משנה כלים פרק י״ח משנה ט׳

אומרו מקבלת טומאה מכאן ולהבא. על השרש אשר זכרנו בפרק ט"ו מזו המסכתא והוא אמרו נשברו טהרו חזר ועשה מהן כלים מקבלין טומאה מכאן ולהבא: ואמר מטמאת חבילה שהיא לא תטמא אלא כולה מחוברת וכן לא תטהר אלא כשהיא מחוברת וכן מטבילין אותה. ומאמר חכמים מטמאה אברים ביאר הש"ס ענינו שתהיה ארוכה ושתי כרעים או קצרה ושתי כרעים שהיא תטמא אז ואם היה היא חלק מטה לפי שתקונה שתשים בצד מקום גבוה ונמשך העץ עליהן וישכב עליו וכן אמר שהיא כאשר היתה שלמה ונטמאה ונטהרה ונחתכה חתיכה הנה אמנם היא טהורה והלכה כחכמים:

מקבלת טומאה מכאן ולהבא. הרי זה דומה למי שעשה כלי אחד משברי כלים שנטמאו שהוא טהור ומקבל טומאה להבא [כלומר בכלי עץ וכדתנן ברפ"ב] הרמב"ם ספכ"ו מה"כ:

[*ומיטהרת איברים. פירש הר"ב כשבא להטבילה מטביל הכרע בפני עצמה. עמ"ש בספכ"ד בס"ד]:

מטה שנטמאה:

שנגנב חציה שנגנב מהמטה ארוכה וקצרה ושתי כרעים והרי סתם גנבה מיאש [כפרק כ"ו משנה ח'] ולא נשאר רק ארוכה וקצרה ושתי כרעים:

טהורה דמדאין עתיד להחזיר הפרקים יחד הו"ל הארוכה וב' כרעים שנטלו כנשברו. והרי בכה"ג נתבטל גם מהנשאר הטומאה ישנה. דהרי גם אפילו רק נטלה מהמטה ארוכה ושתי כרעים. אע"ג שעתיד להחזירה אפ"ה כל עוד שלא החזירה. נתבטל מכל חלק הטומאה ישנה [כלעיל מ"ה] מכל שכן הכא דהו"ל כנשברו:

מקבלת טומאה מכאן ולהבא דכבר פרח טומאה ישנה מינה בחלוקה הראשונה שלא היה על דעתו להחזיר הפרקים:

מטה מיטמאה חבילה ר"ל רק כשהיא שלימה מק"ט. אבל מפורקת. אפי' בנשאר בכל פרק ארוכה מחוברת עם ב"כ. אפ"ה אמק"ט:

ומיטהרת חבילה דאם נטמאה כשהיתה שלימה. ונתפרקה אח"כ. אפי' נשאר ארוכה מחוברת עם ב"כ. אפ"ה אין טבילה מועלת לה כל זמן שהיא מפורקת:

דברי רבי אליעזר וחכמים אומרים מיטמאה איברים אפי' בשעה שהיא מפורקת. מק"ט. ודוקא בשנטמא ארוכה וב"כ מחובר. או קצרה וב"כ מחובר מדחזיין לתמכן בכותל. אבל בפחות מזה. אפי' דעתו להחזיר הפרקים. אפ"ה כל עוד שמפורקת פרחה טומאה מינה. וגם אמק"ט מדהשתא עדיין לא חזי למודי:

ומיטהרת איברים דבנטמאה כשהיתה שלימה. מהני לה טבילה אפי' טובל ממנה כל אבר ואבר לבד [ועי' לעיל פי"ד מ"ז ודו"ק]:

וא"ת למה נקט נגנב חציה. ננקט רבותא טפי. דאפי' נגנב רק ארוכה בלי ב' כרעים. עכ"פ מדהו"ל כנשברה. נתבטל מהנשאר טוי"ש כ"ז שלא חזר ותקנה וכלעיל משנה ו'. והרי לתוס' (סוכה ט"ו ב' ד"ה בארוכה) אפי' בנשבר רק קצת מהמטה נתבטל מהנשאר טוי"ש. רק דמקבלת טומאה מכאן ולהבא. י"ל דנקט חציה משום סיפא. דכשהחזירוה. אז דוקא כשניטל כל חציה. נתבטל ממנה טוי"ש. מדעכ"פ בתחילה לא היה דעתו להחזירה. אבל בניטל מתחלה רק מקצת פחות מחציה. אף שלא היה דעתו מתחלה להחזירה. אפ"ה אם אח"כ החזירה חוזרת לטוי"ש. וכדחזינן לעיל במשנה ו' בנשברה ארוכה בלי ב"כ כשחזרה ונתקנה חוזרת לטומאה ישנה. ודו"ק:

כך פי' רש"י (סוכה ט"ז א'). וכך משמע נמי פשטות סוגיא דשמעתתא התם. ואפ"ה נראה דהא דבעי התם. למאי חזי. ומשני כגון שנשאר מחובר ארוכה וב"כ. קושית הש"ס רק אמקבלת טומאה כשהיא אברים קאי. ואיצטריך לאוקמיה במחוברת וכו'. אבל בטבילה אפי' לא נשאר מחובר ארוכה וב' כרעים אפ"ה מועיל לה טבילה. וטעמא דמלתא. דבשלמא בטומאה צריך שיהיה שום צורך בדבר הנטמא בשעה שנטמא. אבל בטבילה. הרי כל עיקר הטבילה רק כדי שישתמש בה בטהרה אח"כ כשיתחברו. והרי אז יהיו כל האברים טבולים. וכך משמע נמי מהרמב"ם (פכ"ו מכלים). ואע"ג דכשכל האברים מחוברין יחד. צריך לטבול כל המטה כאחת (כי"ד רסי' קצ"ח) הכא שאני דהם גופיפ נפרדיפ. תדע דהרי גם בשיש ארוכה ושתי כרעים צריכת לחלק בהכי. אולם מהתוספתא משמע טפי כפי' הר"ב דר"א דס"ל מטמא חבילה. ר"ל מחוברים. בנטמא א' נטמא חבירו. ומטהרת חבילה ר"ל אם הטביל ממנה ב' אברים מחוברין יחדיו. כשם שבשלימה אין חוצץ מקום חיבור האברים. כך במפורקת אין מקום חיבור ב' אברים חוצצין. ולרבנן במחוברים ב' אברים אם נטמא א' לא נטמא חבירו. ובטבלן יחד. חוצץ מקום חיבורן. ולא דמי לשלימה. וכבר כתבנו דמש"ס הנ"ל ומלשון משנתינו משמע טפי כרש"י. וכבר ידענו שברייתא שלא הובא בש"ס. י"ל משבשתא היא ולא סמכינן עלה (הרא"ש חולין פ"ב דף ל' ע"ב. והרשב"ם ב"ב דס"ו א'. ועי' ב"י א"ח סי' תרי"ג):

או חלקוה אחין. אית דלא גרסי מלת או:

בפי' ר"ע ז"ל. וכי מהני דוקא וכו'. אמר המלקט פי' דקתני לעיל בפירקי' כרע שהיתה טמאה מדרס וחברה למטה כולה טמאה מדרס דשמעת מינה דאפי' כרע אחת טמאה וכ"ש ארוכה ושני כרעים היינו דוקא במקום שהכל לאדם אחד שסופו להחזיר וזהו מה שכתבו הרא"ש והרא"ש ז"ל דהא דתנן לעיל דאפי' כרע אחד טמא היינו כשהחזירה למטה אבל כל זמן שלא חברה למטה טהור אפי' המטה של אדם אחד ע"כ. ופשוט הוא דרבותא איכא טפי במילתייהו ממה שפי' ר"ע ז"ל:

ומיטהרת אברים. כשבא להטבילה מטביל הכרע בפני עצמה ולא חבילה עם הקצרה שהקצרה וכו' לשון ר"ע ז"ל עד וכך פירשוה רבותי. אמר המלקט התוס' דפ"ק דסוכה והר"ש והרא"ש הם הם שפירשוה כך ע"פ התוספתא ומתני' ר"ש היא ולא רבי דלרבי אין מיטהרת לר"א אא"כ היא שלימה אבל הם ז"ל פירשו מסברא דנפשייהו מיטמאה חבילה פי' כשהיא שלימה אבל נתפרקה אברים אינה מקבלת טומאה אפי' ארוכה ושתי כרעים ומ"מ מודה ר' אליעזר דאם נתפרקה וחזר וחברה חזרה לטומאתה הישנה כדקיימא ומיטהרת חבילה דאם טמאה היא אין טבילה עולה לה אברים אברים אלא מחברה ומטבילה ומה שאמרו חכמים מיטמאת אברים פירשו בפ"ק דסוכה שר"ל שאם תהיה ארוכה ושתי כרעים או קצרה ושתי כרעים ואז מיטמאת ואע"פ שהיא מקצת מטה לפי שראויה להשימה בצד מקום גבוה ולהטות הנסרים עליה וליישן על גביהן וכן אומר שאם נטמאת בהיותה שלימה וחתכה והטבילה אברים אברים נטהרה והוא ג"כ פי' הרמב"ם ז"ל וקשה לע"ד שהוא ז"ל פסק לעיל בפירקין דאין הלכה כר' נחמיה דמטמא בניטלה ארוכה ושתי כרעים וכיצד פירש כאן אליבא דחכמים דהלכתא כותייהו מאי דמפ' רב חנן שם בפ"ק דסוכה דההיא סוגיא אליבא דר' נחמיה וחפשתי בהלכות כלים ומצאתי שכן ג"כ פסק בפכ"ו בניטלה ארוכה ושתי כרעים דטהורה דלא כר' נחמיה ואח"כ בסמוך לזה פסק כחכמים דמתני' וכפירוש הגמרא דסוכה והשיגו על זה הראב"ד ז"ל וז"ל אמר אברהם זה לדעת ר' נחמיה ודלא כרבנן עיין במשנה פי"ח ועוד קשה דידיה ולמעלה לא כתב כן ע"כ. ולקושיא קמייתא תירץ מהרי"ק ז"ל דלא הוי קושיא דאיכא למימר כיון דחכמים דר' אליעזר סברי כר' נחמיה נקטי' כותייהו אבל מה שכתב קשה דידיה אדידיה קשה ותירץ הוא ז"ל די"ל שרבינו סובר דלא שייכא הא פלוגתא בהא פלוגתא דפלוגתא דת"ק ור' נחמיה בשהיתה המטה טמאה מדרס ובהא הלכה כת"ק דמטהר בניטלה ארוכה ושתי כרעים דכיון שאין צורת המטה עומד אזלא לה טומאה ופלוגתא דר' אליעזר וחכמים במטה טהורה וקאמרי חכמים שאע"פ שניטלה ארוכה ושתי כרעים מקבלת טומאה מפני שראויין לסומכן וליישן ולישנא דרבינו דייק הכי בהדיא ולישנא דמתני' נמי דייקא הכי דגבי פלוגתא דר' נחמיה קתני מטה שהיתה טמאה מדרס וגבי פלוגתא דר' אליעזר קתני מטה מיטמאת אברים עכ"ל ז"ל: