בכור שור על בראשית פרק טו

אנכי מגן לך שכרך הרבה מאד. שני דברים היה ירא ועל שניהם הבטיחו, הוא היה ירא שמא יהיו לו שונאים על אותן מלכים שהרג לכך אמר לו אנכי מגן לך, והוא היה ירא שמא יענש עליהם אמר לו לא דייך שלא תענש אלא שכרך הרבה מאד שנלחמת באויבי ה':

מה תתן לי. כלו' מה מועיל לי מה שתתן לי וירשוהו אחרים ואע"פ שאמר לו הקב"ה כמה פעמים לזרעך אתן את הארץ הזאת היה סבור אברהם שבני משפחתו קורא זרעו ואליעזר שבא מארם בדמשק מארץ ארם שמא היה קרובו ולפיכך פי' לו כאן כי אם אשר יצא ממעיך הוא יירשך:

ויוצא אותו החוצה. והראה לו הככבים ביום:

במחזה. כמו בחלום כי עדיין היה יום כמו שהוא אומ' כאן ויהי השמש לבא:

והאמין בה' ויחשבה. אברהם להק' צדקה שצדקה עשה עמו שהבטיחו שיוצא מחלציו יורש הארץ. ויש מפר' שהק' חישב לאברהם צדקה על שהאמינו ואין נר' לי כי מי לא יאמין באל הנאמן:

במה אדע כי אירשנה. אין לומר ששאל אות להק' שכבר האמין ועוד מה אות נתן לו תחלה אמר לו ולבסוף אמר לו כמו כך אלא במה אדע כי אירשנה כלו' יודע אני שאירשנה אלא במה אירשנה באיזה זמן ובאיזה דור ומתי יהיה וכמה אירש ממנה כמו שאומ' באחאב (מלכים א כ׳:י״ג) שאמר לו הנביא הראית את כל ההמון הגדול הזה הנני נתנו בידך ויאמר לו אחאב במי על ידי מי אנצח וכן כאן על ידי מה ובאיזה העניין תבא הירושה:

קחה לי עגלה משולשת וגו'. כדי לכרות הברית, כן היה דרך הראשונים כשהם כורתין ברית היו עוברין בין בתרי הבהמה כמו שכתב (ירמיה ל"ד י"ח) העגל אשר כרתו לשנים ויעברו בין בתריו:

משולשת. י"מ שמינה וחשובה כמו (שמות י״ד:ז׳) ושלישים על כולו לשון חשיבות ובלשון התלמוד עגלא תלתא וי"מ שלש עגלות:

ואת הצפור לא בתר. כי קטנים היו ואינם ראויים לחלוק וכן הוא אומר בקרבנות ושסע אותו בכנפיו ולא יבדיל לא יחלקנו לב' חלקים מפני קוטנו:

וירד העיט. עורבים ונשרים לאכול הבשר [הג"ה]:

ותרדמה נפלה על אברם. מאימת השכינה שבאה לעבור בין הבתרים:

והנה תנור עשן ולפיד אש. זהו השכינה שבאה לכרות ברית וגלה לו הזמן והדור והעמים שיירש: