משנה כלים פרק י״ח משנה ח׳

תפילין של ראש בו ד' בתים יכנס בכל בית ממנו פרשה מן הד' פרשיות וכל בית ממנו כלי קבול בפני עצמה ושם כל הבית ובית יקרא קציצה ואמרו שתפילין של ראש כאשר נטמאו והיה זה העור אב הטומאה בלא ספק עוד אחר זה התיר קציצה הראשונה ותקנה הנה נשארה אב הטומאה כמו שהיתה וכן כאשר התיר שניה אחר זה ותקנה שלישית אחר זה ותקנה עד שהיו השלשה בתים כבר נחתכו ונתפרו ונשארה הבית ד' הנה היא נשארה כמו שהיתה ואם נחתכה הרביעית גם כן ותקנה והיו הד' בתים כולן כבר נטלו וחזרו הנה לא תשאר אב אבל חשוב כמו כלי שנגע באב והוא אמרו אבל טמאה מגע טמא מת לפי שכל קציצה ממנה נטמאה אצל הרכבתה בנשארת אשר היתה אב עד אל הד' הנה היא אצל מה שנרכבה היתה כמו השלשה וחזר הכל ולד הטומאה ר"ל ראשון ואם חזר אחר זה אחר חזרתה מגע טמא מת ר"ל ולד הטומאה ונחתך הבית הראשון פעם שניה עוד נרכבת הנה היא נשארה מגע טמא מת כמו שהיתה וכן אם התיר השניה אבל אם התיר השלישית וחזרה הנה לא יטמאו מפני הד' לפי שהד' כבר חזרה ולד הטומאה ולא יטמא כלים כמו שהשרשנו והוא ענין אמרו ואין מגע עושה מגע הנה כבר נטהרו כולן לפי שלא ישאר בו דבר יטמא זולתו וכאשר נבדלו השלשה בתים הנה כאילו הוא כלי אחד נגע בזאת הד' אשר לא טמאוהו:

[*תפלה. עיין מ"ש בריש פ"ד דמנחות. למה נקט כן]:

קציצה. לשון הר"ב וכל בית נקראת קציצה לפי שהיא קצוצה מחברתה הערוך [ערך קץ י"ב] [*עוד בערוך פירוש אחר קציצה היא הטבלא. ונ"ל שהוא ג"כ כמו הפי' הראשון במשמעות שם קציצה אבל איכא בינייהו דלפירוש הראשון על שם שקצוצה ונפרדת מחברתה נקראת כן ולפי' השני ע"ש שקצוצה ונפרדת מן התיתורא שהוא העור המכסה פי הבתים שהוא כעין דף של גשר ולכן נקרא תיתורא ונקרא ג"כ טבלא וב' השמות בהקומץ רבה דף ל"ה]:

ואין מגע עושה מגע. שאין הראשון מטמא כלים מפני שהוא ולד. הרמב"ם פ"ז מה"כ [הלכה יב]:

תפלה ר"ל תפילין של ראש שיש בו ד' בתים. וכל בית נקרא קציצה:

ארבעה כלים אי"ל דה"ק אותה תפלה שהיא בת ד' כלים. דהיינו תפילין של ראש. שיש בה ד' בתים. ליתא. דא"כ הול"ל בקיצור. תפילין של ראש. ואי דאתא לאשמעינן דתפילין של ראש צריך לעשותו ד' בתים נפרדין [א"ח סי' ל"ב ס"מ]. עכ"פ מי סני לשון קציצה. וכדקאמר בתר הכי התיר קציצה ראשונה. ה"נ הול"ל תפילה ד' קציצות. ותו למה קרי להקציצות כלים. וכי הקציצות כלים הם ככל הכלי תשמיש. גם אי"ל דמ"ש ד' כלים. ר"ל אע"ג שנעשין מעור א' אפ"ה דינן כד' כלים נפרדים. דבנטמא א' לא נטמא חבירו. וכטבלא מלא קערות [פ"ב מ"ז. ופ"י מ"ח]. ג"כ ליתא. דדוקא בכ"ח אמרינן כן מדאמק"ט מגבו. והרי תוך של כל א' הוא גבו של שני. אבל שאר כלים שמק"ט מגבו. רק בנטמא במשקין שכל עיקר טומאתן לכלי מד"ס. אמרינן דבנטמא א' לא נטמא חבירו [כלקמן פכ"ה מ"ב ג' ד' ה']. וכמו כן בנפחת ב"ק א' שבהן. ונגע טומאה בהנפחת. או בהב"ק שנשאר שלם. אין א' מהן חיבור להשני [כפי"ט מ"ח]. אבל בשניהן שלמין. בנטמא א' נטמא גם חבירו. משום דשניהן מק"ט מגבו ושניהן הלא גוף א' הם. אלא ה"ק תפלה ד' כלים הם. לא לאשמעינן מניינם אתא. דזהו דבר הנראה לעינים. אלא אתא להשמיענו דד' קציצות של תפילין של ראש. דין כל אחד כשאר כלי שיש לו ב"ק. ולא תימא דהו"ל כב"ק העשוי למלאות. דלא שמיה ב"ק [וכמ"ש לעיל בס"ד ספ"ב]. א"נ נ"ל דה"ק ד' כלים נפרדים הם. דאם גם נתקלקלו ג' חוץ מא' מהן. אפ"ה הב"ק הנשאר מחשב כלי להשאר בטומאתו וגם לק"ט להבא. וככיס שבתורמל [פי"ט מ"ח] ואע"ג דהכא כיון שנתקלקלו בהתפלה קציצה א' תו לא חזי לתשמישו. אפ"ה מדעכ"פ נשאר ב"ק א' הרי זה בת קב"ט:

התיר קציצה הראשונה ר"ל אחר שנטמא התפלה בשום אב הטומאה התיר קציצה א'. מיהו לא איירי שנטמא התפילה ממת עצמו. דאז היה נעשה התפלה אבי אבות והיאך קאמר בסיפא. שאין מגע עושה מגע. הרי הכלי השלישי עכ"פ טמא טומאת ערב [כאהלות פ"א מ"ב]. אע"כ שנגע התפלה בכלי שנגע במת. ולהכי שפיר כלי שנגע אח"כ בהולד טהור לגמרי. דאדם וכלים אמק"ט רק מאב:

ותקנה שחזר ועשאה קציצה כבתחלה:

טמאה טמא מת דחיבורן משוי לכולם גוף א' עם הנשאר מד' הבתים שהיו כבר אה"ט. ולפיכך גם בית חדש זה הוא כמוהם [ולא נקט הכא בתפילין טומאת מדרס וכלעיל. דתפילין לא חזיין למדרס. וגם שרץ לא נקט. משום דאז לא היה אפשר שיסיים התנא אבל טמא מגע טמא שרץ. דהרי הנוגע בשרץ היא רק ראשון לטומאה ואינו מטמא אדם וכלים]:

וכן שניה וכן שלישית שהתירן וחזר ותקנן כולן חשיבי חיבור להך חד שנשאר שלם:

דהג' קציצות שתקנן נגעו בהרביעית בשעה שעדיין היתה קיימת. והיתה אז אה"ט. ואף הרביעית אחר שהתירה וחזר ותקנה גם היא נעשית ראשון כמותן מדנתחברה להן:

טמאה במגע ר"ל ראשון כמו שהיתה קודם שהתירה ותקנה והיינו מדמחוברת לג' הנשארים שהן ראשון:

התיר את השלישית טהורה כולן נטהרו לגמרי:

ואין מגע עושה מגע ר"ל דאע"ג דהג' שהתירן ותקנן שנית נגעו בהרביעית שעדיין בתקונה הראשונה עומדת. עכ"פ כשהתיר הרביעית פעם ראשון פרח ממנה טומאת אב שהיה בה בתחלה. אלא שנעשית ראשון. מדמחובר בג' האחרים שגם מהם פרח טומאת אב ונעשו ראשון. ולהכי מדמחוברת הד' להג' נעשית גם היא ראשון. וכיון שהותרו השתא הג' פעם שנייה. ופרח מהם גם טומאת ראשון. נמצא שהד' אע"ג שעדיין קיימת בתקונה הראשונה אפ"ה כיון שכל טומאתה הי' רק מדהיתה מחוברת להג'. וכיון שהשתא נטהרו הן גם היא טהורה. והיינו דקאמר תנא שאין מגע עושה מגע. ר"ל דלא תימא שהרביעית גם אחר שהותרו הג'. תהיה טמאה. מדנגעה בהג' קודם שהותרו פעם ב' שהיו אז עדיין טמאין. להכי קאמר שאין מגע עושה מגע. ר"ל הרי טומאת הג' קודם שהותרו פעם ב'. לא היה רק מדנגעו בהרביעית שהיתה אז עדיין אב. ונעשו הג' ע"י נגיעה זו ראשון. והיאך יטמאו להרביעי כשיגעו בה. דהרי אין ראשון מטמא כלי. אלא רק מדהיתה הד' מחוברת להג' בשעה שהיא ראשון. היתה כמותן. והשתא שנטהרו הן נטהרה גם היא. אבל להג' שנתחדשו השתא שוב פעם ב'. א"צ התנא ליתן טעם על טהרתן. דפשיטא דטהורין לגמרי. דוכי באיזה טומאה נגעו הם:

ולפ"ז יתורץ מה דק' במשנתינו. הרי כולה משנה שא"צ היא. דהרי כבר שמעינן כולה ממשנה ז' בכרע מדרס. אע"כ דקמ"ל הכא. דאע"ג דבתפלה כשנתקלקל א' לא חזי הנשאר למידי. אפ"ה מחשב כלי ב"ק ומק"ט:

כתב ע"ר אאמ"ו הגזצוק"ל דמדמהני לה תקון. ש"מ דתפילין א"צ שיהיה מעור א' עכלה"ט. וכ"כ גם הגאון רב"א זצוק"ל. וכן משמע מהערוך כפי שהביא רתוי"ט משמו. דלהכי נקרא כל בית קציצה. מדקצץ כל בית מחברתו. משמע קצת שכל בית קצוץ לגמרי מחבירו. אולם כפין עניא ולא ידע. דמאן יימר דכשר. ואפ"ה מקבל טומאה מדיש לו ב"ק מכל מקום. ותו מאן יימר דהמצריך תפילין מעור א'. מצריך נמי שלא יהא קרע או סדק בהבית. ודלמא נמי הכא מיירי בכה"ג. והרי רק התיר קציצה וכו' קאמר. וחזר ותקנה. דהיינו שחזר והסגיר המותר. אבל לא שהוסיף לו עוד עור אחר. ותו דלמא רק לבסוף מהני ולא בתחלה. וכאיזוב (פי"א דפרה) ועי' א"ח סי' י"א סעיף ד' ורס"י י"ב וצ"ע:

ונ"ל דמדלא נקט תנא בקיצור. התיר ג' קציצות ותקנן כולן טמאין טמא מת. מהא שמעינן לכאורה דדוקא בהתירן ותקנן אחת אחת זא"ז. אבל בהתיר ג' ביחד. אז אין הרוב הטהורין בטלין לגבי הך חד הקיים. ולכן הן טמאין רק כמגע טמא מת. מדנוגעין בהך דקיים. אלא דלפ"ז ק' מכרע לעיל סי' נ"ו. דאי"ל דהתם שאני שהחלק הנשאר אחר נטילת הכרע עדיין קיים. ליתא. דרק התם צריך כן. מדכרע לא חזי למידי בלי מטה. משא"כ הכא קציצה הנשארת משום ב"ק טמאה. לכן נ"ל דבאמת גם בהתיר ג' קציצות ביחד. ג"כ כולן טמאין טומאת מת. רק דאפ"ה נקט שתיקן כל חד חד ביני ביני. לרבותא דהתיר הרביעית. דאע"ג שהתיר ג' הראשונות רק אחת אחת. אפ"ה כשהתיר אח"כ הרביעית. כולה טהורה מט"מ. וכן מה"ט לא נקט בסיפא בהתרה שנייה. חזר והתיר שנים כאחת ותקנן. אלא בעי לאשמעינן רבותא בחזר והתיר השלישית. דאע"ג דב' הראשונות התירן רק א' א'. אפ"ה כשחזר והתיר השלישית כולן טהורין לגמרי. וא"ת לפ"ז ק' מ"ש ממ"ו. דבנשברו ב' ארוכות. ואח"כ תקנן ביחד. טהורה כולה מטוי"ש. י"ל דמה"ט באמת מקדים תנא למיתני הבבא תפלה ד' כלים. כלומר דתפילין שאני שהן ד' כלים נפרדין. משא"כ מטה. כולה כלי א' היא. בנשברו ב' ארוכות הו"ל כולה ככלי שבור:

כל זה פירשתי ע"ד הרמב"ם דס"ל דכל כלי שנגע במת הוא אבי אבות. להכי ע"כ הכא מיירי שנגעו התפילין בכלי שנגע במת. אבל להראב"ד ור"ש והרא"ש דס"ל דרק כ"מ שנטמא במת נעשה אבי אבות. ומתניתין דאהלות (פ"ב מ"ב) אע"ג דסתמא קתני. אפ"ה רק אפשר קאמר. והיינו בכ"מ. א"כ מצי איירי הכא כשנטמאו התפילין במת עצמו. ואפ"ה נעשין רק אב. וכן משמע פשטותא דמתניתין דקאמר טמא מת. דמשמע טפי שנטמא במת עצמו. אולם גם לדידהו יש לדקדק למה שני תנא בלישניה ונקט לעיל בהכרע היה טמא טו"ז. והרי אפי' נגע הכרע בהמת עצמו. אפ"ה אינו נעשה רק אב. מדאינו כ"מ. י"ל דבאמת גם בהכי מיירי. רק נקט טו"ז. מדבעי למתני סיפא כשפירשה אז המטה טמא טומאת ערב. מיהו יש לדקדק דגם הכא הומ"ל כשהתיר הרביעית פעם ראשונה. טהור מטו"ז אבל טמאה טומאת ערב. וי"ל דמכרע שמעינן לה: