהמטה. ואי נימא שאותו החלק שהוא תוך י"ט מהמטה. מדהוא גוף אחד עם חלק הטמא. לפיכך כולו נעשה אב הטומאה. א"כ היכא תיסק אדעתן דאעפ"כ תהיה המטה טהורה לגמרי. הרי נגעה המטה באה"ט שלא בבית הסתרים ולכל הפחות ראוי שתהי' המטה טמא טומאת ערב. וצ"ע. אמנם גם בלא זה מכל פרקן מוכח דהמזרון לא לבד אותו חלק שסמוך למטה. שמיוחד לפסח ולשלשול המטה ואומרים לזב שיושב עליו עמוד ונמ"ל ולפיכך אינו ראוי למדרס. אלא גם שאר המזרון מוכח דאינו מטמא מדרס. ודלא כרבינו הר"ב. חדא מדנקט תנא כל הנך דינא במשא הזב דוקא (וכמ"ש סוף סי' ז') ועוד מדנקט במשנה ה'. מטה שהיתה טמאה מדרס. ולא נקט רבותא טפי. מזרון שהיה טמא מדרס וחברה למטה. וכדבעינן למימר לקמן:

ר' יוסי אומר נישא הזב על המטה והמזרן עשרה טפחים. כך מצאתי מוגה:

בסוף פי' ר"ע ז"ל. פכ"א ונראה לי ששם חזר בו וכו'. אמר המלקט שכן כתב דרס הזב על המזרן היוצא מעשרה ולפנים הרי המטה כולה מדרס מעשרה ולחוץ טהורה. וז"ל הרא"ש ז"ל ואם נישא הזב על המזרן תוך עשרה טפחים חשיב כמטה לקבל טומאת מדרס אבל מחוץ לעשרה טהור לגמרי ואף מגע מדרס אין בו דודאי כשנטמאת המטה המזרן טפל למטה ואף חוץ לעשרה טמא מגע מדרס אבל כשדרס הזב על המזרן לא הוי בר קבולי טומאת מדרס אלא שהוא יד למטה ודוקא בתוך עשרה אבל חוץ לעשרה אפי' מגע מדרס אין בו [אבל הר"ש כ' דחוץ לעשרה טהור מתורת משכב אבל דינו כנוגע במשכב (לפי הגהת הנופ"ש) ובס' ת"נ כ' על דברי הרא"ש אלו וז"ל אבל מדברי הר"ב ז"ל משמע דמזרן עצמו בר קבולי טומאת מדרס הוא שכ' אבל מעשרה ולחוץ כו' ולא נטמאת בטומאת המזרן ע"כ וצ"ל דמר חשיב ליה עביד למשכב ומושב ומר לא חשיב ליה ע"כ:] ובתוספתא קתני דגם המטה טהורה לגמרי [והר"ש פי' דר"ל טהור מן המדרס אבל טמא מגע מדרס:] עכ"ל ז"ל וכתב הרמב"ם ז"ל שם בחבורו בד"א למדרס אבל לשאר טומאות אפי' מאה אמה כולו חבור כיצד וכו'. וכתבו ר"ע ז"ל במתני' דבסמוך: