הרא"ש על בראשית פרק כג

ויהיו חיי שרה. כמנין וי"היו חיי שרה ולא יותר שהרי בעודה בלא בנים לא נקראו חיים וכמה היתה בלדתה את יצחק בת צ' שנה כמה נשארו עד יום מותה ל"ז שנה הרי לך כמנין ויהי"ו חיים שהשאר אינם חיים כדפי':

ויבא אברהם לספוד לשרה ולבכותה. כא"ף קטנה לפי הפשט זקנה היתה ולא בכו אותה כל כך:

תנו לי אחוזת קבר עמכם. וא"ת מה היה שואל אברהם אם לקבור מתו עם מתיהם הא כתי' במבחר קברינו קבור את מתיך ועוד בתחלה אמר תנו לי מפני מה קנה בכסף מלא. וי"ל דה"ק תנו לי אחוזת קבר לבית הקברות שאין אדם רשאי אף בשלו לעשות בית הקברות אלא ע"פ גדולי הדור והם ענו למה תשאל קבר לבדך במבחר קברינו קבור את מתיך א"ל ח"ו איני רוצה לקבור עם מתיכם אלא פגעו לי בעפרון בן צוחר למכור לי המערה לאחוזה לכך כתי' למקנה ולאחוזה הוקנאה מאת בני חת פי' מעם הארץ ועוד מהמלך וכן משמע הפסוק שלקח מכולם שלא יצא ערעור בדבר:

לכל באי שער עירו לגלות המקח לסוחרים הבאים לעיר שיוודע להם:

לכל באי שער עירו. ובדינה כתי' לכל אנשי עירם אלו אנשי העיר הם אנשי חמור ולא הבאים בסחורה שאינם עמו. אברהם שלח את בני חת לדבר עם עפרון למכור לו את השדה ולא מצינו במקרא שדברו בני חת עם עפרון אלא משדיבר עפרון לאברהם ידענו שדיברו לעפרון בעבורו וכן דרך הפסוק לקצר כששלח יוסף אל פרעה ליתן לו רשות לילך לקבור את אביו ולא מצינו שדיברו שלוחי יוסף אל פרעה אלא מאחר שנתן לו פרעה רשות נגלה ונודע הדבר כי עשו שליחותם:

אך אם אתה לו שמעני נתתי. פי' מה שאמרת השדה נתתי לך כסף השדה קח ממני: