משנה כלים פרק א׳ משנה ו׳

בעבור שזכר מדרגות הטומאה והתחיל ביותר קל מהן וסיים ביותר עליון לקח גם כן במדרגות המקומות הטהורים אשר הם גם כן מסיבות הסרת הטומאות והתחיל במדרגה ביותר קלה וביותר כוללת. אמר השם בעומר (ויקרא כ״ג:י׳) וקצרתם את קצירה והבאתם את עומר ואמר בשתי הלחם (שם) ממושבותיכם תביאו לחם תנופה. ואמר בבכורים (דברים כ״ו:ב׳) ולקחת מראשית כל פרי האדמה אשר תביא מארצך:

עשר קדושות. כתב הר"ב איידי דאיירי לעיל במעלות של טומאות כו' תני נמי הכא מעלות של קדושות כו'. וז"ל הרמב"ם לקח ג"כ במדרגות המקומות הטהורים. אשר הם ג"כ מסיבות הסרת הטומאות:

ארץ ישראל מקודשת כו'. עיין בפירוש הר"ב דסוף פרקין אי קדושת ארץ ישראל ממנין העשר קדושות:

עשר קדושות הן היינו לר' יוסי [מ"ט] דס"ל דאולם ומזבח חדא קדושה נינהו. הא לרבנן י"א קדושות הן:

שמביאים ממנה העומר והבכורים ושתי הלחם אבל לחם הפנים ושאר מנחות מביאים גם מחו"ל. ואע"ג שנטמאו מאויר חו"ל. אפ"ה משכחת לה בשלא הוכשרו שם [ועמ"ש בס"ד פרה פ"ב מ"א]:

ול"מ היה נ"ל דלעולם רבנן. רק תנא דמתניתין בא"י קאי (כשבת ע"ג ב') ולהכי הך דקאמר א"י מקודשת מכל הארצות לא קחשיב לה. רק הוא כמו הקדמה. כדי לאשמעינן במאי איירי. ומסיק שפיר בתר הכי דבא"י עצמה שהיא קדושה יש יו"ד מדריגות בקדושתה (וכן נראה דעת הרמב"ם בחירה פ"ז הל' י"ג וע"ש) א"נ נ"ל דהא דקאמר י' קדושות הן ר"ל י' מקומות הן ששוין לענין קדושה מלטמאותן ואעפ"כ יש בקדושתן מדריגות מדריגות. אבל בשאר א"י לא מצינו בה קדושה לענין טומאה טפי מבחו"ל. דהא דבחו"ל אוירה ועפרה טמא גזירה מאוחרת היה (כשבת ט"ו ב') והא דמצינו (בעמוס ז' י"ז) שנקראת חו"ל אדמה טמאה. וכ"כ (ביהושע כ"ב י"ט) אם טמאה ארץ אחוזתכם. לאו היינו טומאה ממש. אלא לשון תיעוב ושנאוי. וכדאשכחן כי טמא את דינה (בראשית ל"ד ה') ונסתרה והיא נטמאה (במדבר ה' י"ג) בכור בהמה טמאה (במדבר י"ח ט"ו). טמאת השם (יחזקאל כ"ב פ"ה) וטימאו את שם קדשי (יחזקאל מ"ג ח') וכדומה הרבה. שכולן אין משמעותן טומאה ממש. רק לשון שנאה ותועבה הוא. וה"נ נקראת חו"ל ארץ טמאה. ר"ל ארץ שנואה שאינה חביבה לפני הקב"ה כא"י. דכתיב בה ארץ אשר עיני ה' אלהיך בה מראשית השנה ועד אחרית השנה [אב"י ועי' לרמב"ם במ"נ ח"ג פמ"ז הנה התבאר שמלת טומאה נאמרת בשיתוף וכו']:

עשר קדושות הן וכו'. וכתוב בערוך בערך עשר שאלו מרבינו האי גאון ז"ל ומנין עשר קדושות ששנינו בריש כלים כשתחשוב אותם יבואו י"א והשיב כך ארץ ישראל אינה חשובה מן הקדושות לפי שבשאר הקדושות יש בהן כבוד למקום מונעים ממנו מקצת טומאה או שמונעים מקצת בני אדם להכנס אליו ואין בסתם ארץ ישראל קדושה זו והבאת בכורים ועומר ושתי הלחם ולחם הפנים אינם כקדושות הללו ועשר קדושות בארץ ישראל הן וסדר אחד הן כל אחת כתורתה ע"כ וכן ידוקדק תירוץ זה בל' הרמב"ם ז"ל שם בחבורו. וגם ר"ע ז"ל הביאו בסוף פירקין. ומלות ולחם הפנים דבערוך נלע"ד שהן טעות. וגם הביא ר"ע ז"ל תירוץ אחר והוא לה"ר שמשון ז"ל והוא דמתני' ר' יוסי היא. וכתב עוד הר"ש ז"ל ומיהו עדיין קשה דאע"ג דמתני' ר' יוסי היא אכתי לדידיה נמי איכא אחד עשר קדושות שיש מעלה בהיכל מבין האולם ולמזבח כדתניא בפ' טרף בקלפי ר' יוסי אומר וכו' כמו שכתוב לקמן בסוף פירקין וי"ל דכי קחשיב במתני' קדושה דממילא אבל קדושה דע"י עבודה לא קחשיב לחלק לקדושה ומיהו ה"מ למיתני י"א קדושות וליתני ברישא דכולהו סוריא דקדושה מחוצה לארץ בשלשה דרכים כדאיתא בפ"ק וכו' ושמא להכי לא תני לה משום דבח"ל נמי לא גזור אאוירא אלא לתלות כדאיתא בפ"ק דשבת ע"כ:

שמביאין ממנה העומר. מתני' דלא כר' יוסי ב"ר יהודה דאמרי' בפ' כל קרבנות תניא ר' יוסי ב"ר יהודה אומר עומר בא מח"ל הר"ש ז"ל. וכתבתיו שם פרק כל קרבנות בראש אותו פרק. ובירושלמי דשקלים רפ"ד מוקי לה כר' ישמעאל דאמר אין העומר בא מסוריא. וק"ק לע"ד דה"ל למיתני העומר ושתי הלחם והבכורים דהא אין מביאין בכורים קודם לעצרת וגם שכן רגיל לשנות עומר ושתי הלחם בהדי הדדי כדתנן בפ' כיצד צולין העומר ושתי הלחם ולחם הפנים ושמא משום דשתי הלחם נמי איקרו בכורים אקדמינהו לבכורים: