המילה "נָבֵל" בתורה

המילה "נבל" בתורה מופיעה בשתי משמעויות: להיחלש ולהתבלות, ולהיות כפוי טובה וחסר חכמה, והיא מופיעה לראשונה בדברים על משא כבד מדי (שמות יח, יח) ובסך הכול 5 פעמים בתורה.

נבל תבל

בפעם הראשונה נאמר: «נָבֹל תִּבֹּל גַּם־אַתָּה גַּם־הָעָם הַזֶּה אֲשֶׁר עִמָּךְ כִּי־כָבֵד מִמְּךָ הַדָּבָר לֹא־תוּכַל עֲשֹׂהוּ לְבַדֶּךָ» (שמות יח, יח). כאן "נבל" פירושו להתעייף ולהיחלש תחת משא כבד.

עם נבל ולא חכם

בספר דברים נאמר: «הֲ־לַה׳ תִּגְמְלוּ־זֹאת עַם נָבָל וְלֹא חָכָם הֲלוֹא־הוּא אָבִיךָ קָּנֶךָ הוּא עָשְׂךָ וַיְכֹנְנֶךָ» (דברים לב, ו). כאן "נבל" הוא ההפך מחכם, ומי שאינו מכיר טובה למי שעשה אותו.

וינבל צור ישעתו

ועוד נאמר: «וַיִּשְׁמַן יְשֻׁרוּן וַיִּבְעָט שָׁמַנְתָּ עָבִיתָ כָּשִׂיתָ וַיִּטֹּשׁ אֱלוֹהַ עָשָׂהוּ וַיְנַבֵּל צוּר יְשֻׁעָתוֹ» (דברים לב, טו). כשיש שפע, יש מי ששוכח את מי שנתן לו אותו.

צורות ומילים מאותה משפחה

בתורה מופיעות הצורות נבל, תבל וינבל כפועל, ונבל כשם תואר. במשפחת המילה נמנית גם "נבלה".

מבט מן הפסוקים

מן הפסוקים עולה שיש קשר בין שתי המשמעויות. מי שנושא לבד משא כבד מדי נובל, ומי שמזלזל במי שעשה אותו נקרא "עם נבל". התורה מזכירה "הלוא הוא אביך קנך".

מאת מערכת האתר.