משנה כלים פרק א׳ משנה ז׳

אמר השם במצורע (ויקרא י״ג:מ״ו) בדד ישב מחוץ למחנה מושבו ולזה יצא מכל המדינה ור"ל. עד שירצו אנשי המדינה בכלל או שבעה טובי העיר כמו שביארנו במגלה שאם רצו לקוברו במקום מהמדינה יוכלו לקוברו וכאשר יצא המת מהמדינה אין להם להחזירו למדינה לקוברו שם ואפילו ירצו כלן בזה לפי שהטומאות שרחקו מהמדינה ויצאו ממנה לא יכנסו אליה:

עיירות המוקפות חומה. לשון הר"ב מימות יהושע בן נון. כ"כ הר"ש דמסתברא (מהא) [צ"ל דומיא] דבתי ערי חומה דתנן בהו מימות יהושע בן נון במשנה ו' פרק בתרא דערכין. ובתחלת *)ספרא בפרשת נשא וקדש יהושע כל עיירות המוקפות חומה בקדושת מחנה ישראל. אבל לא כל ארץ ישראל ושאר עיירות שאין מוקפות חומה. ע"כ. ועיין במשנה דלקמן מ"ש בדבור שאין זבים וכו':

שמשלחין מתוכן את המצורעים. כתב הר"ב דבמצורע כתיב מחוץ למחנה מושבו חוץ למחנה ישראל. עיין בפירושו למתניתין דלקמן. וקצת קשיא לי דלתני בתחלה עיירות שאינן מוקפות חומה מקודשות שמוציאין מהן אבנים המנוגעות. דבקרא אל מחוץ לעיר כתיב. וכן לא תנינן בהו בסוף פרק י"ב מנגעים עיירות המוקפות חומה כדתנן הכא אלא מייתי קרא כדאיתא. ומשמע מדלא כתיב חוץ למחנה דלאו בקדושת מחנה תליא אלא מכל עיר ועיר מוציאים. והכי מייתי הר"ש מת"כ פ' זאת תהיה דדרשינן והשליכו (אותם) [אתהן] אל מחוץ לעיר. אתהן מחוץ לעיר ולא אדם חוץ לכל [עיר] אלא חוץ לעיירות המוקפות חומה ע"כ. ולמאי דפי' הר"ב בסוף פרקין בשם הגאונים. דקדושת א"י לאו ממנינא. יש לי לומר דלהכי לא נקט קדושה זו דעיירות שאינן מוקפות תומה. לפי שאינו מונה אלא הקדושות השייכים בחי. בכיוצא בזה שכתבתי בשם הר"ש במשנה ה'. והא דתנן ומסבבין לתוכן מת. אגב גררא תנא ליה. ועיקר קדושה שילוח המצורעים:

ומסבבין לתוכן מת כו'. לשון הר"ב מותר לנשאו בעיר ממקום למקום עד מקום שירצו כו'. והוי מצי למתני ומכניסים כו' עד שירצו. והראב"ד פרק ז' מהלכות בית הבחירה. פי' אם רצו לסבבו בעיר כדי להרבות בהספדו ובכבודו עד שירצו קרוביו להוציאו מסבבין. ע"כ. וגי' הרמב"ם כפי מ"ש שם הכ"מ. ומשכיבין לתוכו מת. ופי' דהיינו שמניחין אותו במשכבו ואין קוברין אותו בעיר. עד שירצו בני המדינה כו'. [*ומ"ש הר"ב לנשאו בעיר ממקום למקום. כלומר בכל עיר ועיר מעיר לעיר]:

עיירות המוקפות חומה מימות יהושע בן נון:

שמשלחים מתוכן את המצורעים היינו אסורא אבל אינו לוקה רק בשנכנס המצורע לירושלים [רמב"ם פ"ג מביאת מקדש ה"ח]:

ר"ל מותר לסבב המת בהעיר שמת בה. ממקום למקום כדי להרבות הספד לכבודו קודם שיוציאוהו להקברות שרחוק מהעיר [כב"ב פ"ב מ"ט]:

יצא אין מחזירין אותו אסור להכניסו שוב להעיר מדרבנן. דמדאורייתא אפי' למחנה לויה. דהיינו להר הבית שרי להכניסו. ומכ"ש לתוך העיר שהוא מחנה ישראל (כסוטה ד"נ) [ומ"ש הר"ב כדי לקברו שם. במח"כ. זה בכל עיר שבא"י אסור. (ב"ב פ"ב מ"ט) וכ"כ קשה להרמב"ם בחירה (פ"ז הי"ג) שכ' אין קוברין בתוכו מת עד שירצו טובי העיר ותמוה הרי זה בכל דוכתא אסור וצ"ע]:

כך פירשו רבותינו. ול"מ היה נ"ל דמדקאמר לתוכה ולא בתוכה. משמע טפי. דאפילו לא מת באותה עיר. רק שכשמוליכין אותו לקברו רוצים להעבירו דרך העיר. אף שיכולין להוליכו לביה"ק בדרך אחר שקרוב יותר. אפ"ה רשאין להוליכו ולהעבירו דרך העיר. אע"ג שהוא רחוק יותר ומה"ט נקט שפיר לשון מסבבין ולא נקט מכניסין (ערתוי"ט) היינו כדי לאשמעינן דשרי אף שהוא דרך סיבוב. מדרחוק טפי. אולם מרבינו הרמב"ם (בחירה פ"ז הי"ג) לא משמע כן:

עיירות המוקפות חומה מקודשות ממנה שמשלחין מתוכן את המצורעים. פי' בימי חלוטו דוקא כדמוכחי קראי אבל אינו לוקה אא"כ נכנס לירושלים כמו שפסק הרמב"ם ז"ל בפ"ג דהלכות ביאת מקדש ועי' בס' קרבן אהרן פ"ד דפ' מצורע:

שמשלחין מתוכן את המצורעים. לאו דוקא מצורעים דהה"נ שאר מנוגעים ומ"מ כל המצורעים או שאר המנוגעים יכולין לישב זה עם זה ואפילו מצורעים עם שאר המנוגעים חוץ משאר טמאים כגון זב וטמא מת ובעל קרי ובועל נדה. זה למדתי מתורת כהנים פי"ב דפרשת כי תזריע. אבל בגדים המנוגעים ואבנים ועצים ועפר המנוגעים משלחין אותם חוץ לעיר אע"פ שאינה מוקפת חומה וכן הוא בחבורו שם ספי"ג דהל' טומאת צרעת והוא מן התוספתא ומתורת כהנים:

ומסבבין וכו'. הרמב"ם ז"ל בחבורו בהל' בית הבחירה גרים ומשכיבין וכו' והראב"ד ז"ל השיגו. ומצאתי מוגה לתוכם מתוכו' במ"ם:

יצא אין מחזירין אותו. כתב הר"ש ז"ל דזהו מדרבנן דמדאורייתא שרי אפילו במחנה לויה כדתניא בפרק אלו עוברין ובפרק היה נוטל טמא מת מותר ליכנס במחנה לויה ולא טמא מת בלבד אמרו אלא אפי' מת עצמו ע"כ וכתבו ר"ע ז"ל. וראיה מקרא דכתיב ויקח משה את עצמות יוסף עמו פי' במקום שהוא יושב: