השכן הגלמוד, התפילין לבנו והקבורה בין תינוקות של בית רבן – סיפור

סיפור

דיירי הבנין לא ידעו על שכנם הגלמוד שגר בבנין בקומה השניה, שזה כמה עשרות שנים שהתגורר, ומלבד לשבת ולהגות בתורה – לא ראוהו עושה דבר. ר' יוסף הבחין בהתמדתו הנפלאה של השכן הגלמוד, החליט להתקרב אליו והשתדל לסייע, השכנים כולם, כבדוהו והעריצוהו. מעבר לאוירת המסתורין, ניתן היה להבחין כי מסכת חייו רצופה היתה בתלאות ויסורים.

באחד הימים, חש השכן הגלמוד ברע והובהל לבית החולים. ר' יוסף השכן הקרוב והמסור, לא היה בביתו, וכאשר שב, לא ידע על שהתרחש בינתיים. לפתע, צלצל הטלפון בביתו, ומצידו השני של הקו היה אח מהמחלקה בה אושפז הגלמוד. "פלוני שכנך, המאושפז כאן, מבקש שתגיע אליו!" – מסר האח.

מיהר ר' יוסף לבית החולים, ומצא את מיודעו במצב חלוש למדי. אולם, הלה לא נתן לחולשה להשתלט עליו, וכמי שהדרך אצה לו, פנה אל ר' יוסף ואמר: "בקשה גדולה לי אליך, והינך האדם היחיד עלי אדמות שיכול אני לבקש זאת ממנו. בן יחיד יש לי, המתגורר כיום בארץ ניכר. למרבה היגון, הוא סר מהדרך הישרה, וכל נסיונותי להשיבו למוטב עלו בתהו. אולם, עתה, עומד אני לשוב לעולם האמת, ובטוחני בעזרת ה', כי משם אצליח להחזירו לכור מחצבתו. על כן, מבקשני ממך, כי תואיל בטובך לרכוש עבורו זוג תפילין מהודרות, ושמור אותן ברשותך עד אשר יבוא וידרוש אותן ממך". שלף החולה מעטפה מתחת לכר מראשותיו, ומסרה לר' יוסף. "במעטפה זו תמצא כסף, לרכישת זוג תפילין מהודרות!" אמר.

ר' יוסף, הבחין כי שכנו מתכונן לעבור לעולם שכולו טוב. ביקש ממנו שיספר על עברו, הפעם, נאות השכן הגלמוד והחל לגולל לר' יוסף את תקציר חייו.

"בן שש שנים הייתי כאשר אמי הלכה לעולמה אבי לא יכל לגדלני, ושכנים טובים ניסו למלא את מקומו, וללא הצלחה. כך, נדדתי מבית לבית בלי דאגתה של אם רחמניה וללא עינו הפקוחה של אב מדריך ומחנך. אולם, למרות זאת, חשקה נפשי בתורה, ולשם כך הגעתי להסכם עם סוחר נרות בעירי, שאני אסובב כרוכל עם סחורתו על פתחי הבתים, ובמחצית משכר עמלי, הוא ישכור לי מלמד אשר ילמדני תורה, והמחצית הנותרת תשמש לצרכי הגשמיים, וכך היה.

יום אחד סובבתי כדרכי על הפתחים, עד אשר נקלעתי לבית ששהו בו אנשים שסרו מן הדרך. אחרי שהתלוצצו על חזותי הדתית, ניסו להכשילני בדבר עבירה. הואיל וראיתי שאין מנוס מהם, השלכתי את סחורתי, וחיש קל קפצתי אל הרחוב – מבעד לחלון מהקומה השלישית! נפצעתי אנושות, ולאחר חודשים ארוכים שהיתי בבית החולים, יצאתי משם "גיבן" לכל ימי חיי.

לאחר מכן נשאתי, נולד לי בן, התאלמנתי, ואת השאר אתה כבר יודע", סיים, ואנחה נמלטה מקרבו. דומה היה שמעולם לא שמע ממנו איש את קורות חייו ובמאמצים מרובים סיפר.

למחרת הגיע ר' יוסף לבקרו, ביקש ממנו שישיג לו במשרדי החברא קדישא את מפת בית הקברות המקומי, שברצונו לבחור לעצמו מקום קבורה. ר' יוסף מילא את בקשתו ושב עם מפת בית הקברות. השכן עלעל בשרטוטי החלקות השונות אך דחה אותם, לתמיהתו של ר' יוסף, שהרי מדובר בחלקות חשובות ונכבדות, השיב השכן ואמר, "דע לך, כי מאותו היום בו קפצתי מהחלון והפקרתי את גופי למען כבודו יתברך, זכיתי לשמירה עליונה מן השמים, ולא נכשלתי אפילו פעם אחת בראיה אסורה. לכן, אינני חפץ להיטמן בין בני אדם אשר לא הצטיינו בקדושתם בימי נעוריהם, באשר שכנותם עלולה להפריע למנוחתי בקבר. לפיכך, אבקשך לדאוג לכך, כי יקברוני בחלקה שבה קוברים תשמישי קדושה שבלו, או בחלקה בה נקברים תינוקות רכים בשנים שלא טעמו טעם חטא!!!"

למחרת, לוותה קבוצה קטנה את השכן האלמוני למנוחתו האחרונה, וכבקשתו, טמנו את גופו הקדוש, סמוך לקבריהם של תינוקות של בית רבן.

ארצות הברית. התנועה זורמת כסדרה, אלפי מכוניות נוסעות בסדר מופתי כשלפתע אחת מהן סוטה ממסלולה ומתהפכת. הנהג הועף מהרכב והובל לבית החולים במצב קשה. היה זה בנו של השכן האלמוני.

לאחר ימים, שהתאושש קצת מפציעתו, נכנס יהודי זר לחדרו. "אורח מארץ ישראל אני" – אמר, "באתי לבקר כאן חולה מסויים, והנה נודע לי כי שוכב כאן פצוע אשר גם מוצאו מארץ ישראל". והתברר שהאורח הכיר את אביו של הפצוע, הגיבן הגלמוד. וכך נודע לבן הפצוע על פטירת אביו.

"אינני יודע מה קרה לי!" סח הפצוע לאורח, "זה עשרות שנים שאין לי כל קשר ליהדות, אך בימים האחרונים, מאז הפציעה, החלה לבעור בקרבי תשוקה עזה אל המקורות ולהתקרב בחזרה ליהדות. הייתי מודה לך מאוד, לו היית משיג לי זוג תפילין, כדי שאוכל להתחיל לקיים מצוה זו לפחות".

האורח השתדל להשיג לו זוג תפילין כבקשתו, אולם הביא לו תפילין ממקור לא מוסמך.

עם שובו ארצה, סיפר היהודי לר' יוסף על מפגשו עם הבן של היהודי הגלמוד, ועל בקשתו להניח תפילין. הוא גם סח לו כי לבו נוקפו, על שהתפילין שהשיג עבורו אינן מהודרות. ר' יוסף מיהר לשגר לארצות הברית את התפילין הכשרות והמהדרות שרכש כאן בארץ, והמשיך לשמור על קשר הדוק עם הבן, אשר הפך לבעל תשובה גמור וירא שמים אמיתי.

את הסיפור המפעים והאותנטי הזה, שמע כבוד קדושת האדמו"ר מנדבורנה שליט"א מפיו של ר' יוסף עצמו, ופירסם אותו בשיחת התעוררות שהשמיע לפני חסידיו לרגל ימי השובבי"ם.

מכך אנו לומדים, שכל מעשה שאדם עושה במסירות נפש, סופו שישפיע לטובה, עליו ועל הדורות הבאים אחריו. (מאורות הדף היומי)