אור החיים על דברים פרק י

בעת ההיא וגו׳ פסל לך. פרוש, לפי שלוחות הראשונים מעשה אלהים המה ולא מעשה ידי משה, ואחר שנעשה העגל לא היו ראויים ללוחות כזה, ואמר ה׳ למשה שיפסול אותם מדברים שהם מתיחסים אליו, לשלול המתיחסים לאל עליון שהם הראשונים.

וגמר אומר ועשית לך ארון עץ, פרוש, לצד שהם מעשה ידי אדם צריכין מקום מוכן להנתן בו, מה שלא צוה ה׳ כן לעשות ארון ללוחות הראשונים. והטעם, כי הם עומדין בעצמן ולא היו צריכין ארון לבד מארון שעשה בצלאל (שמות כה:י), ועין מה שכתבתי בפסוק ״ואתפש״ (דברים ט:יז). ודקדק לומר ועשית לך להעיר לדרכנו כי לצד שהם ממש שלך הוא שאנכי מצוך לעשות ארון.

כאשר צוני ה׳. פרוש, כל המשך הזמן אשר צוני, והכונה הוא לומר עד כי יבא זמן שהוציאם מאותו ארון ונתנם בארון שעשה בצלאל.

ועתה ישראל מה וגו׳ כי אם ליראה וגו׳. כונת הכתוב היא על זה הדרך, לפי שיש שתי הדרגות שחפץ ה׳ מישראל עשות, והם זו למעלה מזו: אחת היא היראה, למעלה ממנה האהבה. ואמר להם שאינו מבקש מהם כי אם היראה, וטעם הדבר היא לפי שהיראה תסובב אתכם ללכת בכל דרכיו, כי הירא לא יחדל מיראתו אפלו באחת מאלף שעליו לעשות. ולא זו בלבד מגיעתו אלא עוד לו ״ולאהבה אותו״, הרי שהיראה היא פתח לכנס לשער האהבה. ולזה כשאמר הכתוב מה ה׳ שואל כי אם ליראה, דקדק לומר ועתה, פרוש, מה שהוא שואל ליראה הוא עתה בזמן הזה שאתה בא לשא על האלהות, אבל אין זה תכלית מה שחפץ ממנו עשות, אלא שזה יעמידנו בגדר האהבה. ולדרך זה יתישב מאמר מה וגו׳ כי אם וגו׳, שבערך האהבה שהיא דבר המקוה תהיה היראה מלתא זוטרתי. ובגמרא שאמרו (מגילה כה.) אטו יראה מלתא זוטרתי וכו׳, הכונה היא כיון שבערך משיגיה גדולה היא לא תקרא קטנה, הגם שבערך האהבה היא למטה ממנה, ותרץ לגבי משה וכו׳ שגם בערך המשיגים ישנה בגדר קטן.

עוד יתבאר על זה הדרך, לפי שיעלה על דעת אנוש שהעובר פי ה׳ נפלאת היא ממנו השגת רצונו יתברך, לזה אמר אליו ועתה וגו׳, פרוש ״ועתה״ הוא תשובה, כאמרם זכרונם לברכה (בראשית רבה כא,ו) אין ״ועתה״ אלא תשובה, ״מה ה׳ אלהיך שואל מעמך״ לתקן משובתך כי אם ליראה לבד, בזה יתרצה ה׳ אלהיך לך.

ואמרו ללכת בכל דרכיו וגו׳, פרוש על דרך אמרם זכרונם לברכה (ויקרא רבה כא,ה): אם עשית חבלות של עברות, עשה כנגדן חבלות של מצוות. וכתב רמב״ם בפרוש המשניות (סוף מסכת מכות): שאם אדם לא יכעיס בוראו בעברות, הגם שלא יעשה אלא מצוה אחת, יש כח באותה מצוה לזכותו לעולם הזה ולעולם הבא, עד כאן. והמשלתי דבר זה לשני עבדי מלך: אחד מימיו לא הכעיס המלך ובא לראות פני המלך בבן יונה למנחה, ואחד הכעיס המלך ובא לראות פני המלך בשור אחד. יש מקום שישמח המלך לקראת מנחת העוף ויכעוס לקראת מנחת השור, לצד ההכעסות שקדמו ממנו. והוא אמרו כאן לבעל התשובה ללכת בכל דרכיו וגו׳, לעשות חבלות חבלות של מצוות.

עוד יכון הכתוב לנסתרות ה׳ על פי דברי אמת, כי באמצעות מעשה התחתונים יתיחדו ענפי הקדשה, וכן להפך בסוד (משלי טז:כח) ״ונרגן מפריד אלוף״ – אלופו של עולם. ובא להעיר כאן על הדבר הבא ממעשה אדם, והוא אמרו מה ה׳ אלהיך שאל וגו׳, פרוש בחינת הקדשה הנקראת ״מה״ שהיא השכינה, כאמרם בגמרא (סוטה יא.) בפסוק ״ותתצב אחתו״ וגו׳ שכל הכתוב מדבר בשכינה, וזה לשונו: ״מה״ דכתיב ״ועתה ישראל מה״ וגו׳, הרי שמזה עצמו מוכיחים כי ״מה״ היא השכינה.

וזה מסכים והולך גם כן למה שהעירו אותנו רבותינו זכרונם לברכה בדבריהם שאמרו (תנחומא קרח יב) אל תקרי ״מה״ אלא ״מאה״, שהם מאה ברכות שהיא סוד כללות העשיריות, והסמיך לזכרונם שמו יתברך שם הוי״ה הוא יחוד קודשא בריך הוא ושכינתיה, זו היא שאלת אלהיך מעמך. ודקדק לומר ועתה להעיר שאין כח באדם להשיג עשות זה אלא בעולם הזה, אבל אחר מותו הגם שיפליא עשות לא יעשה פעלה והיה כאחד מהמלאכים. ומצינו שרבותינו זכרונם לברכה יחסו עולם הזה לשעה, כאמרו (שבת לג:) מניחים חיי עולם ועוסקים בחיי שעה. ולדרך זה יתישב אמרו כי אם ליראה כמין חמר, כי בערך המושג במושכל כי רב הוא יקטן המפעל, הגם שצריך התעצמות להשיגו, עם כל זה מפלא הוא הנסבב מהטורח.

כיום הזה. פרוש, כסדר שאתם ביום זה שהיתה העדה שלמה בכושר, וכמו שהעיד הוא עליהם שכולם היו דבוקים בה׳ וגו׳ חיים (דברים ד:ד), והכונה במאמר שזולת סדר זה אין בחירה בהם, הגם שיהיו זרעם של החשוקים, אם ירשיעו לא יחשבו זרעם. והיו לך ישמעאל ועשו לאות, שעינינו רואות היותם בני אברהם ויצחק, ואף על פי כן אמר הכתוב ״כי ביצחק יקרא לך זרע״ (בראשית כא:יב, נדרים לא.):

אלהי האלהים ואדני האדנים. פרוש, אלהי המלאכים הנקראים אלהים, דכתיב (איוב א,ו) ״ויבאו בני האלהים״. ואדני האדנים הם שליטי עולם התחתון, על דרך אמרו (בראשית מב:ל) ״דבר האיש אדני הארץ״. והצרך לומר גם פרט אדנות התחתונים, להודיע כי אדונים של מטה אין בידם הבחירה לעשות כחפצם ורצונם, אלא הוא אדון עליהם להטותם לאשר יחפוץ, והוא מאמר שלמה (משלי כא:א) ״לב מלך ביד ה׳״.