אור החיים על במדבר פרק כט

והקרבתם עולה וגו׳ לה׳ פרים וגו׳. נראה כי טעם המעטת הפרים יום יום, לפי שיש שני סודי שביעיות: האמות הם הרבים שבעים אמות ונמשלו לפרים, וישראל גם כן הם בבחינת השבע בסוד בת שבע (זוהר חדש ג רסו.), וכל מעשיהם שביעיות: הקרבנות בכל המוספין שבעה שבעה, ימים טובים שבעה שבעה, השבת סוד שבעה ענפי אילן שבו שרש נשמתן שבעה, צדיקים שבעה, ורמז ה׳ כנגד האמות הרמוזים בפרים שיהיו מתמעטים והולכים.

ורמז בחשבון זה קבוע ארבעה עשר כבשים, לרמז שתי הדרגות שבישראל שבאים ברמז הכבשים, אחד נסתר ואחד נגלה. הנסתר הם הברורים שצריך לברר מהאמות, והנגלה הם המבררים. ולזה כשכלים הפרים זה לך האות שכלה מהם הנסתר ולא ישארו כי אם ישראל למופת ואות. והוא מה שרמז ה׳ בקרבן יום עצרת שבעה כבשים שהם לבני ישראל צאן קדושים, פר הוא הנשאר מהאמות מענף ישמעאל, איל הוא הנשאר מבני עשו הבא מיצחק, והבן סוד הדבר.