משנה בבא מציעא פרק ב׳ משנה ח׳

מצא ספרים קורא בהן אחד לשלשים יום כו': בגדי הצמר צריך לנערם כדי שלא ירקיבו ויתקלקלו אבל בגדי הפשתן לא יגע בהן כלל וכלי זהב וזכוכית אינם מעלים חלודה לעולם לפיכך לא יגע בהן לפי שאינם צריכין להשתמש בהם כדי שימנעם מן החלודה. ואמרו אין דרכו ליטול הוא שיהיה זקן ואינה לפי כבודו לפי שאינו ראוי להתבזות החכמה והרמז לזה מה שנאמר והתעלמת מהם כאלו צוה שיתעלם מהם בענין מן הענינים והוא מה שאמרו רבותינו ז"ל פעמים שאתה מתעלם:

אבל לא ילמוד בהן בתחלה. כתב הר"ב מה שלא למד מעולם. לפי שצריך להשהותן לפניו. וכן פירש רש"י. ופירש נ"י בשם הרמב"ן דהני מילי בס"ת נביאים וכתובים שמי שלמד בהן כבר די לו בקריאה בעלמא. ומי שלומד בהן לכתחילה צריך לטרוח יותר ועל ידי טרחו הם מתקלקלים. אבל עכשיו שנהגו לכתוב הגמרא ומי שלמד פרקו מאה פעמים צריך עיון גדול כבתחלה. ואדרבה כל מי שהוא יותר בקי. צריך עיון יותר גדול בהלכות הצריכות לשמועה שלו. והרי הוא כלומד בתחילה. ע"כ. ועיין מ"ש במשנה ג' פרק בתרא דבבר. קמא:

מנערה אחת לשלשים יום אבל טפי לא. שמתקלקל. טור סימן רס"ז:

וכל דבר שאין דרכו לטול. כתב הר"ב שגנאי הוא לו. שאדם חשוב הוא ואין דרכו ליטול קופה שלו להכניסה מן החוץ לבית שמור. רש"י. ומ"ש הר"ב כגון זקן ואינו לפי כבודו. כן הוא בגמרא. ולשון הרמב"ם בפרק י"א מהלכות אבדה אם היה חכם או זקן מכובד וכו':

מצא ספרים קורא בהן אחת לשלשים יום שלא יתעפשו:

ואם אינו יודע לקרות גוללן מתחלתן לסופן כל ל' יום:

אבל לא ילמוד בהן בתחלה דבר שלא למד עדיין:

ולא יקרא אחר עמו בב' עניינים, אבל בענין א' שרי. אבל בג' אפילו בכה"ג אסור [שם]:

מצא כסות מנערה אחת לשלשים יום אבל טפי מזה או בפחות מזה, לא דמתקלקל:

ושוטחה לצרכה אבל לא לכבודו אפילו הוא ג"כ לצרכה:

משתמש בהן לצרכן אבל לא לשחקן ר"ל בתשמיש ששוחק מגוף הכלי, כגון באש וכדומה:

כלי זהב וכלי זכוכית שאינן מחלידין:

מצא שק או קופה [פאסס]:

וכל דבר שאין דרכו ליטול שאם היה שלו היה בוש מליטלן. ולא חשש שיגנבו ביני ביני קודם שיקרא אחר:

הרי זה לא יטול א"צ ליטלן להחזירן [רס"ג]:

קורא בהן אחת לשלשים יום מתני' ר"א בן יעקב היא ודלא כת"ק דברייתא דאמר אחת לי"ב חדש ודלא כסומכוס דאמר בחדש שממהר להתעפש שלשים יום ובישן שנים עשר חדש:

בתחלה מה שלא למד מפני שצריך להשהותם לפניו וכתב הרמב"ן ז"ל דה"מ בס"ת נביאים וכתובים שמי שלמד בהם כבר די לו בקריאה בעלמא ומי שלומד בהן לכתחלה צריך לטרוח יותר וע"י טרחו הן מתקלקלין אבל עכשיו שנהגו לכתוב התלמוד אם השאילו המסכתא אינו כן שאפילו מי שלמד פרקו מאה פעמים צ"ע גדול כבתחלה ואדרבה כל מי שהוא בקי יותר צ"ע יותר גדול בהלכות הצריכות לשמועה שלו הלכך יד כל אדם שוה בו ולומד לכתחלה דאדעתה דהכי אושליה נמקי יוסף. ועיין בפי' רש"י ז"ל פרק כל הנשבעין (שבועות דף מ"ו:)

גוללן אחת לשלשים. אבל לא ילמד בהן כתחלה כתב הר"ר יהוסף ז"ל בס"א היה נקוד ילמד ונ"ל כגרסא דגרסי' ילמד דאתי שפיר מה שאמר כתחלה כלומר קורא בהן מה שהוא רגיל בו אבל לא ילמד מה שלא למד מעולם ואי גרסינן ילמד פי' לא ילמד לאחרים בו ולגירסא זו לא היה צריך לומר כתחלה ע"כ. וגם ראיתי שהגיה כתחלה בכאף:

ולא יקרא אחר עמו נלע"ד דגרסי' יקרא בנקוד פת"ח ביו"ד ושו"א בקו"ף וצי"רי ברי"ש אע"פ שאינו מוכרח. וכדמוכח ממה שאני כותב בסמוך מיד. ובגמ' רמי עלה והתניא ולא יקרא בו שלשה בני אדם הא שנים קורין ומוקי אביי למתני' בענין אחד ולפיכך אפילו שנים אין קורין שזה מושך אצלו וזה מושך אצלו ונקרע. וברייתא בשני עניינים זה בדף זה וזה בדף זה ולפיכך שנים קורין דלא אתו לשמוטי מהדדי. והרמב"ם ז"ל בפי"ג דהלכות גזלה פירש דבשני עניינים לא יהיו שנים קורין דשמא זה ימשוך לכאן וזה לכאן ויבלה הספר אבל בענין אחד קורין אפילו שנים אבל שלשה אפילו בענין אחד אין קורין ע"כ וכן פי' הרי"ף ז"ל:

מנערה אחת לשלשים יום גמ' למימרא דניעור מעלי לה והא אמר ר' יוחנן מי שיש לו גרדי אומן בתוך ביתו שיארוג לו חדשות תמיד ינער כסותו בכל יום ולמדנו דרך ארץ דניעור קשה לה אמרי בכל יום קשה לה אחת לשלשים יום מעלי לה איבעית אימא בחד אין ניעורו קורעה ובתרי הניעור קורעה ואיבעית אימא הא בידא וברייתא בחוטרא ואיבעית אימא ברייתא בעמרא דקשה לה שנמתחת ונקרעת ומתני' בכיתנא. ובגמרא בברייתא כלי נחשת משתמש בהן בחמין אבל לא ע"י האור מפני שמשחיקן כלי כסף משתמש בהן בצונן אבל לא בחמין מפני שמשחירן:

מצא שק וכו' ר"פ שבועת העדות ובהרי"ף והרא"ש ז"ל הגרסא מצא שק או קופה אם אין דרכו ליטול וכו'. וכן הגיה ג"כ הר"ר יהוסף ז"ל. ופי' רש"י ז"ל שאין דרכו ליטול קופה שלו מן החוץ לבית שמור לא יטול. וביד פי"א דהלכות גזלה ואבידה סי' י"ג. ובטור ח"מ סי' רס"ג וסי' רס"ז: