משנה ברכות פרק ג׳ משנה ו׳

זב שראה קרי ונדה שפלטה שכבת זרע כו': הזב והנדה טומאתם חמורה ואי אפשר להטהר ממנה ביום אחד כמו שנבאר במקומן ופי' משמשת הוא כנוי לאשה בשעת הבעילה ומנהג האשה כשתבעל ונכנסה הטפה במקום תחתונה שיקפא כל מה שימצא שם מן הליחה ונעשה העובר כמו שהתבאר בחכמת הטבע ואם יקרה בבית הרחם מדוה ולא ינהגו עניני העובר כראוי תהיה הטפה ההיא נופלת מן האשה ויש עת שהיא פולטת הזרע אחרי שינויו והפסדו ויש עת שהוא נופל והוא לא נשתנה כשתהיה פולט בתוך ג' ימים כמו שיתבאר בזולתי המקום הזה ותקרא האשה כשתפול ממנה הטפה ההיא פולטת שכבת זרע וכמו שנתחייב בטבילה האיש המוציא שכבת זרע כן תתחייב האשה אשר נבעלה או אשר הפילה הטפה קודם שנויה ואע"פ שטהרה תיכף אחר הבעילה והפילה אותה ליום או לשני ימים ומפני זה אמרו חכמים שהזב שראה קרי והאשה הנדה כשתפול ממנה הטפה כאשר זכרנו או שראתה דם בשעת הבעילה ונעשית נדה כל אלו חייבים בטבילה מטומאת שכבת זרע ואח"כ יתפללו ואע"פ שהם בטומאה יותר חמורה משכבת זרע ר"ל הזיבות והנדות ורבי יהודה אומר אחר שהם בטומאה חמורה לא יטהרו מטומאה הקלה ואין הלכה כרבי יהודה וכל זה היה בזמן הראשון שנתחייב כל הנטמא בשכבת זרע טבילה ואחר כן יתפלל וכאשר הביאו אחר כך בגמרא וכדבטלוה לטבילותא בטלו כל זה אבל יחויב הרחיצה בלבד קודם התפלה מפני שנהגו בה בני אדם אבל זב ונדה אינם חייבים טבילה שלא נהגו בה ועל כן תתבונן בזה הענין שהוא אמת:

שפלטה שכבת זרע. שע"י שתטמא לא יהיו נשמעות לבעליהן ותתקיים שלא יהיו מצויים וכו'. ומ"ש כל ג' ימים כ"כ הרמב"ם וכמתני' ג' פ"ט דשבת ואינה הלכה כמו שכתבו שם ובפ"ח דמקואות ובחיבורו פ"ה מהלכות אבות הטומאות:

והמשמשת. טמאה אף בלא פליטה. הרמב"ם. ומטעם דלעיל. ועוד כל דתקון כעין דאורייתא תקון וכתיב (ויקרא ט״ו:י״ח) ואשה אשר ישכב איש אותה שכבת זרע וגו'. ומהאי טעמא אצטריך למתניה ולא אצטריך למתני בעל קרי שראה זיבה ועוד משום דלא פסיקא ליה דתוך מעת לעת לקריו אינו נעשה זב כדאיתא סוף נזיר (דף סד) ובפ' ב' דזבים (משנה ג):

[*צריכין טבילה. עמ"ש בסוף פ' ג' דמקואות]:

ורבי יהודה פוטר. לדבריו דתנא קמא קאמר דלדידיה לא נתקנה תקנת עזרא לא לקריאת שמע ולא לברכותיה כדלעיל במ"ד אי נמי בדברי תורה מיירי דמודה בה ר' יהודה שאין לו להוציא בשפתיו מפני שמתוך הדבור יעמיק בהם כמ"ש ר' יונה לעיל:

זב שראה קרי – ר"ל אף דטבילת קרי אינו מטהר לזב קודם ז"נ. וכ"כ טבילת פולטת אינה מטהר לנדה:

ונדה שפלטה שכבת זרע – תוך ג"י לשימושה. דדינה כרואה קרי דאסור בתורה ולקרות ק"ש ותפלה או לברך שום ברכה. ונקט הנך וה"ה טמא מת דטמא טו"ז וראה קרי: רק נקט הנך לרבותא. אף דזוב וקרי מקור משחת א' לשניהן וכ"כ באשה. ועוד דהרי איירי אפילו בשעה שהזב רר בשרו מזובו עדיין. והנדה בשעה שפי' התחתון מלא דם וסד"א דהו"ל כטובל ושרץ בידו. קמ"ל דאפ"ה מהני ליה טבילה. וכ"ש טמא מת שבשעה שטובל אינו נוגע במת:

והמשמשת שראתה נדה – אף שלא פלטה. ולרבותא דר"י נקטה. דלת"ק. ק"ו מהנך דרישא הוא. דהכא חיוב טבילה רמי עליה מקודם. וה"ה בעל קרי שראה זיבה. רק אגב אורחא קמ"ל דמשמשת דינה כרואה קרי. כך נ"ל:

צריכין טבילה – לתורה ולתפלה ואע"ג דנשים אינן בעסק התורה [כתו' ברכות ד"כ ע"ב ד"ה נשים] עכ"פ הרי שייכים בלימוד תורה במצות דידהו [כי"ד רמ"ו ס"ו]. והרי מה"ט ג"כ מברכין ברכת התורה [א"ח ססמ"ז] ונקט הכא דאסורות בק"ש אע"ג דבל"ז פטורות מק"ש [כמ"ג] אפ"ה קמ"ל דאם קורין צריכין טבילה:

ורבי יהודה פוטר – אכולהו פליג. ואף דלר"י בל"ז בעל קרי א"צ טבילה כמ"ח. זהו דוקא לברכות אבל לתורה מודה. [כש"ס דכ"ב א']:

זב שראה כו'. טעמא דזב שראה קרי ונדה שפלטה ש"ז הוא דצריכין טבילה הא זב שלא ראה קרי ונדה שלא פלטה ש"ז קורין ומתפללין וא"צ טבילה וכן פסקו רב אלפס ור"ח והרא"ש ז"ל. ודע דדוקא הפולטת ש"ז בתוך ג' ימים לשמושה הוי כאילו היא עצמה ראתה קרי וטמאה יום א' כאיש הרואה קרי אבל אם פולטת אותו לאחר ג' ימים לשמושה אינה טמאה שכבר נסרח הזרע במעיה ואינו אלא כפירשא בעלמא ונרמז בפי' ר"ע ז"ל. וברמב"ם פ"ד דהלכות תפלה סי' ה' וז"ל לפיכך היו אומרים בזמן תקנה זו שאפילו זב שראה קרי ונדה שפלטה ש"ז ומשמשת שראתה דם נדה צריכין טבילה לק"ש וכן לתפלה מפני הקרי אע"פ שהם טמאים וכן הדין נותן שאין טבילה זו מפני טהרה אלא מפני הגזרה שלא יהיו מצויין אצל נשותיהן תמיד ע"כ. ורבותא דכולה מתני' מבוארת שאע"פ שהם בטומאה חמורה יותר מש"ז דלא מהניא להו טבילה השתא אפ"ה מחייבינן להו טבילה קודם ביטול התקנה. ותו דאע"ג דלא שייך השתא בנדה שפלטה וכו' טעמא דשלא יהיו מצויין אצל נשותיהן שהרי כיון שנטמאת ודאי לא אתו לידי תשמיש אעפ"כ אצרכוה טבילה לתפלתה:

ור"י פוטר. פי' ר"ע ז"ל אף במשמשת שראתה נדה כו'. אמר המלקט פי' אע"פ שהשמוש דהיינו הקרי קדם לדם הנדות וכן ג"כ תני ר"ח בע"ק שראה זיבה צריך טבילה ור"י פוטר ולאו דוקא נקט רישא זב שראה קרי דאפי' איפכא בעל קרי שראה זוב פטר ר"י אלא נראה דנקט ברישא זב שראה קרי להודיעך כוחן דרבנן דאפילו שקדמתו טומאת הזיבה אפ"ה מחייבי ליה רבנן טבילה לקרויו לד"ת. וסיפא נקט משמשת שראתה דם להודיעך כחו דר"י דאע"פ שהקרי קדם פוטרו ר"י כדכתיבנא. ומוכח ממתני' דבע"ק גרידא אפי' ר"י מחייב ליה טבילה לד"ת אלא שלענין בהמ"ז הקל כדכתיבנא לעיל בסי' ד':