משנה ברכות פרק ד׳ משנה א׳

תפלת השחר עד חצות רבי יהודה אומר עד ארבע שעות כו': דברי רבי יהודה עד ארבע שעות ר"ל עד סוף השעה הרביעית הזמנית והוא שליש היום כמו שבארנו בתחלת המסכת והלכה כרבי יהודה ופי' פלג חצי המנחה שם נופל על עת מן היום והוא כשישאר מן היום שתי שעות וחצי זמניות ונקראת התפלה השנית מנחה מפני היות תחלת זמנה בעת ההיא ופלג המנחה כשישאר מן היום שעה ורביע שעה זמנית ומי שהתפלל עד הערב והוא עת ביאת השמש כבר התפלל מנחה [נ"ל שצ"ל והוא] ואינה תפלה גמורה כי פסק ההלכה במקום זה מאן דעביד כמר עביד ומאן דעביד כמר עביד ומה שאמר תפלת הערב אין לה קבע מפני שאינה חובה כשחרית ומנחה אבל היא רשות ר"ל התנדבו בה בלבד ועל כן לא הקפידו על תחלת זמנה וסופה ויכול אדם להתפלל אותה עד עלות השמש ואם עברה שעת תפלה מאלו השלש תפלות יוכל להשלימה אחר זמנה עם התפלה הבאה אחריה אבל יאחר התפלה שעבר זמנה ויקדים תפלת השעה שהוא בה ומה שאמר ושל מוספין כל היום אין זמנה אלא עד סוף השעה השביעית הזמנית ואם התפלל אחר שעה ז' יצא ידי חובתו כמו שאמרו כל היום אבל נקרא פושע:

תפלת השחר. עיין בפ"ק משנה ד' ופירוש השעות שם משנה ב':

תפלת המנחה עד הערב. שכן תמיד של בין הערבים קרב והולך עד הערב ור' יהודה סבר שקרב והולך עד פלג המנחה. הכי מפורש בברייתא בגמרא. ותימה שהר"ב פירש בדרבי יהודה דזמן מנחה עד הלילה. [*ובברייתא אפלג המנחה דלרבנן מהדר]. וכתבו התוס' בריש פרק בתרא דפסחים (דף קז.) תימה אמאי קרי ליה מנחה דאי משום דמנחה היתה קריבה בין הערבים הלא גם בשחר קריבה. וי"ל בשחרית יש שם אחר שחרית. ועוד י"ל משום דשעת רצון הוא בשעת הקרבת המנחה שאליהו נענה כעלות המנחה. [*והרמב"ם בפירושו כתב מנחה שם נופל על עת מן היום והוא כשישאר מן היום ב' שעות ומחצה זמניות ונקראת התפלת השניה מנחה מפני היות תחלת זמנה בעת ההיא עכ"ל. ולא נתן טעם על השם של זמן ההוא. ומצאתי בפירוש החומש להרמב"ן בפרשת בא בפסוק בין הערבים שהביא שם פסוקים שכתב בהם מנחת בוקר מנחת ערב וכתב שמנחה מלשון מנוחת השמש והשקט אורו הגדול כדמתרגמינן למנח יומא והן מנחה גדול' ומנחה קטנה שהזכירו חכמים עכ"ל]:

כל היום. דתחלתה מיד אחר תמיד של שחר מה שאין כן מנחה דתחלתה קודם שש ומחצה כדתנן ריש פרק ה' דפסחים. ומ"מ משום דמנחה תדיר הקדימה מתניתין. ולשון הרר"י דזמן מוספין כל היום אלא שיש להקדים תפלת יוצר תחילה שהוא דבר יום ביומו וכו' ע"כ. ה"ק שתמיד של שחר שכנגדו היא התפלת יוצר קודם לקרבן מוסף לפי שהוא דבר יום ביומו ותדיר קודם לשאינו תדיר כמ"ש הר"ב בריש פרק י' דזבחים. ומ"ש הר"ב להלכה דנקרא פושע עיין במשנה ה' פרק ב' דמגילה:

רבי יהודה אומר עד ז' שעות. בנ"א ל"ג [*וכן בסדר משנה דירושלמי ל"ג]. וכן העידו התוספות שבכל הספרים ישנים אינו במשנה ואע"פ שהוא בברייתא רבי לא שנאו במשנה דלא ס"ל כותיה [וכן במשנה ה' פרק ב' דמגילה סתם לה כת"ק] אבל בשל שחר ס"ל כותיה דבבחירתא (ר"ל בעדיות) תנן כותיה ובשל מנחה נמי קי"ל דעבד כמר עבד וכו':

תפלת השחר עד חצות – דתפלות נגד תמידים תקנום. ופליגי בזמן הקרבתן:

רבי יהודה אומר עד ארבע שעות – זמניות. מעהש"ח עד צאת הכוכבים. והוא שליש היום. וה"ה לת"ק וי"ו זמניות. וקי"ל [א"ח פ"ט] דמצוה מן המובחר להתפלל מיד אחר הנץ החמה. דהיינו סמוך לק"ש שקרא עם הנץ החמה. וכדי שיסמוך גאולה לתפלה. ולכתחלה כר"י ובדיעבד כת"ק. ובעבר חצות. יתפלל מנחה ואחר כך תשלומי שחרית:

תפלת המנחה – עת מנוחת השמש:

עד הערב – ר"ל עד שקיעת החמה לא עד צאת הכוכבים [תר"י] וכן משמע בש"ע [רל"ג] [אב"י ועי' רמ"א שם דכתב דבדיעבד או בשעת הדחק יצא עד צה"כ]:

רבי יהודה אומר עד פלג המנחה – מנחה קטנה הוא ב' שעות ומחצה זמניות (זמניות דמנחה חשבי' מנץ החמה. כמג"א) קודם צאת הכוכבים. והו"ל פלג המנחה שעה ורביע קודם צאת הכוכבים. וקיי"ל [א"ח רל"ג] דהרשות לעשות כמי שירצה. רק לא יעשה פעם כת"ק ופעם כר"י. ומכ"ש שלא יתפלל מנחה אחר פלג כרבנן. ומעריב סמוך לה. קודם צאת הכוכבים כר"י:

תפלת הערב אין לה קבע – ר"ל אינה חובה. מדהיא נגד אברים ופדרים דלא מעכבים. מיהו אנן קבלוה חובה. וזמנה כל הלילה כאברים ופדרים:

ושל מוספין כל היום רבי יהודה אומר עד שבע שעות – ר"ל עד סוף ז' שעות וקיי"ל דגם אח"כ יצא רק נקרא פושע:

עד ד' שעות. פי' לכולי עלמא אבל לותיקין עם הנץ החמה וכתב הרא"ש ז"ל ותחלת זמנה יראה משעלה ברק השחר והאיר פני המזרח מידי דהוה אתמיד של שחר אע"ג דעיקר מצותה עם הנה"ח כדכתיב ייראוך עם שמש ונ"מ אם התפלל בזו השעה יצא ותנא לא חש לפרשו דמלתא דפשיטא היא כיון דזמן המאוחר שלה הוא בזמן התמיד הה"נ לכל זמן המוקדם ע"כ:

עד הערב. הכריח ה"ר יונה ז"ל דעד הערב האמור כאן אינו אלא עד שקיעת החמה מדאמרינן בזבחים מניין לדם שנפסל בשקיעת החמה ר"ל דמשקיעת החמה ואילך אינו זמן זריקת דם תמיד של בין הערבים ותפלת המנחה היא כנגד תמיד של בין הערבים ועיקר התמיד הוא זריקת הדם וכי היכי שזריקת הדם אין זמנה אלא עד שקיעת החמה ה"נ תפלת המנחה שנתקנה כנגדה אין זמנה אלא עד שקיעת החמה בלבד ע"כ. והקשו תוס' ז"ל וא"ת אמאי לא קתני גבי תפלת המנחה כל היום כמו גבי תפלת המוספין ותרצו די"ל דזמן מוספין הוא כל היום אפילו משחרית שהרי קרבנות יכול להקריב מיד אחר התמיד א"כ גם תפלת המוספין יכול להתפלל מיד מן הבקר משא"כ במנחה אלא משש שעות ומחצה וה"נ בפ"ק דע"ז לא ליצלי אינש תפלת המוספין בתלת שעי קמייתא בריש שתא ביחיד וכו' אלמא בשאר ימות השנה יכול להתפלל ולהכי מקדים תפלת המנחה לתפלת המוספין משום שהיא תדירה בכל יום אע"פ שתפלת המוספין קודמת ע"כ. וכן תירץ הר"ר יונה ז"ל. (אך מ"ש שם כדאמרינן בברכות מניין לנסכים שקריבין בבוקר כו' איני יודע היכן הוא בא בזה"ל. ומ"מ בתמורה רפ"ב גרסינן מניין לנסכים הבאין עם הזבח שאין קרבין אלא ביום ת"ל ולנסכיכם ולשלמיכם מה שלמים ביום אף נסכים ביום ע"כ. ושמא צ"ל בקרבנות). מצאתי בס' כ"י ישן פי' לה"ר יהונתן ז"ל וז"ל תפלת המנחה עד הערב פי' עד חשיכה שהרי תמיד של בין הערבים אע"פ שמצותו בששה ומחצה אם לא עשה קרב והולך עד הערב. ולר"י אינו קרב אלא עד פלג המנחה שהוא י"א שעות חסר רביע דזהו פלג של מנחה קטנה שהיא מתשע שעות ומחצה ומנחה גדולה נקראת שש שעות ומחצה ומפלג מנחה קטנה ולמעלה לילה מיקרי ואסור לשוחטו מכאן ואילך או לזרוק דמו ואינו כשר אלא להדליק בהם את הנרות שהן גמר עבודת היום ע"כ. ועי' בס' לבוש תכלת סי' רל"ב:

עד פלג המנחה. תימה מנא ליה הא דבשלמא עד ט' שעות ומחצה דעד אותו זמן הוי תפלת המנחה ניחא דהיינו מנחה קטנה אבל הא מנ"ל. וי"ל דר"י ס"ל דתפלת המנחה כנגד קטרת תקנוה דכתיב תכון תפלתי קטורת לפניך. תוס' ז"ל. וקשה לענ"ד דהיכן מצינו שהקטרת הוא מפלג המנחה וכ"ת שר"ל סמוך לזמן הקטרת הא בברייתא בגמ' קאמר בהדיא רי"א עד פלג המנחה שהרי תמיד של בין הערבים קרב והולך עד פלג המנחה. ולענ"ד צ"ע. או שמא צ"ל דתפלת ערבית כנגד קטרת תקנוה ודייקי לה מסיפיה דקרא דכתיב מנתת ערב ערב היינו ערבית. ואעפ"כ זמנה כל הלילה כנגד אברים ופדרים כדקתני בברייתא בגמ'. דו"ק:

עד פלג המנחה. שהוא שעה ורביע קודם הלילה. והכריח בס' לבוש החור סי' רס"ז ובמקומות אחרות שר"ל שעה ורביע קודם שתשקע החמה ושכן הוא משמעות הגמ' בכ"מ שהוזכר שעות כגון ד' שעות דחמץ וד' שעות דר"י בתפלת השחר כולהו משמע דד' שעות מעת הזריחה קאמר וא"כ ממילא שהוא כן בתפלת מנחה וערבית דקודם השקיעה ע"כ בקיצור:

בפי' ר"ע ז"ל אינו יכול להחשיבו לילה ולהתפלל בו ערבית וכו'. כתב הח' הר"ר יהוסף אשכנזי ז"ל נ"ל לקרוא בו ק"ש של ערבית וכן לקמן בסוף ל' ר"ע ז"ל דקאמר ומשם ואילך יוכל להתפלל ערבית. ר"ל ק"ש של ערבית שהרי בתפלה אמרו מתפלל אדם של שבת בע"ש וכו' ויש מחלוקת בדבר ע"כ:

אין לה קבע. פי' ר"ע ז"ל והאי דקתני וכו' לאשמעינן דתפלת ערבית רשות ע"כ. אמר המלקט כר' יהושע ודלא כר"ג. וז"ל הרשב"א ז"ל בתשובותיו סי' רס"ט ומה שהקשית תפלת הערב אין לה קבע דבמקום א' פירשו שאין לה זמן קבוע שהרי אברים ופדרים קריבים כל הלילה ובמקום אחר פירשו אין לה קבע שאינה חובה אלא רשות דאי לא ליתני תפלת הערב כל הלילה זה אינו קשה בעיני כלל דמלשון אין לה קבע תרתי שמעינן מינה דמדאמר אין לה קבע משמע שאין לה זמן קבוע ומדאמר אין לה קבע ולא קאמר תפלת הערב כל הלילה משמע שלא עשאוה קבועה כלומר לעשותה חובה כתפלות הקבועות וכדאמרינן בעלמא תקנות קבועות שנו כאן ע"כ:

ושל מוספין כל היום. והכי סתם לן תנא בפ"ב דמגילה והא דנקט גבי מוסף גרידא לשון רבים נלע"ד משום דזימנין דמתרמו תרי או תלתא מוספי בהדי הדדי:

ר"י אומר עד ז' שעות. יש ספרים דלא גרסי ליה עי' בתוס' בפירקין דף כ"ח. וגם בירושלמי ליתיה וכן הרי"ף והרא"ש ז"ל לא כתבוהו וכבר דיבר בזה הח' השלם ה"ר מנחם עזריה נר"ו בסי' כ"ב דספרו וגם החכם ה"ר יהוסף אשכנזי ז"ל כתב שברוב הספרים ל"ג ליה: