המכבים – מה קרה באמת בחנוכה: מתתיהו, יהודה המכבי ומרד החשמונאים

הרקע

אחרי מות אלכסנדר מוקדון נחלקה ממלכתו, וארץ ישראל עברה לשלטון הממלכה הסלווקית שמרכזה בסוריה. התרבות היוונית משכה רבים, גם בתוך העם, וחלק מהכהנים והמנהיגים אימצו אותה. המלך אנטיוכוס הרביעי, שכינה עצמו "אפיפנס", הלך צעד נוסף: הוא גזר על קיום המצוות, ובשנת 167 לפני הספירה הכניס עבודה זרה למקדש.

מתתיהו

במודיעין, כפר בשפלה, סירב מתתיהו הכהן, בן יוחנן בן חשמונאי, להקריב לעבודה זרה. הוא קרא: "כל המקנא לתורה ומחזיק בברית – יצא אחריי" (מקבים א ב, כז), ויצא עם בניו – יוחנן, שמעון, יהודה, אלעזר ויונתן – להרים. סביבם התקבצו "חסידים" ונאמנים לתורה.

יהודה המכבי

אחרי מות מתתיהו עמד בראש המרד בנו יהודה, שכונה "המכבי". הוא ניצח צבאות גדולים במלחמת גרילה, בקרבות כמו בית חורון ועמאוס. בכ״ה בכסלו, שלוש שנים אחרי חילול המקדש, טוהר המקדש ונחנך המזבח מחדש, וחגגו שמונה ימים.

אחרי הניצחון

המלחמה לא נגמרה בחנוכה. יהודה נפל בקרב, ואחיו יונתן ושמעון המשיכו. בימי שמעון זכו היהודים לעצמאות מדינית, ומכאן קמה מלכות בית חשמונאי, שהחזיקה מעמד כמאה שנה. חז״ל ביקרו את החשמונאים המאוחרים, שלקחו לעצמם גם את המלוכה וגם את הכהונה.

המקורות

• ספר מקבים א – חיבור היסטורי מימי בית שני, שנכתב לפי החוקרים בעברית ונשמר ביוונית. הוא אינו חלק מהתנ״ך.
• מגילת תענית – רשימת ימים שאין מתענים בהם, וביניהם כ״ה בכסלו.
• הגמרא, שבת כא ע״ב – מביאה את נס פך השמן ואת קביעת הימים להלל ולהודאה.
• תפילת "על הנסים" – מתארת את הנצחון: "מסרת גיבורים ביד חלשים, ורבים ביד מעטים, וטמאים ביד טהורים".
• מגילת אנטיוכוס – חיבור מאוחר, שיש קהילות שקוראות אותו בחנוכה.

טעויות נפוצות

• לחשוב שספר מקבים הוא חלק מהתנ״ך.
• לחשוב שהחג מציין רק ניצחון צבאי – חז״ל הדגישו את הנס ואת ההודיה.